דרך הפחד ודרך הרצון הפנימי

מיימיי, ידעתי שתשאלי.

מגי - באופן מסויים את צודקת. הייתי מתחיל בשימת לב למשל לאיזה כמה פסוקים שמופיעים בסידור. משהו שמצד עצמו מעניין אותי. פשוט לעצור ל2 דקות על השעון, ולחשוב על ה2, 3 פסוקים האלו.

פעם פעמיים ביום, 2 דקות, לא להגיד את הפסוקים סתם אלא לשים לב לתוכן שלהם, ולנסות לרכב [להתחבר]  על החוויה או על החכמה המלובשת בהם. לראות איך אני מאמין בזה, מבין את זה, וחש שזה נכון.

חוצמיזה ספר התניא שאני מנסה מדי פעם להכניס כאן איזה פרק, שופע בנקודות שאחרי שאתה מבין אותם אתה יכול לחגוג בהתבוננות.

ושוב פעם אני מזכיר. ללמוד אנחנו יכולים שעה. לקשר את דעתנו - מקסימום 5 דקות [ ו5 דקות זה למתקדמים] אבל אפילו 2 3 דקות כל כמה ימים זה מספיק.

בפרק ג' שהבאתי לכאן כבר לפני כמה ימים מדובר על כוחות הנפש שבהם גם הדעת.

והלוואי שנוכל לדבר עליו כאן.

משימה אפשרית אבל אולי קצת קשה

אני יכולה לתת דוגמא יפה מאוד לדרך הרצון הפנימי כשאני מסתכלת על המתגירים(בן זוגי הוא מתגייר למי שלא יודע ואנחנו

לומדים ברבנות בירושלים) שם אפשר לראות את הביטחון והשלווה של המתגירים ,הם נולדו לדת אחרת , חוקים אחרים

ופתאום הם משנים את חייהם למשהו אחר לגמרי וניתן לראות בברור כיצד הם שלמים בדרכם .יש שם משפחות שלמות

שמתגירות , זוגות שעזבו את משפחתם ,ארצם ודתם והגיעו ארצה כי הם מאמינים ,יש לי חברה  בת 29  מפנמה שעזבה הכל
 
והגיעה לארץ רק כדי להתגייר ולקיים מיצוות.

כשאני רואה אותם אני כל פעם מוקסמת מחדש , הם שם מרצונם החופשי , מאמינים גדולים ומקיימי מיצוות ועושים זאת

באהבה ובעיקר ללא שום פחד.


ו

שמים לב.

מהי התבוננות ?איך מתבוננים?

השבת שאלתי ילד אחד בבית הכנסת אם הוא מרגיש את ה' והוא ענה לי שלא.

אחר כך שאלתי איזה חבר שלי והוא ענה לי שזה דבר מאד קשה להרגיש את ה', וזקוקה לזה הרבה התבוננות וקשה להאמין שיש כאן מישהו בראשון לציון שבאמת מרגיש את ה', אבל בכל זאת אתה רואה כאן הרבה אנשים שהתפילה חשובה להם והם לא ידליקו אור בשבת ושהתורה יקרה להם.

אהבת ה' שלהם היא מסותרת ונמצאת בתעלומות הלב, אבל היא באה לידי ביטוי בכך שיש לאנשים יוקר כזה שהם מייקרים את כל העניינים המיוחסים לה' ולא יכולים לבצע דברים כגון לקחת גרזן ולשבור כמה אבנים מהכותל.

בכדי להוציא את האהבה ואת היראה שהם כוחות רגשיים לאור באופן של רגש חי ומודע זקוקים אנו להתבוננות.

בשביל כך צריך שיהיו כמה דברים שהבן אדם יכול להשכיל אותם ולהבין אותם

ואחר כך הוא יוכל להתבונן בהם ולקשר את דעתו

ורק אז הוא יוכל להרגיש משהו

אלא אם כן קורים כל מיני דברים של שמחה או צער שמעוררים את האדם לפנות באופן אישי אל הבורא.

אבל ללא ההתעוררות שקורית מעצמה, צריכים אנו לקחת את הדברים יותר בצורה מסודרת ויותר ברצינות ולהכניס את זה לשיגרת החיים שלנו בכדי להפיק מכך משהו.

בשביל זה צריך לא רק כוונה טובה אלא גם השקעה, אחרת הכל מילים [חשובות ותורמות משהו לתת מודע] שרק משאירות אותנו בתמונה.

בשביל זה צריך השקעה אמיתית ואפילו של כמה דקות ביום, וגם קצת הדרכה במה להתבונן וכיצד.

טל,
הרעיון שלך,אם הבנתי אותו נכון איננו של בעל התניא. יתכן שאת מתכוונת לניאנס מסוים שאליו לא שמתי לב.

ברמב"ם כתוב ובעצם המקור זה חז"ל וכבר נמצאים רמזים לזה בתורה שבכתב שהדרך להתקרב עוברת דרך יראה ואהבה.
אצטט מרמב"ם יד החזקה - הלכות יסודי התורה פרק ב
(א) האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה'' אלהיך ונאמר את ה'' אלהיך תירא:
(ב) והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם:
הקשר הוא על ידי 2 החלקים והם בנוים בצורה שאחד מוביל לשני ומשולבים זה בזה.