המתלוננים בע"ם

אתם מכירים את אלו שתמיד מתלוננים?

כל הזמן אתה שומע מהם שכואב להם הראש הגב או שהמעלית הזאת איטית.

למה הם עושים את זה?

מה התגובה שלך לזה?

מה עושים?????

טל,כתבת דברים מאד יפים!!!

אבל מה שהעתקתי לכאן באדום, לא ממש נראה לי.

שאלתי והדגשתי "כל מה שתירצי תקבלי עכשיו - כדי שתוכלי לחוות שביעות רצון ולו לרגע" היא לא ידעה מה היא רוצה .לא היתה לה תשובה.
הייתי בהלם וגם הבנתי שבסה"כ היא מרוצה מעצם התלונות וחוסר השביעות רצון.כך אני רואה את הדברים.

לדעתי היא אולי מרוצה מעצם התלונות, כי הם בשבילה איזה פורקן, ובאמת כל הדברים החיצוניים לא יספקו אותה כי לא זה מה שהיא באמת צריכה.

לדעתי יש שם בפנים איזו בעיה פנימית שכל אלו הם רק סימפטומים חיצוניים.

יש להם איזה שהוא סבל פנימי או חוסר באיזה שהוא חיבור נכון אל המציאות, וכשהוא יפתר אז האדם יהיה חופשי יותר לנוע בתחום חיבת החיים.

לדעתי המכנה המשותף של כל אלו הוא אחד, ומה שמעניין אותי זה למצוא מה הוא בדיוק התבלין החסר או מה הוא הנגע?

האמת היא שגם את נגעת בנקודה הזו כשכתבת שאנו מאשימים את עצמנו בחוסר סיפוקו של הזולת ובעיקר אצל התינוקים

וכתבת ששביעות רצון הזולת זו אחריותו - ולא אחריותי אין לי בעיה שיתלוננו אני שומעת וגם לעיתים מזדהה עם ההרגשה לעיתים מציעה פתרון לעיתים רק מקשיבה . לרוב אלא שמתלוננים קבוע לא מעוניינים בפתרון כי אם רק להתלונן ולפרוק מטען שכנראה הם עצמם לא מודעים לו.

זה באמת אחריותם אבל כשאנחנו שומעים אותם אז הבעיה היא שהאוירה פתאום הופכת לעכורה קצת וסובבת סביב בעיות [ שאולי קיימות אבל כשהן עולות אל השטח הן סופחות אליהן אנרגיה מהסובבים] .

אנחנו רוצים שתהיה סביבנו אוירה שמחה, וזה חלק מעבודת ה'' שלנו להרבות בשמחה.

אז עדיין הבעיה קיימת, איך להתייחס לכל הבזק חושך שכזה.

