| נשלח ב-23/1/2019 08:47 |
 |
| |
תלמיד תלמיד
איקון ירוק על האתגר.
הסיפור נראה מפתיע ולא אמין אבל מי יודע?
הנסיון לבדוק דרך פירסומים שנחשבים יותר ביקורתיים הוא באמת חשוב.
אבל הלינק שלך מוביל לבח"ח, שם טוענים שזה התפרסם ב"הארץ". ניסיתי לחפש את המאמר ב"הארץ" אבל לא מצאתי. האם לא נפלה ההוכחה לבור? (ביטוי מהגמרא).
מה שכן, בדקתי את שמו של הרב בגוגל הטוב שלנו, וזה מוביל ללינקים בוואלה ובארגון רבני אירופה. האם זו הוכחה? זה נראה קצת יותר אמין.
איך קוראים לזה היום? פייק ניוז? קשה מאד לדעת אם הסיפור הזה הוא פייק היסטוריה או לא. מה שדי ברור, לצערי, לצערנו אני סבור, הוא שיש יותר מדי פייק היסטוריה. כך שגם אם יש סיפור אחד מרגש כמו כאן, כבר קשה מאד לדעת.
ומחובת הזהירות להיזהר.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2019 16:50 |
|
| |
שמא אחרי שהתפרסם גם בעיתון "הארץ", זה יותר אמין ...?
הרב שסייע לגרמניה במלחמת העולם ה-1 זכה להגנת הנאציםמאת נדב שרגאיהרב אברהם קופרשטוק, שנשבע לנקום ברוסים על שהמיתו שניים מתלמידיו, העביר את תוכנית הביצורים שלהם לצבא גרמניה. שנים אחר כך, הגנו עליו שוטרים גרמנים בגופם מפני הפורעים שאיימו על ביתוליל הבדולח בגרמניה. בתצלום הקטן: הרב קופרשטוקתצלום: מוזיאון לוחמי הגטאותבליל הבדולח, הלילה שבין ה-9-10 בנובמבר 1939, בשעה שבכל רחבי הרייך הגרמני הועלו באש בתי כנסת, ופוגרומים נערכו ביהודים וברכושם, התרחש בלבה של ברלין מחזה מוזר. שוטרים גרמנים נראו ממהרים לרחוב מינץ 25, שם הגנו בגופם על בית הכנסת שבו שכנה הישיבה של הרב אברהם קופרשטוק. השוטרים מנעו מהפורעים, שעשו שמות ברכוש היהודי וביהודים במרחק מאות מטרים משם, לגעת ברב, במשפחתו, בתלמידיו וברכושו.
הפרטים על הרב המוגן, כמו עוד כמה גילויים נוספים בעלי משמעות, נחשפו בשנים האחרונות על ידי הפרופ' מאיר שוורץ, חוקר שואה ומנהל עמותת "בית אשכנז", שאיבד את כל משפחתו בשואה. שוורץ, יליד נירנברג בן 83, והעמותה שלו עוסקים כבר שנים בתיעוד מורשת יהדות גרמניה ובתי הכנסת והמוסדות היהודיים שחרבו בה. קורפשטוק ובית הכנסת שלו ניצלו הודות לעזרה שהושיט הרב לשלטונות גרמניה במלחמת העולם הראשונה. תחילת המעשה ב-1914, בוורשה שבפולין, כאשר העיר נמצאה עדיין תחת חסות רוסית. השלטונות הרוסיים גייסו באותה עת לצבאם צעירים רבים, פולנים ויהודים כאחד. בין המגוייסים היו גם אחדים מתלמידיו של הרב. אלא ששניים מהם, שערקו מהצבא הפולני, נתפסו, נשפטו ונגזר עליהם דין מוות. הרוסים תלו אותם תליית ראווה בככר העיר וכחלק מאלמנט ההרתעה הצטווה הרב קופרשטוק להתייצב ליד עמוד התליה ברגע ביצוע גזר הדין. קופרשטוק היה מזועזע. הוא נשבע לנקום ברוסים, ומצא את ההזדמנות לעשות זאת במלחמת העולם הראשונה.
בתחילת המלחמה ההיא ניהלה גרמניה שתי חזיתות: המערבית, נגד צרפת ואנגליה והמזרחית נגד רוסיה. את עיקר מאמציה השקיעה גרמניה בחזית המזרחית, בנסיון לייצר הרתעה מול המערב, אלא שהגרמנים נתקלו שם בקשיים מרובים, הן בשל תנאים טופוגרפיים קשים וביצות טובעניות והן בשל קו ביצורים ומצודות שנחשב לבלתי עביר.
