| נשלח ב-14/6/2006 11:49 |
 |
| |
שירה חדשה שבחו גועלים
תשומת לבי הופנתה לכתבה הבאה מערוץ 7 : http://www.inn.co.il/News/News.aspx/151747 שזה לשונה:
´אין להתפלל בביה"כ שירה חדשה´
בעקבות התפשטות תופעת בית הכנסת "שירה חדשה", לערים ולמקומות נוספים בארץ, פסק הרב יעקב אריאל כי "אין להתפלל בבית כנסת שירה חדשה".
"מעורבות נשים בתפילה או בקריאת התורה נוגדת את ההלכה. אין אפשרות להתקרב לה' בניגוד להלכה, נשים יכולות להתארגן במקום פרטי ולשיר לעצמן. אך ללא ברכות, קריאה בתורה וכו', ולא במקום תפילה בציבור. אין להתפלל במקום בו התפילה מנוהלת בניגוד להלכה", כך פוסק הרב יעקב אריאל, רבה הראשי של רמת גן.
פסיקת הרב אריאל באה בעקבות התפשטות תופעת בית הכנסת "שירה חדשה", לערים ולמקומות נוספים בארץ. בית הכנסת "שירה חדשה" נראה שונה במקצת מבתי הכנסת האורתודוכסיים, אליהם הוא מתיימר להשתייך, הוא חצוי באמצעו בוילון דק שחציו האחד מיועד לגברים והשני לנשים, סיבת חציית בית הכנסת לשניים ברורה, לאפשר את העלייה לתורה גם לנשים, בלי שחלילה יעברו דרך עזרת הגברים.
בית הכנסת, השוכן במושבה הגרמנית בירושלים, מתיימר להפיץ את בשורת השיויוניות בין גברים לנשים במסגרת ההלכה. במסגרת בשורה בית הכנסת מאפשר לנשים לקרוא בתורה ולעלות למניין שבעה בקריאה ולעלות כחזניות במקום שמותר לפי ההלכה לילד קטן לעלות.
יוזמי בית הכנסת לא הסתפקו בנציגות המקומית, אלא מנסים כל העת להגדיל את מעגל בתי הכנסת השותפים ליוזמה, קהילה נוספת של בית הכנסת התגבשה גם במודיעין, שלדברי תושב המקום גדלה כל העת.
יוזמי בית הכנסת, הטוענים שכל הנעשה בבית הכנסת הוא על פי ההלכה, נתלים בפרופסור דניאל שפרבר, חתן פרס ישראל במדעי היהדות, בשיחה עם כתבנו ידידיה הכהן אמר פרופסור שפרבר כי הוא אינו קשור ישירות לקהילה, "אולם אין ספק שקריאת נשים בתורה היא בהתאם להלכה".
אולם מסתבר שגדולי רבני הציונות הדתית חושבים אחרת, באתר "ישיבה" פורסמה תשובתו של הרב יעקב אריאל בתגובה לשאלה על היחס לבית הכנסת, "רציתי לשאול מה דעת הרבנים בעניין, והאם יש הבדל במידה והשינויים לא נובעים מרצון לשוויוניות מצד הנשים, אלא מרצון להתקרב יותר לקב"ה ולהיות שותפות יותר בתפילה המסורתית, האם גבר שמתפלל במנין כמו זה יכול להוציא ציבור ידי חובה בביכנ"ס רגיל במקום אחר, כמו כן רציתי לדעת מדוע הרבנים לא יוצאים עם פסק בפרהסיא בענין הנ"ל".
על כך השיב הרב כי אין להתפלל במקום זה, "מעורבות נשים בתפילה או בקריאת התורה נוגדת את ההלכה. אין אפשרות להתקרב לה' בניגוד להלכה, נשים יכולות להתארגן במקום פרטי ולשיר לעצמן. אך ללא ברכות, קריאה בתורה וכו', ולא במקום תפילה בציבור. אין להתפלל במקום בו התפילה מנוהלת בניגוד להלכה".
