| נשלח ב-28/6/2006 17:38 |
 |
| |
האם הרמב"ם ייתר את התלמוד
"כללו של דבר: שלא יהא צורך אחרי התורה בספר אחר זולתו, כדי ללמד ממנו שום דבר ממה שצריך בכל התורה, בין מדאורייתא בין מדרבנן" (הקדמת ספר המצוות)
"כללו של דבר, כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל; אלא יהיה חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה, עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבנו ועד חיבור התלמוד, וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהן, שחיברו אחר התלמוד. לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה--לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם" (הקדמת משנה תורה)
"התכלית המכוונת בתלמוד וזולתו – כבר נכרתה ואבדה, ותכלית הלמדנים – כלוי הזמן במשא ומתן שבתלמוד"
"בשוך המחלוקת ...יסתפקו כל בני ישראל בו (במשנה תורה) לבדו ויונח זולתו בלא ספק, אלא למי שיבקש דבר שיתעסק בו כל ימיו ואם לא יושג תכלית."
"ולא תלמד אלא הלכות הרב ז"ל (הרי"ף) ותשוה אותו לחיבור... ואם תכלה זמנך בפירושים ובפרושי הוויות הגמרא, ואותם הדברים אשר הנחנו מעמלם – הרי זה איבוד הזמן ומיעוט התועלת"
(אגרות לר"י אבן עקנין)
מנגד.
חברתיו לעצמי לימי הזקנה כשלא יהיה בי כוח לפלפל (פחות או יותר, מתוך אגרת)
"אני, חס וחלילה, לא אמרתי לא תתעסקו לא בגמרא ולא בהלכות הרב ר' יצחק או זולתו. היודע עד, שיש לי כמו שנה וחצי שלא למדו אצלי חבורי... ורוב התלמידים רצו ללמוד ההלכות של הרב... וגם שנים מהם שאלו ללמוד הגמרא ולימדתי אותם מסכתות אשר שאלו.
וכי אני צויתי או עלתה על ליבי שאשרף כל הספרים שנעשו לפני מפני חיבורי? שלא חיברתי אותו אלא מפני קוצר הרוח למי שלא יכול לירד לעומק התלמוד ולא יבין ממנו דרך האסור והמותר, והארכתי בדבר זה הרבה."
(אגרת לר' פנחס הדיין)
מאיר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2009 15:29 |
|
| |
כעיקרון, הייתי מסתפק בהפניה לאותו מאמר, שם מפורטת תופעה זו בהרחבה.
רק בקיצור אציין, כי בעקבות מלחמות הכיבוש והריקונקוויסטה בספרד, במחצית השניה של המאה ה12, חרבו הישיבות, וכך תפס הרי"ף את מקום הגמרא. [במידה כזו אחרת]
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2009 07:45 |
|
| |
"החל לימוד הגמרא להיות זניח יחסית ללימוד הגמרא"
למה הכוונה?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2009 03:06 |
|
| |
יש לציין את מחקרו של פרופ' ישראל תא שמע ז"ל שהתפרסם בספר שיצא ע"פ הרצאות שניתנו לציון 800 שנה לרמב"ם,[הרמב"ם, שמרנות מקוריות מהפכנות, כרך א'] שם הוא מסיק באמצעות מובאות רבות מן התקופה שלפני הרמב"ם, שכבר קודם הרמב"ם החל לימוד הגמרא להיות זניח יחסית ללימוד הגמרא, וטענתו היא, כי אותם מערערים נגד הרמב"ם, היו מארצות אשכנז ששם תופעה זו היתה חדשה.
כך שגם בנקודה זו, כמו בנקודות רבות נוספות, לא היה הרמב"ם מהפכן כמקובל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2008 00:15 |
|
| |
לא הבנת אותי נכון. הרמב"ם בהקדמתו מדבר על הדינמיות של ההלכה, שקפאה בנקודה המכונה חתימת התלמוד.
הוא בא אמנם לערוך את הקאנון המחייב בצורה מסודרת ונגישה.
את חוסר הדינמיות הוא ראה כעובדה בזמנו, מזה מאות שנים.
מה שקרה היום בראייתו של רמב"ם, זו תאונה צרפתית - אשכנזית, שנבעה מכך שלא כולם קיבלו את הגישה התלמודיסטית הזו.
מי שאכן מהוה חבר לרמב"ם בגישתו זו, הוא הגר"א.
גם הוא ניסה להחזיר עטרת התלמוד לישנה ולנפות הרבה ממה שהצטבר מאז.
טוב או רע, זו שאלה נפרדת. הם שניהם דברו על נכון ולא על טוב.
_________________
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2008 23:23 |
|
| |
מאיר, אם הבנתי אותך אתה מתכוין שהרמב"ם רצה שספרו יתפוס את מקום בי"ד הגדול. רצוי לעיין בהקדמתו למשנה תורה אם רק רצה לספק מקור אינפורמטיבי לא מבולבל או לספק סמכות עליונה כדבריך (להבנתי). אבל עדיין זו סמכות עליונה שקוטלת את הדינמיות ועם מה נשארנו היום? בלי סמכות עליונה ובלי דינמיות אלא נהרא נהרא ורובוטיה.
בלבו, וואלאק!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2008 19:44 |
|
| |
בוגי
אמנם הסגנון חריף מדי לטעמי, אבל בכל זאת קבל 
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2008 19:26 |
|
| |
בוגי
יש אפשרות שלישית והיא שהתורה צריכה להיות דינמית, אולם במסגרת פעילה של גוף מחוקק הנהנה ממעמד מוסכם על ידי האומה.
התלמוד נהנה ממעמד קרוב לזה, לאחר מכן זה מת.
