באשכול סמוך בפורום השכן שמותר להזכיר את שמו (הלינק לקמן) על המחלוקת שעורר מישהו
מצפת, הביא ישראטאל סיפור מעניין.
מעשה נורא מהבאבא סאלי וראש כולל שזלזל בבעש"ט
"יודע מיהו הבעש"ט" !
הגה"ח רבי מכלוף עמינדב קריספין שליט"א רבה של קרית ביאליק, נשוי לנכדתו של הצדיק החסיד
רבי ישראל אבו חצירא (הבאבא סאלי)זצוק"ל,סיפר את הסיפור הזה שהוא היה עד לו, הסיפור
כלשונו:
כאשר הגיע הבאבא סאלי לגור בארה"ק בשנת תשכ"ד, הייתה תחילת ישיבתו בעיר יבנה אצל חתנו
(שהיה גם בן אחיו) הצדיק רבי אברהם אבוחצירא זצ"ל.
בעיר זו היה כולל אברכים, וראש הכולל היה גאון ובעל יחוס חשוב, מזרעו של הגאון מוילנא, ראש
הכולל בקש ממני, שאסדר לו פגישה עם הבאבא סאלי, נכנסתי אל הצדיק ואמרתי לו שראש הכולל
רוצה להכנס אליו, הוא נכנס והצדיק
התיחס אליו בכבוד גדול וציווה להגיש לו מיני מזונות ומשקה לאמירת לחיים.
"אינני יודע איך הגיעו הדברים לנושא הבעל שם טוב והגאון מוילנא (הגר"א)
אבל בין דיבור לדיבור אמר ראש הכולל אל הצדיק בסגנון של ביטול: "אין מה להשוות את הבעש"ט
לעומת גדלותו של הגאון מוילנא בנגלה". הבאבא סאלי שמע והתרגז מאד, ואמר לו : "מי אתה
שתכניס את עצמך בנושא כזה להכריע בין הגדולים הללו?! אני יודע מיהו הבעש"ט ! ועכשיו קום ותצא
מכאן,אינני רוצה לראות אותך על ידי"
הייתי עמם בחדר במשך כל השיחה, וכשהצדיק התרגז יצא ראש הכולל,אני יצאתי אחריו מרוב בושה
שגרמתי לכל זה ע"י שסידרתי לו את הפגישה.
כשיצאנו, אמרתי לראש הכולל "איך נכנסת ללוע הארי ודיברת בצורה כזו?
אני התביישתי לחזור לבאבא סאלי, הייתי בחדר עם הדוד רבי אברהם המרא דאתרא,ופתאום בא
הבאבא סאלי שחיפש אותי ויבקש שאכנס אליו, כשבאתי לחדרו,אמר לי : "מה עשית לי? הבאת אלי
איש שמדבר כנגד הבעל שם טוב?"
והוסיף : "אתה תראה- אם מחר ישאר הכולל הזה ביבנה אני אינני באבא סאלי".
יצאתי וסיפרתי את זה לרבי אברהם זצ"ל, עיניו זלגו דמעות מרוב צער, ואמר:
"מה נעשה בלי הכולל?" ועניתי לו: הבאבא סאלי יודע מה שהוא עושה".
כמובן שהצדיק לא דיבר על זה עם אף אחד, וגם אני לא סיפרתי לאף אחד את המקרה. אבל עובדה
היא, שלמחרת בבוקר קרא ראש המועצה של יבנה לראש הכולל ואמר לו: "קבלתי הודעה שמפסיקים
ממשרד הפנים את התקציב עבור האברכים" באותו יום הכולל כבר לא היה שם !!!
לאחר איזה זמן קרא הצדיק לחתנו רבי אברהם, ואמר לו שיארוז את חפציו, כי הוא עוזב את העיר
הזו,ואחרי כן עבר לגור באשקלון.
עד כאן אות באות מפיו של הרב קריספין שליט"א
וןעל זה הגבתי:
הסיפור הזה עורר אצלי שאלות. וכתבתי אותן שם. אמנם נראה לי שהנושא חשוב מאד. ולכן אני
פותח עבורו אשכול עצמאי. ואשמח על תשובות למדניות וענייניות.
