| נשלח ב-4/6/2006 19:07 |
 |
| |
דבר תורה בבית הכנסת ע"י אשה
מחפש מקורות הילכתיים ל- היתר / איסור
לאשה לומר דבר תורה בבית הכנסת, כאשר גברים ונשים יושבים יחד בעזרת גברים
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2006 03:35 |
|
| |
מואדיב
<"באי ג'רבה חיו גם לא מעט משפחות יהודיות של לא-כהנים. לא צריך להגזים">
לא הגזמתי, שכחתי להוסיף "רבים מהרגיל". קרי: "במקומות שונים קראתי על ערים שרבים/רוב /כל/ תושבי העיר היו כהנים,
_____________
Riv
<"וכי למה שיוסיף שאין ספק שזה זיוף של מדפיסים ריפורמיים הרוצים לחדש מנהגים, אם היודע מדברי רבנו ירוחם, גם יודע מדברי רבנו בן עזאי?">
מדוע שידע מדברי רבנו ירוחם?
מדוע מי שיודע מדברי רבנו ירוחם גם יודע מדברי רבנו בן עזאי?
איזה דברים?
עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2006 16:55 |
|
| |
בע"ב,
נניח (בניגוד גמור להשקפתי) שכך הוא, אז מה? המציאות מפגישה אותנו יום יום עם התנגשות בין ערכים, שיש לבחור ביניהם - האם במקרה הזה, אתה חש שיש כאן התנגשות בין ערכים (מה למשל?), או שמא, מבחינתך, יש כאן את ערך השמרנות מול ריק ערכי, ולכן ברורה ההכרעה שלך?
[באופן אישי, אני מודה, שממש לא הבנתי את תשובתך, וסביר לי שזה לא רק בגלל שאיני חושבת ששמרנות היא ערך כשלעצמה.]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2006 16:24 |
|
| |
אמשלום
גם שמרנות היא ערך (ברצינות).
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2006 16:08 |
|
| |
וכי למה שיוסיף שאין ספק שזה זיוף של מדפיסים ריפורמיים הרוצים לחדש מנהגים, אם היודע מדברי רבנו ירוחם, גם יודע מדברי רבנו בן עזאי?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2006 15:35 |
|
| |
בע"ב,
אם יורשה לי לשאול - למה תתנגד לדרשת אשה בבית הכנסת, אם היא נאמרת מעזרת הנשים, לדוגמא?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2006 12:59 |
|
| |
.
באי ג'רבה חיו גם לא מעט משפחות יהודיות של לא-כהנים. לא צריך להגזים.
(מואדיב, ידע אישי מתוך הכרות עם כמה וכמה ג'רבים לא כהנים. יש חיה כזו)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2006 12:52 |
|
| |
"עיר שכולה כהנים ואין שם כי אם שנים או שלשה ישראלים לא יקראו כהנים להשלים למנין שבעה ועיר שכולה כהנים ואין בה ישראל כלל נראה לי דכהן קורא פעמים ושוב יקראו נשים דהכל עולים למנין שבעה ואפילו קטן ועבד ואשה. ועיר שכולה כהנים ואין בה ישראל כלל ולא נשים ולא קטן לא יקראו בתורה כלל".
באם ישנו רב היודע מדברי הרבנו ירוחם, הוא בטח יוסיף:
אין ספק שזה זיוף של מדפיסים ריפורמיים הרוצים לחדש מנהגים.
עולם הפוך אני רואה
תוקן על ידי - נישטאיך - 07/06/2006 12:55:28
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2006 12:49 |
|
| |
נישטאיך,
ועיר שכולה כהנים ואין בה ישראל כלל ולא נשים ולא קטן לא יקראו בתורה כלל
דומני שכוונתו - אם אין בעיר נשים שיודעות לקרוא בתורה -לא קוראים בה בתורה!
לדעתי סביר להניח שישנם מספיק רבנים היודעים מדברי הרבנו ירוחם האלה
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2006 12:38 |
|
| |
האם מי שעובד כל ימיו בחברה מעורבת אמור להסתייג מדרשה שניתנת ע"י אשה? במיוחד כששמעתי הרצאות בפורומים שונים מנשים?
