| נשלח ב-11/6/2006 20:54 |
 |
| |
נאחז בסבך - דוד אסף
כבר הוזכר ספרו המצוין של דוד אסף אגב אורחא, באשכול מרדיך החנויות
(http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=867209&whichpage=11) ובאשכול
האירועים האקדמיים המעניינים
(http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1423015&whichpage=6) וכבר התייחסו
אליו בפורום השכן גם כן
(http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=4&topic_id=1936131).
אך דומה וראוי לפתוח עליו אשכול מיוחד, מהסיבות שלהלן:
א. הוא מזכיר לברכה את הפורום שלנו (עמ' 29 הע' 21), ויש לגמול לו מידה כנגד מידה,
ב. הוא עוסק בנושאים שנידונו ארוכות בעבר, על משה בנו של בעל התניא, על חסידי ברסלב, על
האיצקאנער שאני בעניי פתחתי עליו פעם אשכול
(http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1318986), ועוד ועוד. דורשי האמת
האינטלקוטואלית של הפורום ודאי ימצאו לעצמם חובה לעיין בספר זה, אם לא לרכוש אותו.
ג. ההקדמה עוסקת בהרחבה בנושא שהוא בבת עינינו - הצנזורה וההיסטוגרפיה החרדית בכלל, וביטויה
השונים עד זמנינו, כספריו של סליפקין וקמינצקי, ודבריו שם ממש צפיחית בדבש.
וכדי שיהיה מתווה לדיון, אציג כמה נושאים שאפשר להמשיך בהם:
א. מהימנותו של אסף. יצא לו שם של זולל חרדים לתיאבון, והוא מתפלמס בהקדמתו ישירות עם מוציאי
שם זה, תוך שהוא מחמיא לאילו מבינינו (מונדשיין?) שאהבתם לאמת גדולה מאהבתם את כבוד רבותיהם.
האם אסף אובייקטיבי? (אידך?)
ב. הוא מציג שאלה מדוע לא הרעישו נגד מאמרו שפורסם ב"ציון" על משה בן בעל התניא כדרך שהרעישו
על קמינצקי. לדעתו הסיבה היא כיון שהוא פסול מלכתחילה ואף אחד אצל החרדים לא "שם עליו". האם
זו הסיבה האמיתית? יש אולי עוד סיבות?
ג. מהו מקומו של הפורום שלנו בתהליך ההיסטורי של חקר האמת ההיסטורית? האם הדבר נובע מחוסר
הרגש שיש לנו לכבוד רבותינו? מניפוץ המיתוס של "ראשונים כמלאכים" ו"ירידת הדורות"? מסיבות אחרות?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2016 08:53 |
|
| |
המשך:
כשלעצמי עסקתי בחב"ד לא מעט. זה היה כאשר התמסרתי במשך כמה שנים למעקב בלשי ממש, היסטורי וספרותי, אחרי גורלו המושתק של משה, בנו הצעיר של רבי שניאור זלמן מליאדי (רש"ז), האב המייסד של חסידות חב"ד. סיפור חייו של משה, שהמיר את דתו והתנצר בשנת 1820, הוא לא רק טרגדיה פרטית של אדם אומלל וחולה בנפשו, אלא גם סיפור היסטוריוגרפי יוצא דופן של גילוי וכיסוי אירוע מביך ביותר. מגמות של העצמה והפרזה מצד מתנגדיה של החסידות, מחד גיסא; ושל השתקה, טשטוש וסילוף מצד חסידי חב"ד, מאידך גיסא, יצרו 'פלונטר' היסטוריוגרפי מרתק שנדרשת סבלנות רבה כדי להשליט בו סדר ולהבינו.