ואלו הן שאלותי:
ישראטאל
קראתי בתשומת לב את הסיפור שהבאת, והוא מעורר אצלי תמיהה רבה.
אם נניח שהוא משקף מעשה שהיה ובדייקנות, אזי יש לי כמה שאלות.
א. האם זה לא נכון שהגר"א היה גדול בנגלה, בעוד שעל הבעש"ט לא שמענו בנושא זה, גם מכותבי
תולדותיו?
(אני מקווה שמותר לשאול זאת ולא יסגרו לי את הכולל)
אולי הטענה היא ש"לא יתכן שהבעש"ט לא יהיה גדול בנגלה בהתחשב בגדלותו בחסידות". אבל
כדאי לציין זאת...
ב. האם אסור להביע דעה כי לאור גדלותו של הגר"א, לא היה מי שדומה לו, אפילו הבעש"ט?
ג. לי ידוע על רבים, שאינם בני המחנה החסידי, שיחשבו בדיוק כמו אותו ראש כולל (שנעשה לשעבר).
ד. אם נניח שהבבא סאלי סבר שאותו ראש כולל טועה, האם לא היה עליו להוכיחו בעדינות ולהסביר
לו כי שגה בהערכתו? אולי אותו ראש כולל הסתמך על כך שראה דברים גדולים מלימוד הגר"א ולא
זכה לראות כן בדברי הבעש"ט. כפי שאני כותב פעמים רבות, הדרך הטובה לשכנע היא להביא
ראיות ולא לצעוק ובוודאי לא להעניש.
ה. אם נניח שאותו ראש כולל היה טועה ושגגת תלמוד עולה זדון, האם צריך היה לסגור לו את הכולל,
שהוא מקום של תורה? היכן בשולחן ערוך מצאנו שזה העונש למי שחטא בלשונו נגד צדיק מפורסם
מדורות שעברו (והרי ראש הכולל לא זלזל בגדלות הבעש"ט כפי שמייחסים לזה שהאשכול עוסק בו,
אלא רק טען שהוא נופל מהגר"א).
כיון שאני מבין רק בשעה שמסבירים לי, אני מבקש להתמקד בתשובות עניניות עם מקורות, מסברה
או ממקורותינו, לשאלות שהצגתי. ותודה מראש.
****
אני מבקש להעלות תיאוריה, בסגנון אא"ס של סיינפלד (הכל סוציולוגיה).
ובזה אני הולך בעיקר בעקבותיו של קון. שהרי העקרונות שזיהה בשינויים בעולם המדע, שאין רק
קשורים לידע ולהבנה, אלא גם לנסיבות חברתיות, נכונים לכל סוגי הסוציולוגיות.
וזו טענתי:
בכל חברה יש כאלו שנחשבים לגדולים. כל חברה מעוניינת מן הסתם להגן על הגדולים שלה. עם
זאת, לכל חברה יש מנגנונים שבהם הגדולים צומחים ומתהווים.
בריאותה של חברה נמדדת בכך שמי שמתאים להיות גדול יזכה לעשות זאת, ולהפך, מי שאינו
מתאים לזה, יידחה, בין כלפי מטה, בין ב"בעיטה כלפי מעלה או הצידה", ובלבד שלא יזיק.
החברה החרדית המודרנית מתחלקת באופן כללי, לפי המקובל, בין חסידים ל"ליטאים".
מה שאיפיין את הליטאים הוא הערכה יתרה ללימוד. לימוד התורה מתבצע בדרכים שונות, וכפי
שחלקן חשוב וראוי, יש גם דברים שיש בהם פגם. אך לא זה הנושא שלנו.
כאשר מדובר בפעילות כמו לימוד, יש לה קריטריונים אינטר-סובייקטיביים. כלומר, היא נתונה בחוץ,
בין הבריות. כל מי שיודע ללמוד יכול לבדוק ולראות.
זה דומה ללימוד, נניח, של פיזיקה. קשה לדבר שטויות בפיזיקה. אפשר לעשות זאת ברמה גבוהה
מאד, כי אז יש הגנה של המעמד וכן חוסר יכולת של עוסקים בתחום קרוב להבין. אבל בכל מה
שקשור לחומר הלימוד הסטנדרטי, יש אפשרות לביקורת.
