מה הסיבה לאסור דברים משום מראית עין? אם הדבר מותר מצד עצמו, ואם לבנאדם לא אכפת שיחשבו שהוא עושה משהו לא בסדר, כי העיקר שהוא יודע שהוא בסדר ולא אכפת לא מדעתם של אחרים עליו, אז למה לאסור עליו את המעשה?
ולמה "כל דבר שאסרו חכמים משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור"? מסתבר שזה סייג. אך אם זה כך, יתכן שרק אמרו את זה כי פשוט אי אפשר להגיד במפורש לרבים שדבר שאסרו משום מראית העין מותר בחדרי חדרים כי אז יש חשש גדול שההיתר יגלוש מחדרי החדרים גם החוצה, ולכן אמרו שאסור, אך מצד האמת מותר כיון שאין מראית עין.
ולסיום, האם יש בדורות האחרונים דברים שאסרו משום מראית עין?
נשלח ב-15/2/2009 20:04
אני מכיר את הווארט הזה הרבה זמן- אבל חשוב, ובעיקר מצווה גדולה לפרסם זאת ברבים, ואני מהדר אחר מצוות.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-15/2/2009 17:08
ירוחםשמ כתב:
אבל בכל זאת טובה גדולה עשית עם המקור הזה- מכאן הרי ברור כי גדולי הדור אינם תלמידי חכמים גמרא מפורשת!
_________________
מודה ועוזב
רק כעת שמת לב לכך?
זה ווארט ישן מאד!
אגב, זה מובא גם בשו"ע.
_________________
מ. זוהר
נשלח ב-15/2/2009 16:55
מאיר.
אפשר שלא ממנים אפילו למינוי יומי- מי של טוב ונאמן, הרי אין כאן כל רבותא- וכי מי יתן צדקה לאדם לא מהימן וראוי,
אבל בכל זאת טובה גדולה עשית עם המקור הזה- מכאן הרי ברור כי גדולי הדור אינם תלמידי חכמים גמרא מפורשת!
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-15/2/2009 16:38
ירוחם,
גבאי צדקה שיש להם תואר 'גבאי צדקה' הם גבאים הממונים. יש הלכות רבות הנוגעות אל אותם גבאים.
לדוגמא:
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מט
עמוד ב
"תנו רבנן: לעולם ימכור אדם
כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם. לא מצא בת תלמיד חכם - ישא בת גדולי הדור. לא מצא
בת גדולי הדור - ישא בת ראשי כנסיות, לא מצא בת ראשי כנסיות - ישא בת גבאי צדקה.
לא מצא בת גבאי צדקה - ישא בת מלמדי תינוקות. ולא ישא בת עמי הארץ..."
רש"י שם
"בת
גבאי צדקה - שאין
ממנין אלא אם כן טובים ונאמנין"
משמע שלא מדובר על
מתנדבים ושנוררים, מדובר על מינוי חשוב של אנשים הגונים וישרים למשרה קבועה, וגם בביתם הם גבאי צדקה.
_________________
תוקן על ידי mzohar ב- 15/02/2009 17:01:07
מ. זוהר
נשלח ב-15/2/2009 16:00
מאיר
אך בוודאי ששאלתך דלעיל לא עוסקת בכזו אוקימתא אלא בגבאי צדקה ככל גבאי הצדקה.
וזאת מי אמר לך??? ראית את זה באיזה שו"ת
גבאיי צדקה מתנדבים יש יותר מגבאי צדקה מקצוענים,
ר' חיים מואלוזין היה שולח גבאים לאסוף כסף לישיבה, והיה אומר להם, שלח לך אנשים ויתורו = שיתירו שישארו- גם קצת כסף לישיבה
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-15/2/2009 15:38
ירוחם,
גבאי צדקה הם אנשים הממונים מטעם הקהל על הצדקה והם לא במשרה זמנית רק כשהם מסתובבים בין בתי נדיבים וב"ויברך דוד".
