המשפט העברי - תורה ומדינה בכפיפה אחת

היום נמסר על מותו של זרח ורהפטיג. ממנהיגי המפד"ל והמזרחי, אחד מאבות הנסיון להרכיב דת ומדינה, תורה וציונות.
מי שרוצה פרטים על האיש, מוזמן לפורום השכן, חדרי חרדים, שם העתיק דוד10 פרטים על הביוגרפיה שלו מאתר הכנסת. מתברר שהאיש היה גם אקדמאי, ופעל בתחום שקיבל את הכינוי "המשפט העברי".
אני מומחה קטן למדי בתחום הזה, ועד כמה שהבנתי היה זה נסיון - שאולי יש לו עדיין ממשיכים - שמנסים לעצב את המשפט והחוק של מדינת ישראל הריבונית לפי עקרונות שנלקחים מהתורה.
המשפט של המדינה היהודית מורכב משלל מרכיבים שונים ומשונים. החוק התורכי. החוק האנגלי. החוק הישראלי שנלקח ממקורות זרים או מפיתוחים פנימיים וגם - ממקורות ההלכה.
היו משפטנים רבים, לא כולם שומרי מצוות, שראו בחוקי התורה ובעקרונות הגמרא והפוסקים כללים שכדאי לאמץ עבור המשפט הכללי, בעיקר בדיני ממונות ונזיקין, עבור המדינה החדשה. במקום להשתמש בכללים ועקרונות ששואבים מן המשפט הרומי, מדוע לא לאמץ כללים מבית אבא?
הדתיים הלאומיים, מסתבר, הצטרפו למאמץ הזה בהתלהבות שנבעה מהתקווה הבלתי אפשרית לגייר את המדינה ואת המערכת המשפטית שלה.

אז מה השאלה?
השאלה, שאינה פשוטה כל עיקר, היא מה המעמד ההלכתי שיש לאימוץ כללים משפטיים מן הגמרא והפוסקים בידי המערכת המשפטית של מדינת ישראל. איך יש לגשת לשאלה כזו? מה המניעים והשיקולים שראוי להתחשב בהם - ואני מציג את הדברים מן הצד התורני-אמוני.

שימו לב כי הדיון אמור להתנהל במספר רמות. מהצד ההלכתי: האם יש תוקף למערכת דיני ממונות של מדינה, ובמיוחד מדינת היהודים בארץ ישראל? מהצד המשפטי, אם יש מומחה לנושא זה, האם ניתן לבסס מערכת משפטית מודרנית על כללי ההלכה? ורהפטיג ואחרים, (וגם אני, עם פחות ידע משלהם בתחום המשפטי לפחות), האמינו שכן.
ומהצד, איך נקרא לו, הרעיוני, האם זו הדרך שיש ללכת בה? האם היא מסייעת להבאת המשיח לפי המודל הציוני, כלומר הבאת הגאולה במו ידינו, כאשר התרומה הפעם היא בתחום קירוב המערכת המשפטית ככל האפשר לחוקי התורה - על סמך רצונם הטוב של כך וכך חברי כנסת ובאישור הבג"ץ?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

קלף

לא כולם כאן מחזיקים טור בבית. (אני חושש שיש אפילו כאלו שאינם מכירים את הספר...).
אז אולי תפרש את רמיזתך?

הגיוני,

דבריך כשמך, הגיוניים. זו בדיוק היתה הבעיה שבאתי להעלות. קל מאד לקבל רושם שבני אותה תקופה, ציוניים-דתיים-לאומיים, רצו ורצו (פעם במלרע, פעם במלעיל) אחרי המדינה, "להלביש לה כיפה". הם הטעו את עצמם. התנהגות חיצונית אינה יראת שמים. ואימוץ כללים מסויימים מתוך ההלכה אינו הופך את ספר החוקים לספר תורה.

אבל הבאתי בחשבון אפשרויות נוספות. למשל, האם יש עדיפות לניהול משפטים על פי שיטה קרובה ככל האפשר להלכה המסורה מדור לדור? האם ניהול משפטים כזה יהפוך את הדינים לדיני הדיוטות?

למי שאינו מכיר, עלי להסביר כי המושג האחרון, "דיני הדיוטות", אינו שלילי לגמרי. זה כמובן פחות ראוי מדיני חכמים, אבל אלו דינים שבכל זאת כשרים על פי ההלכה - אם אין משהו טוב יותר. הדיוטות הם יהודים שאינם תלמידי חכמים. והטעם שנאמר בזה שסומכים עליהם הוא ש"בוודאי יש בין ההדיוטות אחד שלמד", ואז פסק הדין שלו יהיה קרוב לרוח ההלכה במידת האפשר.

אם זה נכון, כלומר שבתי משפט כאלו ייחשבו כדיני הדיוטות, אז יש עדיפות לשיטה משפטית שקרובה ככל האפשר להלכה. ונמצאנו מלמדים זכות על שיטתם, ונמצאנו גם מצדיקים את המשך הנסיון הזה - עד שיבוא משיח צדקנו ונחיה כולנו על פי התורה כמות שהיא.

