צדיק שהוא טיפש עושה רצון השם ?

אני מבקש לברר נקודה מסוימת ביחס למוטו הגדול של "לעשות רצון ה'".
מה צריך להיות היחס כלפי אדם שחושב שהוא עושה את רצון ה' אבל בעצם הוא טועה ואינו עושה את רצון ה' ? כלו' שכוונתו רצויה אבל מעשיו לא.

ניקח לדוג' את הקבלה, במידה ויוברר שהטענות נגדה נכונות ומדובר בשקר (ולי זה לא ברור כרגע, וזה לא הנושא שאני מעניין אותי עכשיו, זאת רק דוג'), הרי יש לצאת נגדה למלחמה, אך מה צריך להיות היחס למקובלים ?

אישית, כל אשר בשם "מקובל" יכונה היחס שלי אליו הוא שלילי, כלו' גם אם איזה מקובל היה תלמיד חכם קשה לי להעריך אותו.
שאלתי את עצמי - אבל בעצם למה ? אני יוצא מנקודת הנחה של לעשות רצון ה', וחלקם אני מאמין שגם יצאו מנקודת ההנחה הזאת (ולא עוד אלא שחלקם במובן מסויים ראויים להיות דמויות מופת, בשבילי לפחות), כלו' סוכ"ס שנינו באותו הצד, אז אולי אני צריך להתייחס אליהם אחרת ולהעריך אותם ?

דוג' אחרת, באשכול על התניא *אזרחי* אמר לדעתי כמה דברי שטות והבל, ואישית כשאני נתקל בדברים כאלה זה "מדליק" אותי ומקפיץ לי את הפיוז, מה שגרם לי לכמה הודעות קצת בוטות ותוקפניות.
אני מאמין שהוא והדומים לו שסוברים כמותו כוונתם לשם שמיים, ושגם הם מחפשים לעשות את רצון ה', גם אם לדעתי הם טועים.
חשבתי לעצמי אולי טעיתי ביחס אליו והייתי צריך להתנהג אחרת ?

אבל אז ניסיתי לבדוק את דעת התורה בנידון, מה שגרם לי להרהר שוב - אולי טעיתי בכך שחשבתי שאני טועה ???

מספר מקורות מהם עולה, לכאורה, שצדקתי בהוה אמינא שלי, והיחס כלפי זה שרוצה לעשות את רצון ה' וטועה במעשיו הוא שלילי למרותש כוונתו לשם שמיים !

*"אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד".

*"כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט".

*"מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל עליו הכתוב אומר הכסיל בחושך הולך"

*"אי זהו חסיד שוטה...ראה תאינה בכורה אמר במי שאפגע בו תחילה אתננה לו".

*אמר רבי עקיבה כך היתה תחילת תשמישי לפני חכמים פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה וניטפלתי בו כארבעת מיל עד שהבאתיו למקום הקברות וקברתיו וכשבאתי אצל ר' אליעזר ואצל ר' יהושע אמרתי להם את הדבר אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת דמים אמרתי אם בשעה שנתכוני לזכות נתחייבתי בשעה שלא נתכוונתי לזכות על אחת כמה וכמה".

מה אתם אומרים ?


תוקן על ידי - הבאבא_תור - 27/06/2006 15:06:12

הרב מיכי
להלן דברי הרמב"ן שהם נר לרגלי

השגות הרמב"ן לספר המצוות הקדמה

מיכי,

דומני שזיהיתי את נקודת המחלוקת בינינו, והיא תלויה בחוסר הבנתך את דברי הראשונים (והאחרונים והאמצעיים), או שמא בחוסר יכולתי להסביר.

