| נשלח ב-3/7/2006 18:50 |
 |
| |
פדיון שבויים עד היכן?
שאלה המרחפת כעת באויר ארצנו הק' (עם תפילה לשחרור גלעד בן נועם)
פדיון שבויים היא מצוה בכלל פיקוח נפש הדוחה כמעט כל מצוות שבתורה. בכל זאת אין היא דוחה פעולות שבכוחן להביא לעוד שבויים או לסכן את אותם השבויים או שבויים אחרים ועתידיים שבשבי. עם זה 'עד כדי דמיהם' חייבים לפדות למרות שהשובה מרויח בכך.
מעתה כשנמצאים מול שובה צמא דם רצחני שאינו בוחל בשום אמצעי:
א. מה שיעור האסירים בכמות ובאיכות הרצחנות שלהם שעדיין נכללים ב'כדי דמיהם'?
ב. האם פעולת חילוץ נכללת בדין 'אין מבריחים את השבויים... שלא יהיו השובים מכבידים עליהם ובשמירתם'?
הנה כמה פסקאות מהרמב"ם פ"ח מהלכות מתנות עניים. הנקודה העיקרית לנידון - במודגש.
י פדיון שבויים, קודם לפרנסת עניים ולכסותן; ואין לך מצוה רבה כמו פדיון שבויים: שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים, ובכלל הערומים; ועומד בסכנת נפשות. והמעלים עיניו מפדיונו--הרי זה עובר על "לא תאמץ את לבבך, ולא תקפוץ את ידך" (דברים טו,ז), ועל "לא תעמוד על דם ריעך" (ויקרא יט,טז), ועל "לא ירדנו בפרך, לעיניך" (ויקרא כה,נג); וביטל מצות "פתוח תפתח את ידך" (דברים טו,ח; דברים טו,יא), ומצות "וחי אחיך, עימך" (ויקרא כה,לו), "ואהבת לריעך כמוך" (ויקרא יט,יח), ו"הצל, לקוחים למוות" (משלי כד,יא), והרבה דברים כאלו. ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים.
יא אנשי העיר שגבו מעות לבניין בית הכנסת, ובא להן דבר מצוה--מוציאין בו את המעות. קנו אבנים וקורות--לא ימכרו אותן לדבר מצוה, אלא לפדיון שבויים; אף על פי שהביא את הלבינים, וגדרו את האבנים, ופצלו את הקורות, והתקינו הכול לבניין--מוכרין הכול לפדיון שבויים בלבד. אבל אם בנו וגמרו--לא ימכרו את בית הכנסת, אלא יגבו לפדיונן מן הציבור.
יב אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן, מפני תיקון העולם--שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם; ואין מבריחין את השבויים, מפני תיקון העולם--שלא יהיו האויבים מכבידין עליהן את העול, ומרבים בשמירתן.
יג מי שמכר עצמו ובניו לגויים, או שלווה מהן ושבו אותו או אסרו אותו בהלוואתן--פעם ראשונה ושנייה, מצוה לפדותו; שלישית, אין פודין אותו, אבל פודין את הבנים, לאחר מיתת אביהן. ואם ביקשו להורגו, פודין אותו מידם אפילו אחר כמה פעמים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2009 00:22 |
|
| |
לפניכם שלוש פתרונות למניעת חטיפות של חיילים בעתיד:
א) לשחרר את כל העצורים הפלישתינים העצורים במדינת ישראל תמורת שליט, וכשלא יוכלו לדרוש שחרור עצורים תמורת חטופים לא יהיו יותר חטיפות,
ב) לא לשחרר אפילו עצור אחד תמורת שליט, בתקווה שיבינו שלא כדאי להם לחטוף חיילים.
ג) לפרק את הצבא וכך לא יהיו חיילים לחטוף.
