לכבוד שבוע הספר: מדוע לעודד קריאה?

.


"הילד שלי אוהב לקרוא"


"הבטחנו לו הפתעה על כל ספר שהוא יקרא"

(מתוך: שיחת הורים פולנים בגינה הציבורית. הוצאת קראקוב בע"מ)

=============================


לקריאה, מיוחס ערך. ערך תרבותי, ערך לימודי, וכו'.


בעצם, למה?


אם נניח רגע בצד את המיסטיקה הגלומה באותיות (שבאמצעות צירופיהן נברא העולם וגו'. המתעניין בנושא זה ישאל באישי את מיימוני), הרי שבסך הכל, מדובר בשיטה עתיקה להעברת אינפורמציה.

שיטה יעילה מאד, אגב. אני משתמש בה ברגע זה ממש כדי לנסות ולהעביר את המידע המגלם את הרעיון שלי.

לכאורה, מה שעושה אדם קורא, הוא קליטה של מידע שמוצג בפניו באמצעים טכניים של העברת מידע - כיתוב.
אם את אותו המידע היה יכול להשיג בדרך אחרת, אולי אף יעילה ומדוייקת יותר, יתכן שהיה מעדיף לעשות כך.

לדוגמא: במאות השנים הקודמות, כדי להעביר את המידע המתאר מנגינה מסויימת, נעזרו בשיטות כתיבה שונות של נגינה. המוכרת בכולן היא תווים, כאלו המוכרים לנו כיום, ולידם הוראות נלוות. למשל: כאן לנגן חזק, או לחזור שוב על הקטע האחרון וכו' (למי שמכיר, הסטנדרט המקובלהיום הוא מלים מסויימות בלטינית).
כיום, באמצעות הקלטה פשוטה, ניתן להעביר מידע לגבי דרך הנגינה של יצירה, בדרך שהתווים לא מספיקים לעשות זאת. השימוש בתווים כמעבירי מידע מוזיקלי, יורד מחשיבותו.


האם לקריאה יש ערך בפני עצמה?

זאן פול סארט מספר על הרגע בו ידע לקרוא

"לקחתי י ספר שנקרא "תלאותיו של סיני בארץ סיו" והבאתיו עמי לחדר שם ישוב על מיטה מתקפלת, העמדתי פנים כקורא: בעיני עקבתי אחר השורות השחורות בלי לדלג אף על אחת מהן וסיפרתי לעצמי סיפור בקול רם...הוחלט שהגיעה השעה ללמדני אלף בית. הייתי נלהב כמי שמתכונן להיטבל לדת:
משוגע הייתי מרוב שמחה, אני אדע הכל. הניחו לי לשוטט בספרייה ואני הסתערתי על חכמת האדם. זה הדבר שעשה אותי. לימים שמעתי מאה פעמים ואחת איך האנטישמיים מגנים את היהודיםעל שאינם יודעים את לקחיו ושתיקתו של הטבע: משיב הייתי: "אם כך הדבר, הרי אני יהודי יותר מהם". לשווא אנסה לתור בתוכי אחר זכרונות השופעים והסכילות המתוקה של ילדות איכרית. מעודי לא גירדתי את האדמה ולא בלשתי אחר קיני ציפורים. לא הספתי צמחים לעשבייה ולא יידיתי אבנים בציפורים. אבל הספרים היו ציפורי וקיני, היות הבית שלי, הדיר שלי ומרחב שדותי: הספרייה היתה עולם מלא שנלכד באספקלריה"(סארט- המלים)

האם נמצאות ברשת מסותיו הנפלאות של שופנהאור "על קריאה ועל ספרים" ו"מחשבה עצמית" המופיעות בספרו "הגיונות" [שוקן תש"ו] ?

מי שיכול למצוא , מוזמן לזכות את הרבים .