בתשובה לשאלה דומה השיב הרב ליאור בתכניתו השבועית בערוץ 7 כי "העיקרון הוא שמנהגי ישראל בכלל, ומנהגי בית-הכנסת בפרט, לא נוצרו אתמול על-ידי מאן דהו. מנהגים אלו נתקדשו ונשתרשו במשך הדורות בעם-ישראל, ויש להקפיד על מנהגים אלו. שורש כל הניסיונות האלו לא מתוך קדושה וטהרה, אלא מתוך ניסיון ליצור קידמה ושיוויון מדומה".
הרב ליאור פוסק כי "כל מי שיש בו יראת-שמים אמיתית לא ישתתף במנין כזה, מפני שכך מתחילה השבירה של מסורת ישראל, היום עושים כך ובעוד כמה זמן כתוצאה מזה, אף יתפללו נשים וגברים ממש ביחד".
הרב ליאור מציין כי אמנם "מי שמתפלל במנין כזה, אין לפסול אותו בצורה אוטומטית מלהיות ש"ץ במקום אחר, שאולי הוא שוגג וחושב שזה בסדר וראוי, שהרי אקדמאים ייסדו את ה"מנין" הזה". אך "ודאי שאין רוח הרבנים האורתודוקסים נוחה מזה".
__________
כפתיחה, ברצוני להודיע: איני מתפלל בבית כנסת "שירה חדשה", ומעולם אף לא התחשק לי להכנס לתוכו, אף שלא אחת אני עובר לידו.
התרגלתי למקום התפילה, בו אני מתפלל זה שנים. אני יושב באותו מקום בו ישבתי כמעט מיומי הראשון בעיר, עד שנדמה לי שגם מקום הישיבה שינה את צורתו, כדי שיתאים למבנה חלק גופי היושב עליו.
התרגלתי להנעשה שם, והמקום שוב אינו מרגיז אותי.
אלא שלא "כל העולם" כמוני, והיו מתפללים אחרים בבית הכנסת "שלי", שכשהתפללו בבתי כנסת אחרים "ארעית", והרגישו שם "יותר נוח", הם עברו לשם בקביעות.
כך זה במכולת וכך זה בבית כנסת.
ישנן רק שתי סיבות למדוע אנשים דתיים, שהתפללו כל חייהם בבית כנסת "דתי", עוברים להתפלל בבית כנסת בנוסח "שירה חדשה".
או מפני שהם לא הרגישו בנוח בבית הכנסת הקודם מאז ומתמיד, אלא שלא היתה להם ברירה, או מפני שיותר נוח להם במקום החדש.
לא קשה לי להבין מדוע אנשים לא מרגישים בנוח בבית כנסת זה או אחר, כי אני מתפלל בבית כנסת שכזה, אולם אני בטוח שמה שמביא אנשים לבית כנסת "שירה חדשה", אינה האשה החזנית עד פסוקי דזמרה, או עליית אשה למפטיר, אולי זה מלהיב את הנשים, אך מדוע שהגברים ילכו לשם, האם נשותיהם "גוררות" אותם, או שאינם אוהבים שנשים "יושבות להם על הראש"?
ולכתבה:
"בעקבות התפשטות תופעת בית הכנסת "שירה חדשה", לערים ולמקומות נוספים בארץ, פסק הרב יעקב אריאל כי "אין להתפלל בבית כנסת שירה חדשה".
מה עשה הרב אריאל כשתופעת בית הכנסת "שירה חדשה", מתפשטת לערים ולמקומות נוספים בארץ?
הוא פוסק שאין להתפלל בבית כנסת שירה חדשה!
כאילו שפסק דינו יזיז למי שכבר מתפלל שם, או ימנע מאנשים שלא התפללו שם, מללכת לשם, יותר נראה לי שהוא דיבר אל עצמו, הוא שאל והוא ענה.