לשלושת הפתרונות השפעות חיוביות ושליליות, ובשלושתן ישנה התוצאה השלילית: באם יצליחו מה ידרשו להבא כל הפטריוטים שדרשו עד עתה שלא ישחררו עצורים תמורת חטופים
לאיזו מהן יש יותר סיכויים להצליח, אם נצא מנקודת הנחה שהחוטפים גולשים ב"עצור כאן חושבים", ורק לכן הם יודעים מה עליהם לחשוב.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 07/12/2009 01:04:27
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2009 14:59 |
|
| |
בנוגע לעצם הנידון כאן, כבר העליתי בעבר סברא, כי אחר שהפך גלעד שליט לסמל לאומי, [האם דבר זה ראוי או לא, זה נושא נפרד] יש לשקול את המחיר תמורתו בכלים אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2009 14:57 |
|
| |
ווטו,
תמיהני שנשמטה ממך סוגיית הגמרא בגיטין שם [דף מה] הלא הגמרא דנה בשאלה זו בדיוק, הגמ' מסתפקת מה הטעם בהלכה זו,[האם מפני דוחק הציבור, או מפני שיחטפו עוד] ומביאה ראיה מבתו של לוי בר דרגא שהוא פדה אותה בעצמו. שזו בעצם בדיוק הנפק"מ שלך. גם סברתך השניה עולה תוך כדי לימוד הסוגיא, אך אין כאן המקום להאריך.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2009 14:12 |
|
| |
הדיון סביב ערך הפדיון עבור גלעד שליט מתחדש עם הדיבורים על תקוות השחרור.
אך אעיר [בלי לבדוק אם נאמר כבר למעלה מקוצר זמן עקב השבת הממשמשת ובאה פעה"ק] שי"ל שהלכת "אין פודין ביתר מכדי דמיהן" ורעיונה אינה כאשר מדובר בממונו של הנפדה ולא זו אלא אף זו שאולי לגבי קרוביו ואוהביו שאני. אם כנים הדברים ניתן להרחיק עוד ולומר שכאשר מדובר בחייל שמופקד על הגנת הציבור, כל בני הציבור קרוביו. עוד י"ל שכאשר נזק הפדיון יתר מכדי דמיו אינו ברור יש למצוא עילות לפתח חריג כדרך ההלכות העדינות של פיקוח נפש.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2009 18:25 |
|
| |
כעת קיימת מגמה בישראל למנוע ביקורי פלסטינים את שבוייהם כאמצעי לחץ לשחרור גלעד שליט.
שאלת הלגיטימציה היא לכאורה אם פדיון שבוי מלחמה הוא כמעשה מלחמה שהיא של כולם מהצד הזה כנגד כולם מהצד השני (ובפרט נגד השבויים שהם לוחמי הצד השני) ואז לכאורה המגמה הזאת לגיטימית או שמא גם פדיון שבוי מלחמה הוא מצוה כשלעצמה ואז יש צד לומר שאין לערב כאלה שאינם מעורבים בשביה. מכל מקום כאן שיש בהמשך הישיבה בשבי משום פיקוח נפש מסתבר כי בכל אופן מותר הדבר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2008 17:41 |
|
| |
קוני,
אני לא חולק על סברתך אך סברא יכולה להאמר לשני צדדים ואכתוב את האנטי תזה.
במקרה שבו החוטפים מעוניינים 'רק' בשחרור עצמם לחופשי ותו לא, זה מקטין את ההרתעה מאותם חוטפים ומטרוריסטים אחרים לבצע מעשי חטיפה נוספים בעתיד. חוטפים יחשבו לעצמם הבה נחטוף ונדרוש כופר, במקרה הכי גרוע - אם לא תענינה דרישותינו - לחופשי ודאי נוכל להשתחרר ונשוב לביתינו עם חוויה לספר לנכדים. כלומר לטרוריסטים יהיה יותר קל להחליט לצאת לפעולת חטיפה ושבי בני ערובה, כי במקרה הכי גרוע הם יחזרו לאותו מצב כפי שהם היו קודם לחטיפה. לכן יש לחוש שבמקום שהחוטפים לא יענשו על מעשיהם פדיון השבויים העכשווי, יגרום נזק עתידי גדול.