כתבת - "כל דבר שחייבים בו מן התורה וחכמים פוטרים או אוסרים לעשות אותו, הוא עקירת דבר מן התורה" וחשפת בפני את שורש הפער בין דברינו.
אני טוענת כאן חזור וטעון שהכלל שקבע רשב"י ("כל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות") אינו מדאורייתא. מלכתחילה טענתי, שייתכן בהחלט, ואפילו סביר למדי, שהמצוות הכלולות בפטור - ק"ש, תפילין, ציצית וכו' - נהגו גם לפניו (וייתכן גם שהפטור לנשים בהן הוא מדאורייתא). החידוש שלו הוא בכלל עצמו, שעליו הערתי שאינו "כלל" כלל ועיקר, שהגדרתו אינה תואמת לפרטיו ואינה תואמת לאלה שאמורים להיכלל בו וכו'.
כלומר, ייתכן מאוד שרשב"י וחכמים אחריו, לא עקרו כאן דבר מן התורה (אם כי אין להם בעיה לעשות זאת במקרים אחרים), שכן לא פטרו נשים ממשהו ש(לשיטתם)היו מחוייבות בו מדאורייתא. כל שעשה רשב"י הוא לקבוע כלל (הגדרה מאחדת, שכביכול ניתן להשתמש בה ככלי לזיהוי והכרעה במקרים עתידיים), המתייחס אל קובץ מצוות מסויים שעמד לפניו. כך שגם אם כל אחד מן הפטורים הוא מדאורייתא, הרי שהכלל (שבהגדרה, ניתן להכילו גם על אחרות וגם מכאן ולהבא וכו') הוא חידוש של רשב"י.

ואם תשאל (כפי שאני שואלת את עצמי) - אז על צ'ופצ'יקו זה של הקומקום נסוב כל הדיון הארכני הזה?! אענה לך, שיש הבדל עצום בין פטורים נקודתיים ממצוות יחידאיות לבין כלל המקבץ תחתיו (גם אם רק לכאורה) פטור מקטגוריה מצוותית שלמה (גם אם בפועל מספר המצוות שווה בכל אחת מן ה"קבוצות"). הראשון הרי הוא נכון לגבי קבוצות חברתיות שונות, או מצבים שונים בחיים (חתן, אבלים וכו'), והשני הופך את הקבוצה החברתית הספציפית - נשים - לייחודיות, ולא לטובה. בנוסף - כלל, מעצם טיבו, מהווה הגדרה רחבה וזוקק דיון בטעם "קולקטיבי". לעתים (כמו במקרה הספציפי של מ"ע שהז"ג) עצם הדיון בטעם האפשרי, מחייב קביעת עמדות עקרוניות ואידיאולוגיות, שכבר אין להן דבר וחצי דבר עם הפרקטיקה אותה באו להסביר (את הכלל הן מסבירות אולי, אבל את המצוות שאמורות להיכלל בו, לא ממש).

בן ישראל.
אם הבנתי נכון את שאלתך. אתה תמהה על הברכה שלא עשני אשה שלכאורה נראת כפגיע בנשים. ולא היא.הדיון הנערך כאן נסב על הפטור שיש לנשים ממצוות מסוימות. רש"י למשל סובר שאסור לנשים לקיים מצוות אלו. ועל זה מברך הזכר שהוא לא פטור ממצוות אלו. וחבתו לקיימם. למשל אני מודה לה" כל יום שאני גר בארץ. אבל אני לא חושב שמי שגר בחו"ל פחות ממני.

הרב מיכי
תמהה אני על דבריך. הרי הקדמתי לדברי ואמרתי שיש לחז"ל זכות להחליט החלטות על כלל ישראל בקיום תורה ומצוות.
ואני מוסיף ואומר שכל מי שרוצה להשתייך לכלל ישראל חייב לקיים את  ציוויהם. עד כאן למעשה. אין זה אומר כי אין לי השגות על דרך פרשנותם של חז"ל. והבנתם או אי הבנתם את התנ"ך. לפני כחצי שנה  פתחתי אשכול על הנושא ובו העלתי חלק מהשגותי על פרשנות חזל. לא זוכר שהיו מי ממשתתפי הפורום שסתר או הפריך את דברי. מה זה ולקיום המצוות?. זה שאיני חושב שחז"ל היו מלאכים חפים מטעות ופרשנות. אני חושב שהחובה הוא רק להאמין בנבואתו של משה רבנו . יש חובה לקיים את המצוות  אין עלי כל חובה להאמין בגדולתו של איש זה או אחר.
כמוטו לדברי הם דברי הרמב"ן בהקדמה לספר המצוות של הרמב"ם ארבע חמש שורות האחרונות. (אין לי כרגע סורק)