כמובן שאם אשאל האם אני מוכן להתפלל בבית כנסת ללא מחיצה התשובה שלי תהיה שלילית, וגם אם אתנגד לדרשה בבית הכנסת ע"י אשה, עדיין יש מקום לדון בדרשה שתינתן בחדר הסמוך.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2006 12:31 |
|
| |
בעל בעמיו
משפחת ה"תולדות אהרן" עדיין אינה עיר,(ואף לא כפרון) אף אם חסידיו חושבים שהם "עולם ומלואו"
במקומות שונים קראתי על ערים שרוב /כל/ תושבי העיר היו כהנים, למשל הערים ג'רבה שבתוניס, ודבדו שבמרוקו, (על זה האחרוין בספרו של אליהו רפאל מרציאנו "עיר הכהנים דבדו", מכון הרש"ם תשמ"ז?), ואף אם בהם לא נהגו להעלות נשים לתורה, ונהגו כדעות האחרות המובאות בב"י שם, די היה לי להבין מדברי הראשונים שהבאתי, עד כמה לא הקפידו, (לפחות בעקרון) שלא להרשות קריאת הנשים, שלא כרבני ימינו.
עד כמה הם לא הקפידו הראשונים, ניתן להבין מדברי "רבינו ירוחם", (נר ב' ח"ג עמוד כ טור ב', שהובאו בבית יוסף, טור אורח חיים סימן קלה אות יב בד"ה כתב הכל בו), שכתב:
"עיר שכולה כהנים ואין שם כי אם שנים או שלשה ישראלים לא יקראו כהנים להשלים למנין שבעה ועיר שכולה כהנים ואין בה ישראל כלל נראה לי דכהן קורא פעמים ושוב יקראו נשים דהכל עולים למנין שבעה ואפילו קטן ועבד ואשה. ועיר שכולה כהנים ואין בה ישראל כלל ולא נשים ולא קטן לא יקראו בתורה כלל".
אין בעיר נשים-לא קוראים בה בתורה!
מסופקני באם ישנו רב אחד מאלף ורבבת רבנים, היודע מדברי הרבנו ירוחם, ובאם ישנו "עוף נדיר" שכזה, הוא בטח יוסיף:
אין ספק שזה זיוף של מדפיסים ריפורמיים הרוצים לחדש מנהגים.
לנסוע ברכב לבית הכנסת בשבת, כבר הפך למנהגם של "מעמבער'ס" בבית כנסת "אורטודוקסי".
להעלות נשים- ריפורמי/ פמניסטי.
עולם הפוך אני רואה
תוקן על ידי - נישטאיך - 07/06/2006 12:45:07
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2006 08:10 |
|
| |
מואדיב
<"ודאי שהיה, אלא שלא בגלל שהלך אחריה, אלא בגלל כל התנהלותו לאורך כל הסיפור. פרופ' אוריאל סימון כינה אותו פעם, בשל התנהלות הסיפור, כ"בעלה של אשת מנוח", ויפה הגדרתו בעיני">
קישור למאמרו של אוריאל סימון
"וילך מנוח אחרי אשתו"
מקום האשה בחברה המקראית
http://www.daat.ac.il/daat/Tanach/rishonim/simon1-1.htm
תוקן על ידי - נישטאיך - 07/06/2006 8:13:22
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2006 21:30 |
|
| |
נמתעסק.
תנוח דעתך.כי הנחת את דעתי. לא נפגעתי. אני גם לא מבין מאיפה ראית את זה מתגובתי. מאד נהנתי והכמתי להחליף אתך דעות.אני משתתף בפורום הזה להתעמת ולגלות דעות שונות. אם היתי רוצה הסכמה לדעתי,היתי מדבר עם עצמי שאת זה אני גם עושה לפעמים. ודא עקא גם עם עצמי אני מסתנסך. עד שאני מפסיק לדבר עם עצמי גם.. אשמח להחליף את דעות בעתיד הקרוב
רק תן הזדמנות. ושהנושא יהיה מענין ורוגש.
שוטונג.
לא יפה. עד שאני מצליח להגיד פרוש יפה. אתה בא עם עובדות של הפסוק ומפריך לי אותו. נו מילא אני אבל מה יהיה עם כל המגידים, והרבנים הגדולים שמסלפים את הכתוב. מה יהיה עד איפה נגיע בצורה הזו. עוד מעט גם אתה לא תהיה חרדי.
מודה ועוזב
תוקן על ידי - ירוחםשמ - 06/06/2006 21:40:44
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2006 20:48 |
|
| |
מיימוני,
תודה על הסיפור. אהבתי אותו מאוד למרות שלא הבנתי מדוע הוא מיועד רק לנשואים. האם פנוים אינם עלולים להתפתות לחטוא באשת איש? האם אינם זקוקים ללימוד המסר?
