| נשלח ב-27/9/2002 08:54 |
 |
| |
הושענא רבה - מהות היום
לבקשת מיימוני אני מספר קצת על יום זה:
הושענא רבה.
במקדש היה זה 'יום שביעי של ערבה', או 'יום חיבוט חריות', ובו גברה השמחה, הקיפו את המזבח שבע פעמים, ונטלו ערבה אפילו בשבת.
בימינו, משביתים בו את השמחה המיוחדת של חג הסוכות, ובהשפעת הקבלה הפכו את היום לחמור-סבר.
'מנהג נביאים' הוא לחבוט ערבה על הקרקע, ומתקופת הגאונים – הנהיגו את ההקפות סביב הבימה ולהתחנן בריבוי הושענות. כבר בתלמוד הירושלמי (ר"ה ד, ח) נזכר הו"ר כאחד משני הימים 'שבהם הכל באים לבית הכנסת'. הרמב"ם כמובן אינו מזכיר אלא את מנהג חיבוט הערבה ותו לא, (הל' לולב, ז, כב)
אולם המשמעות המיסטית של היום החלה בסוף תקופת הגאונים, בירושלים היו עורכים כינוס גדול על הר הזיתים ומקיפים אותו שבע פעמים. הפיוט 'אומץ ישעך בא' מקורו כנראה בטקס זה.
אולם החל מן המאה ה-13 החלו האמונות העממיות המיוחדות, ובראשה: הסימן שמי שלא ראה צל ראשו בליל הו"ר נגזרה עליו מיתה בשנה ההיא, מאחר שהו"ר נחשב ל'יום החותם', (רמב"ן לבמדבר יד, ט) ובו יוצרים ה'פתקין' של בית הדין (ספר חסידים, תנ"ב).
מכאן ואילך נכבש יום הו"ר תחת תפיסת הדין הקבלית, על ידי מנהגים רבים: מרבים בנרות בביהכ"נ, לובשים לבן, מוסיפים פסוקי דזמרה, וכו'.
בקהילות רבות הוסיפו גם 'זכרנו לחיים' ו'מי כמוך', 'אבינו מלכנו', ואפילו 'ונתנה תוקף' במוסף.
יש שתוקעים בשופר בעת ההקפות וההושענות.
המנהג להיות ערים כל הלילה מגיע ממקובלי צפת. גם המנהג לקרוא את ספר דברים מסתבר שכוונתו המקורית לא היתה אלא להבטיח את אלה שלא סיימו את התורה יחד עם הציבור, לקראת שמחת תורה. לאחר מכן זה נשא אופי של 'תיקון', ונוספו עליו דברים רבים.
ברעיון של ה'פתקין' יש לדעתי פלורליזם חיובי. המשכת פירמידת הדין ופירוט שלביה, עד כדי טשטוש בין הדעה הסוברת כי בראש השנה נחתם הדין ועד לדעה הסוברת כי אדם נדון בכל יום ובכל רגע.
כאמור באשכול 'ראש השנה שלך ושלי', התיחסותינו למערכת זו היא הקובעת את אופיה ואת תוקפה, ועל כן, אם מקבלים את רעיון הדין והחיתום בכלל, הרי שיש לקבל את כל מכלול האמונות והמנהגים התלויים בו והנמשכים ממנו במשך הדורות, אלה אינם הרחבות מאוחרות ונספחות, שהרי הן עברו את אותו תהליך יצור שעברה האמונה הגרעינית המקורית.
בחסידות ישנם רעיונות הממשיכים את הדין עד חנוכה, ועד פסח, ובכלל, כל השנה כולה ישנם אורות ונצוצות של ימים נוראים.