כמובן אני לא מנסה להחליט בשאלה שכזו, אני רק מעלה צד נוסף בדיון שפתחת.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2008 14:17 |
|
| |
עקב הדרמה המתגוללת היום במומבאי (ירפא ה' את השבורים ויפדה את השבויים) קראתי שיש צד שהחוטפים ידרשו רק את יציאת עצמם לחופשי תמורת שחרור האסירים דרור.
לכאורה יש צד שבמקרה כזה קל יותר להסכים להם וזה דומה יותר ל'כדי דמיהן' מאחר ואין החוטפים יוצאים מרווחים מהחטיפה יותר מאשר לפניה (ואפילו צבירת הנקודה הפוליטית חלשה כאשר הם נאלצים לבטל את החטיפה).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2008 20:49 |
|
| |
מדינה מתאבדת
"ודאי שאין לחלוק על ערך הבאת חלל לקבר ישראל, אבל במקרה שלנו כדי להגיע לגמילות חסד עם שתי משפחות היה צריך לתת לרוצחיהם (ולרוצחי עשרות אחרים) את כתר הניצחון של מלחמת לבנון השנייה". הרב מנחם פרומן כותב ל-ynet כי עסקת השבויים היא לא פחות מאשר איום על קיומנו
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3568811,00.html
_________________
בברכה
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2008 14:33 |
|
| |
האימרה שמשייכית מחירון לשבויים מצטרפת לשורה ארוכה של עקרונות ורעיונות מעורפלים ולא מוגדרים ביהדות.
הלזונה יהפכו את חלקי גופות יקירנו, ואנחנו נשתף עם זה פעולה?
מילא כשהיינו תחת שילטון של איזה עריץ, אבל עכשיו?
עכשיו צריך להשמיד את כפריהם ועריהם עד כניעתם המוחלטת וחסרת התנאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2008 13:10 |
|
| |
וכי כשאמרו ש'לא לפדות ביתר מכדי דמיהן' לא התכוונו למקרה כזה בו הופכים למשחק בידי החיזבללה שלא נדרש לתת אותות חיים וככה רק חושפים ומלמדים את העזתים הלכות סחיטה?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2008 17:03 |
|
| |
האמירה הזאת לא מביאה בחשבון את האפשרות הסבירה מאוד , שאם הפיגועים הללו לא היו מבוצעים על ידם , הם היו מבוצעים על ידי מישהו אחר מן המאגר הבלתי נדלה של מחבלים ביו"ש.
באתר שם מובא הלינץ' ברמאללה, נו באמת, כאילו לא היו מספיק מחבלים שם ברחוב ללא אלו שהשתחררו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2008 17:00 |
|
| |
"מי שיכל לפסוק שאין פודים יתר על כדי דמיהן יכל לפסוק שעל חללי צה"ל שבידי האויב אין דין מת מצווה" - יותר מזה: מי שפסק ש"יעקב אבינו לא מת", רבי יהודה הנשיא לא מת, "אין כהנים היום" ועוד כיוצא באלו פסיקות של חיים ומוות, היה יכול להוציא פסיקה שלפיה כל חייל שנלקח בשבי אוטומטית חשוב כמת, אשתו מותרת להינשא וכו'. זה היה פותר את כל הבעיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2008 16:54 |
|
| |
אני לא זוכר אם כבר שמו את הקישור הזה - באתר של ארגון אלמגור:
http://www.al-magor.com/
ניתן לקרוא מחקר על מעלליהם של מחבלים שהשתחררו בעיסקאות קודמות. מתברר שכמעט 180 איש נהרגו ע"י מחבלים כאלו מאז שנת 2000.
לענ"ד זה נתון שחיוני לקחת בחשבון לפני כל עיסקת שבויים.
|
|
|
|
|