סיפורו של 'הבן היקיר' משה לבש צורה ופשט צורה למן היום שבו נודע לראשונה על התנצרותו, אי-שם בשנות העשרים של המאה ה-19, והסוד הכמוס נתגלה ופרץ החוצה, ועד עצם היום הזה, משעה שדובריה וחוקריה של חב"ד נאלצו להתמודד עם המקורות והממצאים שאותם ואת משמעותם פרשתי בהרחבה בספרי 'נאחז בסבך' (מרכז שזר, תשס"ו). כל היסטוריון חווה בקריירה שלו ויכוחים וחילוקי דעות, אך מעטים הם החוקרים שזוכים שייכתבו ספר שלם נגדם. אני 'זכיתי' לשניים כאלה (אומנם פרי עטו של אותו חסיד חב"ד)...
אבל כמובן שסיפורה הענק של חב"ד לא מתמצה בגורלו של משה, שבסופו של יום אינו יותר מאפיזודה בתולדותיה. לחב"ד יש היסטוריה ארוכה, שראשיתה ברבע האחרון של המאה ה-18, עת נוצרה בהשראתו של רבי שניאור זלמן מליאדי, המכונה גם 'הרבי הזקן' (דער אַלטער רבי) או 'בעל התניא'. רש"ז היה בלי ספק מן הדמויות החשובות והמעניינות ביותר בתולדות הדת היהודית בכלל והחסידות בפרט. לפני כחמש שנים פרסם פרופסור עמנואל אטקס ביוגרפיה ביקורתית שלו (בעל התניא: רבי שניאור זלמן מלאדי וראשיתה של חסידות חב"ד, מרכז שזר, 2011), שמשרטטת את חייו ומפעלותיו של רש"ז, והרוצה להתוודע אל עולמו ואל הגותו יוכל לעשות זאת דרך ספר מצוין זה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2016 08:49 |
|
| |
חב"ד ואני / דוד אסף
חסידות חב"ד היא מן המעניינות ביותר בהיסטוריה היהודית של העת החדשה. גם מי שאיננו חסיד או חוקר חסידות שמע עליה ופגש אותה לא פעם בחיי היום יום שלו – בדוכני הנחת תפילין ברחובות ובשווקים, בשדה התעופה ובבתי חב"ד בארץ ובעולם, מהודו ועד כוש. עד לפני שנות דור, ובמיוחד בימי חייו של הרבי האחרון, מנחם מנדל שניאורסון, שנפטר בג' בתמוז תשנ"ד (יוני 1994), הייתה חב"ד מעורבת עמוק גם בשיח הפוליטי של חיינו כאן: הוויכוח על שלמות הארץ, פולמוס מיהו יהודי, פעילות במחנות צה"ל, טנקי מצוות ו'מבצעים' למיניהם, 'ביבי טוב ליהודים', וכיוצא באלה פעולות שנויות במחלוקת. למקצת הישראלים הייתה פעילות זו כשמן בעצמות, ולרבים אחרים – כעצם בגרון. מאז מותו של הרבי – או העלמותו, כדעת החלק הסהרורי של חסידי חב"ד – נרגעו מעט הרוחות. חב"ד עסוקה יותר בהישרדותה כחסידות נטולת רבי חי מכאן, ובמאבק פנימי בין 'משיחיסטים' ל'אנטי-משיחיסטים' מכאן, ועדיין לא נאמרה המילה האחרונה בכל הקשור לעתידה של תנועה גדולה וחשובה זו.