ובכן, לא הרמב"ם אשם אלא העם או הגלות.
_________________
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2008 19:17 |
|
| |
הרמב"ם לא ייתר את התלמוד כשם שהקיצור שולחן ערוך לא ייתר את השולחן ערוך וכדומה. מה שמענין הוא שהרמב"ם במורה הנבוכים (חלק ראשון בסביבות פרק ע') מנמק את מאמר חז"ל על 'דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם' בכך שכתיבת התלמוד גרמה בלבול ומחלוקת מתוך ריבוי הסברים. בית דין הגדול אומר הרמב"ם הוא האמור להורות בצורה חדה את הוראות התושבע"פ ולא הכתיבה המבלבלת. הרמב"ם לא מנמק שם את כתיבתו שלו אבל ניתן להבין שמאחר וכתיבתו היא ללא מחלוקת והחלטית הרי עקף את בעית הכתיבה המבלבלת של התורה שבעל פה לשיטתו.
אין לשאול על כותבי התלמוד למה הם לא כתבו בצורה שהרמב"ם כתב, כי הם עוד לא אחזו בשלב בו ניתן לסכם את התורה שבעל פה ואילו הרמב"ם שבא אחר 'חתימת התלמוד' יכל כבר לעשות זאת. (ולמה אלוהים בעצמו בהר סיני לא עשה את זה? לא יודע.)
כל זה טוב ויפה אם סוברים כמו הרמב"ם שתוכן התורה שבעל פה הוא של הלכות קבועות וסגורות המקובלות ממשה ורק התבררו (משום מה) במשך תקופות המשנה והתלמוד. אבל אם סוברים שהתורה שבעל פה היא דינמית ולכן לא כתבה אלוהים ולא רצה שיכתבו אותה אף פעם ובשום צורה, הרי שהרמב"ם בכתיבתו הוסיף חטא על פשע כתיבת התלמוד. כתיבת התלמוד בגלל אי היותה חד משמעית והחלטית ברוב המקרים, השאירה עוד קצת גמישות גם לאלה שקידשו את חתימתה אבל הרמב"ם בכתיבתו קטל את כל הדינמיות של התשבע"פ והתוצאות ידועות. נמצא שהרמב"ם לא ייתר את התלמוד אלא קלקל אותו.
תוקן על ידי בוגיעלון ב- 22/07/2008 19:20:54
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2008 16:43 |
|
| |
הוא אמר שניתן להקיף בבקיאות את מקורות חז"ל אך בדרך כלל הדבר בא על חשבון היכולת להסיק להלכה.
נדיר עד בלתי מצוי הוא, מי שגם יודע הכל וגם יכול לפסוק בהכל.
לאחר חיבור הרמב"ם, ניתן ללמוד את המקורות ואת המסקנות לקרוא ברמב"ם.
_________________
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2008 15:59 |
|
| |
הרעיון מעניין
אך האם היית נותן סמיכה למי שיודע רמב"ם ללא מקורות הדינים?
מעניין שהרב רבינוביץ תנא דמסייע לליובאוויטשער.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2008 15:57 |
|
| |
אמש שמעתי מפי הרב נחום אליעזר רבינוביץ' שליט"א רעיון.
לטענתו הרמב"ם חיבר את משנה תורה, כדי לאפשר לאדם להקיף בהוראה למעשה את כל חלקי התורה, על מנת שיוכל להיות ראוי לסמיכה, אליה חתר הרמב"ם בחדשו שניתן לעשות זאת בהסכמת החכמים.
זה ההגיון, לדבריו, שעומד מאחורי חיבור הלכה למעשה של הלכות רבות שאינן נוגעות בזמן הזה.
_________________
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2008 23:44 |
|
| |
שאל ybechhofer, בעמ' הראשון:
וקשה, היאך ייפנה אדם כל ימיו לעסוק במה שכינה באיגרות "כילוי הזמן"?
התשובה: כוונת הרמב"ם לעיסוק בפרדס, שאף הוא תלמוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2008 14:30 |
|
| |
היי יעבץ
יש הלכה לפני זו ברמב"ם, שם הוא מסביר למה הוא קורא תלמוד, לא לתלמוד בבלי בדווקא:
וחייב לשלש את זמן למידתו: שליש בתורה שבכתב; ושליש בתורה שבעל פה; ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מדבר, וידמה דבר לדבר, וידין במידות שהתורה נדרשת בהן עד שיידע היאך הוא עיקר המידות והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה--ועניין זה, הוא הנקרא תלמוד.
יד [יב] כיצד: היה בעל אומנות--יהיה עוסק במלאכה שלוש שעות ביום, ובתורה תשע: אותן התשע--קורא בשלוש מהן, בתורה שבכתב; ובשלוש, בתורה שבעל פה; ובשלוש, מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר. ודברי קבלה, בכלל תורה שבכתב הן; ופירושן, בכלל תורה שבעל פה; והעניינות הנקראין פרדס, בכלל התלמוד.
השאלה כאן היתה, האם הוא ייתר את הצורך בתלמוד הבבלי והירושלמי והחליף אותו בלימוד משנה תורה. מה מצאת במה שהבאת בקשר לשאלה הזו?
_________________
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2008 00:28 |
|
| |
קושיה מעיקרא ליתא. שלושה דפים, ואיש איננו מביא את דברי הרמב"ם בסוף הלכה י"ד (ת"ת פ"א):
"והעניינות הנקראין פרדס, בכלל התלמוד."
ולכן יתכן שהרמב"ם בא לבטל את הצורך בתלמוד, או להגבילו לתחילת לימודו של אדם, ואח"כ יעסוק בפרדס.
|
|
|
|
|
