החרדות התחילו לי לפני 10 שנים כשעישנתי גראס ונכנסתי לפאראנויה ומימנה לפאניקה, מאז זה בא והולך בתקופות שונות , כדורים עוד לא ניסיתי אבל התחלתי להתענין ולבדוק את הנושא, עד עכשיו הייתי אנטי
כדורים לגמרי ועכשיו זה בבדיקה.
10 שנים זה הרבה זמן והפתרון עוד לא בנימצא אבל אני אופטימית .
נשלח ב-28/6/2006 13:11
(מקווה שזה לא אישי מדי)
האם תמיד היו לך חרדות או שזה התחיל בעקבות משהו שקרה לך?
נשלח ב-21/6/2006 00:08
אם כך אז יש עם מי לדבר, כשאני רוצה לומר שאינני מבין איך יכולים להיות אנשים שאוהבים מוזיקה, ויש להם בעיה עם איזה פקק [ אלא אם כן הם מאחרים לאן שהוא, וגם זה לא בעיה של האדם בזמן הנסיעה עצמה]
ובמילים מדוייקות - מה אכפת לך להיות שעתיים במכונית?
למי שאוהב מוזיקה, מכונית בפקק זה גן עדן.
נשלח ב-19/6/2006 18:35
גם כשחושבים על דרך החיים, לא מוכרחים לעשות השלכות על העתיד, ובמיוחד במקרה שלך.
נשלח ב-19/6/2006 16:00
כשאני חושבת מה יהיה זה ביגלל שאני מרגישה לא נכון עם דרך החיים שלי
כרגע .ואתה כאילו מציע לי להתכחש ולהאמין שככה זה בסדר.
יש אנשים שמתוכם זועק משהו אחר לא לכולם העיר עושה טוב
אני בפרוש מציינת שאני מרגישה את העיר והיא מעיקה עלי כולל הדרכים
והפקקים .
לא כולם יכולים לחיות באותם התנאים בעיקר שעלי לחץ משפיע באופן חמור.
בעוד שבועיים אנחנו עוברים למושב ואני בטוחה שזה יקל עלי , למרות שעדיין
יהיה עלי לנסוע בפקקים של העיר.
נשלח ב-19/6/2006 10:00
רציתי לפתוח על זה אשכול, אבל אני אומר את הנקודה כבר כאן.
הכי טוב זה להרגיל את המחשבות לשוטט רק בעבר ובהווה.
להיזכר בכל מיני דברים [ גם רעים] ולקשר את עצמנו לעולם ולחיים הסובבים אותנו בהווה. להריץ דברים בראש.
אבל מחשבות על העתיד - לחסום ולהעביר מחשבה.
אלא אם כן מדמיינים איך ירד בית המקדש השלישי ואז הכהנים ירוצו מבולבלים ולא ידעו בהתחלה מה לעשות וכדומה.
נשלח ב-18/6/2006 13:17
בגדול הייתי מגדירה את עצמי כאדם שהשיגרה עושה לו רע.
כל יום אני בפקק בדרך לעבודה חוזרת הביתה נחה ואז שוב לעבודה והביתה
זה לא עושה לי טוב , אני כל הזמן מרגישה שאני זקוקה למשהו רגוע יותר.
כשמגיע שישי שבת טוב לי , כשאני בחופשה מדהים לי
היום יום מעיק עלי ואני מוצאת את עצמי חושבת כל הזמן מה יהיה ?
יש לי דחף לנסוע ולחיות באופן אחר , רגוע יותר , ניראה לי שדרישות הסביבה
גם הן מעיקות עלי .
אני מרגישה שעדין לא הגעתי למקום רגוע עם עצמי ולאופן החיים שהייתי רוצה .
נשלח ב-17/6/2006 12:42
מצטערת על שאלה ששאלתי, כי לא עברתי דף, ולא ראיתי את תגובתך.
באמת לפעמים יותר קל לכתוב מאשר לדבר.
נשלח ב-17/6/2006 01:25
איך זה מסתדר, ומקבלים אותו במשפחה שלך?
אני מבינה שאת מבית דתי, או לפחות חלק מכם.
עדיין מסקרן אותי השאלה שנשאלה, איך זה שאת מתכתבת במקום לדבר ישירות עם האחים שלך? באתר..
נשלח ב-12/6/2006 18:04
אה ,לגבי השיחות עם אחי וגיסתי דרך המדיה זאת בהחלט הנאה מרובה
מאחר ולא תמיד יש לנו זמן להיפגש ולהיכנס לתוך שיחות נפש .
נשלח ב-12/6/2006 17:56
לךוסמייליי
זה באמת היה מרגש לראות אותו , אדם מדהים ורגוע ,טוב ומקשיב
בדמות שלו היה טוב ואור שהוא הפיץ החוצה .
אני מתחתנת עם חאבייר שהוא מקסיקני בתהליך גיור הכרנו במקסיקו ולאחר
המון משברים בסופו של דבר הגענו עד הלום תודה לאל .
אנחנו מתחתנים בעזרת השם בנמל תל אביב , בנובמבר
אני מאמינה שעצם הגיור שלו היא הנטיה הרוחנית שלו .
חאבייר הוא אדם טוב , מצחיק מאוד ואוהב חמימות משפחתית
נשלח ב-12/6/2006 16:28
את יודעת זה אל זה שזו זכות שראית את סבא שלך ?
אני כבר הרבה זמן רוצה לראות ולהרגיש את הסבא והסבתא שלי ההם וגם את סבתי מצד אבי ז"ל מדי פעם אני מנסה לחוות....
גונבה לאזנינו השמועה שאת מתחתנת א. מתי ? ב. איפה ? (עיר) ג. איך הוא ? ד. כמה זמן אתם מכירים ? ה. האם גם הוא בנטיה רוחנית ? ו. איך זה לדבר עם אחיך וגיסתך דרך מדיה כתובה?
היה מעניין לי לנסות
נשלח ב-11/6/2006 18:25
סיפרת על סבא שלך והזכרת לי...
ישבתי היום בביתם של זוג זקנים בני 80 +
זה היה כאילו חזרתי אחורה 20 שנה
לביתם של הבובי והזיידע שהיו לי פעם (סבא וסבתא רבא)
הוא עם הזקן הלבן, הרצינות, הענים כחולות חודרות
היא יושבת ממלמלת תהילים מספר בלוי בעל אותיות מאירות עינים (כשאמא שלי "נשבעת" שהיא בקושי רואה וממש לא שומעת)
בית מריח מזיקנה אך נקי מאד ומואר
מואר באור של אמונה תמימה
כמה אהבתי אותם זכרונם לברכה
היום אניודעת שזו היתה לי זכות לחוות כמה משנות ילדותי במחיצתם בשבתות.