הוא יודע ש"מעורבות נשים בתפילה או בקריאת התורה נוגדת את ההלכה".
אולי הוא יודע את ההלכה שלו, אך לא ההלכה שלהם:
http://www.responsafortoday.com/vol3/2.pdf
"נשים יכולות להתארגן במקום פרטי ולשיר לעצמן. אך ללא ברכות, קריאה בתורה וכו', ולא במקום תפילה בציבור".
איזה יופי לנשים! ואני בתומי חשבתי שנשים אינן יכולות להתארגן במקום פרטי ולשיר לעצמן.
"כך פוסק הרב יעקב אריאל, רבה הראשי של רמת גן".
מתפללי "שירה חדשה" חייבים את חייהם לרב, הוא היה יכול להכריז עליהם שהם "רודפים".
"יוזמי בית הכנסת, טוענים שכל הנעשה בבית הכנסת הוא על פי ההלכה, ונתלים בפרופסור דניאל שפרבר, חתן פרס ישראל במדעי היהדות".
הם נתלים בפרופסור שנתלה בהלכה, ובמי נתלית ההלכה?
ברבנים!
"בתשובה לשאלה דומה השיב הרב ליאור בתכניתו השבועית בערוץ 7 כי "העיקרון הוא שמנהגי ישראל בכלל, ומנהגי בית-הכנסת בפרט, לא נוצרו אתמול על-ידי מאן דהו. מנהגים אלו נתקדשו ונשתרשו במשך הדורות בעם-ישראל".
אם הם לא נוצרו אתמול על-ידי מאן דהו, מתי הם נוצרו ומי יצר אותם?
כשרבנים מתחיל לדבר על קדושת המנהגים, אני יודע שאין לפסק דינם כל מקור הלכתי.
גם בעירי, כשנוסד בית כנסת "שירה חדשה" הודיע הרב יו"ר "ארגון רבני בתי הכנסת האורתודוקסיים", שאסור להתפלל שם, מפני שהם רוצים לשנות ממנהגי בית הכנסת, והתעלם מהעובדה, שכמעט כל מתפללי בתי הכנסת החברים בארגונו מגיעים לבית הכנסת בשבתום ברכבם.
הם ממשיכים לנסוע בשבת, כי הם שמעו מרבם שאסור לשנות מנהג.
"הרב ליאור פוסק כי "כל מי שיש בו יראת-שמים אמיתית לא ישתתף במנין כזה".
מה זו יראת שמים שאינה אמיתית?
פחד מברק?
"הרב ליאור מציין ... "שאולי הוא שוגג וחושב שזה בסדר וראוי, שהרי אקדמאים ייסדו את ה"מנין" הזה".
איזו פסיקה גאונית, איזה עומק מחשבה!
"ודאי שאין רוח הרבנים האורתודוקסים נוחה מזה".
אין ספק שהוא צודק בקביעתו זו, כי מנשים קוראות בתורה, הם יתקדמו לנשים רבניות, והרבנים מה תהא עליהם?
_________
וחשבתי:
פעם כשהליכת הנשים לבית הכנסת לא היתה "חובה", היו ההולכות לבתי הכנסת בשבתות זקנות עם פרצוף של תאונת דרכים, ואילו הצעירות הלכו לבתי הכנסת רק ביום הכיפורים, ולכן נאלצו לקרוא "פרשת עריות":
"במנחה קורין בעריות - לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום, לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן". (תוספות מגילה דף לא עמוד א)
היום שהצעירות מגיעות לבית הכנסת בכל שבת, מדוע גם לא קוראים בעריות בכל שבת??
עולם הפוך אני רואה 
תוקן על ידי - נישטאיך - 14/06/2006 11:52:56
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 22:08 |
|
| |
[לץ,
לא חשדתי בך שאתה משורפי הפחים למען הפרדת הצנון מן הצנונית בשוק מחנה יהודה. אני מבינה שאינך מביע דעה, אלא מתאר את המציאות, כפי שאתה מבין אותה.