אגב, אתה באמת חושב שהדברים מתארים מציאות של קהילה מסוימת בזמן מסויים? אילולא היה בדבריך רמז צליל של התנשאות וגזענות, הייתי פוטרת אותם בגיחוך בלבד.
לענ"ד, הסיפור הזה, כדרכם של סיפורי עם (ובמקרה הזה - סיפור עם מתוחכם שיש בו מימד יהודי-למדני) אינו מתייחס לזמן ולמקום ספציפיים, אלא לטבע האדם בכלל ולליקויים שאפשר ויימצאו בו.
תוקן על ידי - אמשלום - 06/06/2006 20:50:08
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2006 20:19 |
|
| |
ירוחם
נוכח הדגשותיך החוזרות ונשנות אני מבין שפגעתי בך כשמיעטתי בערך הוורטים - אבקש סליחתך.
מסתבר שזה עניין של סגנון והרגל אישי. נראה שקיבעוני מקשה עלי לספוג רעיונות בסגנון זה.
נא קבל התנצלותי.
עוד אודה אם תפרש שיחתך - איני מבין במה אנו חלוקים בכל המובאות אותן אתה מביא.
שמא תאיר עיני?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2006 17:09 |
|
| |
מואדיב
איקון ירוק בהוקרה על שחסכת לי לנתח את הפרשה, כפי שתיכננתי ואפילו הבטחתי באישי.
(אולי בפעם אחרת).
ואם הגענו לזה, אולי כדאי לצטט מעשה של הבן איש חי. מעשה שעלול להיות אמיתי. התראה:
הסיפור מיועד לנשואים בלבד, והוא מציג כנראה את יהדות עירק של התקופה כפי שהם בעיני
המספר.
וזה היה המעשה:
צדיק אביון התארח בבית עשיר. ויחד איתו התארח גם עשיר אחר, רע מעללים ותאוותן. ראה העשיר
האורח את אשת בעל הבית כי נאה היא, וחמד אותה בליבו. בלילה, כשהלכו לישון, ניסה האורח
לפתות את האשה. אבל היא סרבה לו.
איך תעשה את העבירה הגדולה הזו שעונשה כה חמור?
ויאמר לה האורח: אל תדאגי. כבר גילה האר"י כי יש תיקון לכל עבירה, וכל מה שצריך הוא לומר אלו
ואלו תיקונים והכל בסדר.
ולא ידע האורח כי הצדיק עדיין ער, עוסק בתורתו. שמע האורח השני את הפיתוי ופחד שמא תיפול
האשה ברשת. לכן הדליק נרות והחל לקרוא תהלים בקול רם. שמעה האשה ונבהלה - וברחה.
אמר העשיר האורח לעצמו כי רק האורח השני עומד בדרכו, והחליט להתפטר ממנו.
למחרת פנה אל בעל הבית ואמר לו: אתה מכניס אורחים ואינך יודע מי בביתך (כל הפוסל במומו
פוסל. ממש אמנות הסיפור של הבן איש חי).
פנה בעל הבית אל העני ואמר לו: את העשיר אני מכיר, בזכות עושרו, אבל אותך באמת איני מכיר.
(אמנם רגלים לדבר שהיה זה הבן איש חי עצמו, כי בסיפוריו הוא מציג עצמו בתור האביון התלמיד
חכם שאינו ידוע ומסתיר עצמו).
ענה הצדיק האביון:
אומר לך דבר תורה.
כתוב:
וילך מנוח אחרי אשתו.
ודייק רב נחמן: שעם הארץ היה.
ומהיכן דייק?
אלא, אמר האורח, אילו היה למדן, היה יודע שיכול הוא ללכת אחרי נשים אחרות. כי גם אם זה חטא
גדול, אפשר לעשות אחר כך את תיקוני האר"י.
אבל עם הארץ היה, ולכן הסתפק באשתו.
נהנה המארח מן החריפות. והעשיר ארז את חפציו ונסע משם באותו היום.
ובדרך אגב ניכר מכאן מה הסכנה הגדולה מאד בשיטת התיקונים. כמו אצל הקתולים, שמכרו שטרי
מחילה, אפשר לעשות הכל, ואז לעשות תיקון מילולי או כספי, והכל בסדר. וממילא הותרה הרצועה
לכל עבירה שבעולם.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