המעניין הוא, שהקלפים של היום הזה 'הושענה רבה' נטרפו בימינו. בקהילות הגולה היתה מסורת רבת שנים מה עושים ומה לא, במה הוא דומה לימים נוראים ובמה הוא יום חולין, סדר התפילה והטקסים היה ברור פחות או יותר. כיום, במדינת ישראל לפחות, ריבוי ושונות העדות והמנהגים יצרו בלבול מחדש. אתה יכול לראות אנשים שמסתפקים בסדר התפילה הארוך ותו לא, וחוץ מזה הכל יום של חולין, ואחרים לובשים לבן ומתנהגים ביראה של ימי דין, אוכלים סעודה חגיגית וכולי. אלה ערים כל הלילה וממילא סדר היום התבלבל, ואלה ישנים כל הלילה אבל קמים לתפילה כוותיקין. ורובם מרכיבים מנהגים מכאן ומכאן, מהשכנים ומחברים מבית הכנסת, בקיצור, 'מיש-מש' של מנהגים ובלבול לא קטן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2018 20:10 |
|
| |
חיבוט ערבה
בהמשך לדיון המעמיק על מנהגיו החריגים של היום ובראשם חיבוט ערבה, מצ"ב מקור אפשרי למנהג הזה (כנראה מעשרת השבטים:)
צפו כאן (דקה 46): https://youtu.be/-1Td8VUcKk0?t=46m20s
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2017 22:59 |
|
| |
תודה על ההפנייה לספר הנ"ל - אעדכן בפוסט. אבל באמת הפיכת הו"ר ליום דין קודמת בהרבה לזוהר ולקבלה, ואם נקבל את מסורת התלמוד - הרי זה מימי הנביאים האחרונים.
ולגבי מיימוני - אני רואה שלאט לאט הוא עולה אצלך לרמת אדמו"רי חב"ד - אולי תוציא גם ספר נגדו?... בשבוע האחרון מתנהל דיון מעניין שהחל ב'מוסף שבת' (אמנם של המיסרוחניקעס, אבל עדיין...) טהמשיך בפ"ב, לגבי תרומתה העכשווית של היהדות לאנושות. בדיון הועלו הרבה רעיונות (הנכון שבהם הוא זה של שנרב: "כלום"), אבל פלא שאף אחד לא הציע ברוח דבריך "אוסף מנהגים מוזרים בעלי מקורות פגאניים, החביבים על ילדים, הכרוכים במאכלים המכילים בעיקר פחמימות ושומן"!
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2017 09:09 |
|
| |
| אברם_העברי כתב: |  | כיוון שאני בחופש בחג, ראיתי לנכון להזהיר כבר מראש על הצפוי (אולי) בהושענא רבה הקרוב – כאן תמצאו את הפתרון האמיתי לחידת היום כפי שנגלה לי מן השמיים, ומן השמיים ירחמו!... הושענא רבה – Don't Panic! |
|
מוקפץ לרגל היום (ולשמחת הגילוי שהחזון האפוקליפטי עדיין לא התממש!)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2016 21:05 |
|
| |
רק אעיר לגבי מה שכתבת שהיא שאלת המחקר "מהי מהותו המיוחדת של היום, שבגינה נקשרו לו כל אותם מנהגים חריגים ותמוהים". זו יכולה להיות שאלה נחמדה לשיעור בישיבה (שיעור קליל אחה"צ, לא משהו שיוכל להיות מועבר בסדר בוקר), אולי היה אפשר לתת לסטודנט ב"א לכתוב עבודה סמינריונית כשזו השאלה שמטרידה אותו ותוך כדי העבודה להבין את שיש כשלים בשאלה וצריך להחליף אותה בשאלה ממוקדת יותר ולהוציא ממנה את ההנחות שאין להן שום בסיס; אבל שמאמר כזה יתפרסם בכתב עת אקדמי זה משונה בעיניי (כיוון שיצא לי להיות בכמה וכמה ישיבות מערכת של כתב עת [שדירוגו לא מהגבוהים, והוא מעודד כותבים צעירים במאמריהם הראשונים] אוכל לומר ששם חברי המערכת אם היו מקבלים מאמר כזה, אולי היו מעודדים את השולח לנסות ולהוציא מים מהסלע אבל בחיים לא היו מפרסמים דבר כזה הזוי).