אני חושבת שבמקום להציע קריטריון "הגיוני", למה שאין בו הגיון, עדיף להשתמש בנוסחה הפשוטה מימים ימימה - מה שנתפס כהחמרה יעבור, ומה שנתפס כהקלה ייחשב מראש כבגידה במסורת.
עכשיו, כל מה שנשאר לתועמלני הצד המצדד בערבוב כרוביות עם צנונים הוא לטעון שעמדתם היא החמרה איומה מחמת התדרדרות שמירת המצוות וההקפדה על הצניעות במחלקת הירקות. אם יצליחו לשכנע בכך, מובטח להם שייחשבו צדיקים וגם למענם ישרפו פחים.]
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 21:33 |
|
| |
ירוחם, אתה גאון בלא להבין את דברי.
אמשלום היקרה והנכבדה
אני לא באתי להסכים כאן עם צד מסויים. רק לספר איך אני מבין את העמדה הדתית.
אני לא טענתי שקריטריון של "לשם שמיים למראית עין" מכשיר את השרץ, ולכן הנסיונות לכפות הפרדה בין הכרוב לכרובית בדוכן הירקות הוא מצוה גדולה. או הנסיון לכפות תרבות חיים של נטורי קרתא וכדו' הוא נסיון מושכל של קידום היהדות. דעתי בנושאים אלו מובנת, אבל ציינתי שבכל אופן כל הרפורמות האלו אינן מסכנות את שמירת המצוות, הן טובות לפריקת יצרים, להוצאת מרץ, לסיפוק מיני לפעמים, ושיהיה לבריאות לכולם.
ואילו שינויים בתבנית התפילה וקריאת התורה, גם כאשר הם באמת באים לשם שמים, זה לא מפחית את הסיכון של קליטת וסחיפת תסיסה פנימית, שתהפוך לזן חדש של ביטול מחוייבות ההלכה.
ובקצרה הטיעון אינו יכול להיות טיעון מעגלי, שכן אינו מבוסס על לוגיקה, אלא על פרקטיקה. ומה את חושבת? מה יותר קרוב ליצור דפוס המפחית ממחויבותה של ההלכה: שינוי ביהכנ"ס, או מאבק למען שריפת פאות נכריות?
עם כל הצער שבדבר, דומה שגם את תסכימי שכל המאבקים ההזויים והאויליים הממלאים פשקוילים ברחובותינו, אינם מסכנים את הציות להלכה. והמאבק הקטן והפעוט הזה על הוילון של שירה חדשה, מסכן במדה מסויימת את הציות להלכה.
מי שהציות העממי להלכה לא חשוב לו, עמדתו ברורה. ומי שחשוב לו - עמדתו גם היא ברורה.
מה דעתך?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 20:20 |
|
| |
דער לץ
השימוש בלץ היא על דרך הקיצור בלבד, ולא חלילה חלילה על דבריך המענינים .
תחיה עד לץ.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 19:52 |
|
| |
[לץ,
יש הרבה טעם בדבריך, כמו בכל טיעון מעגלי  .
אם הקריטריון הוא "לשם שמים" ו"לשם חיזוק הדת", מדוע הטענות של אנשי "שירה חדשה" (רק כדוגמא, ובודאי יש אחרות טובות מזו), שזה בדיוק מה שהם עושים, אינן מתקבלות?
מסתמא שהקריטריון קריטריון, אבל מי שמחליט אם ומתי הוא תקף, הוא מי שמחליט אם ומתי הוא תקף, וחוזר חלילה. ברגע שהחליטו (מי שהחליטו) שהקריטריון אינו תקף במקרה מסוים, אז ברור שדוברי השינוי אינם עושים זאת לשם שמים וכו'. המעגל נשמר, הסדר קיים והכל בא על מקומו בשלום (או שלא).]
