כוחו של ההומור

בפורום שכן, יש אשכול ארוך שמיועד לבדיחות. בתוכו מופיעה הבדיחה הבאה (מופיעה בעיבוד, לפי זכרוני):

מעשה באדם אחד שעלה לקומה האחרונה של מגדלי התאומים בארה"ב, ונכנס שם לפאב. הוא ביקש מהמוזג שימכור לו משקה. המוזג הציע לו בירה, והקונה, שמעולם לא היה קודם לכן במקום שכזה, שאל אותו איזו בירה לבחור.
ברגע הזה התערב בשיחה מישהו שישב בסוף החדר. הלה הכריז: רק בירה מכבי!
למה, שאל הקונה החדש.
- כי אחרי שאני שותה בירה מכבי, אני מסוגל לרחף בעננים!
אף אחד מאיתנו לא היה מאמין להצהרה כזו. גם הקונה לא. אז ההוא שמאחור קם, קנה פחית גדולה, לגם אותה בבת אחת, ואז - פתח את החלון, זינק החוצה, עשה סיבוב מסביב לעננים, וחזר פנימה והתיישב במקומו הקודם.
הקונה לא חיכה אף רגע. הוא קנה מהר פחית בירה מכבי, בלע אותה,וכשגמר להשתעל, רץ לחלון, פתח אותו, זינק החוצה -
והתרסק למטה, ונהרג.
אז המוזג הסתכל לסוף החדר, לעבר זה שקודם ריחף באויר, ואמר לו:
סופרמן, שוב אתה עושה בעיות?

אני מניח שכל באי הפורום יודעים מיהו ומהו סופרמן, שהינו יציר דמיון אמריקני שמסוגל לרחף באויר ולעשות עוד פלאי פלאים אחרים (והוא מייצג בעיני אמריקה את עצמה, כפי שכבר נכתב במחקרים, אבל זה באמת לא הנושא שלנו).

אני סבור שהבדיחה שלנו מציגה רעיון עמוק מאד.
מה קורה בה? סופרמן אינו מגלה לקונה שהוא סופרמן. לעומת זאת, הוא מפגין יכולת אל-טבעית, ותולה אותה בהסבר טבעי, שתית בירה. הצופה מן הצד, נדהם לנוכח ההמחשה, מקבל את ההסבר הלא-נכון או החלקי (סופרמן מרגיש חשק לעוף בעננים לאחר בירה, אבל לא הבירה גרמה לו ליכולת לעוף בלי להתרסק, בניגוד לכוח המשיכה). לכן הוא מנסה לחקות את סופרמן - ומשלם בחייו.

זה משל.
זה משל על כל מי שמנסה לחקות את סופרמן.
אבל זה גם משל על סופרמן הלא זהיר, סופרמן שמכשיל אחרים וגורם להם להתרסק.

יש אנשים רבים בעלי יכולת של סופרמן. לא במישור הפיזי. עד כמה שידוע לי, אין ולא היה אדם שמסוגל לעוף מעל העננים.
אבל יש אנשים רבים שמסוגלים להעפיל מעל לעננים בכושר החשיבה שלהם, מבחינה אינטלקטואלית. הם יכולים לעלות לשמים וגם לרדת בשלום.
אבל אם הם ינהגו כמו סופרמן של הבדיחה, ויראו את יכולתם זו לצופה מן הצד שאינו מבין שיש כאן יכולת מיוחדת -
הם יגרמו לו לנסות להעפיל אחריהם לגבהים שהוא אינו מסוגל אליהם, ואז הוא יפול ויתרסק.

איך אמרו חז"ל? חכמים, היזהרו בדבריכם.
איני בא לבקר חלילה את הדיונים בפורום. אני מזכיר לעצמי ולכל מי שרוצה כי צריך להיזהר לא לגרום להתרסקויות.
הדברים אמורים במיוחד כלפי נידון שנפתח באשכול סמוך, על הקשיים החברתיים של אנוסי התבונה. אנוסי התבונה צריכים זהירות כפולה ומכופלת. למען עצמם, אבל גם למען סביבתם.

עד שיבוא המשיח, ויעלה סף הידע, ותקום קדושית, במהרה בימינו אמן.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

דינוזאור,

אני חושב שהמקור של פירוש הפס' "בשמחה ובטוב לבב" כדרך ליישום ה"עבדת את ה' אלהיך" מצוי בגמרא. משהו שקשור בשירה - 'איזוהי עבודה בשמחה זו שירה', או אמירה דומה. ברור לי שזה אינו האר"י ש"המציא" את הדרשה הזו, לדעתי היא מופיעה באחד מהפרשנים "על הדף", המצטט מדרש - שמא אור החיים או בעל אגדה אחר. וזכרוני החלוד גם מנסה למצוא רמב"ם שמזכיר חובה לעבוד בשמחה. ממש בי"ד במסגרת הלכות משו.

ולמוצא היקר ינעם.

_________________

שימחתנו רבינו

דינו
אני שמח שגם אתה בין השמחים, כי לדעתי כל מי שלא שמח- יותר נכון כל מי שעצוב- הוא בעצם אגויסט,

_________________

מודה ועוזב

ירוחם, לא ניסיתי להתווכח עם המקורות האחרים, רק הערתי שלפי פשט המקרא תחת אשר לא עבדת בשמחה, לא בא להכניס מתחת לחגורה ליהודי הגולה שחוץ מעבודה זרה הוא גם אשם בכך שעבד בלי שמחה. זה דרש האר"י. אלא שבמקום לעבוד את ה' כמו בן אדם בשמחה ומרוב כל, יצאת לגלות, ועכשיו על אפך ועל חמתך תעבוד אותו בגלות ובקושי.
ונא לא לייחס לי דרשים כלבבך.

הרי יש הומור בגמרא האם זה איננו נחשב הומור בדת? ואולי צ"ע מה הכוונה שלך במושג דת.

אבל יש להבחין בין המושג הומור למושג אירוניה ובין שניהם למושג שמחה שאין לו קשר להומור כלל.

תוקן על ידי צענערענע ב- 06/09/2009 18:33:41