אזכיר רק שזכיתי להכיר יהודי תלמיד חכם זצ"ל, שעליו אפשר היה להמליץ, "איזהו בן עולם הבא? שייף עייל שייף נפיק ועסיק באורייתא תדיר" (=נכנס כפוף, יוצא כפוף, ועוסק בתורה כל העת). כך היה נוהג לומר בעצמו. והוא, שהיה דיין, סבר שטוב שתהיה מערכת משפטית כלשהי מאשר הפקרות מהסוג שיש לפעמים...
וכן שנינו: הווה מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו (פרקי אבות). ואותה מלכות שעליה נאמרו הדברים היתה מלכות רומי הרשעה, ולא בימיה הטובים נאמרו הדברים.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אני ההיתי כותב אחרת

ולאלישע אמר מה לך לספר חוקי
רק שאת המילה הראשונה האות האחרונה הייתי משנה


שכל אחד יבין מה שהוא רוצה

ועדיף לעיין בטור חושן מישפט סעיף א

זה יעזור להבין למה התכוונתי גם להסתכל בבית יוסף שם

מיימוני

גם אם החוקים לקוחים מהחוק העברי, אבל כל שהמוסד המחוקק והמבצע אינו מודה בחוקיות התורה ומושתת עליו בכל התחומים, אין לתת לו לגיטימציה.
מה שבמקרה יתאים החוק וגם הענישה לדין התורה, זה לא ישנה את המעמד היסודי שהמשפט הוא עצמאי עם ברירה שלא להיות לפי התורה.

קוני

אני חושש שלא כל מבקרי הפורום יעמדו על החידוד החריף שלך. אגלה להם את הסוד: קוני עשה פרפרזה על הפסוק: ולרשע אמר אלקים, מה לך לספר חוקי...

קיויתי לתגובות עניניות יותר מאשר תקיפת הציונות בדרך עקיפה. אני מוכן גם לנהל ויכוח על הציונות. זה נראה לי נושא חשוב, אבל כאן הצטמצמתי לנושא יותר קטן, אם כי עדיין רב פארות.

אתן דוגמא:
מה המעמד של בתי המשפט לממונות במבט הלכתי? כידוע, בתי הדינים שלנו, הציבור החרדי, שוללים מכל וכל פניה לבתי המשפט, ונימוקם עימם. עם זאת, חוסר יכולת הכפיה של בתי הדין שלנו הופכת את התהליך של הצלת עשוק מיד עושקו לבעיה שכמעט אין לה פתרון.
בפורום סמוך הובא סיפור (שאיני יודע אם מותר או אפשר להאמין לו) על קבלן שבנה בנין דירות, חרג בצורה קיצונית, ונתן לקונים דירות שלא היה להן אישור בניה. ככל הנראה, הוא לא החזיר להם את הכסף וקיבל את הדירות בחזרה, ויתכן שגם הם לא רצו בכך עקב שינויי השער והאינפלציה.
הקונים ראו את עצמם נאלצים לפנות לבתי דין בבני ברק, במקום לפנות לבית משפט. איני מאמין תמים ביכולתם או אפילו ברצונם הטוב של השופטים לברר את הצדק, אבל ברור שמה שיושג שם יושג הרבה יותר מהר מאשר בפניה אל בתי דין מקומיים שניתן להתחמק מהם בתואנות שונות, ואין להם סנקציות כדי לכפות את החלטתם.
אילו היו בתי המשפט האלו של המדינה פועלים לפי קריטריונים שנלקחו מהתורה, האם היה המצב טוב יותר? למשל, אחת הבעיות שמפריעה לאדם ירא שמים לפנות לבית משפט היא החשש שגם אם יזכה בתביעתו המוצדקת, העונש שייפסק לחייב לא יהיה לפי דין תורה. כמובן, אימוץ כללי הגמרא בידי בתי משפט חילוניים אינו הופך אותם לבתי דין ראויים, אבל הוא עשוי לפתור בעיה זו.

שאלה נוספת שראוי ליתן עליה את הדעת היא אם לבתי המשפט לא יהיה לכל הפחות מעמד של בית דין של הדיוטות.
וכמובן, חיכיתי להעלאת השאלה המפורסמת: האם עקרונות המשפט הישראלי וחוקי המדינה מקבלים את המעמד הידוע שהעניקו חכמים למשפטי הגלויות שהתגוררו בהם, באמצעות הכלל הידוע: דינא דמלכותא דינא. או, בעברית, דין המלכות הוא דין. כלומר, יש לו סמכות לקבוע חלויות משפטיות ממוניות גם עבור ההלכה והחיים לפיה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

'ועל המדינה עליה ייאמר, מה לך לספר חוקיי'.