(במתמטיקה זה הרבה יותר מסובך. ויש תחומים שבהם אין יותר משנים שלושה שיכולים באמת
לבדוק טעויות. ודן בזה מחבר הספר על המשפט האחרון של פרמה, אבל לא אגלוש, אם כי הדוגמא
מאלפת ונוגעת גם לענייננו).
לכן, בלימוד תורה קשה לזייף. אפשר ללמוד בצורות שונות, שחלקן מעוררות ביקורת ואף ראויות
לביקורת. אבל יש מקום שבו אי אפשר לומר "שטויות". זה ייחשף.
החברה החסידית מכירה בגדולים שאינם מצטיינים בהכרח בלימוד תורה. מה שמכנים אצלם "נגלה".
כלומר לא קבלה ולא חסידות. איני מתכוון רק לדורנו, אלא גם לדורות קודמים. אם כי עליהם יש לנו
פחות מידע.
בתחום כמו חסידות או קבלה, קשה הרבה יותר להפריך דעות, טענות, שיטות. אמנם, אני טוען את
הטענה הזו בתור מישהו מבחוץ, ואני מסתמך על הבנה בהרמנויטיקה (=הפילוסופיה של המשמעות).
כאשר יש אפשרות כמעט אינסופית לפרשנויות, וכאשר מערכת הסמלים ניתנת להרחבה ולהקבלה
מכל זוית שהדרשן מסוגל אליה, אין דרך לפסול פרשנויות.
איני אומר שאין שיטות בקבלה של הדורות האחרונים. כי יש. אבל כאן הרבה יותר קשה לטעון
שמישהו טועה. תמיד אפשר לענות ש"לא הבנתם אותו".
לפיכך, החברה החסידית, (ויתכן שיש בה אישים ותנועות משנה שאין זה נכון לגביהן, לא ידוע לי, ולא
ידוע אינה ראיה!) תחלוק הערכה לדמות מפורסמת גם בלי שיהיה עליה "להוכיח" את עצמה.
איני אומר שבחבר הליטאית לא יוקירו מי שלא הצטיין בלימוד, או שלא השאיר אחריו ספרים
וכתובים. אבל זה מקרה יוצא דופן ופחות נוח לקבל.
העקרונות שכתבתי כאן, ללא שום הוכחה, בתור סוציולוג של כורסה, יכולים להסביר, לדעתי, את
ההבדל ביחס לבעש"ט ולגר"א כפי שהוא בא לידי ביטוי בסיפור - ובאשכול בח"ח, שמהווה, אם תרצו,
ניסוי בסוציולוגיה, או שיעור בסוציולוגיה.
מה שמעורר את התיסכול והכעס, לא רק של המגיבים שם, אלא לדעתי גם של הבבא סאלי - אם
הסיפור אמיתי - הוא החשש כי הבסיס להערכה יהפוך להיות פתוח לרבים. הנגלה. כשמו.
זה חשד כבד מאד כלפי מי שנחשב לאישיות כבבא סאלי. והדברים טעונים בירור נוסף.
עם זאת, אני חושד - ואפשר שאני חושד בכשרים וצריך לעשות על זה תשובה - כי אותו עיקרון מניע
את בעל הסיפור. הוא חושש לדמותו של הבעש"ט לא בגלל שהוא זקוק להגנה, אלא בגלל
שהקריטריון הראשי להערכה הפך להיות גדלות בלימוד. (וזה כמובן לא צריך להיות הקריטריון היחיד,
אבל לא זה הנושא שלי). שימוש בקריטריון זה יאיים לא רק על חסידים, אלא גם על מי שבא משושלת
שתהילתה נבנית על גדלות בקבלה ובמישור החברתי, ובמעשי "מופתים" ולא על הלימוד בשיטה
הישיבתית הליטאית התובעת כה הרבה.
והנראה לעניות דעתי כתבתי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-24/1/2019 08:41
בעל בעמיו
בדיוק מה שחשתי.
טוב שיש גוגל.
בלי החופש להאשים, אין משמעות לשבח.