אלא שבמפתיע הצליח הצבא הגרמני לכבוש את המצודות ולפרוץ את קו הביצורים, ובכך לפלס את הדרך למזרח. היה זה נצחון בודד של ראשי הצבא הגרמני הינדנבורג ולודנדרוף. שוורץ גילה שהרב קופרשטוק, כנקמה על מות שני תלמידיו, העביר לגרמנים את תוכניות "מצודות המזרח", כולל המבואות הסודיים ביותר, שדרכם ניתן היה לכבוש את המבנים. הוא קיבל לכך אישור משכניו של קופרשטוק, שששמעו על כך ממנו. הללו גם העידו שקופרשטוק קיבל מעמד של "יהודי חסות" ואף המשיך, בזמן השואה, למכור בשם היהודים לגויים הגרמנים שעימם עמד בקשר את החמץ לפסח. אישור נוסף לפרטים הגיע מאחד מקרובי משפחתו של הרב, שעדיין חי באוסטרליה. עם זאת, עדיין לא ברור כיצד הצליח הרב להשיג את תוכניות "מצודות המזרח", והאם עשה זאת לבדו.
בזמן מלחמת העולם סיווגו הגרמנים את פרטי המעשה כסוד מדינה, לכשהסתיימה, עברו קופרשטוק ותלמידיו למזרח ברלין, וקיבלו מהשלטונות דירה למגורים, תפילה ולימוד ברחוב מינץ 25. לרב הובטחה פנסיה עד סוף ימיו, אזרחות גרמנית ותמיכה בישיבה שניהל. גם כשהנשיא הינדנבורג מינה את אדולף היטלר בשנת 1933 לקנצלר גרמניה נשמרו זכויותיו של הרב, ובליל הבדולח הוא זכה כאמור להגנת השלטונות. בשונה מיהודי פולין אחרים שישבו בגרמניה הוא ותלמידיו לא גורשו בחזרה לפולין. רק בשנת 1941, כאשר מת הרב, הוגלו תלמידיו למחנות ההשמדה במזרח.
בשנה שעברה פרסם "בית אשכנז" תחקיר שערך אודות הארוע שהביא לכאורה לאירועי ליל הבדולח. הארוע שבו ירה הרשל גרינשפן, צעיר יהודי גרמני כבן 17 שנמלט לפאריס, בארנסט פום ראט, המזכיר השלישי בשגרירות הגרמנית שם. על פי הגרסה המקובלת, גרינשפן ירה בפום ראט, לאחר שקיבל מכתב בו נמסר לו שמשפחתו הוגלתה לפולין יחד עם 17 אלף מיהודי גרמניה שמוצאם פולני. המכתב הקשה הוא שהביא לכאורה את גרינשפן למפגש עם פום ראט, אשר מת מפצעיו. תחת הכוונתו של שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס, החלו הפרעות ביהודים ובבתי הכנסת.
התחקיר של "בית אשכנז" רצוף עובדות ונתונים, הסותרים לכאורה חלק מסיפור הרצח. הפרופ' שוורץ טוען כי פום ראט נרצח בידי שליחיו של היטלר דווקא. "הגרמנים ולא גרינשפן הם שרצחו את פום ראט, והאשימו בכך את היהודים. פום ראט, שלכאורה נפצע קשה, הועבר לבית חולים, שם ?טופל' על ידי רופאו האישי של היטלר, שדאג לכך שימות. גרינשפן אמנם הגיע לשגרירות הגרמנית בפאריס, אך היה זה במסגרת מערכת יחסים סבוכה שניהל כהומוסקסואל עם פום ראט. במפגש לא נורו יריות, אלא רק הושמעו צעקות. באקדח שנמצא לאחר מכן היו עוד חמשה כדורים במחסנית, ולא היו תרמילים ריקים. לא נמצאו חורי כדורים בקיר, וגם הסיפור על הכדורים שפגעו בפום ראט, אחד ליד האוזן ואחד בדופן הקיבה מוטל בספק. ליל הבדולח עצמו היה מתוכנן חודשיים מראש לשבוע השני של נובמבר 1939". ...
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2006 07:53 |
|
| |
קצת צריך עיון שהרי יו יהודים ששרתו בצבא הגרמני וזה לא עמד להם ביום פקודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2006 07:01 |
|
| |
אין לי שום מושג ושום דרך לברר את האמת כאן. אמנם ראוי לציין שהאתר הזה משתדל להביא דברים אמיתיים. כלומר, הוא יכול לדעתי לצנזר אמיתות לא נוחות, אבל הוא לא ישקר ביודעין ויספר סיפורי שקר כדי להשיג משהו.
***
ואם אנו עוסקים בסיפורים בלתי אפשריים.