כמה מחבריי הטובים הם חב"דניקים – רבים מהם קוראים מושבעים ומסורים, בגלוי ובסתר, של בלוג עונג שבת – ועל כולם היה ידידי המנוח יהושע מונדשיין, שבעוד שלושה חודשים ימלאו שנתיים למותו. לוּ יצויר שהייתי חסיד – וזה באמת משהו שקשה מאוד לצייר! – מן הסתם הייתי מתגלגל גם אני לשם. זו חסידות שכלתנית מאוד, מאירת פנים ומכילה, בעלת היסטוריה מרתקת שידעה להצמיח הנהגה כריזמטית ומקורית. יש בה תרבות של קריאה, כתיבה וחקירה שאין באף חסידות אחרת, ויש בה גם הרבה אהבה: אהבת ישראל אמתית ושלא על מנת לקבל פרס, אהבת ניגונים ושירה, וגם אהבת השמחה והטיפה המרה במידה הנכונה. באופן כללי זו גם החסידות הכי מודרנית שיש, במגבלות המובנות שיהודים חרדים מטילים על עצמם. הם הראשונים לאמץ את הטכנולוגיות החדשות ולהשתמש בה לצרכיהם (אצלם לא תשמעו את האיסורים הטפשיים על טלפונים חכמים או על אינטרנט), וגם יחסי המינים ומעמד האישה בה הוא מן השפויים והמעולים שאפשר למצוא בעולם החרדי בן זמננו. ועוד מעלה להם, שלצד חסידי ברסלב, הם כמעט החסידים היחידים שמאירים פנים לחילוניים, וקולטים לתוכם גם את בני עדות המזרח ו'חוזרים בתשובה'. מצד אחר, זו חסידות שגם יודעת להסתיר ולטשטש דברים פחות נעימים ופחות ידידותיים ל'משתמש' הישראלי, כגון היסודות הגלותיים והאנטי-ציוניים המושרשים במורשתה (מאז ימיו של האדמו"ר החמישי, ר' שלום בער שניאורסון), ההתנשאות האריסטוקרטית על פני קבוצות חסידיות אחרות, התודעה המשיחית החריפה, ובעיקר את עמדותיה הימניות הקיצוניות בענייני שלמות הארץ ופתרון הסכסוך היהודי-פלסטיני או היחס הגזעני כלפי גויים, ואכמ"ל והמבין יבין.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2016 07:40 |
|
| |
נתבקשתי לפרסם:
אני מתנדב לכתוב את תמצית הסיפור, שאין חולק עליו.
וגם בשאר פרטי תולדותיו אין חולק. וכל המחלוקת היא אך ורק אם זה הוגן לתת תמונת מצב מזוייפת ביודעין, או שזה לא הוגן.
והוא:
הוא הי' כל ימיו צדיק וטהור, עוסק בחסידות, ורושם תוכן תורותיו של אביו אדמו"ר הזקן. נשא אשה שילדה לו שתי בנות, לפני מלחמת נפוליון.
בתקופת מחלמת נפוליון, חלה מחלת הראש, שלא יכל לתפקד בעצמו. באותה שעה נסתלק אביו אדמו"ר הזקן, ואחיו שלחו אותו לעיר אולע, עיר חותנו, שיהי' מישהו שיכול לעזור לו ולבני ביתו.
האדמו"ר החדש הוא אדמו"ר האמצעי, שלח לו דמי תמיכה ממעות ה"מעמד" שקיבל מהחסידים. אבל מטעמים מובנים לא שלח את זה ישיר אליו, אלא לאשתו הרבנית.
כעבור שנתיים כותבת אמו, שבריאותו השתפרה מעט, אבל עדיין אינו יכול לתפקד, וגר אצל חותנו באולע.
כעבור 3 שנים נוספות, נודע מצבו אל הכומר ואנשיו, הם באו לביתו ולקחו אותו, ואח"כ פרסמו שהוא הוטבל וחתם על התנצרות.
אחיו פנו לבית המשפט בטענה איומה על מה שנעשה לו, ובית המשפט הכריח את הכומר להחזיר אותו לביתו.
כעבור שנה בא הכומר שוב לביתו, ולקחו משם לפטרבורג.
כל אלו הם הפרטים שכולם מודים בהם, ואין עליהם מחלוקת.
עד כאן ציטוט מן הנשלח אלי לפירסום.