מתוך "נישואי פיגרו".
בתרגום לאנגלית
Act II, scene ii
Sans la liberté de blâmer, il n'est point d'éloge flatteur; et qu'il n'y a que les petits hommes qui redoutent les petits écrits.
If censorship reigns, there cannot be sincere flattery, and none but little men are afraid of little writings.
פייר-אוגוסטן קרון דה בומרשה (בצרפתית: Pierre-Augustin Caron de Beaumarchais) (24 בינואר 1732 - 17 או 18 במאי 1799), שען, מוזיקאי, פוליטיקאי, פליט, מרגל, מוציא לאור, סוחר בנשק ומהפכן צרפתי (וגם אמריקני); מעל הכול ידוע כמחזאי שכתב את הטרילוגיה: הספר מסיבליה, נישואי פיגארו והאם האשמה.
באדיבות ויקי.
ושם גיליתי עוד ציטוט שכדאי להכיר, לדעתי.
"להוכיח שאני צודק פירושו להודות שיכולתי לטעות."
גם זה מתוך "נישואי פיגרו" שלו.
אילו הייתי מרשה לעצמי להוסיף משהו ביקורתי, הייתי כותב שהמשפט האחרון מאפיין את הגישה החרדית התוקפנית אולי, שאוסרת לבקש הוכחות. אם אתה רוצה הוכחה, האם זה לא אומר שאתה חושב שיכול להיות שאני טועה?
וכמובן, הוכחה חושפת את מי שסיפק אותה לביקורת, האם באמת ההוכחה טובה.
לכן, ספקן, איקון ירוק מאד. תגלית נפלאה!
נשלח ב-24/1/2019 07:01
ספקן ברוך השב,
בבקשה תרגום לילידים.
נשלח ב-23/1/2019 22:23
oפקן
"Sans la liberté de blâmer, il n'est point d'éloge flatteur"
Beaumarchais, Le Mariage de Figaro, Acte V, scène 3
תוקן על ידי oפקן ב- 23/01/2019 20:23:18
נשלח ב-23/1/2019 21:25
אכן, אין ספק שבעלי הקבלה האמיתיים בעלי חכמת תורה אמיתית היו
נשלח ב-23/1/2019 10:59
וזה לכל הפוצים פה ולא מכירים את גדולת הבאבא סאלי בתורה.
בלימוד התורה, ועוד מעטים מאלו שיודעים להעריך באמת את גדולתו וידיעותיו בפרד"ס התורה. ננסה לחשוף קצת מזעיר אנפין של אדוננו הבבא סאלי זצוק"ל, מסיפורים אותם שמעתי במסורת המשפחתית, מקרובי משפחה וחברים ששהו לצידו יום וליל, ואולי נצליח לגלות פן נוסף באישיותו הכבירה של אדמו"ר, זכר צדיק וקדוש לברכה.
כידוע, מעל כתפיו של הבבא סאלי, ניצבת שושלת מעטירה של תלמידי חכמים וצדיקים, אשר במשך דורות שימשו כרבנים וכדיינים במרוקו. הסבא הגדול שלו, היהרבי יעקב, אמנם הוא לא זכה להכיר את רבי יעקב, שנפטר בשנת תר"מ (והבבא סאלי נולד בראש השנה של שנת תר"ן, עשר שנים אחר כך). אביו - רבי מסעוד - שהיה ממשיך דרכו של רבי יעקב, היה זה שחינך וגידל את הבבא סאלי. המשפחה לדורותיה התגוררה באיזור תפיללאת במרוקו, שהיה רחוק מאוד - גם ריחוק פיזי ממרכזי היישוב (כשמונה שעות בנסיעה ברכב מקזבלנקה, עיר הבירה), וגם ריחוק מהותי מההואי התרבותי המתחדש במרוקו. נופי ילדותו של הבבא סאלי הם החולות הנודדים של מדבר סהרה, ושם, בלב המדבר, זכתה המשפחה כולה לגדול בתורה וביראת שמים באופן שקשה לאנשים בדורנו להבין ולשער.
