אור נערב: בעית גיל ההתבגרות וההלכה
בעית גיל ההתבגרות
אור נערב העלה את בעית גיל ההתבגרות, עם הצרכים והאנרגיות המיוחדים לו. הוא עשה זאת
באשכול הבא:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=1&topic_id=1957669
ואני העתקתי את מה ששייך לאשכול נפרד, לכאן.
***
אור נערב כתב:
לגבי עצם האיסור עצמו - של פורנוגרפיה וכל הכרוך בה, אני חושב שזה הרבה יותר מורכב מאיך
שהם מציגים את זה.
[הם: החרדים, או נציגי חרדים שפנו אל אור נערב באשכול שממנו פולג אשכול חדש זה].
הכח המיני הבוער בבני הנעורים הללו, הוא כח חיובי. כח החיים. והמציאות המודרנית מביאה אותו
לידי ביטוי בעוצמה גבוהה מאי פעם מהרבה בחינות.
גם מצד הבריאות והתזונה, גיל הבגרות המינית הוא בירידה מתמדת במאה השנים האחרונות. השפע
של זמן שיש, שאדם לא חייב לעבוד כמו חמור מהשחר ועד הלילה. וצריך למצוא דרך להתמודד עם
העוצמה הזו באופן חיובי. למעוך אותה זה חסר סיכוי. ומה שזה מביא זה לעקימות.
הייתי בשיעור במכללת הרצוג, בשיעור על חינוך לחיי משפחה. ועלתה שם דילמה. סיפור שסיפר
המורה - פסיכולוג דתי שמתעסק עם הציבור הדתי והחרדי גם. היה בחור רווק, חכם וכו', ובן-טובים,
שהיה מדריך באיזה ישיבה. ויצרו גדול מאד ובוער וכו'. אבל מה - לא הוציא זרע לבטלה בשום אופן.
אבל מה - מצד שני, היה נוהג להזמין בחורים צעירים אליו לחדר לישון על מזרון לידו. והיה ממשש
אותם באמצע הלילה עד שהדבר נודע.
והיתה דילמה לפסיכולוג אם להתיר לו לאונן מלכתחילה - כדי שיהיה לו פורקן ולא יטריד בחורים.
ואחד הנוכחים - יחסית יותר דתי בחיצוניותו, אמר מה זאת אומרת איך אפשר להתיר. הרי זה אסור
והרבנים צריכים לפסוק וכו'.
ואני הקטן הרגשתי שכולי מתקומם, ומיצי קיבתי עולים.
זה שהוא פגע באולי עשרות בחורים - זה אין מה לעשות. נפל. אבל ברוך ה' שלפחות לא הוציא זרע
לבטלה. זה בעיני עקימות מוסרית מהסוג שהנביאים היו זועקים עליה. כאילו בגדר של בין אדם
למקום - שז"ל - הוא "בסדר". והפגיעה בבחורים היא פחות גרועה. כי הרי אין בזה איסור מפורש
לכאורה (הוא לא שפך זרעו וגם לא הם). ורק היתה כאן פגיעה פסיכולוגית. ואני מכיר מיקרים של
אנשים שנפגעו מדברים כאלה ואיך זה פגע להם בחיים. ולעתים ביכולת להתחתן, וביכולת
לאינטימיות עם חברים שלהם או האשה.
בקיצור, יש צד שגם החיפוש אחרי מין באינטרנט מבטא משהו שאי אפשר להדחיק וצריך להתמודד
איתו.
הפורנוגרפיה רעה בין השאר כי היא פוגעת באינטימיות. כי היא מחנכת להפרדה בין מין לבין אהבה.
ויוצרת עולם של יצרים פיזיים שמנותק מעולם הרגש. אבל מי שמבחינתו אהבה זה (רק) אהבת ה',
והוא רוצה עם אשתו "חיים של קדושה", אז לא אכפת לו הפגיעה הזאת אלא הפגיעה בקב"ה שאסר,
ובזה שזה מטמא את הנפש וכו'.
ואני חושב שחינוך לחיי משפחה, לזוגיות, לאינטימיות עם חברים, בכלל בחיים, ולאינטימיות עם
האשה - יכול גם בסופו של דבר לנצח את הפורנוגרפיה אבל באמת באופן מהותי ופנימי ולא במאבק
כוחני חיצוני.