אזרחי כתבתי "מתעלמים" כי רציתי לבדוק אם הצלחתי להכנס. זו כמובן לא דעתי.
לי האמת לא מפריע שאנשים מתלוננים,בדר"כ אני מגלה אמפטיה.אפילו שזה לעיתים חוזר על עצמו.
היתה לי סבתא כזו שאהבתי מאוד ותמיד היא התלוננה שכואב לה וכו' אף פעם זה לא עיצבן אותי או נימאס עליי.לעיתים זה היווה פתח לשיחה מעניינת ולעיתים רק צורך בהתייחסות .
יש לי בת כזו שמשום דבר בעולם היא לא מרוצה ותמיד מרגישה מקופחת ולא שמחה.זה אופי גם כי לדעתי היא נולדה לא מרוצה.היא היתה תינוקת מאוד בכיינית ,לא משנה מה עשיתי לה,היא תמיד בכתה ללא הפסקה ולא היתה מרוצה מכלום.פעם שאלתי אותה :"מה אני יכולה לתת לך או לומר לך או לעשות למעניך כדי שתהיה שמחה?" תתפלאו כולכם שהיא חייכה במבוכה ולא ידעה לומר לי.
שאלתי והדגשתי "כל מה שתירצי תקבלי עכשיו - כדי שתוכלי לחוות שביעות רצון ולו לרגע" היא לא ידעה מה היא רוצה .לא היתה לה תשובה.
הייתי בהלם וגם הבנתי שבסה"כ היא מרוצה מעצם התלונות וחוסר השביעות רצון.כך אני רואה את הדברים.
הירהור נוסף : לגבי אלא שלא נעים להם לשמוע תלונות.
בד"כ חוסר הנעימות נובע מלקיחת אחריות /מריגשי אשמה.
אביא דוגמא  כדי להסביר את הכוונה שלי.
תינוק בוכה.המטפל בו מיד מנסה להרגיע אותו ומשלא מצליח יש הרגשת תיסכול וחוסר אונים.
כאילו התינוק אומר :"אני לא מרוצה מהטיפול שלך"  מצד שני המטפל חושב או מרגיש " אני עושה כמיטב יכולתי למה הוא לא מרוצה?"  "מה אני לא בסדר? איפה אני טועה?"
יכול להיות כשמתלוננים אנחנו חושבים או מרגישים את ההרגשה כאילו אנחנו לא בסדר. כך לפחות מתוך ניסיוני.משהבנתי ששביעות רצון הזולת זו אחריותו - ולא אחריותי אין לי בעיה שיתלוננו אני שומעת וגם לעיתים מזדהה עם ההרגשה לעיתים מציעה פתרון לעיתים רק מקשיבה . לרוב אלא שמתלוננים קבוע לא מעוניינים בפתרון כי אם רק להתלונן ולפרוק מטען שכנראה הם עצמם לא מודעים לו.
אזרחי זה לא עונש משמים - זו זכות משמיים.
אני קיבלתי את הילדה "הלא מרוצה שלי" מתנה ממש כדי שאוכל להבין שגם אני כזו : מאשימה את העולם בחוסר שביעות רצון שקיים בי . מאז שהבנתי את הדברים שהראו לי דרך המראה - הפסקתי להאשים את הזולת ברגשות שלי ולמדתי לקחת אחריות על עצמי.(עדיין לומדת).
יש לציין שכשמקבלים את המסר דברים משתפרים כי סה"כ הדברים באים לזכות אותנו לעבוד על / עם עצמינו.להיזדכך כמו שאומרים.
זו כנראה הכוונה "הזולת הוא הראי" - ראה איפה אתה כי דברים לא באים מולך סתם הכל בהשגחה פרטית. 

סבתא שלי היא האדם הכי מתלונן שאני מכירה היא רק ניכנסת אלינו

הביתה והדבר הראשון שהיא אומרת זה "ראסי אמבוגעני "שזה 

כואב לי הראש בערבית ומשם היא ממשיכה לרגליים ולידיים וכו

כמובן שכואב לה לפעמים אבל הרוב זה תשומת לב אז אני משתפת פעולה

ומסכימה איתה שזה באמת נורא כי אם אני אגיד לה שלא תתלונן היא

תעלב אז אני מקשיבה לה אבל זה רק ביגלל שזאת סבתא שלי כי זה בא5מת מעצבן

אם אדם זר מתחיל להתלונן בפני אני מהנהנת בראשי מנסה להחליף
 
איתו נושא ואם זה לא עובד אני פשוט הולכת כי אין לי סבלנות.

אני לא חושבת שצריך לתת לגיטימציה לאנשים להתלונן כי זה מעצבן.

קינמונית, כתבת נהדר!!!!

אבל בסוף כתבת שאת פשוט מנסה להתעלם ולא לתת לשליליות הזאת לחדור אלי, ולמצוא דברים יפים יותר לחשוב עליהם.

זה פרקטי כל הזמן "לברוח" לעולמות אחרים?

אזרחי אתה יודע מה מטריד אותי ? כשמישהו מתלונן וזה "מפריע לי" אני נזכרת באימרה "הזולת הוא הראי" ואז אני מוצאת את עצמי בבעיה.קרה לך?

מתעלמים