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 19:27 |
|
| |
אם כשאתה אומר "לץ" אתה מתכוין לדברי, אז צר לי, כנראה שאצלך יש עצכ"ח במהדורה אחרת ובדפוס אחר.
לא שללתי שום רפורמה, ורק הסברתי את ההבדל בין רפורמה שבאה באופן רשמי לפחות לחיזוק שמירת המצווות, ובין כזו שלא באה למטרה הנ"ל.
אני באופן אישי חושב שכל העיסוק בהפרדה מגיע לשם סיפוק מיני של אנשים מסכנים שאין להם סיפוק מיני בחייהם, ולכן עוסקים בנושא לפחות בדרך שלילית של מלחמה. אבל מכיון שהדבר מוצג כאילו לשם שמים, אין נזק לשמירת המצוות.
נראה לי שהסברתי את הדברים בצורה ברורה.
מעמד האשה משתנה בכל התקופות, ומה שקובע את מעמד האשה הוא האנושיות של הגבר, ולא טקסטים או הלכות. אם צפית בסרט 'החצר' אזי אולי אתה זוכר את שני האחים הגי'נג'י והשחרחר. הראשון גס רוח כלפי נשים והשני עדין ומתחשב. שניהם נאיבים ופאנטיים, שניהם הוגים את אותם טקסטים בבית המדרש, אבל בחיי המעשה תלוי הדבר באישיותו ובעדינותו של הגבר. (במקרה, השחקן הג'ינג'י - אבייתר- היה מגיע ללמוד בבית מדרש מסויים בתל אביב שהייתי מצוי בו בערבים. מאז התחלתי להרגיש כעס עליו, כאילו הוא אשם בתסריט..)
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 15:43 |
|
| |
לץ
אתה שולל כל רפורמה? האם הרפורמה של ר' מסאלנט- בעניין לבושם של בחורי הישיבה, נוסח מודרני. מקובל עליך? אתה בטח יודע כי באותה תקופה בערך, פסק הרבי מגור שינוי בלבושו של היהודי- בחזקת יהרג ובל יעבור, מה קרה? הליטאים ההתנצרו? למרות שיש הרבה בדיחות חסידיות, על כך שכן.
ההפרדה המוגזמת באוטובוסים היא לשם שמיים? לדעתי זה מבייש את האשה ובעיקר את הזכר.
כל אשה ניתפסת בעיניהם כאוביקט מיני, על כל אשה ובכל מצב חושבים רק על מין?
האם רצונם הכן של הנשים בקהילת שירה חדשה- לקחת חלק פעיל בתפילה, ולהתפלל כמו הגבר, זה לא לשם שמיים?
היום זה נראה מוזר, נחכה עוד כמה שנים, אני מקווה שאתה ער לכך,כי מעמדה האשה שונה בכל הבחינות,
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 14:21 |
|
| |
ראשית, על אחרון אחרון, לירוחם: אני לא מתיימר לקבוע מי שייך ל"כלל ישראל" ועוד מושגים מיסטיים כאלו. אבל אם היה משמע מדברי כי אני מזדהה עם נטורי קרתא וכדו' אני מצטרף להבהרה, דיברתי על נתונים יבשים, ולא על הזדהות עם פלגים חולניים והזויים.
ובפראפרזה על שאר הרפורמות שהוזכרו כאן, אני מסתייג מרפורמה שהופכת את היהדות מבני עם הספר, לעם של שנוררים משועממים אלימים גסי רוח בורים וכו'.