לינקזעצר. אודה לך אם תלמדני איך למצא את האשכולות הישנים שכתבתי

אמשלום,
זה לא 'מובן מאליו' אלא 'דאורייתא'. הסברתי זאת היטב בהודעתי הקודמת, והדבר מוכרח. אין כל אפשרות להבין את הגמרא אחרת. כפי שכתבתי, זו אינה פרשנות גרידא: הגמרא אומרת זאת במפורש! ראי שם את דברי ההסבר שלי. אם יש לך הצעה אלטרנטיבית להסביר את הגמרא, אנא פרטי, אבל בהתייחסות קונקרטית לתוכן הגמרא, ולראיות שהבאתי ממנה.

לגבי עקירת דבר מן התורה, כל דבר שחייבים בו מן התורה וחכמים פוטרים או אוסרים לעשות אותו, הוא עקירת דבר מן התורה (כמו תקיעת שופר בר"ה שחל בשבת). זוהי המשמעות המוסכמת על הכל והברורה אצל חז"ל למושג זה. לכן אם נשים היו חייבות בלולב מן התורה והפטור שלהן היה רק מדרבנן, כי אז חכמים עקרו את החיוב שלהן ליטול לולב. זוהי עקירת דבר מן התורה, כמפורש להדיא בכמה וכמה סוגיות בש"ס.

ירוחם,
הטיעון שלך נשמע לי מאד בעייתי. האם אתה מניח תפילין? בהנחה שכן, האם יש לך ראיה לצורתם, או לשאלה אילו פרשיות מונחות בהם ובאיזה סדר? ומה עם מלאכות שבת? יש לך ראיות שאסור לברור או לצוד בשבת? אם אינך מאמין לחז"ל אלא בראיות (מה זה?), אתה יכול לבטל כמעט את כל ההלכה. המסורת היא חלק דומיננטי מן העניין.
ואם כבר מדברים על מסורת, חלק מן הדרשות מעגנות הלכות שהתקבלו במסורת ולא בהכרח מבוססות על ראיות מהכתובים. אמנם גם זה גופא קיבלנו מחז"ל, וייתכן שאתה אינך מקבל את דבריהם גם בעניין זה.
אני בכלל לא מבין מה ייקרא עבורך ראיה? רק אם משכנעים אותך שזה כתוב בתורה במפורש, או שלכך היא מתכוונת? אם כן, קשה לי בתרתי: 1. כמעט שום דבר אינו כזה (אמנם ייתכן שאינך מקבל כמעט את כל ההלכה). 2. מדוע מה שמוכח שהוא מצוי בתורה זה כן נראה לך מדאורייתא, הרי ייתכן שהכל מעשה ידי אדם. האם העובדה שהתורה ניתנה לנו מהקב"ה (בסיני או לא בסיני) מקובלת עליך? מה הראיות שלך לזה?
הבריחה הזו נשמעת לי כמו שבירת כלים כללית. אם אלו כללי הדיון, אז מבחינתי אין טעם להמשיך בו. אולי יש מקום לדון בשאלת כלי הדיון עצמם, אבל ברור שכל עוד לא סינכרנו אותם מה טעם להיכנס לדיונים שמבוססים עליהם?

לצערי יש לי תקלות בדף משלוח התגובה, ואני לא מצליח להחזיק אותו במקביל לחלון אחר של הפורום, ולפעמים בכלל לא ניתן לענות. על כן התייחסויותיי הן מקוטעות, ועמכם הסליחה.
מיכי תוקן על ידי - mdabraham - 02/07/2006 22:36:46

ירוחמשמ
מבלי להכנס לדיון
כשאתה אומר את "הברכה" ,שלא עשני...

אני לא דתי ולא חרדי,אני חילוני בל כורחי
אבל מטרידה אותי שאלה
האם שלמה למד בשיר השירים ,לומר 'על כן עלמות אהבוך'.....בגלל שאותן עלמות אמרו לו?
או שאולי הוא ידע סוד ?