בספר הילדים על ר' משה פיינשטיין, מסופר כי שימש בתור רב מוכר ברוסיה הקומוניסטית. כיצד? יש שם סיפור מסובך למדי על הצלה של קומוניסט בכיר יהודי, וכיצד גמל לו טובה תחת טובה ואיפשר לו לתפקד בתור רב גם בלב הממסד שנלחם נגד הדת, כל דת, ונגד הדת היהודית במיוחד.
עד שהיה מעשה ור' משה נוכח לדעת שחינוך הילדים שלו בסכנה והחליט לנסוע לחו"ל ובחר כידוע באמריקה.
האם הסיפור הזה הוא אמיתי? היום כבר אי אפשר לדעת, אבל בשעתו כשהקראתי אותו לילדים חשבתי שהוא אותנטי. ועד היום קשה לי להאמין שמישהו יעז להמציא כאלו עובדות על ר' משה דור אחד לפנינו.
יש דמיון בין שני הסיפורים. בשניהם רב זוכה להערכה ולתיפקוד בלב ממסד עוין. אם כי ר' משה לא עסק בריגול והרוסים לא רצו להשמיד יהודים אלא רק לעקור את הקשר שלהם לתורה ולמצוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2006 06:58 |
|
| |
זה הסיפור המועתק מן הלינק:
הייתכן
שישנם סיפורים חדשים, שטרם נשמעו על השואה? האם לא נאמר כבר הכול? אכן,
סיפורים חדשים, הנוגעים לאותה תקופה מחרידה והירואית, מתגלים חדשות
לבקרים. אחד הארגונים העוסקים בתולדות השואה הוא Synagogue Memorial ("יד
לבתי הכנסת"), שחבריו מקדישים את זמנם לשמירת זכרם של בתי התפילה שנהרסו
בגרמניה, בליל הבדולח הידוע לשמצה, בין ה-9 ה-10 לנובמבר 1938.
פרופ'
מאיר שוורץ, מנהל הארגון וניצול שואה בעצמו, גילה פיסת היסטוריה מרתקת.
לרב אחד הייתה ישיבה ברחוב מונץ 35, בלב ברלין. לא זו בלבד שהישיבה נותרה
על עמדה בליל הבדולח, אלא שחיילי SS חמושים, נשלחו לשמור על בית הרב והגנו
בגופם עליו ועל תלמידיו מפני הפורעים הנאצים.
יתרה
מזו, חודשים קודם לכן, כאשר היהודים הפולנים שחיו על אדמתה, גורשו
מגרמניה, נשארו רבי קופרסטוק ותלמידיו בגרמניה, כשהרב אף ממשיך לקבל את
הגמלה שקיבל ממשלת גרמניה, כפי שהיה במשך עשרים השנים שקדמו לכך (הדבר
תועד בכתבה מאת העיתונאי הגרמני גראלד בוסיאן, שהתפרסמה בעיתון הברלינאי
Aktuell בשנת 1996).
***
תחילתו
של הסיפור, שנים רבות לפני המלחמה, ערב מלחמת העולם הראשונה, כשהרבי חי
בוורשה. כבר אז בגיל צעיר עמד בראש ישיבה. הרוסים שלטו באותה עת בפולין
וגייסו צעירים פולנים רבים למאמץ המלחמתי. כל עריק הוצא להורג מייד. שניים
מתלמידי ישיבתו של רבי קופרסטוק, שגויסו בכפיה, סבלו קשות בצבא. למרות
עונש המוות הצפוי להם, הם בחרו ב"שד הפחות נורא" וברחו. לרוע מזלם הם
נתפסו ונידונו למוות באותו היום.
שני
תלמידי הישיבה הובאו לכיכר העיר, בתוך ים עוין של אנטישמים פולנים ורוסים.
שם, בנוכחות קהל עצום, הם נתלו בידי הקצינים הרוסים, למען יראו וייראו.
רבי קופרסטוק נאלץ לחזות בזוועה וממקום עמדו, נשבע להתנקם בקצינים הרוסים
ובממשלתם.
תכניות סודיות
מלחמת
העולם הראשונה פרצה, ולכאורה נדמה היה כי הצבא הגרמני עולה על יריביו
במזרח. הגרמנים מצאו את עצמם נלחמים בתנאי מזג אוויר קשים, באזורים בלתי
מוכרים להם. נראה היה שלא יוכלו לפרוץ את קווי ההגנה של הרוסים. פרט לכך,
רוב רובו של הצבא הגרמני התרכז בחזית המערבית, בקרבות עם צרפת ואנגליה.