וגם - לגיטימיות למיניות כדבר בריא וחיובי. חניוך למיניות חופשית בין בני זוג בהיתר. ההתעסקות
האינסופית עם המיניות כאוייב הופכת את האדם לאובססיבי לנושא. לזה שלא יחוש טוב עם הגוף
שלו. ועוד כהנה וכהנה. וממילא - לפי דעתי מאבק בנוסח החרדי עם המין מוביל (מבחינה מסויימת)
באופן טבעי לפורנוגרפיה. כי לדעת שניהם בסופו של דבר יש הסכמה שהמין הוא טמא ומלוכלכך
והרגש והאינטמיות כחלק מהמיניות לא ממש חשוב. אז הפורנוגרפיה בוחרת בגוף והחרדיות כביכול
בנשמה. אבל חיבור אין.
נו מה לומר - אני באמת מקווה שנמצא את הנתיב עם המחיר המינימלי והרווח המירבי. נתיב ישר
ובריא ומשוחרר מכל מיני עקמומיות.
***
מואדיב כתב (והעתקתי רק את החלק הנוגע לענייננו):
סוגיות רבות העלית, אולי פסק הזמן דוחס כמה לאותו המקום.
...
שז"ל אצל בני הנעורים ותופעות אחרות הקשורות לנושאים אלו. מכאן, כמובן, נושא חינוך בני נוער,
גיל הנישואין...
...
גם נושא שנדון פעמים רבות, ואני מסופק אם ניתן לקיים בפורום פתוח דיון רציני בנושא. המלצתי
לחפש באינטרנט אחר מאמר שפירסם פעם הרב איתמר חייקין בנושא חינוך בני נוער ובעיה זו (יתכן
שפורסם בצוהר, אינני בטוח).
***
צ'וטנג כתב:
אור_נערב:
בש"ך מתיר להוציא ז"ל בכדי לימנע מאיסור חמור יותר.
***
אור נערב כתב:
צטונג - אבל עדיין זו בדיוק השאלה. האם בחור-מדריך שנוגע בבחורים אחרים (שלא ברצונם או
בידיעתם) אבל לא מגיע לידי שפיכת זרע, בעצם לא עבר בפועל על איסור ז"ל. הוא רק "הרהר או
קישה עצמו לדעת - וזה לכאורה פחות חמור. והשאלה היא האם הדיון מה יותר חמור היא בכלל
רלוונטית פה. אני טוען שלא -מכיוון שברור שהנזק הנפשי שנגרם לבחור המוטרד שוקל לאין שיעור
יותר מכל השיקולים ההלכתיים המצומצמים שיוכלו לעלות בהקשר זה. והשאלה האם ההיתר למנוע
עבירה יותר גדולה בעבירה יותר קטנה נכון גם בהגיון הפשוט של נתינת לגיטמציה לעבירה יותר
קטנה בדיעבד מפגיעה נפשית בזולת (או באדם עצמו) שלכאורה אין בה עבירה כלל או שהעבירה בה
יותר "קלה".
אמנם זה נושא רחב וקשה לדיון. ובכ"ז, בנוגע לאינטרנט ולדילמה שהצגתי זהו עצם העניין. הסיבה
העיקרית לאיסור על האינטרנט היא ה"פריצות" והפורנוגרפיה והוצאת ז"ל ומראות אסורים ומציאת
חברות וחברים וכו' זה הנושא. ומנקודת המבט החרדית הזאת זהו האינטרנט. וכל השאר היסח הדעת
שבא לחפות על העיקר. וההתעסקות האובססיבית הזאת וראיית ה-כ-ל דרך הפריזמה של איך זה
משפיע על שמירת הברית זהו אחד מהמאפיינים של אופן החשיבה הזה והתרבות הזאת - שאגב
קיימת במדה כזו או אחרת גם בחלק מהציבורים הדתליים ועוד יותר החרדל"יים.
ומה שאני רוצה לומר זה כמה דברים:
א. זה בלתי נמנע כמעט. ועל דרך ההכרח לא יגונה ולא ישובח, יש לומר, שמלחמה אבודה יש צד
לעזוב, במיוחד כשיש אלף מלחמות אחרות שאפשר להתקדם בהם.
ב. זה תולדה של מציאות כח חיובי - והרבה יותר פרודוקטיבי להשקיע את המאמצים בהפניית
הכוחות הללו לאפיקים שבהם הם אמורים לזרום, והרע יתבער ממילא.
ג. מול עוצמה של כח כזאת צריך עוצמה מקבילה. העולם החרדי על ערכיו והפרופוגנדה-תעמולה שלו
מוכיחים שאינם עומדים בפרץ. וממילא צריך לחפש משהו אחר.