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2016 20:57 |
|
| |
בוא נגיד שפרסמתי כבר בכמה במות יותר מכובדות
לגבי תשובותיך, ישפטו הקוראים אם יש בהן ממש
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2016 16:25 |
|
| |
ניכר שקראת את המאמר בחיפזון (מן השטן), כאשר ידוע שעל כל משפט בפוסט שלי יש לישב שבעה נקיים, ק"ו במאמר אקדמי! :) והריני להעיר על דבריך כלאחר יד מקוצר הזמן ועומק המושג, אם כי היה עליי להסתפק בהערה שנאמרה בדף היומי: "תרדא"!
לא ברור מהי בכלל השאלה שעליה בא המאמר לענות, לא המתודולוגיה למציאת התשובה ולא התשובה.
אבל במשפט הבא מסתבר שהובהר ליש3 מהי שאלת המאמר:
המאמר מעלה את השאלה מדוע קישר זכריה את יום ה' לחג הסוכות
אלא שזו כלל לא שאלת המאמר: השאלה מופיעה בבירור כבר בתחילתו, והיא: מהי מהותו המיוחדת של היום, שבגינה נקשרו לו כל אותם מנהגים חריגים ותמוהים. שאלת יום ה' וחג הסוכות היא תת-שאלה המופיעה בהמשך.
המאמר מציע שזה קשור להיותו של חג הסוכות סוף וראש השנה וחג הסתיו - לא ברור איך הדברים קשורים ליום ה'
שוב, חוסר קריאה - הקשר הוא פשוט: בראש השנה המליכו את המלך \ האליל המקומי במסופוטמיה ובעוד תרבויות קדומות - ובישראל המליכו את ה', זה הכל.
קובעי ההפטרות למדו מזכריה שיום ה' הוא בסוכות, ולכן הבינו שגם הפטרת יחזקאל קשורה. זוהי טענה די פשוטה, וקשה לי להבין איזה חידוש אמור להיות בה
הפעם חוסר בלוגיקה - יש עשרות פרקי נבואה חלופיים שמדברים על אחרית הימים, ובראשם נבואת חגי המתאימה הרבה יותר כיוון שנאמרה לו ב-21 לשביעי - מדוע נבחר דווקא יחזקאל?! החידוש הוא האיתור של מוטיב "ביום ההוא" המופיע בשתי הנבואות.
כעת עולה עוד שאלה - מדוע דווקא הו"ר זוהה כאותו יום ה'. וכאן באה התשובה - שבעת ימי הסוכות הם ימי אחרית הימים (לפני רגע המחבר הסביר שהימים הם כל ימי העולם שיש לו גם ראשית הימים, אבל כאן הוא פתאום משנה כיוון ואומר שהימים הם ימי אחרית הימים), ולכן הו"ר שהוא היום האחרון הוא אחרית הימים.
והפעם חוסר יכולת להתנסח כראוי, שגורם ליצירת משפט לולאתי מעורפל. מה שטענתי הוא פשוט: לעולם יש התחלה ביום מסוים (יום בריאת העולם), והחידוש הוא שיש לו גם סוף, שיגיע ביום מסוים.
גולת הכותרת היא שמנהגים אלה התפתחו באופן אינטואיטיבי, 'ליבא לפומא לא גליא', כך שמצד אחד אפשר להסביר את המנהגים לפי התיאוריה של הכותב, אך מצד שני ברור שאי אפשר להביא שום הוכחות להסברים אלו.
זאת השורה היחידה שאני מסכים לה - ואכן, לו המנהגים היו מלוּוים בהסבר מצד הראשונים או האחרונים, החרשתי. דא עקא, שהם לא - ויותר מזה: ה'בלגן' סביב המנהגים מוכיח שהם נוצרו באופן 'עממי\אינטואיטיבי' ולא ביד מכוונת מלמעלה. ההסבר שאני מציע מניח שיש מעין 'תת-מודע קולקטיבי' בעם, ולא העמקתי בהבאת דוגמאות נוספות לתרחישים כאלו. במאמר הבא...