למרות
זאת ובניגוד לכל הגיון, הצליח הצבא הגרמני לכבוש כמה מהביצורים האסטרטגיים
ביותר בחזית המזרחית. קווי ההגנה הרוסיים נפלו והרוסים נכנעו. זמן קצר
לאחר מכן, כידוע, הודח הצאר הרוסי מכסאו והקומוניסטים תפסו את השלטון.
הגנרלים הגרמנים זכו לתשואות בשל ניצחונם הכביר על אדמת האויב, ותפילות
הודיה נאמרו בכנסיות ואף בבתי הכנסת בכל רחבי גרמניה.
אך
הניצחון בחזית הרוסית לא היה אך ורק פרי כישוריהם המהוללים של הצבא
הגרמני, או פרי תעוזתם של ראשי הצבא הגרמני, הינדנבורג ולודנדורף, אלא גם
פרי מאמציו של יהודי אחד - הרב קופרסטוק.
הרב
חדר לשורות הצבא הרוסי והצליח באורח פלא, להשיג תוכניות של מנהרות סודיות,
שהובילו לביצורים הרוסיים. הוא העביר את התכניות לצבא הגרמני ובזאת שינה
ללא הכר את מאזן הכוחות ואת מפת ההיסטוריה. הזעם שבער בו על רצח תלמידיו,
הוא שגרם לו למעשה הרואי זה, שהביא לבסוף לכניעת הרוסים.
עובדה זו נשמרה בסודיות מוחלטת.  | | במשך שנים לא ידע איש, מדוע הוזמנו הרב ותלמידיו לעבור למבנה בטוח במרכז ברלין. | | |
במשך
שנים לא ידע איש, מדוע הוזמנו הרב ותלמידיו לעבור למבנה בטוח במרכז ברלין,
מדוע הוענקו לו אזרחות גרמנית וגמלה לכל חייו, ומדוע זכתה ישיבתו לסבסוד
ממשלתי. הוא אפילו זכה להיות הנציג היהודי הרשמי, באירועים חגיגיים
רשמיים. לדוגמא, בקבלת פנים ממלכתית לכבוד יום הולדתו של הנשיא הינדנבורג,
נכח הרב עוטה מעיל סטן שחור, ארוך ומלכותי, כשהוא אוחז במקל הליכה בעל
גולה מוכספת. בכל אירוע בו נטל חלק, זכה תמיד לכבוד והוקרה מהשרים הגרמנים
החשובים.
איש לא ידע מדוע.
שנתיים
לאחר עלייתו של הינדנבורג לשלטון ב-1931, הוא נאלץ למנות את אדולף היטלר
לקנצלר גרמניה. הרב קופרסטוק הפסיק אמנם לבוא לטקסים הרשמיים, אך הגמלה
שלו ובדומה גם ההקצבה לישיבתו, המשיכו לזרום עד למותו ב-1941. זה היה השכר
שקיבל על עזרתו ל"ניצחון המהולל של גרמניה" במלחמת העולם הראשונה. זו גם
הייתה הסיבה, שממשלת גרמניה המשיכה לתמוך ברב החסידי ובתלמידיו, עד כדי
הצבת חיילים שישמרו על ביתו, גם כשהאנטישמיות הייתה מדיניות ממשלתית
מוצהרת וכשמוסדות יהודיים אחרים הושמדו.
אין
ספק כי רדיפת בני עמם היהודים, הטרידה מאוד את הרב ותלמידיו. הם הבינו כי
ללא "סידור" כלשהו, גם הם צפויים להגליה ולמוות ובדומה לשאר יהודי אירופה,
גם הם קיוו שהמלחמה תסתיים מוקדם יותר.
לרוע המזל, "סידור" זה החזיק מעמד רק עד מותו של רבי קופרסטוק, מסיבות
טבעיות, ב-1941. אז הישיבה נסגרה ותלמידיה נשלחו למחנות ריכוז. לא ידוע מה
עלה בגורלם, אך סיפור זה מלמד אותנו על תושייתו של אדם, שהיה מנותק
מעניינים פוליטיים ועיקר עיסוקו בקדושה, בעניינים שברוח. אדם זה מסוגל היה
לשנות את מאזן הכוחות הצבאי, בכוח הפסוקים שעמדו לנגד עיניו: "צרור את
המדיינים והיכיתם אותם. כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם..." (במדבר
כ"ה, 7-18) ובכוח דאגתו וכאבו לסבלם של תלמידיו.
לאחרונה
הציע פרופ' שוורץ לעיריית ברלין, להנציח את זכרו של רב יוצא דופן זה ובכך
להאיר פרק בלתי שגרתי זה בהיסטוריה הגרמנית- יהודית במאה העשרים.
|
|
|
|
|