 השאלה הזאת אינה מעידה מאומה על השקפתי.

הרב מיכי.
למען הסר כל ספק אין לי כל נגיע אישית בנושא  שנשים פטורות ממצעשז"ג. אני מדגיש את זה כל בוקר בברכות שלא עשני ובימים האחרונים הקפדתי שיענו אחרי אמן. שח"ו לא אובן אחרת. אני מסכים לדעתה של אם שלום. -עם כל הכבוד הראוי
אני חושב שהיה לחז"ל את הזכות להחליט החלטות כאלו ואחרות על כלל ישראל. אבל כשהם אומרים מדאוריתא. הם צריכים להביא ראיה לדבריהם. לפחות באחד משלש עשרה המידות  שהתורה נדרשת בהן. להגיד מדאוריתא בלי אסמכתא- זה מספיק לך- פעם זה גם הספיק לי- היום כבר לא.

מיכי,

אני מצטערת. ייתכן והדבר נובע מבורותי כי רבה, או ממוגבלות תפיסתית מסויימת (או כללית, רח"ל), אבל אני עדיין זקוקה להבהרה -
א. האם כל מה שאינו מדאורייתא, הוא בגדר "עקירת דבר מן התורה"? האם זה רק לשיטתך האישית, או גם לשיטת חז"ל?
ב. בקטע הראשון - להבנתי, בוחנים כאן את הנחת היסוד שנשים פטורות ממ"ע שהז"ג מול המשנה, ועל פי הנחת היסוד, מדייקים במשנה. האם הנחת היסוד הזו נבחנת כשלעצמה? האם מישהו מנסה לעגן אותה במקרא? עד כמה שדעתי משגת, הנחת היסוד הזו נתפסת כ"מובן מאליו", שאליו יש להתאים את המשנה.  אבל (וזה "אבל" חשוב), אנחנו מכירים את יסודה של הנחת היסוד הזו, ויודעים כי ההוגה הראשון (או לפחות - המנסח הראשון) שלה הוא רשב"י (ספרי במדבר קט"ו), והוא אינו לומד אותה מפסוק ולא מגדיר אותה כדאורייתא. האם לא ייתכן, שמאז ימי רשב"י ועד ימי עורכי הבבלי (כמה מאות שנים), השתרש הכלל הזה והפך "מובן מאליו" הלכתי, גם בלא להיות דאורייתא?

לאחר תקלה שעיכבה את תגובתי כמה שעות, הרי היא:

 

ירוחם ואמשלום,

__________________
מיכי

אמשלום

בזכרוני שכבר ציטטתי פעם בשיח איתך את הגמרא בקידושין (לד) הדורשת פטורן של נשים מן המקראות,
לא מצאתי שם את רשב"י, אם כוונתך לגמרא במנחות בה העלה חיפוש את שמו של רשב"י הרי זה רק ביחס למצות ציצית שרשב"י הוא הסובר שהזמן גורם אותה משום פטור כסות לילה.
אם נעלם ממני אודה לך אם תחכימיני. מאיר

ובכל זאת. האמת היא שמפורש לגמרי בכמה מקומות בתלמוד שהפטור של נשים ממ"ע שהז"ג הוא מדאורייתא. ראי ברכות כ ע"ב, ועוד הרבה. חז"ל דנים במצוות דאורייתא ובלימוד שלהן מהפסוקים ומקשים מכוח הכלל שנשים פטורות ממצוות כאלה. אם זה היה פטור מדרבנן, מאי קושיא? כל המו"מ התלמודי מניח שזהו פטור מדאורייתא: התורה עצמה פוטרת את הנשים, ולכן הי אאינה יכולה לחייב אותן בק"ש ובמצוות דומות.
על כן אני חוזר בי אפילו מההסתייגות שהעליתי למעלה (שבמישור הספרותי של התלמוד אולי ניתן להעלות אפשרות כזאת), ומסיק: גם מהתלמוד עצמו מוכח באופן חד משמעי שהפטור הוא מדאורייתא. ובודאי מהמסורת ההלכתית.

__________________
מיכי