תאכלנה נשים פרים עוללי טיפוחים

בקללה בפרשת בחוקותי התורה מאיימת במצב שבו הרעב יאלץ הורים לאכול את בשר ילדיהם. המוטיב הזה חוזר על עצמו גם בקינות ומתאר מצב שבו נשים אכלו מבשר ילדיהם, עד כדי שיבשלו אותם חיים "אם תהומינה זו לזו בואי ונבשל את בנינו צורחים".

האם יש בסיס היסטורי להתרחשותה של תופעה זו ?  ידוע על מקרים שבהם רעב גרם לקניבליזם, כמו אצל ניצולי המטוס באורגוואי בשנות השבעים, או על המצב בסטלינגרד במלחמת העולם, כאשר בשר אדם נמכר בשווקים, אבל בכרוניקה של הזוועות האנושיות, סיטואציה שבו הורים ניזונו מבשר ילדים לא ידוע לי שהתרחשה אי פעם, אפילו במצבי דחק קיצוניים כמו בשואה.

מיכה

שאלה מעניינת.

אני סבור שיש לי חוש הומור. אני סבור שבשעת הדחק הייתי אוכל בשר אדם (אבל אין דומה דיון תיאורטי למצב בפועל, שלא יבוא חלילה) וגם קביעה זו נקבעת אצלי על פי שיקול שכלי, שמתעלם מהרגש שמבקש לומר דברים אחרים.

אבל אני סבור שהטאבו שלנו נגד אכילת בשר אדם הוא ראשוני יותר מאשר ההומור. הא ראיה, שיש בני אדם שמעידים עליהם שאין להם הומור אבל הם בוודאי יסתייגו מאכילת בשר אדם.

אך אם יש טאבו בנפש נגד אכילת בשר אדם, וזה נכלל ב"מוסר טבעי", אזי על פי הגדרה זה צריך להיות משותף לכל בני האדם באשר הם בעלי פסיכולוגיה אנושית. אז איך נסביר את תופעת הקניבליזם?

חוששני שאיני מכיר מספיק את התופעה. אני מכיר אותה בעיקר מסיפורים ומעט מאיזכורים במחקר. בסיפורים (ז'ול ורן? מי עוד כתב על אפריקה וקניבליזם?) הקניבלים אוכלים בשר אדם להנאתם. במחקר כמדומה שקניבליזם נעשה רק בטכס דתי וגם שם, אולי (השערה של חוקר כלשהו) כדי לרכוש את התכונות שהיו לאדם שבשרו נאכל (כגון לוחם גדול).

כיון שהאשכול עוסק בכל המסתעף מאכילת בשר אדם, אולי ראוי לדון מעט על תופעת הקניבליזם (הומור ניתן להשאיר לאשכולות אחרים. וזו, כמדומה, הערה הומוריסטית).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

ירוחם, האוכל ביוה"כ אוכל דבר היתר בשעה אסורה, ולא דבר איסור. במקרה כזה מה שמתעורר אינו הבעיה של ברכה על איסור אלא ברכה בעת עשיית מעשה אסור (בוצע ברך ניאץ השם), וזה כמובן לא קיים בשעה שהוא אוכל כדין ללא עבירה. לעומת זאת, חזיר הוא חפצא של איסור גם אם אני אוכל אותו בהיתר (מחמת פיקו"נ). על כן לא קרב זה אל זה.

אדם אחד, שלובש כובע וחליפה - ואף קיבל - לא יודע ממי - את התואר רב, אמר באחד השיעורים שלו, ברצונו להראות את ההבדל בין "דעת תורה" ו"דעת בעלבתים", אז הוא אמר כך: כל מה שאנחנו רואים כאמת - האמת הפוכה ממנו (במילים אחרות הוא התכוון להגיד - דעת בעלבתים הפך דעת תורה. רק בצורה יותר מתוחכמת ו"מודרנית"). למעשה ניתן לפרוך זאת בקלות, אם נחיל את המשפט הזה על עצמו -

כל מה שאנחנו רואים במשפט זה כאמת - האמת הפוכה ממנו.