אבל גם זה בא לצערינו מהתפתחות טבעית, ואבהיר מדוע אני עושה כאן חלוקות: כל התפתחות או שינויים שבאו לשם שמים (ואפילו למראית עין) אינם רפורמות. הרפורמה של יאשיהו אינה רפורמה אמיתית, כי היא באה לקיים את הכתוב בספר דברים, ולכן היא התחזקות של הדת. רפורמה היא שינוי - ואפילו לא שינוי לקולא, אלא סתם שינוי משמעותי, לא כזה שבא לחזק את שמירת הדת באופן ישיר.
נכון שקהילת שירה חדשה יכולים לומר כי בסופו של דבר העובדה שהנשים הפמיניסטיות מרגישות יותר טוב בבית הכנסת שלהם מחזקת את הקשר שלהם לדת, וזה אולי נכון. אבל באופן כללי לגבי שאר הציבור יש כאן "שינוי" ו"שינוי יזום" שאין מטרתו לחזק את הדת (כמו הרפורמות שירוחם מייחס לפרושים, שוב ויכוח היסטורי גדול), אלא להתאים אותה לזמן. לא מתוך אונס וכורח (כמו פרוזבול למשל) אלא מתוך רצון להתאים אותה לרוח הזמן.
כל הנסיונות ליצור הפרדת מינים באוטובוסים, במדרכות, בדוכני הירקות, בבתי הקברות, הן סוגים של רפורמות חברתיות אבל מכיון שהם באות כביכול לשם שמים הם לא גורמות נזק לשמירת הדת. הם גורמות נזק לערכה של הדת ולערכם של הדתיים בעיני אנשים שפויים, אבל מי שמצוי בתוך המעגל הדתי אינו מרגיש שום נזק, הוא ממשיך בשלו בדיוק כמו לפני אלפיים שנה. ולכן משתלבות כאן יפה כל הנסיונות לכפות אורח חיים הונגרי בנושא זה, אורח חיים ליטאי בנושא הישיבות וצורתן, אורח חיים מרוקני בנושא הפאות הנכריות, וכו' וכו'.
אני בכלל לא מחוה דעה, רק הסברתי את דעת הרבנים המתנגדים לוילון הדק והענוג התלוי לו בביהכנ"ס שירה חדשה. כשכולנו יודעים את ההיסטוריה שהרפורמה החלה בהזזת מקום הבימה בית הכנסת, פרט שהוא לכשעצמו חסר ערך, ואולי אם הרבנים המתנגדים לא היו מעמידים את כל השותי"ם על הרגליים האחוריות וממציאים נימוקים פסבדו הלכתיים להזזת הבימה, אלא היו אומרים בפירוש: מותר על פי ההלכה, מסוכן לדת שלנו. היו דבריהם מתקבלים יותר.
המציאות היא שהרפורמות למיניהם הרסו את החברה היהודית באירופה מבחינה דתית עד שלפני מלחה"ע היתה חברה דתית ללא שום תכלית או עתיד, המוכשרים והמוצלחים הלכו להשכלה, ושומרי הדת היו רק אלו שעדיין לא נפגשו עם החיים המודרניים. הדרך שטיפחו כאן המנהיגים הליטאיים בארץ על פי "טראומת השואה" (מונח שטבע חוקר החרדים מנחם פרידמן בספריו, כגון: "בחזרה לישיבות") היא למנוע כל שינוי יזום שלא בא כתוצאה של כורח או לשם חיזוק ביראת שמים טהורה כדת פך השמן הטהור. לכן רדפו את שטיינזלץ וכל כיו"ב. אלו היו קרבנות למען האידיאל הזה שהיה יעיל מאד עד סוף שנות ה90.
כיום האידיאל הזה צריך עדכונים, ואכן הרבנים הצעירים משתמשים בו בצורות מתוחכמות יותר (ואפילו הרב שטיינמן בחדרי חדרים משתמש בשיטות החדשות).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 14:03 |
|
| |
לץ
יפה שאל נישט- האם הרפורמה שהנהיגו הפרושים בתקופת בית שני הרי כן מקובלת עליך.