(צילום: באדיבות COL)
הבבא סאלי זכה לקבל מאת אביו, רבי מסעוד, את המסורות המשפחתיות בנגלה ובנסתר, עד שהפך להיות "דולה ומשקה" מתורת אבותיו. אחיו הגדול היה רבי דוד, ובקרב המשפחה לא היו קוראים לו בשמו, אלא מרוב פחד ויראה היו מכנים אותו "עטרת ראשנו". דוגמא למעלתו ולקדושתו של "עטרת ראשנו", מסופר שהסתגר עם חברותא במשך חמש שנים בבית אחד, שם זכה לקיים את עקרונות התשובה כפי שנכתב בספר "הקנה". "עטרת ראשנו" היה מבוגר מהבבא סאלי בעשרים שנה, ולמרות זאת, הבבא סאלי היה אחד האנשים הבודדים עליהם היה סומך. מכיוון ש"עטרת ראשנו" היה נוהג להסתגר, לכן התפקיד מול בני הקהילה נעשה על ידי בבא סאלי ולמרות גילו הצעיר. מתוך כך, בגיל 18 כבר התמנה לשבת בבית דין ופסק בדיני תורה על פי ה'חושן משפט' ו'אבן העזר'.
סבתא שלי, הרבנית רחמה עליה השלום, היא הבת שלו הגדולה, היא סיפרה לי כמה פעמים על כמה מעשים הזכורים לה מימי ילדותה. היא סיפרה לי שפעם אחת בתור ילדה קטנה, פחות מגיל 10, נאמר לה שאביה נסע. מדי פעם נצרך היה הבבא סאלי לצאת לנסיעות ארוכות, ומפני שהיה אוסף כסף עבור הישיבה אותה ייסד סבו, רבי יעקב. לאחר שבועיים שלושה שלא היה בבית, סבתי מספרת שלא הרגישה טוב, ולכן קמה באמצע הלילה וחיפשה את אמא שלה. באותו הלילה היא מספרת שראתה את אמא שלה מחזיקה צלחת של אוכל ומעלה אותה למעלה לעליית הגג.
מעבר לדלת נתגלתה לה דמותו של אביה, אשר נשען כפוף באותה עליית גג צפופה ונמוכה. סבתי נבהלה ממראה אביה, אמנם הבבא סאלי פנה אליה וביקש שלא תגלה לאיש על דבר הימצאו. בטעות ובמקרה נתברר לה, כיצד אביה היה מסתגר בעליית הגג ימים ושבועות בצום ובתענית, ורק בשעות לילה מאוחרות, הייתה אשתו מעלה לו אוכל. כך היה סגור ימים ולילות בחדר קטן במקום בו אי אפשר לעמוד מלוא קומתו, כל היום יושב ועוסק בתורה בהתמדה בלתי נתפסת.
הבבא סאלי השתדל שלא למסור שיעורים ברבים. היה נזהר לא להגיד דברי תורה ולא להגיד בפני הרבים חידושים. גדולתו בתורה הייתה נסתרת. סיפר לי גיסו, רבי ניסים אמסלם שליט"א (יהודי קדוש מאוד בן תשעים ומשהו), שאפילו בראש השנה ויום כיפור, כשהיה צריך להגיד דרשה לפני תקיעת שופר, היה רק פותח ספר וקורא מתוכו. לא היה מבליט את ידיעותיו ולא היה מבליט את בקיאותו. אבל הידיעות שלו היו באמת גדולות ועצומות.
היה בקי בכל הש"ס ישר והפוך, ש"ס ופוסקים, רמב"ם, זוהר, הכל! ומי שזכה באמת לדעת מתורתו, היה החתן שלו חכם דוד יהודיוף עליו השלום, שהיה צמוד אליו ימים ולילות. וכך הוא מספר, שמידי פעם כשהיו נכנסים אנשים אל הבבא סאלי, היה מצידו שומע כל חידושי התורה שהיו פורסים לפניו. פעם אחת נכנס אליו יהודי עם חידוש שמצא בתורת הנסתר. סידנא הבבא סאלי זיע"א הקשיב לדבריו, והנהן בראשו ואמר: "חזק וברוך", אחר כך קרא לחתן שלו בבקשה: "תוציא את 'ספר הכוונות' שלך", "תקרא", "תסתכל בשורה הזאת, זה לא סותר את כל מה שההוא אמר?"