לגבי הרמה האקדמית - אחרי שתפרסם כמה מאמרים מאירי עיניים, נדבר... רק אעיר שכתב העת 'מורשת ישראל' הוא כבר בשנתו ה- 13, ופירסמו בו כמה וכמה פרופיסורים גמורים (כולל מאיר בר-אילן, שנראה שהשפיחע מעט על סגנון ביקורתך, ויחי ההבדל...) - ואת המאמר שלי קראו שניים כאלו, והכשירוהו לבוא בקהל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2016 14:42 |
|
| |
קראתי את המאמר במורשת ישראל, והתאכזבתי מהרמה (אבל לא אוכל לומר שהופתעתי שכן מדובר בכתב עת זניח למדי). לא ברור מהי בכלל השאלה שעליה בא המאמר לענות, לא המתודולוגיה למציאת התשובה ולא התשובה.
המאמר מעלה את השאלה מדוע קישר זכריה את יום ה' לחג הסוכות, והתשובה המפתיעה היא, ובכן, שהייה מסורת כזו. כמובן שאין תשובה הזו שום סימוכין. היא פשוט אומרת שאין תשובה לשאלה. המאמר מציע שזה קשור להיותו של חג הסוכות סוף וראש השנה וחג הסתיו - לא ברור איך הדברים קשורים ליום ה', אך העיקר להוסיף הפניות 'מלומדות' בהערות שוליים.
מכאן ממשיכים לשאלה מדוע קוראים את הפטרת יחזקאל בחג הסוכות, ואחרי שנאמר שתשובתו של רה"ג היא טאוטולוגית מציע המחבר תשובה חלופית - קובעי ההפטרות למדו מזכריה שיום ה' הוא בסוכות, ולכן הבינו שגם הפטרת יחזקאל קשורה. זוהי טענה די פשוטה, וקשה לי להבין איזה חידוש אמור להיות בה.
כעת עולה עוד שאלה - מדוע דווקא הו"ר זוהה כאותו יום ה'. וכאן באה התשובה - שבעת ימי הסוכות הם ימי אחרית הימים (לפני רגע המחבר הסביר שהימים הם כל ימי העולם שיש לו גם ראשית הימים, אבל כאן הוא פתאום משנה כיוון ואומר שהימים הם ימי אחרית הימים), ולכן הו"ר שהוא היום האחרון הוא אחרית הימים. קשה לי בכלל להבין איזו תשובה יש פה, כך שקשה לומר מה הבעיה בה. כמובן שגם כאן אין שום הוכחה למעט הוכחה כמעט מפורשת מהגמרא (מעניין למה קורא המחבר 'ממש מפורש' אם זה 'כמעט מפורש'....).
כעת כל מה שנותר הוא לקשר את מהגי הו"ר לתיאוריה. מציאת קשר בין שני דברים היא, כידוע, מלאכה שתמיד מצליחה (וע' בספר המטוטלת של פוקו). גולת הכותרת היא שמנהגים אלה התפתחו באופן אינטואיטיבי, 'ליבא לפומא לא גליא', כך שמצד אחד אפשר להסביר את המנהגים לפי התיאוריה של הכותב, אך מצד שני ברור שאי אפשר להביא שום הוכחות להסברים אלו, שכן הסברים אלו לא היו ידועים גם ליוצרי המנהגים, אלא אך ורק לכותב הנכבד שמגלה את האינטואיציה שכולם לא הבינו אותה. כמובן שמתודולוגיה כזו מאוד מקלה את המלאכה, כי כאמור אין שום צורך להביא הוכחות.