האם תהיה בעיה של מראית עין לו יצוייר מקרה של גבאי צדקה זמני שהותנה עימו שלאחר שסיים לקבץ ממון הוא יהיה רק שומר ותו לא, זו שאלה מעניינת, אך בוודאי ששאלתך דלעיל לא עוסקת בכזו אוקימתא אלא בגבאי צדקה ככל גבאי הצדקה.
_________________
מ. זוהר
נשלח ב-15/2/2009 10:40
מאיר
האם אדם שמתנדב להיות גבאי צדקה ליום אחד. כשהוא חוזר לביתו הוא ממשיך להיות גבאי צדקה?
אחראיות על הכסף? ודאי! מדין שומר- ולא מדין גבאי צדקה.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-13/2/2009 04:47
ירוחם,
בלי להיכנס לדיון, אינני מסכים שגבאי צדקה בביתו הוא אינו גבאי צדקה. אם מופקדים בידיו מעות של צדקה, הרי שהוא גבאי בגינן אף בביתו הפרטי מכיוון שהוא אחראי עליהן.
_________________
מ. זוהר
נשלח ב-12/2/2009 18:03
מאיר
ישכ"ג מה הפסול- שמצאת בתשובתי???
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-12/2/2009 17:29
ירוחם,
הר"ן בביצה (דומני דף ה בדפי הרי"ף) מחלק חילוק עקרוני בין שני סוגי מראית עין.
א. מראית עין הנובעת מטעות בפרשנות המציאות.
ב. מראית עין הנובעת מטעות בדין.
האופציה הראשונה היא טעות בפרשנות של הרואה. כגון המעביר סולם משובך לשובך שהרואה חושב שהולך לטוח את גגו אך הנ"ל כלל לא התעסק עם גגו, רק עם הסולם. כלומר הרואה מפרש את מעשה העברת הסולם לצורך מעשה האסור, אך מעביר הסולם עשה מעשה מותר, מבצע המעשה והרואה כלל לא כיוונו לאותו מעשה במציאות.
לעומת זאת מראית עין הנובעת מטעות בדין כגון בונה ארון למת בחוש"מ, שהרואה חושב שבונה ארון סתם וכרגע עושה איסור בעוד שמעשה הבניה עצמו מותר שהרי הבונה בונה בהיתר לצורך מת, אינה מחייבת לשמור בחדרי חדרים מכיוון שמדובר בטעות בדין הבניה.
(הרע"א (בשו"ת מהדורת תניינא ס' סח) מסביר את טעם החילוק הנ"ל שטעות בדין אינה שכיחה במציאות כך שעליה לא גזרו רבנן בח"ח, לעומת זאת טעות בפרשנות שכיחה טפי. אכמ"ל)
לכן לפי זה שאלתך לגבי גבאי צדקה מיושבת. הגבאים לא גורמים לרואה לחשוב על טעות בפרשנות המציאות, אלא על טעות בדין המעות שבאמת הם מותרים אך הרואה סבור שמשל צדקה הם, אך לא מדובר בפרשנות לא נכונה של המציאות שהרי הם רואים מעשה שלם במעות ואם באמת היה איסור הרי שהאיסור היה נראה לעיניהם (ולא כמו העברת סולם בשבת שודאי שהעברת הסולם מותרת דשם החשש הוא עתידי - על מעשה שכלל לא נראה לעינהם) ובטעות בדין לא גזרו רבנן בח"ח אלא בפרהסיה.
וכן מובא אף בתשובה באג"מ בעניין נסיעה במכונית אחרי הדלקת הנרות (ובתשובות נוספות), שאכן מעיקר הדין מותר ואין לחשוש למראית עין מכיוון שעדיין לא נכנסה שבת והחושב שהנוסע במכונית לאחר כניסת שבת מחלל את השבת טועה בדין הזמן שבין הדה"נ לשקה"ח, אך לא במציאות.
_________________
מ. זוהר
נשלח ב-12/2/2009 13:30
מישקולצר
אפשר להוסיף לדבריך- בענין הדם שבין השיניים- אפילו כשרואים אותו מוצץ את הדם- אין איסור, הרי כולם רואים שהוא מוצץ את הדם מבין שיניו, ולא יחשדו בו שהוא שותה דם בהמה. ולכן לא מתחיל בכלל להיות כאן מראית עין.
