חלומו של ר' מיכל דורפמן כתב זאת הגה''צ ר' אליעזר ברלנד מילה במילה כפי ששמע אותו מהרה''צ ר' מיכל דורפמן זקן חסידי ברסלב
ראיתי והנני מוקף בגדר של ספרים ולא ידעתי כיצד לצאת חשבתי ליקח אחד מן הספרים ואסתכל בו איזה ספר זה לקחתי וראיתי ספר של 'ליקוטי הלכות' הבנתי שאלו הם ספרים של ליקוטי הלכות
לקחתי כמה מהספרים והורדתי אותם מהגדר של הספרים כדי שאוכל לעבור עברתי ומצאתי את עצמי ליד האוהל של ציונו הקדוש והנורא נכנסתי פנימה וראיתי את רבינו יושב על כיסאו המיוחד {זיין שטיל} והכיסא על הציון הקדוש והנורא ומדבר אל קרסינסקי שעמד קצת רחוק ורבינו רק פונה אליו ומדבר איתו ושמעתי את השיחה וששכחתי
קנאתי בהו מאוד וחשבתי בליבי הלוואי שרבינו יפנה את מבטו אלי
התיישבתי על הארץ וראיתי שעדיין הרבי לא מסתכל עלי לפתע פרץ מעיין דמעות מעיני כי רבינו עדיין לא מסתכל עלי
ואז רבינו פונה אלי והסתכל עלי חשבתי שצריכים לקום ולא יכולתי לקום אמרתי הרי רבינו מסתכל עלי ובכוח שרבינו הסתכל עלי התרוממתי
הרבי ישב על כיסאו המיוחד הפאות לא ארוכות מגיעות עד אמצע הלחיים זקן קטן בלונדיני כובע צר וגבוה קצת עם מצחייה קטנה הבגד עם נקודות לבנות מבריקות האורך לא ראיתי כי הרבי ישב
הרבי היה נמוך העניים לא שחורות ולא כחולות
כשהתרוממתי הרבי אמר ''נו'' חשבתי שהוא מצווה עלי לדבר אמרתי לרבי כבר שנים רבות אני רוצה לייסע מכאן לארץ ישראל כי פה מתקיימת בי התוכחה ובילדים שלי ואני רוצה שתשאיר ממני השארה בעולם ולכן אני רוצה לייסע מכאן ואז הרבי חייך אלי חיוך רב משמעות {אשטרקער שמייחל} עיני נעצמו אז מרוב הבכייה שפתחתי אותם וכל המראה והחיזיון נעלם נגעתי בהם והיו יבשות
ניסיתי לעצום את עיני ולהירדם שוב אך החלום לא חזר
(יש בידי את כתב ידו המקורי של הגר''א ברלנד-העתקתי מילה במילה)