לא אגיד שלא ראיתי מאמרים גרועים יותר - ישנם מאמרים שהכותבים שלהם אינם מבינים כלל את הטקסטים שבהם הם דנים. אמנם, יחסית לדברים שנכתבים בארץ מדובר בהחלט במאמר שרלטני. כאמור, מעולם לא קראתי את כתב העת הנ"ל של אוניברסיטת אריאל, ואני יכול רק לקוות שבדרך כלל שומרים שם על רמה אקדמית גבוהה יותר.
רק אדגיש שאם המאמר היה מתפרסם בבמה תורנית, אפשר היה להבין זאת. כך גם אם היה מדובר בכתב עת לא 'שפיט' של תלמידי האוניברסיטה, אך באתר של כתב העת מודגש שהוא 'שפיט', כלומר המאמר היה בידי קורא מקצועי שחשב שהמאמר עומד בסטנדרטים אקדמיים כלשהם.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2016 10:26 |
|
| |
כיוון שאני בחופש בחג, ראיתי לנכון להזהיר כבר מראש על הצפוי (אולי) בהושענא רבה הקרוב – כאן תמצאו את הפתרון האמיתי לחידת היום כפי שנגלה לי מן השמיים, ומן השמיים ירחמו!... הושענא רבה – Don't Panic!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2014 00:25 |
|
| |
גם לי עלתה השאלה למה לקרוא את ספר דברים? לא המקור, ששיערתי שהוא קבלי למרות שכתוב בדברים על חובת המלך לקרוא במוצאי שביעית בסוכות. אלא מה בא ללמדנו כדבר נתון.
וכך עלה במחשבתי,
זמן הקור והגשמים הגיע כולם נכנסים חזרה לביתם החם עם העושר הכלכלי שצברו מגינתם. אז בא הציווי לצאת מדירתם אל דירת ארעי אל סוכתם. זכר למדבר לזמן היותם עם נודד אי שם.
שמא תעלה גאווה בליבם ...
בסוכות תשבו שבעת ימים זכר למדבר וביום השביעי רגע לפני הכניסה לבית תקראו את ספר דברים שהוא סוף פרשת המדבר רגע לפני הכניסה לארץ שיהפכו מעם נודד לעם יושב בעל שדות וכרמים ובתים ויזכו להצלחה מדינית, כלכלית, לאומית.
שמא תעלה גאווה בליבם .וישמן ישורון ויבעט....
זה מסביר גם את חובת המלך לקרוא לפני העם במצוות הקהל
להזכיר לעם ובמיוחד לעצמו...
מה דעתכם
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2014 15:21 |
|
| |
נבואת היום
ב א בַּשְּׁבִיעִ¥י בְּעֶשְׂרִµים וְאֶחָ¦ד לַחֹ¡דֶשׁ הָיָה© דְּבַר־יְדוָ₪ד בְּיַד־חַגַּµי הַנָּבִ¦יא לֵאמֹֽר׃ ב אֱמָר־נָ§א אֶל־זְרֻבָּבֶ´ל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל© פַּחַ³ת יְהוּדָ₪ה וְאֶל־יְהוֹשֻׁµעַ בֶּן־יְהוֹצָדָ¦ק הַכֹּהֵ³ן הַגָּד¡וֹל וְאֶל־שְׁאֵרִµית הָעָ¦ם לֵאמֹֽר׃ ג מִ´י בָכֶם© הַנִּשְׁאָ₪ר אֲשֶׁ´ר רָאָה© אֶת־הַבַּ³יִת הַזֶּ₪ה בִּכְבוֹד¦וֹ הָרִאשׁ¡וֹן וּמָ¸ה אַתֶּ¬ם רֹאִ´ים אֹתוֹ© עַ₪תָּה