ששש.... כאן מראיינים אותי

ילד טוב.

אתה מרגיש שאתה לומד מהם על עצמך ?

האם הם נותנים לך הערות לגבי כל מיני פעולות שאתה עושה ויוצא לך לחשוב

על זה ואף להשתנות?

:)

ומי היה מאמין שאפשר למצוא כזה דבר בשידוך.....

אזרחית ולעניין

מיימי


מו- מההההה?

מזתומרת מואר

הזבירי נמקי ופרטי 

איך אתה מרגיש כשאתה נמצא בבית הכנסת ? אתה אוהב להתפלל שם?

אני חושב שכן.

ושיש כל מיני אופני הארה.

ובהקדים, אשתי ואני קצת סולדים מהביטוי הזה שאנשים אומרים שהם "עובדים על עצמם", אפילו שזה ביטוי שימושי.

למה? כי בעצם החיים סובבים בעיקר סביב מודעות.

אשתי למשל הזכירה לי אתמול משהו ששמענו פעם מפיו של ניסים אמון [ עלם חמד אמיתי]

והוא דיבר על 5 שלבים .

הוא התייחס לדברים שאדם לא רוצה לעשות אבל עושה.

[ יתכן ואני לא אומר את הנקודות בדיוק כמו שהוא אמר , אני לא זוכר אותם אחלא את העניין אז אני אחלק בעצמי ואולי האזרחית שיש לה זיכרון יותר טוב משלי תזכה אותנו ותתקן..]

1) האדם עושה דברים רעים ולא מודע לכך שהם רעים כלל

2) יודע שעושה הרבה דברים רעים באופן כללי כשמסתכל על החיים ועל עברו המפואר

3) יודע שעשה דבר רע, שניה אחרי שהוא עשה אותו [וכבר מאוחר מדי]

4) יודע שעושה דבר רע בדיוק בזמן שהוא עושה אותו [ אבל לא מצליח לעצור את עצמו]

5) יודע שעומד לעשות דבר רע בעוד שניה ושולט בזה ולא עושה את הדבר הרע. 


אינני יודע מדוע ניסים בחר לדבר דווקא על דברים רעים, אבל אולי זה יותר מובן דווקא ככה . לא יודע.

אבל בכל אופן הנה לנו 4  דרגות של הארה אחרי החושך של הראשון.

לא יודעת.

בארס, ישנו "מדיום" דרכו המציאות מתגלה אלי

וישנו מדיום דרכו אני מתגלה אל המציאות

הציור הראשוני של המדיום הזה תלוי כפי שאתה מסביר באשכול הנומרולוגיה.

[ תאריך הלידה מדבר על המדיום שבו המציאות מתגלה אלי, והשם מדבר על המדיום שבו אני מתגלה]

העניינים "החיצוניים" שהזכרתי, יש להם השפעה על המדיום הזה.

על שני סוגי המדיום [ בלשון הקבלה המדיום הזה נקרא "לבוש"].

עיקר ההשפעה שלהם היא דווקא בלבוש שבו המציאות מתגלה אלי.


מיימיי, מואר הוא עניין יחסי?

אתה מואר?

בארס אתה צודק. אבל אני אגיע אל נקודת ההחלטה ואל הקטע שבו היתה ההחלטה אצלי בידיים אחר כך.

שניה.

אז באותו הזמן של הקלטות, הייתי מורה בבית ספר [ בלי תעודת הוראה אלא מקצועות מיוחדים שנכנסו למערכת השעות במקומות שלימדתי. לימדתי חשיבה מתימתית ולוגיקה. כיתות א - ט]

והמכללה שבה לימדתי גם בערב [ מתימתיקה] נדלקה עלי והשכירה לי ולעוד מישהו [ הגיס של בעל המכללה] דירה.

ובאותה הדירה שמעתי את הקלטות ותוך כדי ששמעתי, באחד הלילות הסתכלתי על פסלון של בודהה שהבאתי מהטיול הראשון שלי בהודו, ושמתי אותו על אחד השולחנות של החדר שלי.

אף פעם לא הסתכלתי עליו, אבל באותו היום הסתכלתי עליו וראיתי שאין לו מקום יותר לידי. אז זרקתי אותו.

בימים ההם לא היה שום קשר בין העניין לבין משפחתי.

והעניין היה בחיתוליו.

באותם הימים החלטתי לקרוא את כל התנ"ך.

והתחלתי לקרוא. הייתי קורא אותו במיטת המים שהיתה לי, והחתול "יפת" היה מתעלק על כל הזמן כאילו הוא אשתי או משהו.

אז הלכתי להרצאה של אמנון יצחק ולא ממש נהניתי, אבל גם לא סבלתי, ובסוף הוא שאל מי רוצה לעלות לבמה ולקבל ציצית ואני עליתי.

ואז גם הודעתי למכללה שאני עוזב ושאולי אחזור... וטסתי להודו שוב. דסטינישיון גואה.

מצוות לא שמרתי וגם לא חיפשתי.

אבל לקחתי איתי כמה ספרים לשם.

עד שזה הגיע להורים שלי יש עוד זמן.  

בויינה איזה קשקשן אתה אזרחי.
כתבת כאן איזה מליון סיבות תיאורטיות וכולן מתארות כאילו לא אתה החלטת לחזור בתשובה אלא איזה משהו גדול ממך - שאתה לא יודע מה הוא- החזיר אותך בתשובה.

לא שאני פוסל את החצי הזה של התמונה אבל החצי השני נמצא בהחלטה שלך ודוקא את הצד הזה אתה מסתיר (לפחות בהודעה הקודמת).
אף אחד לא יכול לכפות על אדם לחזור בתשובה אם הוא לא מקבל אותה על עצמו בעצמו.
:)