ד. העיסוק האובססיבי בזה פלוס ההתחשבות בקנה מדה רוחני "הלכתי" "דתי" בלבד מוביל לעיוותים
שבהם אם חרדי לובש שחורים ומתעטף שחורים (הא-הא יצא כאן חידוד...) והולך לזונה, או מסתכל
בחוברות בחנות, או נוגע בילדים זו "נפילה" אבל הוא חלק מהקהילה. ואין הבדל בין נגיעה בחוברת
או נגיעה בבחור ישן לידו (שנתון לסמכותו כמדריך או רב).
לשון אחר, נזק נפשי - וכל הנזק הרוחני הנובע ממנו, והנזק החברתי הנובע ממנו, וחילול ה' וכו' - לא
עולים במכ"ם של הועדות הנ"ל. כאילו מעבר לשאלה ה"הלכתית" "מה גדר האיסור" לא אכפת לא-
לוהים הפגיעה הנפשית בבחור הזה שהמדריך נגע בו אבל המדריך לא מאונן.
הדילמה שהוצגה בשיעור - האם מותר להתיר לבחור הזה לפרוק מקצת יצרו בינו לבין עצמו כדי שלא
יפרוק זאת על אחרים היא שאלה בין ההלכה כמערכת טכנית של בין אדם למקום, לבין ההלכה
כמערכת שקשורה לחיים באופן כללי וקשורה גם לשכל ישר ומוסר טבעי.
ואני אציג שוב זוית אחרת של השאלה.
האם זה לגיטימי - כמהלך של מאבק ברע שבפורנוגרפיה - ליצור אוירה שבא מדה מתונה של הוצאת
ז"ל בחיים זה משהו שרוב האנשים חיים איתו (הפתעה הפתעה), וככה זה, ואי"ה נגדל ונגיע למצב
יותר טוב, אבל -
פורנוגרפיה זה דבר רע כי זה מציג מין לא אנושי, זה לא מוסרי כי זה מנצל אנשים ונשים, כי זה מציג
סטיות שהורסות אנשים וחברה (כמו פדופיליה למשל), כי זה מערער את חיי המשפחה, כי זה אחר
כך לא מאפשר זוגיות נורמלית או לפחות מפריע לזוגיות בכך שהוא מפריד בין מין לאהבה וכו'.
בקיצור האם זה לגיטימי להאבק בפורנוגרפיה בכלים של מוסריות אנושית ובריאות נפשית, ולתת
מקום למציאות (שממילא קיימת) של פורקן מיני באופן לא רצוי מבחינה דתית כמשהו שולי שלא
עומד במרכז העניין שלנו.
האם זה לגיטמי לומר שאדם שנפתח לעצמו, ולמחשבות, ולחירות רעיונית, שמקרבת אותו לדתיות
יותר עמוקה - כעצכ"ח כוחו מבחינה רב יותר בנפש האדם מאשר נפילות מדי פעם - שמתוגברות ע"י
האינטרנט ובסך הכל יש כאן יותר אור מחושך.
ודרך אגב, זה מעניין להציג עמדה ששוללת מכל וכל את האינטרנט וזוועותיה בכתיבה בפורום
באינטרנט. לשון אחר - מי שמגיב לפתיל הזה - והוא בסופו של דבר מזדהה עם הצד החרדי בדיון
המסויים הזה - איך זה מסתדר לו עם זה שהוא גולש בעצמו ברגע זה ומגיב למה שאני שואל? אני לא
מקנטר -אלא באמת רוצה לשאול. האין זה שאדם הכריע שהוא יותר מרוויח מהאינטרנט מאשר
מפסיד היא הראיה הגדולה ביותר שהוא חושב שבסופו של דבר גדול הרווח וממילא הוא שולל את
העמדה החרדית בעניין. אני מבין שאפשר לאחוז בשני הצדדים אבל אשמח לשמוע הסבר סביר ממי
שחושב ככה.
***
מיימוני כתב:
ק עכשו, לאחר שקראתי כמה תגובות ולא הבנתי איך הן מתקשרות לנושא האשכול, חזרתי למעלה
וגיליתי שאור הכניס כאן נושא שאני מאד לא אוהב לדון בו, כידוע.
נו נו.
אז כיון שאין ברירה, הבה נדון בנושא של ז"ל, כלומר בידים (-בכוונה) וה' יעזור שלא ניכשל ולא
נכשיל.
בשעתו דנתי בנושא בתיבה האישית עם אחד מחכמי הפורום.
עד כמה שניתן לשפוט, בלי להיכנס לפרטים המוכרים, יש בעבירה זו שני חלקים.