ר.ל. כי רפורמה לכשעצמה אינה פסולה, השאלה היא- מי עושה אותה? ומאותה נקודה שקבלנו אותה.
להחליט על דעת עצמך כי מה שאתה עושה ומאמין,- לפני הרפורמה ואחרי הרפורמה- כרצון ה'.
היא בפרוש לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא. הוא לא דיבר איתך על כך ולא הרשה לך להשתמש בשמו,
ראיתי שכרכת את נט"ק לכלל ישראל--האנשים שבקרו בשבוע שעבר בעזה, ולפני שנתיים בטהרן וכל שבוע מפגינים נגד מדינת היהודים, הכל בשם ה' והיהדות.
ומכאן מודעה רבא לאוריתא
, אלוקיהם אינו אלוקי, דתם אינו דתי, לא שלהם ולא של עוזריהם, והמזדהים אתם בכל צורה וכל מצב.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 13:40 |
|
| |
<"בחרתי נוסחא המקובלת על הכל (הדתיים): להמשיך את המסורת מאותה נקודה שקיבלנו אותה">
קראתי את דבריך, ואני מסכים להם, גם ברור לי שריפורמות יזומות גורמות לרעידות אדמה, מה שלא ברור לי שהתיאוריה לתת לדברים להמשיך ולהתפתח, כשהשינויים הם פרי הטבע, שינוי התנאים והיכולות, וכדו', היא מתאימה לימינו, ואף אם היא "עבדה" פעם.
מדוע ריפורמות המיעוט הקיצוני המכתיב לציבור צורות חיים של הונגריה שלפני 200 שנה, הן ריפורמות מתפתחות, ורק ריפורמות ה"נגד" הן יזומות?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 19/07/2009 13:45:38
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 13:07 |
|
| |
אני בטוח שקראת גם את המשפט הבא: "או לכל הפחות מאותה נקודה בה קבלנו אותה". מכיון שקיים ויכוח על הרבה פרטים, מה מהם מסורת ומה התפתחות, בחרתי נוסחא המקובלת על הכל (הדתיים): להמשיך את המסורת מאותה נקודה שקיבלנו אותה, לא לחולל רפורמות, אלא לתת לדברים להמשיך ולהתפתח, כשהשינויים הם פרי הטבע, שינוי התנאים והיכולות, וכדו' כמו שהיה תמיד. ולא רפורמות יזומות. ולכן המסורת לא הפסיקה מעולם להיות התפתחות, ואעפ"כ היא תמיד מסורת, מכיון שהיא מתפתחת בצל ההנחות המסורתיות, ולא בצילן של רפורמות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 12:57 |
|
| |
<"להמשיך את המסורת כמו שהיא">
המסורת כפי שהיא, אינה אלא התפתחות, וא"כ מתי והיכן היא הפסיקה להיות התפתחות והפכה למסורת?.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 12:35 |
|
| |
ירוחם היקר,
החרדים והדתיים ממשיכים את גישת חז"ל שפחות חשוב מה אומרים הטקסטים ויותר חשוב האם תימשך שמירת התורה המסורתית בעם ישראל. המחלוקת בין נטורי קרתא, החרדים המצויים, והדל"ים, היא רק באחוזים. אבל כולם מודים שהדת אינה רק קיום טקסטים - אלא גם מסורת והמשכיות. ולדעתם זה רצון ה'. הרי ההלכה אינה מקבילה לתורה שבכתב, וקשה לדעת כמה אחוזי חפיפה ישנם, ובכל אופן זו המגמה של חז"ל, להמשיך את המסורת כמו שהיא - או לכל הפחות מאותה נקודה בה קיבלנו אותה.
