התמודדות דת נצח מול התפתחויות (הת' ההל')

מועדים לשמחה,

כבר דנו הרבה בפורום על לכאורה שינויים, הדרושים להיעשות ביהדות. הכוונה באשכול הזה, היא סקירה רעיונית ומעמיקה יותר על שרשי הנושא.

אני קורא כעת ספרון בשם 'דת הנצח וצרכי השעה' מאת זאב פלק, הדן באורך בנושא זה.

בתחילת דבריו הוא מביא ארבעה אופנים ליישוב ההתנגשות בין הצורך ביציבות של דת נצח לבין הצורך בשינוי לפי התקדמות האדם וחלופת הנסיבות. כוונתי להציג כאן דרך חמישית מבית מדרשי, שהיא האולטימטיבית והטהורה.

ובכן ארבעת האופנים שמביא פלק ליישב את הקונפליקט:

שניים מהם, פשוט מבטלים צד אחד של הקונפליקט בהתעלמות מהצורך שיש בו.
1. התחלנות המצהירה, כי אין עוד לדת תפקיד בחינוך האדם. היא חותרת לבטל את חשיבות ההתחשבות בדת.
2. התקצנות הטוענת שנצחיות הדת נוגעת לכל הפרטים והפירושים שנשתרבבו בהקשריה ושהפירושים המקובלים אין בהם חידוש, אלא גילוי מה שנאמר בהר סיני, שלעולם לא ישתנה. דעה זו חותרת לבטל את הצורך בשינויים.

שניים האחרים מכירים שדרושה התחשבות בשני הצרכים יחד, דת נצח עם שכל מציאותי המכיר את ההיענות הדרושה למציאות המשתנית. שני אופנים אלו מצאו כל אחד דרך מתוחכמת להתמודדות עם הבעיה.
3. מתן לגיטימציה של מקור דת הנצח -א-לוהים, לשינויים. דרך זו טוענת כי נבואה שמיימית הופיעה לקבוע את השינויים. לא רק אצל ישו מנצרת או מוחמד מהקאבה ישנו למושג זה, אלא גם בתוך עם ישראל השתמשו בתכסיס זה. החסידים מייחסים לבעש"ט גילויים מאחיה השילוני ששמע ממשה. (לפי המקובל, שרד אחיה השילוני, עד שהיה לרבו של אליהו הנביא. לכן ניתן בקלות ל'האריך' אותו יותר מאחרים.) אצל הספרדים יש אין ספור סיפורים על גילויים ולרבי יוסף קארו בעל ה'שולחן ערוך' שהוא הסמכות הראשית להלכה, מייחסים גילויים מפי 'מגיד מן השמים'.
4. מבצעים שינויים מינימאליים ומעגנים אותם איכשהו בתורה. זו הדרך הנפוצה בהלכה, אבל בימינו יש תהליך התפכחות היוצרת יותר ויותר סדקים במערכת הטשטוש, בהתגלות השקרים הקדושים.

אם כי מדובר בדרכים שונות. בני אדם רבים משתמשים בשילוב שני הדרכים האחרונים. היינו ששינויים מסוימים מעגנים אותם בהתגלות שמיימית ושינויים אחרים מעגנים אותם בפרשנות מחודשת לתורה.
(אומרים בשם הבעש"ט שניתן לראות דברים גם בלובן שבין השורות בתורה והם יילמדו בעתיד. זה מקביל לאמרה שכאילו בפתיחת התורה כתוב 'חשוב בשכל'. זו דעה המשלבת את שתי הדרכים, התגלות נבואית מאחיה השילוני ופרשנות מחודשת בתורה)
גם את הדרכים הראשונים משלבים בחשיבה היהודית. ישנם הנוקטים בדרכים האחרונים וגם מתקצנים לגבי נוהגים מסויימים כדרך השנייה ולפעמים גם מתחלנים כדרך הראשונה, עד שמוצאים תירוץ על פי הדרך השלישית או הרביעית לנוהג שאינו מתאים לתורה.

הדרך החמישית היא:
5. להבין שכלל אין קונפליקט. התורה התכוונה מלכתחילה רק להעביר עקרונות נצחיים באמצעות דוגמאות המתאימות לזמניה השונים. עלינו למצוא את העקרונות המדוייקים ולהסיק את יישומם בכל זמן ומצב. בדרך זו אין סתירות לדרכים האחרות. העקרונות אמורים להיות ברורים גם לחילוני וגם לקיצוני, גם לממציא נבואה וגם למבריג פירושים.

זה לא אומר שהמושג הלכה יתבטל לגמרי, אלא יוכר כמכשיר ליציבות ההמונים שיכול להיות מעוות לחכמים.

תוקן על ידי - בוגיעלון on 9/23/2002 5:09:07 PM

רציו

על ידי שאלת למה ועוד פעם למה ועוד פעם למה... עד שאמצא את הנקודה האבסולוטית.
וגם לא עלי המלאכה לגמור!

בוגי, חן חן על יוזמתך!

בהקדמתו למורה נבוכים, מביא הרמב"ם את הכתוב "תפוחי זהב במשכיות כסף, דבר דבור על אופניו" והוא מפרשו על צורת לימוד התורה. הוא מפרש את תפוח הזהב כפנימיות התורה, המוקף במסיכת כסף רשתית שהיא חיצוניות התורה, שדרך נקביה ניתן להבחין בפנימיותה.
הדרך החמישית שהצעת, היא הצעה לקילוף מסכת הכסף ולגילוי תפוח הזהב בטהרתו, שתמיד יוחלף לו מסיכת כסף חדשה. ליתר דיוק, מסיכות כסף מתחלפות לכל לומד כפי דרגתו.

שאלה לי אליך; איך אתה מתכוין ליישם את מפעלך זה?

בוקר,
אין לי מספיק ידע לגבי הדתות האחרות, אם ניתן לבנות עליהם מבנה הגותי דומה. אבל ניתן לוודא, שחומר הגות מוסרי המתעמק בכל תחומי החיים, יש למצוא במפעל התורה שבכתב ושבעל פה.
החכמה היא אמנם כה רחבה, שבכל תחום ניתן לפתח רגישות לדקי דקויות. חכמת התורה מיוחדת בכך שהיא עוסקת בתחום התחומים העדין והדק האנושי ביותר, שהוא הפילוסופיה המעשית המשמשת רפואה פסיכולוגית לאנושות (ראה אשכול של קלף). לכן מאד מתקבל על הדעת המשפט, 'תורה בגויים אל תאמין'.

בוקר היקר

יש ויש.

אך, ישנם עקרונות שהם הם התוכן וההגדרה שבדבר המצווה המדבר בעד עצמו.
לפי תפיסתי רוב הטעמים וההסברים שאני מייחס לדברי התורה, מצויים וניכרים -לאחר הקדמות שורשיות נצרכות- בדברי התורה עצמם.
[בהקשר לזה עי' באשכול שיוחד לעניין, שמו "ביאורי המצוות והלימוד"
אגב, הייתי שמח לדעת את "הנצח" שמצאת באיסלם, בעיקר את מידת הרוחב וההיקף שלו על החיים.

בוגי

גם אני חשבתי שהתורה מקנה עקרונות נצחיים. אך לאחרונה לאחר שעיינתי בהולדת האיסלם ומצוותיו(להבדיל) מצאתי 'נצח',כמו גם במאמרים בנושאי פיזיקה.
האם לא יהיה נכון לומר שהעקרונות נולדים בעיני המתבונן? האם העקרונות הם לא פרי מוחנו הקודח אשר מוברגים איך שהוא על דגמאות התורה?
לא איכפת לי לפרגן לכותב התורה