תענוג חזק מאד.
מקום רב לדמיון לשוטט.
המצוקה הגדולה של היום נובעת בפשטות מן ההפרש הקיים בין ההתבגרות הביולוגית, שהאיש
(הבן, למעשה) כשיר לתשמיש כבר מגיל 13 (ולפעמים קודם), אבל בגרותו הנפשית והרגלי קביעת
זמן הנישואין מאלצים אותו לדחות את המקום היחיד הכשר שיש לכך עד לגיל 20 פלוס, ואולי 30.
לא רק שכמעט בלתי אפשרי (איני רוצה לכתוב בלתי אפשרי בכלל, אבל על ה"כמעט" תהיה הסכמה
גלובלית) שלא יראה אדם קרי לילה, שזה קרוב לאונס (ופרט לחומרת הת"ז, פשוט שאין כאן כל בית
מיחוש וצורך בכפרה וכו' כפי שיש מאיימים) אלא שהמשיכה להוצאת ז"ל תהיה עצומה ורבת שנים.
אני מזכיר כי הרמב"ם, כפי שהוא רואה באכילה צורך ביולוגי, וקובע לו תנאים, כך הוא רואה גם
בעיסוק במין צורך ביולוגי, וקובע לו תנאים. יש לו רשימה של תנאים שבהם ידע האדם שהוא זקוק
למעשה זה.
והאם נוכל לומר שמי שהגיע לבגרות פיזיולוגית אינו זקוק למעשה זה עד שיתחתן, לאחר עשר שנים
בערך?
או שהוא יוכל להתאפק.
יש שמצליחים. יש צדיקים, ועליהם נאמר כי הקב"ה אוהבם במיוחד. אבל זה קשה מאד.
לא להלכה ולא למעשה אני מציין את ההצעה שהועלתה בתיבה האישית:
יש מקום לומר כי האיסור החמור שבהוצאת ז"ל הוא בגלל שההרגל מושך, ומי שנכשל פעם אחת
נגרר לעשות זאת פעמים נוספות. וכיון שחטא אדם פעמיים ושלוש נעשה לו הדבר כהיתר.
וגם לדמיון יש מקום רב בנושא זה.
לכן, אילו היה אפשר לוודא שאדם יפרוק את המטען שטעון פריקה באופן שאינו מלווה בדמיון, כי אז
רווח לו. ואילו היתה דרך לעשות זאת ללא דמיון, כמי שכפאו שד, אזי היה מקום לומר שהדבר מותר.
ואני מציין: לא להלכה ולא למעשה, אלא לעיון בגורמי האיסור בלבד.
(אלא שאני חושש שדבר כזה הוא בלתי מצוי, כפי שדיון בנושא רגיש זה באופן הלכתי טהור הוא גם
כן קשה מאד...)
***
אכן יש מקורות שמהם משמע כי אדם שיודע כי הוא עלול להיכשל בעבירה חמורה, מוטב לו שיוציא
ז"ל בכוונה ולא ייכשל.
הבעיה היא שדבר כזה אי אפשר לפרסם. הרי התוצאה המיידית היא שכל מי שקורא את הדברים,
ונטרד במצוקה זו, רואה בכך היתר, שהרי אמרו שאם אין ברירה אז עדיף...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
***
פרוחובניק כתב:
יש כאן שתי שאלות נפרדות, שכל אחת מהן מעניינת בפני עצמה. השאלה הראשונה היא האם "זה
בסדר" לעבור עברה "קלה" כדי למנוע עברה חמורה יותר. זוהי שאלה לפוסקי הלכה, שאינני נמנה
עמם, אבל לפי השכל הישר, כלל כזה חייב להיות מעוגן בפסיקה, כגון "פיקוח נפש דוחה שבת." אם
כל אחד או אחת יוכלו להחליט על סדר העדיפויות, אין איסור ואין הלכה. נראה לי שגם בחוק החילוני
זה כך. ייתכנו נסיבות מקלות שבית המשפט יכול להתחשב בהן כשמתבצעת עברה, אך העברה היא
עברה. אגב, לגבי הדוגמה של הז"ל, לא ברור לי איך ייתכן שפגיעה נפשית באדם אחר איננה עברה
מבחינה הלכתית, אבל, כאמור, אינני מומחה להלכה.
***
***
למרבה הצער, עקב הממשק החדש, איני יכול להיכנס לאשכול חדש עד שכותבים בו פעם אחת. לכן
לא אוכל להגיב עד שיגיבו אחרים...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