אם זה חשוב ליהדות, זה רצון ה'. מי שסובר שזה לא חשוב ליהדות, זו זכותו. אבל הסוברים שזה חשוב ליהדות - ברור להם שזה רצון ה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 10:02 |
|
| |
לץ
(וכמה קהילות חסידיות נוהגות בניגוד לש"ע בהרבה תחומים למשל בזמן תפילה וק"ש וזה לא אכפת לאף אחד?),
לא רק כמה ולא רק חסידיות, אני לא צריך לספר לך שהם ממש ממש נגד הש"ע המקובל על עם ישראל. והם in שב in
אני בהחלט מבין את הרב אריאל וגם את הרב ליאור מה שאני לא מבין מאיפה הם לקחו את העוז לרתום את ה', לעגלתם.
אפשר לפסוק לפי דעת תורה הנראת לנו! ולא לדבר בשם ה', או שהם יספרו לנו מתי ה' דיבר איתם ויפה את כוחם.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 08:12 |
|
| |
אמשלום היקרה, אני לא התכונתי כלל וכלל לפרש את הרב אריאל כאילו הוא דוגל בשיטת הגטו החרדית. וברור שבני אדם חשופים בתקשורת לכל הדברים ההזוים והמוזרים שבעולם, ולמרות זאת רוב ההחלטות של האדם לא באות מתוך חשיבה וכדו' אלא מתוך קבלת מסגרת כל שהיא, הרוב המכריע של בני האדם משתלבים במסגרות קיימות. למרות שלכאורה האדם חפשי לבנות את חייו כרצונו.
במצב הקיים אדם בד"כ ממשיך לתפוס את העולם בצורה שהתרגל בילדותו, או במקרים נדירים עובר לקבוצה אחרת.
במאה ה18 נוצרו קבוצות חדשות ביהדות כדוגמת הרפורמים, וסחפו במהירות כמויות גדולות מאד של בני אדם שהיו קודם לכן "דתיים", ..למורת רוחם של אלו החושבים כי ההלכה היא דבר מחייב. הסבה היתה השפעה קודמת של ספרות משכילית ענפה שעסקה בצורת לתקן ולקדם את הדת, ספרות זו הכתה שורש עוד לפני שנוצר המוצא של הרפורמים. פרידלנדר וחורין וחבריהם רק ניתבו את הרעיונות האלו לצורות מעשיות.
כמובן שיצירת קבוצה חדשה יוצרת סחף גדול, וזה יכול לחזור על עצמו בקלות. הפעילות של "קולך" למשל מבטאת תסיסה גדולה בציבור הדתי, ואעפ"כ בפועל הן אינן עושות כמעט כלום וגם משתדלות מאד שלא לפגוע בהלכה. תני להם נישה לפעילות המחדשת הלכות בפועל, ומהר מאד נוצרת קבוצה חדשה שלא מוצאת חן בעיני הדתיים. ולכן אפשר להבין בהחלט את התנגדותם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 07:25 |
|
| |
[דער לץ,
כתבת - "חלק גדול משומרי המצוות אינם שלמים בדיוק עם מה שהם עושים, ויקפצו כמוצאי שלל רב על שינויים כאלו ואחרים".
אני תוהה על מה אתה מבסס את דבריך. חלק גדול משומרי המצוות חיים בעולם חופשי, ושמחוייבותם אל המצוות ואל המסגרת הדתית תלויה כמעט רק בהחלטתם שלהם, הם יכולים "לקפוץ" לא רק על שינויים שאחרים יציעו, אלא להקפיץ בעצמם שינויים כאלה, מדי שעה. הגישה שאתה מציג כאן אינה מתאימה למושאי דבריו של הרב אריאל, שעולמם (וכן עולמם של באי "שירה חדשה" ודומיו), אינו סגור מהשפעות ומתקשורת בין-אמונית ובין-קהילתית, ורובם המכריע חיים בתוכו מתוך בחירה. בחירה זו נבחנת כמעט מדי יום, ומתחזקת דוקא מתוך ההבנה שאפשר גם אחרת (ולא תמיד זה נורא כ"כ).]
_________________
|
|
|
|
|