"אז למה לא אמרת לו?" התפלא חתנו בתדהמה.
הבבא סאלי היה עונה: "למה שאפגע ביהודי? למה שאני אפגע ביהודי שרוצה להראות שהוא יודע?"
עוד בדבר הרגישות הגדולה שהפגין כלפי הסובבים אותו וכלפי שומעי לקחו: מספרים שבסביבות שנת תש"ך, היה איזה יהודי חשוב שבא מארצות הברית ועבר לארץ, והלך להתחבר עם חכמי פורת יוסף. אותו יהודי שאל מי הוא מגדולי הספרדים שיודע לעשות מופתים? אותו יהודי סיפר שיש לו בן ראש ישיבה בארצות הברית, שנשוי הרבה שנים ואין לו ילדים, ולכן הוא רוצה לקבל ברכה. שלחו אותו חכמי פורת יוסף אל הבבא סאלי בנתיבות.
הבבא סאלי טרח להיפגש עם אותו יהודי, והלה קרא בפני הבבא סאלי ארבעה דפים של חידושי תורה אותם חיבר בנו המשמש כראש ישיבה בחו"ל, וכל זאת כדי שהבבא סאלי יבין שמדובר בתלמיד חכם הזקוק לישועה ולפרי בטן.
לאחר שסיים לקרוא את כל החידושים של בנו, פנה הלה אל הבבא סאלי ושאל מה דעתו על הנאמר. הבבא סאלי הפגין התפעלות רבה, וכמובן בירך שיזכה בנו לפרי בטן ולזרע של קיימא. אחרי שנפרד אותו יהודי מהבבא סאלי, קרא לחתן שלו, לחכם דוד יהודיוף, אמר לו תביא לי את הרמב"ם הזה, פתח לו, אמר לו תסתכל בפנים, הראה לו שתי מילים, אמר לו אתה רואה את השתי מילים האלה? זה פירכא על כל מה שהוא כתב. אמת? אמר לו נכון, זה כתוב בצורה מפורשת! אז למה הרב לא אמר לו? אמר לו הבבא סאלי: מה אני אגיד לו? הוא כל כך גאה שיש לו בן תלמיד חכם, מה זה יועיל? (וכמובן שאותו הבן תלמיד חכם, ראש הישיבה בחו"ל, זכה ממש בסמיכות לאותו הפרק להיפקד בזרע של קיימא).
סיפור חייו של הבבא סאלי אינו סיפור של גדלות "יש מאין" חלילה. הבבא סאלי לא נולד כך עם ידיעותיו הרבות בשבילי פרד"ס התורה.
הבבא סאלי הוא סיפור של עבודה בלתי פוסקת של התעלות מעלה מעלה אל תוך מחוזות הקדושה והפרישות. רק כך, צעד אחר צעד, זכה הבבא סאלי לקנות לעצמו ידיעות נרחבות בכל חדרי התורה ולהתקדש בקדושת התורה ע"י עמל ויגיעה עצומים. היה נסגר ימים ולילות, לא היה בעבורו מושג של שינה.
אף מסופר במשפחה, שהבבא סאלי לא הייתה לו פיז'מה! לעלות על מיטה?! הוא מימיו לא עלה על מיטה! גם כשהיה בזקנותו (לפני שהיה ממש חולה בשנים האחרונות), היה יושב על כיסא, ומוריד את הראש לחצי שעה, ואחר כך היה ממשיך ללמוד, וככה זה היה בכל לילה ולילה. וגם כשהוא לא היה יכול לקרוא כשהיה לו בעיות בראייה, מישהו שהיה קורא לו, לא היה לו מושג של שינה.
בגרסא אחרת מובא הסיפור באופן שהבבא סאלי עבר מהעיר, ואמר שהוא אינו רוצה לגור בעיר כזו, ובאותו נוסח גם לא מובא מה אמר ראש הכולל. ולגבי גדולתם בנגלה של מקובלים ואדמו"רים, הבבא סאלי הי ראש ישיבה ודיין במרוקו, רק שלא עשו עניין מזה כנ"ל הרבה אדמ"ורים, למשל רבינתן מברסלב שהיה למדן גדול, אבל עיקר העניין אחרי שהתקרב לברסלב היה עבודת ה' ופחותהלמדנות.