בענין גבאי צדקה- אתה לא כל כך מדיק- גבאי הצדקה זה מקצוע זו התעסקות, ברחוב ובשוק הוא גבאי צדקה, ושם חלים עליו דיני מראית עין.
אבל כשהוא בבית הוא כבר לא גבאי צדקה, האיסורים של הגבאי לא חלים עליו.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-12/2/2009 13:04
לענין הדם - אם אינני טועה כאשר המראית עין היא על איסורי דרבנן (דם אדם למשל לפי חלק מהשיטות ולפי הרשב"א המצוטט עכו"כ) כמדומני שלא מקפידים על החדרי חדרים.
לענין גבאי הצדקה - הרי מה טעם לאסור גם בחדרי חדרים אם אין בעיה שמישהו יראה ילמד או יחשוד בו. מן הסתם גרסו שאם יתירו בסתר יבוא וייכשל בפרהסיה. למשל אם ישטח כבסים לייבוש בחדר יבוא ויטעה לעשות זאת בחוץ גם כן. אבל בענין הגבאי הרי אתה מתיר לו להוציא בבית מתוך קופת הצדקה ולהכניס לכיס ולא להכניס ישירות מהריצפה לכיס, אין אם כן חשש לטעות, כי תמיד הכסף צריך לעבור דרך הקופה.
נשלח ב-11/2/2009 21:37
האם מישהו יכול להסביר את ההלכות הללו הסותרות את הכלל כי האסור מפני מראית עיין ,אסור גם בחדרי חדרים?
בבא בתרא דף ח :
ת"ר:גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה, אבל פורש זה לשער וזה לחנות; מצא מעות בשוק - לא יתנם בתוך כיסו, אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה,ולכשיבא לביתו יטלם;
בשוק לא יתן בתוך כיסו מפני מראית עין- ובבית בחדרי חדרים??
ספר החינוך מצוה קמח ד"ה ודם האדם
ודם האדם אסרוהו חכמים מפני מראית העין, ולפיכך אמרו דם שבין השינים מוצצו ובולעו, ושעל הפת גוררו מעליו ואוכל הפת.
בין השינים אינו חדרי חדרים?
שו"ת הרשב"א חלק א סימן מו ד"ה תשובה תניא
אמרו דם שבין השינים מוצצוו ואוכלו לומר שהדם בעצמו אינו אסור כלל ואפילו מדרבנן. ושעל הככר גוררו ואוכלו כלומר משום מראית העין
מישקולצר- בר אורין אתה! נו??
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-11/2/2009 21:10
מראית עין ו'אוושא מילתא'
"ועשו סייג לתורה" (אבות א,ב). חז"ל תיקנו תקנות רבות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. רוב תקנותיהם נובעות מדמיון מהותי של המעשה לאיסור תורה (למשל: אכילת בשר עוף עם חלב נאסרה בגלל הדמיון לאכילת בשר). מאידך, ישנם מעשים שבאופן עקרוני אינם דומים כל-כך לאיסור תורה, ואעפ"כ חז"ל אסרו לעשותם מפני שאדם אחר הרואה את המעשה עלול לטעות ולחשוב שאותו אדם עובר עבירה, ויחשוב שהדבר מותר, ויבוא לידי תקלה (למשל: תליית כביסה בשבת נאסרה מחשש שהרואה יחשוב שמותר לכבס). כדי למנוע טעויות, חז"ל הרחיבו את הגזירה ואסרו פעולות אלו גם בחדרי-חדרים (כשאין איש רואה). תקנות מסוג זה נקראות 'משום מראית עין'.
מוסכם על רוב הפוסקים שבימינו אין סמכות שיכולה לקבוע תקנות חדשות מסוג זה, ומה שאסרו חז"ל נאסר, ומה שלא אסרו – לא נאסר (מלבד מקרים חריגים ויוצאי דופן). למשל: חז"ל אסרו להניח מאכל מבושל על אש גלויה בשבת מחשש שהרואה לא יידע שהמאכל מבושל, מאידך – לא אסרו זאת בערב שבת אף שהכלי יישאר על האש כל השבת, ואף בשבת עצמה התירו בתנאים מסוימים להניח על אש מכוסה.