הֲלµוֹא כָמֹ«הוּ כְּאַ¦יִן בְּעֵינֵיכֶֽם׃ ד וְעַתָּ³ה חֲזַ³ק זְרֻבָּבֶ³ל ׀ נְאֻם־יְדוָ±ד וַחֲזַ³ק יְהוֹשֻׁ³עַ בֶּן־יְהוֹצָדָק¹ הַכֹּהֵ¸ן הַגָּד¬וֹל וַחֲזַ¸ק כָּל־עַµם הָאָ«רֶץ נְאֻם־יְדוָ¦ד וַֽעֲשׂ¡וּ כִּֽי־אֲנִ³י אִתְּכֶ₪ם נְאֻ¦ם יְדוָµד צְבָאֽוֹת׃ ה אֶֽת־הַדָּבָ®ר אֲשֶׁר־כָּרַ´תִּי אִתְּכֶם© בְּצֵאתְכֶ³ם מִמִּצְרַ₪יִם וְרוּחִ¦י עֹמֶ³דֶת בְּתוֹכְכֶ¡ם אַל־תִּירָֽאוּ׃ {ס} ו כִּ³י כֹ´ה אָמַר© יְדוָ³ד צְבָא₪וֹת עµוֹד אַחַ¦ת מְעַ³ט הִ¡יא וַאֲנִ§י מַרְעִישׁ© אֶת־הַשָּׁמַ³יִם וְאֶת־הָאָ₪רֶץ וְאֶת־הַיָּ¦ם וְאֶת־הֶחָרָבָֽה׃ ז וְהִרְעַשְׁתִּי© אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ₪ם וּבָ¦אוּ חֶמְדַּ³ת כָּל־הַגּוֹיִ¡ם וּמִלֵּאתִ®י אֶת־הַבַּ´יִת הַזֶּה© כָּב₪וֹד אָמַ¦ר יְדוָµד צְבָאֽוֹת׃ ח לִµי הַכֶּ¦סֶף וְלִ³י הַזָּהָ¡ב נְאֻ¦ם יְדוָµד צְבָאֽוֹת׃ ט גָּד³וֹל יִֽהְיֶ±ה כְּבוֹד¹ הַבַּ¸יִת הַזֶּ´ה הָאַֽחֲרוֹן© מִן־הָ³רִאשׁ₪וֹן אָמַ¦ר יְדוָ³ד צְבָא¡וֹת וּבַמָּק´וֹם הַזֶּה© אֶתֵּ³ן שָׁל₪וֹם נְאֻ¦ם יְדוָµד צְבָאֽוֹת׃
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 06:29 |
|
| |
{המשך להנ"ל}
נכון שעתה אין הזמן לדבר על הו"ר, אך חורה לי שבמסווה של סקירה יסודית טהורה, מנצלים את הבמה רק לתקיפת המסורת העממית המבוססת על קבלה [ולא שיש לי משהו בעד זה]- ולא מביאים את המקורות הפשוטים האמיתיים [האם רק בגלל שאותם אין במה להאשים?]
אין לי כוונה לפגוע חלילה באיש, הביקורת היא ענינית לחלוטין.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2010 06:21 |
|
| |
אקדמאי ושות'
מרוב סקירה אקדמאית מלומדת מהמשנה ועד הקבלה על יום הושענא רבא, שכחתם משמעות מאוד פשוטה של היום כפי שמופיעה בשו"ע! בחג נידונים על המים, וכיון שיום הו"ר חותם את החג, ממילא הוא גמר החיתום על המים.
ועי' שם במשנ"ב שהסיבה שעושים 'עסק' מחיתום המים ולא מדין הפירות והתבואה [פסח ושבועות] הוא משום שהמים הם עיקר חיותו של אדם.
וראויים הם הרב קארו והצדיק מראדין שיאוזכרו בסקירה 'אקדמית' על הו"ר.
כט"ס, והרבה מים!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2010 21:05 |
|
| |
המרחשת
הפוך על הפוך.
לדבריך היינו אמורים להפוך את שמיני עצרת ליום דין ואת הושענא רבא מקסימום ליום סליחות של ערב ראש השנה.
לדעת ר' יוסי שאדם נידון בכל יום וממילא ראש השנה אינו יום דין, מה הסטטוס של הושענא רבא?
|
|
|
|
|