לדעתי יש לחלק בין שני סוגים של קריאה. סוג אחד הוא "קריאה לשמה", כלומר קריאה לשם חווית הקריאה, ובד"כ מדובר בספרים סיפוריים. בסוג הזה של הקריאה אני מאוד מסכים עם דברי אמשלום שהקריאה מפתחת את החשיבה, הדמיון, וכו', הסוג השני הוא של ספרים שקוראים כדי לדעת. כלומר המטרה היא להיות בשלב שאחרי הקריאה, ועם יותר ידע. בסוג זה מדובר בד"כ בספרי לימוד מכל הסוגים. לדעתי בתחום זה יש לשאוף להוסיף כמה שיותר כלים (ויזואליים, שמיעתיים, וכו') להבנת החומר הכתוב כדי להפנים אותו בכמה שיותר חושים (מה שתורם להבנה והפנמה של החומר). ההבדל בין היחס לשני הסוגים לא נובע לדעתי מכך שבספרי לימוד אפשר פחות להפעיל את הדמיון, אלא מכך שאנשים לא עושים זאת בגלל הגישה שבה הם באו לקרוא את הספר.

(אני לא רוצה להסיט את הנושא ולכן לא ארחיב על הישום של ההבחנה שעשיתי כאן ללימוד תורה...) תוקן על ידי - ג123 - 07/06/2006 20:31:52

קריאת ספרות טובה היא טובה כי היא האחד האופנים הטובים של התוודעות האדם לעצמו

צ'אוט,

אני מסכימה איתך. בנוסף, אני חושבת שקריאת ספרות גם מפתחת יכולות חשיבה, שאינן מתפתחות בדרכים אחרות (אולי בעבר, כאשר לא היתה יכולת הקריאה נפוצה, שימשו לצרכים האלה הסיפורים שבע"פ. ובכ"ז, אני חושבת שספרות כתובה יש לה ערך מוסף, גם בהקשר של פיתוח כישורי חשיבה והבנה).

קריאת ספרות טובה היא חשובה בגלל שהיא מפתחת את יכולת הבטוי. כשאדם יכול לבטא את עצמו בצורה טובה, הוא גם יותר מסוגל להבין את עצמו ואת אלו שסובבים אותו. כשאדם משכיל להבין את נפש האדם הוא גם מבין את הצרכים, הרצונות, השאיפות והפחדים, ועל כן מסוגל לטפל אתם בהתאם.

מואדיב,

לענ"ד, זו שאלה מצוינת.
אני לא בטוחה שהתשובה היא חיובית. אם יש אפשרויות אחרות להעברת מידע, ייתכן והן עדיפות. אמנם, במשך אלפי שנים הועבר מידע, למרות שמרבית האנושות לא ידעה קרוא וכתוב, אבל אני לא חושבת שניתן להשוות את כמות המידע שצריך(?) היום לזה שנצרך בדורות קדומים.
אני לא בטוחה שזה שייך לכאן, אבל נדמה לי שיש תחום אחד בולט, בו קריאה היא עדיין הכלי הכמעט יחיד לפיתוח, להעמקה ולהפעלה של חשיבה (לפחות כזו מסוג מסוים), וזה דוקא בתחום הספרותי. אנשים שאינם קוראים ספרות, לטעמי האישי, מחסירים עולם ומלואו, שאין להם דרך אחרת למלאו, זולת קריאה. ייתכן וגם זה עניין של זמן וטכנולוגיה. ייתכן שלא.
 

מואדיב,
מומלץ לעיין בספרו של ניל פוסטמן 'בידור עד מוות' שמציג את צורת החשיבה של תרבות קריאה מול צורת חשיבה של תרבויות אחרות, כגון הטלביזיונית דהאידנא.

קריאה וכתיבה חד הם שהרי הכתוב נקרא וקוראים את הכתוב לכן:

א. אופן של תיקשור חברתי הנושא ערך מצד עצם התיקשור.
ב. אופן של הגבלה וקונקרטיות של הרעיון מעבר למושג בדיבור.
ג. אופן של הנכחה מתמדת המאפשרת פיתוח והעשרה של הדמיון.
ד. אופן של שימור תכנים.
ה. אופן של שילוב רב מימדי - בין מימד פנים תודעתי = חשיבה בצד פעולה חושית - לשון אחר מיומנות של קורדינציה בליווי חוויה חושית ואין דומה חוויה שבחוש השמע לחוש השמע והראיה.

ועוד ועוד