התלמוד והברית החדשה

 
בעקבות ספרו של דוד אסף "נאחז בסבך" שנדון כאן באשכול מקביל
(http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1948392), נתקלתי לראשונה בספר בשם "התלמוד והברית החדשה", מאת אליהו צבי הלוי סולוביצ'יק, צחוק הגורל הוא שאלמלא היה בן בתו של ר' חיים מוולוז'ין לא היה יודע איש כלל על קיומו.
הספר נדפס לראשונה בפריס תרל"ט בידי המחבר, ובשנת תשמ"ה בידי גוף מיסיונרי כאן בארץ.

יש לציין שהספר זכה לסקירה של דב היימן "מסה על אליהו צבי הלוי סולוביצ'יק. האיש וכתביו", בשנת תשנ"ה.


מקריאה ראשונית בספר עולה תמונה מוזרה במקצת, של יהודי רבני שומר תומ"צ ומדקדק בקלה כבחמורה, שמציג תיאוריה פנטסטית לפיה אין בנצרות משום ע"ז, אף לא משום סטייה מעיקרי אמונת ישראל, אלא אדרבה, כל הברית החדשה ואמונת הנצרי איננה אלא חיזוק היהדות ואמונת התלמוד.

בהקדמה לספר מעתיק המחבר את י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם ומביא ציטטים מרחבי הברית החדשה המאששים לטענתו את י"ג העיקרים.

בעניין השילוש הוא טוען, שאמונת השילוש במקורה איננה סותרת את אמונת האחדות אלא באה להרחיק את האדם מדיבור בעצמות א"ס אלא רק במה שיכול האדם להבין.

המשך הספר הוא פירוש למתי שמסביר בצורה מגמתית בולטת כל מימרה ומשפט ע"פ הש"ס שלנו.

בכמה נושאים שרציתי לראות מה יכתוב רק מפנה לפירושו לספרים אחרים שכנראה אבד.

למשל, בעניין התעברות אם הנצרי מרוח הקודש הוא כותב שיש נוצרים המאמינים בזה כפשוטו ויש שאומרים שזה סוד שאי אפשר להבין וידון בזה בפירושו ליוחנן.

קצרם של דברים, מדובר בקוריוז נחמד וקצת פאתטי, אמנם יש לדון בכמה נושאים סביבו:

א. המישור הסוציולוגי, שבהקשרו הובא אצל אסף (כדי לפייס את דוד אסף כתבתי אותו ראשון). כוונתי, תגובת החברה החרדית בה חי סולוביצ'יק לספרו, והמניעים המשפחתיים והחברתיים לספרו (אם קיימים), האם יש משמעות לייחוסו ומעמדו, המשמעויות לחברה החרדית כיום וכו'.

ב. המישור הענייני. אם יש למישהו מה לומר בנוגע לנושאי הספר.

אני מצטער לומר לך אבל טעות בידך רבי אכן כתב את המשנה.. הרי כל העניין היה של עת לעשות לה' הפרו תורתך... אם זה רק בע"פ אז מה הטענה? מה בכלל הבעיה?

לגבי הלימוד כדאי שתהי בטוחה שככה למדו... וזה כל הלימוד בגמרא? למדת גמרא פעם? כמובן שבנוסף ללימוד ההלכתי היה הרב הדורש גם הוסיף אגדה וכ"ו...

_________________

אלי ו,

בהחלט ייתכן שטעיתי בעניין הבשורה ע"פ יוחנן. האם היא מקבילה לשלוש הבשורות האחרות?

הדרשה על ההר מופיעה במתי (שהוא המאוחר מבין שלושת האוונגליונים הסינופטיים), וכפי שאמרתי רבים המייחסים חלקים ממנה לישוע, בעיקר בגלל המסרים (שאינם בהכרח סותרים את חז"ל) והמתודה (סוג של מדרש הלכה). אם אני טועה בזה, אודה לך על תיקוניך.

לגבי אגרות פאולוס, אני מסכימה לגמרי למה שכתבת, וכך אמרתי גם אני.

מספר הערות:

אמשלום, אני מניח שאת מבלבלת מעט בין חזיונות יוחנן (שהוא באמת נבואה אפוקליפטית) לבין האבנגליון של יוחנן. 

הדרשה על ההר אינה מופיעה במרקוס הקדום ולכן יש הסוברים (קלוזנר) שלא נאמרה (לפחות לא בשלמותה) ע"י ישו.  הדרשה בהחלט מעלה שאלות מכיון שהוא מדבר על "מילוי המצוות" וע"כ שהפרושים יושבים על כיסא משה ושיש להשמע לדבריהם. (ציטוטים מהזכרון)

בכל ספרי הבשורה רואים עימותים של ישו עם ה"סופרים והפרושים".  הוא מתוכח עימם על הצורך בנטילת ידיים לפי המסורת, הוא מרפא בהפגנתיות ידו של חולה בשבת, תלמידיו קוטפים חיטה בשבת, הוא גם מתבטא בצורה המאפשרת להבין שמזון לא כשר אינו מטמא.
ישו גם מבקר את הפרושים על צביעותם אבל מצד שני גם במשנה אפשר לראות התיחסות שלילית ל"פרושים" והתיחסות אליהם כאל "מבלי עולם" ("מכות פרושין") ולא ברור אם ישו מבקר את מי שבעינינו הם פרושים או את אותם צדקנים מבין מה שאנו מכנים כיום פרושים.

בבשורה של יוחנן בפרק הראשון מוזכרת קדמותו של ישו (הוא ה"לוגוס") קשה לטעון שתאור כזה מחזק את האמונה בה' לפחות לא כפי שאנחנו מאמינים.

השילוש הוא רעיון מאוחר יחסית ואינו מופיע (לפחות לא בפירוש) בבה"ח.

באגרות פאולוס הוא מבטל את המצוות, מבטל את ברית המילה, מקבל גויים לדת לא ממש מסתדר לי עם תאור הספר.   פטרוס מצווה בחזון לבטל את חוקי הכשרות.

<"שמסביר בצורה מגמתית בולטת כל מימרה ומשפט ע"פ הש"ס שלנו">

מזכרוני:

בספרו "שקיעין",  בפרק העוסק בזכרונותיו של הצנזור הספרדי ריימונד מרטיני,"פיג'יו וידאי"-"פגיון האמונה", טוען שאול ליברמן, שכל המקורות בש"ס,  ש"התאימו" לנאמר במקורות הנוצריים  הושמטו ע"י החכמים.

שבת שלום
  תוקן על ידי - נישטאיך - 14/07/2006 4:54:41 עולם הפוך אני רואה