האם פעולה אוטומטית הנעשית ע"י שעון שבת אסורה משום מראית עין? לכאורה, אין מקום לאיסור כלל, שכן חז"ל לא אסרו זאת! אלא שלגבי שבת ישנו חשש נוסף לפגיעה בכבוד השבת בפרהסיה. במסכת שבת נחלקו אמוראים האם מותר להכניס חיטים לרחיים המונעות בזרם מים בע"ש ע"מ שייטחנו מאליהן בשבת, מכיוון שהרחיים משמעות קול ו'אוושא מילתא' (=רועש הדבר). להלכה, הפוסקים האשכנזים החמירו בכך, אך התירו בדברים שהכול יודעים שהפעולה נעשית בלא מגע יד אדם (כמו שעון אורלוגין או קוקיה המשמיעים קול בזמנים קבועים מראש).
האם גם שעון שבת, שכל אחד מכוונו לשעה שונה וקובע לעצמו אלו מכשירים חשמליים יפעלו על-ידו, בכלל היתר זה?
למעשה, המנהג הרווח הוא להתיר הדלקה וכיבוי אור על ידי שעון שבת, אך היו שערערו גם על מנהג זה. הרב משה פיינשטיין זצ"ל רצה לחלק בין הדלקת אור לשאר מלאכות (מפני שההדלקה היתה נעשית בעבר ע"י נוכרי), אך כיום מקובל להשתמש בשעון שבת גם להפעלות מזגן מערכות השקיה ועוד... נראה שהקידמה הטכנולוגית גרמה לפעולות אלו להיות דבר שבשגרה ומשום כך אינן פוגעות בכבוד השבת.
עמדת מכון 'צומת' שלא להימנע מהפעלת מכשירים באופן אוטומטי בשעת הצורך, ומאידך לעשות כל מה שניתן כדי לפרסם את 'כשרות' ההפעלה. כך נעשה בעגלת נכים (שקיבלה את ברכת הדרך מפי הגרש"ז אוירבך זצ"ל) – המכון דורש מהנוסע לתלות שלט גדול המבהיר לכול על קיומו של פיקוד שבת; וכך היא המלצת המכון לגבי הפעלת מדיח כלים בשבת – לכוונו לשעת לילה מאוחרת; ואף מערכות ההגברה המיוחדות לשבת מצוידות בשלטים מאירי-עיניים המבהירים את התאמתן לשימוש בשבת.
נשלח ב-9/6/2006 10:32
חבל שלא הזכירו פה את דברי הירושלמי:
"רב אמר כל שהוא אסור מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. מתניתה פליגא על רב פשתן שצבעה <בחרס> [בחרת] לא יעשה ממנה אימרה מפורסמה. בכרים ובכסתות מותר. מתניתא פליגא על רב נתפזרו מעותיו לפני עבודה זרה לא יהא שוחח ומלקטן שלא יהא כמשתחוה לעבודה זרה ואם היה מקום צנוע מותר. מתניתא פליגא על רב פרצופות שהן מטילין מים בכרכים לא יתן פיו על פיו שלא יהא כמנשק לע"ז ואם היה מקום צנוע מותר. מתניתא פליגא על רב אין שוחטין בגומא אבל עושה הוא גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם בתוכו ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין. מתניתא פליגא על רב הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם. מתניתא פליגא על רב ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים אין שופכין לתוכו מים בשבת. ותני עלה אם היה מזחילה מותר. עונת גשמים מותר. צינורות מקלחין אסורין. תני בר קפרא אם היה מקום צנוע מותר. אילין פליגין על רב. ולית להון קיום" (ירושלמי כלאים פ"ט ה"א).
לפי מה שהבנתי יש מחלוקת האם "ולית להון קיום" מוסב על דברי רב או על הבריתות החולקות עליו, כלו' ייתכן שלפי הירושלמי "בחדרי חדרים" לא אסור.