***
הדברים נכתבו, זה ברור, בידי חבדניק אך חבדניק מן הבקיאים. כבר איני זוכר את הסיפור כולו, אבל כמה ממנו סותר את מה שפרסם אסף, ומה שחשוב יותר, כמה מזה עובדות הניתנות להיבדק וכמה פרשנות?
כתבתי והשארתי כאן למען המעיין שירצה להשוות גרסאות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2016 21:34 |
|
| |
ספרן
תודה!
בכל אופן, לדעתי כדאי להעתיק את תוכן ההודעה שם. מה גם שלפעמים אשכולות נמחקים שם...
לא קראתי את הספר אבל לפי תוכנו אני מבין שהוא בא לשלול ולבטל את ספרו של פרופ' דוד אסף אודות פרשיה זו. פניתי אליו לשאול את דעתו על הספר החדש. תחילה הוא כתב לי כך <*> הספר עדיין לא בא לידי (אני מניח שארכוש אותו בזמן הקרוב), אך מתוכן העניינים ומשני פרקים שכבר קראתי, אני רואה שרוח של עליבות שורה על הספר הזה, כמו על קודמו של אותו מחבר, שנושא את השם היומרני והחצוף 'כיצד חוקרים אישים בישראל' (חיים ליברמן, מי יגלה עפר מעיניך!), וכותרת העל שלו היא 'ממשה עד משה' – כביכול קו ישר נמתח בין הרמב"ם לבין המטורף משה.
וכבר אתמחי גברא בסוגיות חמורות: איך לגנוב ממני חומרים-חומרים, כולל מקורות חסידיים, להשמיץ בלי להזכיר אותי, לחלוק עליי ולהתווכח אתי על אודות דברים שמעולם לא טענתי כמותם, והעיקר – לא להתייחס כלל למקורות שאינם תואמים לתזת הקדושה העילאית של רבינו משה. אותי זה משעשע...
קשה להתווכח עם מי שחושב שכל סיפור שסיפר הריי"ץ נחצב מאבני הר סיני והוא מביא אותם בתור הוכחה לקדושתו של משה, ולו יהיו מופרכים ומגוחכים וחסרי שחר.
וכשאני חושב על כל העלובים הללו אני מוצא עצמי מתגעגע לר' יהושע מונדשיין ז"ל.
אינני יודע כרגע איך אגיב, אם בכלל. אני מניח שבפורום אוצר החכמה תימצא הדרך לחרף ולגדף גם אותו וגם אותי ושוב כתב לי: בינתיים קניתי את הספר. פשוט מביך. זו אפילו לא אפולוגטיקה. בהקדמה הוא כותב שדברי שקר וכזב שתצילנה האוזניים: "...לאחרונה נתפרסמו כמה מסמכים הקשורים לפרשת חטיפת רבי משה ... פרסומים אלו הם מתוך תיקי מסמכים מקוריים (לפחות הוא מודה שהם מקוריים ולא זיוף של משכילים או של חוקרים כפי שטענו בהתחלה – ד"א) בפרשה זו שנשתמרו מאותה עת ועד היום בספרייה במינסק, והעתקים מהפ נמצאים גם באחת הספריות בירושלים, אבל מסמכים אלו גנוזים ובעליהם עדיין לא מעוניינים למסור אותם לפרסום...". "...מן המקצת שהתפרסם, אנו למדים כי הפרטים העולים ממסמכים אלו, תואמים את המסופר בכתבי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע על פרשת רבי משה. ... אולם בספר שלפנינו כמעט ולא נגענו בענין המסמכים, כיון שעדין לא הגיעו לידינו אלא מעט מזעיר, וגם כי מסמכים אלו דורשים עבודה גדולה בפני עצמה ... לדידנו אין ספק, כי כאשר ישוחררו בעז"ה המסמכים על ידי המחזיקים בהם (אולי גם שחרור המסמכים ויציאתם מן השבי יקרו בי"ט בכסלו? כשם שרבי משה הקדוש ניצל מידי שוביו, לשיטת הריי"צ, בי"ט בכסלו – ד"א), ייערך אי"ה חלק נוסף של השלמות לספר זה על פי הפרטים שיתווספו מתוך המסמכים...". וכל מי שקרא ושנה מעט בפרשה זו יצחק למו מרוב מבוכה. טוב היה להם לו מילאו פיותיהם מים, ועתה בזכות הספר יחזרו מבקשי האמת לחפש אותה ממי שאמרה. _________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2016 11:24 |
|
| |
דיון על הספר. כולל תוכן העניינים ופרק לדוגמה:
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2016 07:54 |
|
| |
ספרן
עד כמה שאני זוכר, אותו משה התנצר אבל לזכותו היה לומר שהיה חולה נפש. כך לפחות לטענתו של אסף. האם זה כך? מה טוען נגד זה המחבר החדש?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2016 11:15 |
|
| |
חדש (נגד גישת פרופ' אסף)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2012 08:02 |
|
| |
תגובה לגיטימית. אבל נראה שראוי לה שתבוא רק לאחר קריאת הספר ...
