סופי: אליטוב עובר למחנה אלי ישי!

סוף סוף נפל לאליטוב האסימון וממעריץ ותומך נלהב של דרעי הוא כעת מתחיל לפרגן לאלי ישי

יודעי דבר מסבירים שזה בעקבות הראיון הכמעט בלעדי שהוא קיבל השבוע [ויתפרסם מחר] מאלי ישי.

הנה הפרגון להלן, ואת הראיון תקראו ב"משפחה" אם תרצו.

============================
יוסי אליטוב, משפחה:
אלי ישי הביט השבוע שמאלה וימינה והתמלא גאווה. בפעם הראשונה בחייו הוא הסתכל מלמעלה, ובלא מעט צדק, על היושבים סביבו: האחד ראש עיריית ירושלים, השני מזכ"ל ההסתדרות, השלישית חברת-כנסת מתחילה בליכוד, הרביעי סגן הרמטכ"ל והחמישי סגן ראש השב"כ. כן, כך הוא פגש אותם לראשונה כשר עבודה ורווחה בממשלת נתניהו. שלא לדבר על ראש המוסד שעבורו הוא החבר דגן, שהגיע לבקר מעת לעת את ראש הממשלה שרון. וכמובן, ראש השב"כ דיסקין, אותו הוא עוד זוכר בימי שבתו כא', ראש האגף השתקן של השב"כ, האיש הרביעי שצעד בתהלוכת השב"כ בדרכה לישיבת הממשלה.

חלפו עשר שנים, ומלבד לשמעון פרס, ישי הצעיר הוא אחד השרים הקשישים בממשלת ישראל: שלוש פעמים סגן ראש ממשלה, תמיד חבר קבינט. בשנים שש"ס התגלגלה לאופוזיציה בניגוד לרצונה, עברו אוזניו הכרויות של ישי כתובת - מאולם הקבינט לחדר ועדת המשנה היוקרתית של ועדת חוץ ביטחון, שבחללה מרחפים פרשיות ומידעים שאינם מגיעים גם לאוזניהם של השרים.

איך חולפות להן השנים: הראש הצעיר של ש"ס כבר נכנס לבית הלורדים של ישראל. חתימתו מתנוססת על מאות החלטות ממשלה. עזבו אתכם מדימויים: הוא בהחלט נמנה עם אותה קבוצה קטנה שכבר צברה אלפי שעות רמטכ"ל וראתה כמה דברים בחייה. לעומת ליבני, ישי הוא גנרל. מול פרץ? הוא כבר ממש מוישה דיין. קצינים במערכת הביטחון רואים בו דמות שקולה והגיונית, שאינה נעולה על הנחות היסטוריות. את קולו רוכשים ברציונאליות מפוקחת והאצבע שלו מכריעה. אחד כזה שאפשר להתווכח עמו, והוא מצדו יכול להפתיע בשאלות של בקי ומנוסה.

כמה ציניים הם העיתונאים וההיסטוריונים, שאוהבים לתחום את חלקם של השרים הדתיים והחרדים בדפי המלחמה והשלום, כצופרים חיים שמזעיקים על בוא השבת, וכאחראים על הצנחת הפסוקים ודברי חז"ל לתוך טיוטות נאומיהם של ראשי הממשלה. ייתכן שהם צודקים.

כך היה, לדוגמה, השבוע. רגע לפני שראש הממשלה אולמרט פתח את נאומו, נזעק לקראתו ח"כ ליצמן ולחש לאוזנו דבר-מה. אולמרט בתגובה, שלף את הכיפה הסרוגה ונופף עמה לעברו. בכך הסתיים הדיאלוג הקצר, שהחסיר פעימה מלבם של החברים מדגל התורה. בסך הכל וידאתי שהוא עומד להזכיר שם-שמים בנאום, הסביר ליצמן מאוחר יותר.

לש"ס, בשונה מהאחרים, יש גם חותם מדיני. היא מנסה להשפיע על יציאה למלחמות ועל הסכמי שלום. הסיטואציה של הימנעות כמעט אינה מוכרת לה. ברכבת המלחמות, משלהי שלום הגליל ועד להפגזות על חיפה, אוזנו של הקטר פתוחה לתובנותיו של מנהיגי ש"ס. הבלתי צפוי הוא הצפוי ממנה. פעם היא סמן ימני ופעם דווקא זו שמעודדת קיום של פסגות בין-לאומיות. גם במבצע הנוכחי, ש"ס הייתה שם. היא לא הסתפקה בתפקיד של חותמת-גומי, השמור לשרים חובשי הכיפות, אלא ניסתה להשפיע.

לפני עשרה ימים, כשזרמו ידיעות על בונקר מסתורי בעזה שבו מוחזק גלעד שליט ורגליו קשורות במטענים, ש"ס לא צידדה בכניסה של כוחות קרקע לתוך עזה. במבצע הנוכחי, היא שינתה פוזיציה: ישי הוא כיום הנגטיב של מזוז. השר התקיף ביותר ב'שביעייה', שמוכן לאשר מהלכים נועזים שהם לצנינים בעיני פרס וליבני.

ויש פעמים שישי הופך להיות השר המכריע. כך היה בימי ממשלת שרון-עבודה, כשמערכת הביטחון המליצה לפגוע במכ"ם הסורי. שרון, עם שרי הליכוד יחד, היססו. המתנגד הקולני ביותר היה סילבן שלום. "מי מוכן לקחת אחריות על פתיחת חזית עם הסורים?", שאל. ההתלבטות הייתה קשה: פגיעה במכ"ם הסורי יחליש את כוחם הצבאי, אבל עלולה לגרור את ישראל לתבערה נוספת. מצד שני, חוסר תגובה מחליש את כוח ההרתעה הישראלי, שיביא עמו התגרויות אחרות מצד מדינות ערב. אז מה עולה על מה? איך מאזנים בין הסיכונים ובין הסיכויים?

במצבים כאלה פונה ישי ל'טלפון האדום'. השעה הייתה שתיים לפנות בוקר. הוא הרהיב עוז והעיר את מרן הגר"ע יוסף משנתו. מהי עמדתו של שרון?, שאל הגר"ע יוסף. מה ממליץ שר הביטחון בן אליעזר?, הוסיף לשאול. כשהתמונה התבהרה בחר הגר"ע יוסף להשיב בפסוק: "ויהי חיתת אלוקים על הערים אשר סביבותיהם, ולא רדפו אחרי בני יעקב".

בדש הפנימי במעילו של ישי, נשמרים הפתקים המתגלגלים בישיבות הממשלה. לא צריך לקבל כאן החלטות מפורטות, כתב לו אולמרט בתשובה לשאלה, כשהקריצה ברורה: את ישיבות הממשלה צריכים לסיים מהר, בלי לחשוף מידע מיותר.