נשלח ב-17/6/2012 08:31
מכל מקום, אם בדרגת רשב"א ואם בדרגת רמב"ן, צריך לזכור כי אלה דברי תלמיד על רבו.
נשלח ב-17/6/2012 08:14
מדוע הרמב"ן מוגדר יותר כמעתיק השמועה מאשר הרשב"א תלמידו?
כדאי לעיין בספרו של הלהרטל על הרמב"ן.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 17/06/2012 08:14:42
נשלח ב-17/6/2012 08:13
מ80 כתב:
רבי חיים מוולוז'ין אמר על הגר"א שהיה בדרגת ראשונים כגון הרמב"ן. רבי שמעון אומר: שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן. וזה מעט שבמעט על גדולתו של רבי ישראל הבעש"ט.
הוא אמר שאולי היה כמו הרשב"א אך בוודאי שלא הגיע למדריגה כמו הרמב"ן... לא בגלל "גדלעס" אלא בעיה מציאותית של "מעתיקי השמועה" הסדר הכרונולגי...
לא ניתן לדלג על הסדר הכרונולוגי..
נשלח ב-11/6/2012 21:41
"בשנות השמונים התגלתה תגלית חשובה: פרופסורמשה רוסמן, מהחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן, המתמחה בתולדות היהודים במאותה-16 וה-17, בחיי הכלכלה שלהם ובמסכת יחסיהם עם הגויים, גילה בארכיון של העיירה מז'יבוז, אשר השתמר, ברשימת משלמי המיסים (ערים ועיירות השתייכו אז לאציל או למלך) את הכיתוב "בעל שם, דוקטור" שהוא פטור ממיסים, "
ויקיפדיה
מעניין מתי נוספה המילה "טוב" לכינוי המקורי שהיה "בעל שם" שפרושו מרפא עממי שנעזר בשמות קדושים.
נשלח ב-11/6/2012 20:12
מ דרכי לימוד של הגר"א? אולי תפרט? דוגמה לדרך הלימוד שלו?
נשלח ב-11/6/2012 20:07
אלי אתה לא קורא יתד? הרי עיקר עיסוקה של הוועדה הרוחנית הוא בהגדרת הגדולים לסוגיהם.
השאלה ששאלת היא שאלה קשה, כי היא טומנת פרדוקס, שהצבור הרחב אמור להכיר מי הן הגדולים ממנו.
נשלח ב-11/6/2012 18:58
הגר"א נלחם בחסידות שמא תורה תשתכח מישראל ושמא החסידות תפרוץ גבולות. לענ"ד בפועל רוב הלמדנים התרחקו מדרכי הלימוד של הגר"א ורוב החסידים מדרכי החסידות של הבעש"ט.
נשלח ב-11/6/2012 18:32
לא דנתי , רק הערתי הערה. אתה צודק שלאור ניסיונות העבר סביר שזה לא ישכנע אותו, אבל נראה לי שלטובת הדיון הדברים היו ראויים ונצרכים להיאמר.
נשלח ב-11/6/2012 18:32
וכתר שם טוב עולה על גביהן. פירש רבי חיים מוולוז'ין: כי יראה היא האוצר המגינה על התורה והמצוות המונחים בתוכה כמ"ש רפ"א ולזה אמר עולה על גביהן לסוככם. בעיר סטאנוב היה למדן שמחשבותיו ופקפוקיו העמיקו בקרבו את השאלה, מדוע יש מה שיש, ומדוע יש בכלל משהו. פעם הסתבך במחשבותיו ולא יכל להתירן. הבעש"ט הרגיש במחשבות הלמדן, והלך לבית מדרשו. אמר לו: אתה מחטט אם יש אלקים, ואני הנני שוטה ומאמין אני.
לענ"ד הן החסידות של הבעש"ט והן החסידות של הגר"א מקורן בדרכי החסידות של הרמח"ל המבוססות על דרכי החסידות של חז"ל.
_-001.jpg)
