האם יהודי יכול להפסיק להיות יהודי?

קיבלתי בתיבה האישית, עם בקשה לפתוח דיון:


למה היהדות מכירה בגיור גוים ליהודים, אבל לא מרשה ליהודי לשנות דת?


אני משער שהכוונה היא ליהדות=תורה. כלומר, מדוע ההלכה אינה מאפשרת למי שחפץ להפסיק
להשתייך לעם ישראל - לצאת החוצה.

השאלה הזו, שנראית תמימה ומזמינה תשובה פשוטה (זו זכות עצומה להיות יהודי ואי אפשר לוותר
על זה כי מה פתאום/), למעשה מצריכה דיון בהנחות יסוד. היא משלבת הלכה ותולדות ההלכה,
מטפיזיקה ואתיקה, ואולי עוד.

ואיני דן בכלל בנושא של גיור, שהיה עליו אשכול לאחרונה. לינקי?

אציין כמה נקודות הראויות לדיון:

א. מה באמת אומרת ההלכה לגבי מי שרוצה להחשב ללא יהודי?

אם הכוונה להמרת דת, אזי שיטת הגאונים - שנדחתה מההלכה - היא שהמומר מאבד חלק ממעמדו
כיהודי. למשל, אם אחיו נפטר בלא ילדים, ואלמנתו זקוקה לייבום, קיומו של המומר אינו מחייב אותה
להמתין לייבום. אם יש אחים אחרים, אחד מהם ייבם או יחלוץ. ואם לא - הריהי חופשית להינשא. כי
המומר כמי שאינו קיים הוא.

(יש גם אופנים אחרים להסביר את השיטה הזו, אבל מה שהבאתי הוא אחד מהם. כאמור זה לא
נפסק להלכה ואפילו לא בתור סניף, עד כמה שידוע לי. סניף=אפשרות צדדית שמאפשרת לפוסק
לפסוק להקל במקרים מסוימים).

ב. מה פירוש "לא להיות יהודי" או "לצאת החוצה?"

הרי אין אדם יכול למחוק את הביוגרפיה שלו ולשנותה. הוא יכול רק להחליט להתעלם ממנה.

הנה כמה אפשרויות:

1. להתעלם מהתורה והמצוות.

2. להמיר את דתו לדת אחרת.

3. להיות פטור מחיובים ואחרים אינם חייבים להתייחס אליו בתור יהודי.

4. להיות פטור מעונש ושכר בעולם הזה ובעולם הבא.

למעשה, חלק מהשאלות קשורות יחד. ולכן אדון בהן בראשי פרקים נפרדים


פטור מכפיה
-----------------

כבר דנו בעבר בשאלה אם אדם יכול להכריז על עצמו, כמעשה שפינוזה, שאין לו חפץ בה' ובתורה.

הנידון היה לשון הרמב"ם, כי כופים את האדם בעונשים כיון שהעונש מרתיע את הפן של השאיפה
הרעה של האדם, ונותר רצונו הפנימי הטוב להיות יהודי.

המקור הוא, בין השאר, הדין שאדם מחוייב לגרש את אשתו כאשר בית דין מכריעים שזה הדין,
מסיבות מסויימות שלא יידונו כאן. ואז, כיון שאין אדם מגרש אלא מרצונו, כפיה באלימות בבית דין,
הינה מותרת ומחוייבת, נקראת בפי הרמב"ם שהיא מגלה את רצונו האמיתי של האדם.

את הרמב"ם הזה אפשר לפרש בשני אופנים שונים ומנוגדים.

אפשר לטעון כי היהודי במהותו הוא טוב ורוצה לשמוע בקול ה'. זה מתבאר היטב לפי השיטה
הקבלית כי הנשמה היהודית שונה עקרונית מנשמה של גוי. היהודי מטבעו רוצה כבר במצוות. רק יצר
הרע החיצוני מעכב. ואת יצר הרע אפשר להבריח, ואז נחשפת מהותו האמיתית של האדם.

גישה כזו, אמנם, אינה יכולה להתקבל על דעתו של הרמב"ם, אם גם יש לדון בה בפני עצמה.

דעתי שכוונת הרמב"ם אחרת. הוא מצביע על כך שהאדם שאינו רוצה לגרש למעשה חפץ בכל התורה
והמצוות, והרי ראיה, שהוא רוצה שאשתו תישאר אשתו, לפי ההלכה.

רק בדבר אחד הוא חפץ למרוד ולשנות. בחובתו לציית לבית דין ולגרש.

כיון שהוא מקבל עקרונית את החיוב הזה, מעתה ניתן לכפותו. כיון שהוא באמת רוצה את כל התורה,
ויש סתירה בין רצונו הכללי להפרטי. ובזה העונש "משכנע" אותו לוותר על הרצון הפסול.

לפי זה, מי שאינו מקבל כלל את התורה והמצוות, כפי שעשה שפינוזה, באמת אין לכפותו.