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2012 07:53 |
|
| |
למה צריך ספר? עיתון לא מספיק?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2012 03:15 |
|
| |
חדש, על מחלוקת צאנז - סאדיגורא
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 20:22 |
|
| |
מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל בין התלוש לדתל"ש מורדים ומתריסים בחברה היהודית במסגרת "פסטיבל גוונים" 17:15-17:00 הדלקת נרות חנוכה 18:15-17:15 מושב ראשון "נס לא קרה לנו, פח שמן לא מצאנו" יו"ר: פרופ' דוד אסף פרופ' ישראל ברטל משהו נשבר בחברה המסורתית ד"ר אבינועם רוזנק יסודות דתל"שיים בתאולוגיה של הציונות הדתית בלהה בן-אליהו קרוב רחוק קרוב: קריאה בשירת יהודה עמיחי 18:45-18:15 הפסקה 20:00-18:45 מושב שני על גבול שני העולמות: יוצרים ברב-שיח קולנועי יו"ר ומנחה: יובל ריבלין מני פיליפ, במאי "ויהי חושך ויהי אור" חוה דיבון, מיוצרי הדרמה הטלוויזיונית "סרוגים" אריאל בנבג'י, במאי ותסריטאי ביום ראשון, כ"ח בכסלו תשע"א, 5.12.2010 במרכז זלמן שזר בית הטיילת, רחוב ביתר 2, תלפיות, ירושלים הקהל מוזמן – הכניסה חופשית מספר המקומות מוגבל תחבורה ציבורית: 7, 8, 21 חניה ללא תשלום על בסיס מקום פנוי בחניון בית הטיילת, כניסה מרחוב דניאל ינובסקי www.shazar.org.il
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2010 06:15 |
|
| |
יצא בתרגום אנגלי:
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2010 00:53 |
|
| |
| נגינותיי כתב: |  | לא יתכן שאדם שהביא כל כך הרבה הרס וחורבן לעם ישראל ולתורת ישראל יהיה ירא שמיים. אין לזה ולקיום טכני של מצוות, דבר וחצי דבר.
והעניין פשוט וברור ואין כאן מקומו כלל וכלל.
|
|
מנדלסון לא הטיף לעזיבת הדת (הוא היה שומר תורה ומצוות) אלא מה אחרים נתלו בדעותיו ויש הסוברים שהוא פתח פתח לרפורמה אם כך מה נאמר על הרמב"ם? הרי גם בו נתלו רבים ותלו כל מיני בוקי סריקי.
ועוד, לפי שיטה זאת שבוחנים אדם לפי תוצאות מעשיו אזי הרצל הוא צדיק יסוד עולם שהרי כתוצאה מפעולותיו נמנעה התבוללות של מיליוני יהודים.
|
|
|
|
|