יש גם "תרבויות" - ש"קדושים תהיו" זה להתופצץ בתוך אוטובוס מלא אזרחים של ה"בני דודים".

ניתן להגדיר שקר כ"אמירת אמת", ואז להגיד - האמת שלך היא מה שאתה חושב לנכון, האמת שלי היא מה שאני חושב ללא נכון. מה רע?

איסור אכילת הקוף והקננגרו - האם הם אינם חיה או בהמה?

הרב מיכי
 חולההאוכל ביום הכיפורים-מברך ברכת המזון ואומר גם יעלה ויבא. נדמה שעונשו של האוכל כרת, לעומת הלאו של החזיר!

מיכה
ומה אתה לומד על איסור אכילת הקוף? וממה את לומד על איסור אכילת הקנגורו?


עניין של בל תשקצו, זה מאד מאד יחסי, יש תרבויות שאכילת הקוף זו בגדר נורמה,- במו עייני ראיתי במזרח, במסעדה מפוארת, כשמגישים לאדם מאד חשוב ועשיר כנראה- קוף חי, והמלצר פתח לקוף את הראש, והאדם? שתה את המח של הקוף בעודו חם.
לי זה היה יותר מבל תשקצו, אבל את השקץ  קובעת התרבות.

_________________

מודה ועוזב

ירוחם

"כל הולך על כפיו" נאמר בענייני טומאה. (מה גם שמדובר בו "לכל החיה ההולכת אל ארבע, ודי ברור שאדם איננו בכלל חיה)

גם בפסוק "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ" ובהמשך כתוב "כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה", שוב זה מדבר רק על חיות ובהמות, ולא מתייחס לאדם, כשם שהוא איננו מתייחס לציפורים.

להשוות את האיסור של אכילת אדם לאכילת בשר בהמות טמאות?

ולפלא הדבר בעיני, כיצד אנשים מסוגלים לחפש את האיסור הבסיסי להזיק או , להבדיל, את האיסור הבסיסי לאכול בשר אדם, בגמרות צדדיות.

עכ"פ, לעצם העניין, האם אין בזה "בל תשקצו"? ולרמב"ן (מורה נבוך - שים לב - רמב"ן) איסור עשה של "קדושים תהיו"? ועוד כהנה וכהנה.

כמובן שבפיקוח נפש זה שונה, ואעפ"כ, צריך לזכור שזהו דבר שאינו ראוי מצד עצמו, ומתוך כך לגשת לשאלה

נחזור לעניין: גם אם נלמד מ"לא תעשון כן לה' אלוקיכם" שאסור לשרוף בתי כנסת וספרי תורה, האם תוכלו למצוא איסור - לפרק בית כנסת יפה יפה, בצורה מסודרת, ולבנות באבניו ובמקומו - את מה שבנה יהוא בבית העבודה זרה (מלכים ב, י, כז)? האם לכן מישהו יאמר שאולי זה מותר? למה פה אף אחד לא יאמר שזה מותר? מכיוון שלא ייתכן שדבר שמייצג את התורה, דהיינו בית כנסת, יותר ע"י התורה עצמה לעשות בו ו/או ממנו דבר בזיון. אם כך אשאל אתכם: הרי האדם נברא "בצלם אלוקים" כך כתוב בפירוש בתורה שנכתבה ע"י משה רבינו, לאחר שהיה בהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה. וכו' וכו'. האם ייתכן, שדבר שמייצג את האלוקים בכבודו ובעצמו, יותר ע"י בתורתו?



נ.ב.
שאלה (למבינים בלבד): איזה משני הרגשות הבאים יותר בסיסי:
1. חוש הומור.
2. אי אכילת בשר אדם.