פטור משכר ועונש
--------------------

לפי המקובל היום, יש הבדל גדול בשכר ועונש בין יהודי לגוי. אמנם, לפי משמעותה הפשוטה של
הגמרא, בכמה מקומות, גם לגויים יש עולם הבא, וממילא גם שכר ועונש.

מה כוונתו של השואל? לפי העקרונות שבידינו, יהודי שיצהיר על חוסר רצון להשתייך לעם ישראל,
וממילא לא ישמור מצוות, צפוי לעונש.

האם זה הגון? האם אין אדם רשאי להצהיר על חופש הדת והמצפון? זו שאלה מעניינת, שלמעשה
מצביעה על סתירה בין תביעת ההלכה לבין התביעה האתית. האתיקה הטהורה (אם יש כזה דבר,
ולמעשה יש כמה אתיקות...) מכירה בזכותו של האדם לקבוע לעצמו את גורלו, או ייעודו, לפי
בחירתו. אין מעליו כל סמכות פרט לסמכות המוסרית. מדוע אם כן הוא חייב להשתייך לדת שאין הוא
חפץ בה?

כמדומה שכאן אנו רואים שביהדות יש מסר הטרונומי. האדם אינו אוטונומי לגמרי לבחור לעצמו את
דרכו.

כמובן, ניתן להציע פרשנויות אחרות לרעיון, שמוציאות אותו מפשוטו במידה כזו או אחרת.

למשל, ניתן לטעון כי מי שמזלזל בהשתייכותו היהודית, זה גופא העונש הגדול ביותר, ובכך הוא
מאבד את השתייכותו.

אבל כמדומה שאין זו הגישה האורתודוכסית הרגילה.


הפן המטפיזי
---------------

כפי שניתן היה לראות משלבים קודמים של הדיון, השאלה על אפשרות הבחירה לצאת תלויה
בשאלה על מהותו של היהודי.

אנו רואים את האדם כמורכב מגוף ונשמה. אך האם הנשמה היא זהה אצל כל בני האדם, כפי שנאמר
כי "בצלם אלקים ברא את האדם", או שיש נשמות של גויים ויש של יהודים (ואולי גם בין היהודים לבין
עצמם יש הבדלים....).

לפי שיטות בקבלה, אכן יש הבדל מהותי. יהודי אינו יכול להיות גוי, לפי שאין הוא יכול להחליף את
נשמתו באחרת. זו זהותו הפנימית.

לפי השיטות הפילוסופיות יותר, שכל הנשמות זהות במהותן, ובני אדם מעצבים את עצמם, במודע
ולא במודע, על ידי בחירותיהם, אכן אין הבדל עקרוני בין יהודי לבין גוי. לא במטפיזיקה.

ההשתייכות לעם ישראל היא בהיסטוריה ובתודעה. הייחוס שלנו בתור בני אברהם יצחק ויעקב (ואלו
שהצטרפו לעם ישראל והפכו בכך לבני אברהם יצחק ויעקב על ידי גיור). והמשמעות הייחודית שיש
להשתייכות הזו.


העם הנבחר
-------------

נראה לי שהשאלה על האפשרות לצאת מעידה, במידה רבה, על בורות. לא, עדיף לבחור מילה פחות
מאשימה. על העדר ידע.

המקורות מלמדים אותנו להתגאות, במובן חיובי, לשמוח ולהעריך, את השתייכותנו לעם שבא
מאברהם, יצחק ויעקב. עם שקיבל את התורה. שקיבל להתרחק מעבודה זרה ולהילחם בנטיה אליה.
שקיבל את המוסריות של התורה ואף הנחיל אותה לאומות אחרות.

האם אדם יוותר על השתייכות כזו?

פרנץ רוזנצוויג, הפילוסוף היהודי גרמני, מראשוני בעלי התשובה של המאה הקודמת, אמר כי כל אדם
זקוק להתגלות, כלומר להתחברות, עם האלקים, ובזו תהיה גאולתו.

(תמיד תמהתי על מונח זה שאינו נראה לי יהודי אותנטי, אבל ניתן לפרשו כאותה חויה שמעניקה
לאדם את היכולת לחפש את שליחות בעולם הזה מול האלקים, שהוא אינו לבד).

רוזנצוויג שואל: מדוע רק היהודים זכו ולא הגויים? תשובתו: הקב"ה בחר, במה שנראה לנו שרירות
לב, להתחיל בהתגלות דרך הזמן, לאדם אחרי אדם, לאומה אחרי אומה.

עם ישראל היו הראשונים.

האם מי שזכה להתגלות הזו, לבחירה הזו, לקשר הזה עם האלקים, יוותר עליו?

מסתבר שהוא יעשה זאת רק אם אין הוא יודע וחש מה הקשר הזה מעניק לו.

ולאדם כזה ניתן רק להמליץ ללמוד ולהכיר, כדי לא לאבד את הזכות הגדולה של חייו.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אני כמה פעמים כבר אמרתי לך שאתה חצוף. תגיד לי איך אתה מפיל עליהם תיקים כאלה? מה הם קשורים לקדושת ירושלים?