| נשלח ב-9/8/2006 17:03 |
 |
| |
בני הישיבות מסוגלים ללמוד בבינה"ז רק תמורת תשלום?
האם בני הישיבות מסוגלים ללמוד בבין הזמנים רק תמורת תשלום?
לאחרונה פורסם קול קורא בשם חכמי התורה בו הם קוראים, בין השאר, לנדיבי עם לתרום עבור ישיבות בין הזמנים. וכאן הבן שואל: מילא ישיבות, עיקר ההוצאה היא עבור תשלום לר"מים והוצאות אש"ל של הלומדים. בכוללים מדובר בהחזקת משפחתו של האברך כדי שיוכל לעסוק בתורה. אבל לו יצוייר שכל העולם היה מתפרנס בזמן מועט של חצי שעה ביום, וכך היו נוהגים גם האברכים, מישהו היה מעלה על דעתו לשלם להם עבור שאר היום בו הם עוסקים בתורה במקום בדברים בטלים?
והנה הגענו למצב בו יש הרגשה כללית שמכוער מאד הדבר שבני הישיבות ינפשו בזמן שאחיהם בני גילם נהרגים בשליחות כלל תושבי הארץ. למרבה הצער, כנראה, בלא תגמול העסק לא ידפוק. היש בזיון גדול מזה?
שלא לדבר על כך שכל השנה אנו טוענים שאנו ממיתים עצמינו באהלה של תורה ובכך אנו מגינים על הארץ. והנה ביום פקודה כאשר הם נקראים ע"י ראשי הישיבות למילואים בצו 8 כולם מבינים שללא תגמול זה לא ילך.
יש כאן יותר מבעיה אחת. א. עצם הדבר אם הוא ראוי. ב. מה באמת גורם למי שמאמין שתורה מגני ומצלי לא להירתם בכל כוחו להצלת העם. האם האמונה הזאת היא רק מהשפה ולחוץ? (מסתבר שאם היו נקראים לעבודה מאומצת ובלתי נעימה במישור הפיזי מייד היו מתנדבים). או שמא אין כאן חוסר אמונה אלא מה שמכונה ע"י שונאי התורה פרזיטיות? היכן ההתנדבות החרדית המפורסמת?
ניתן להרחיב על עוד ועוד זויות. חומר למחשבה
רוחב הכותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 11/10/2007 17:41:52
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2006 05:04 |
|
| |
התשובה היא: לא, לא זו הדרך.
מהי הדרך? לא יודע.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2006 00:09 |
|
| |
א שטארקע סיכום, שטארקער!
כמו שנאמר מתוך שלא לישמה בא לישמה...
אך כאן באה ה-שאלה:
האם זו השיטה? לנסות לדרבן ולמשוך ללימוד תורה בכל דרך וצורה אפשרית ובכל גיל...
או שמא לנסות לחנוך לנער על פי דרכו... אולי לתת לו לנסות תחומי תעסוקה שונים שיכולים להתאים לו יותר...?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2006 22:58 |
|
| |
סליחה שאני מתפרץ באמצע הבלאגן...
קודם כל, שלום לכולם! אני חדש פה (בכתיבה)
לעצם העניין, ישנם 2 זנים של בחורי ישיבות, האחד זה שנפשו חשקה בתורה והוא עושה את זה לאחר שהוא הגיע למסקנה שזה התכלית בעולם וזה יעודו, ועם הזמן הוא גם יקבל את הטעם בלימוד ויבוא לידי סיפוק, והרבה! מאידך, יש את הזן היותר מצוי כיום בעולם הישיבות והוא אותו בחור שגדל בבית חרדי ואבא שלו למד בישיבה וכל חבריו וסביבתו לומדים בישיבה וכך גם הוא כמו כולם! מה שנקרא, עדר.
הראשון שציינתי אינו צריך בשום תגמול בשביל לשבת ללמוד ויש לו סיפוק בכך והוא יושב ומתענג.
השני, מה לעשות לא כ"כ נהנה תמיד ללמוד והוא צריך תמריצים כדי למשוך אותו לתורה, אפשר לטעון שהוא לא לומד לשם שמים וכו', אבל עדין הוא לומד! והוא כמו ילד שצריך לפתות אותו באגוזים...
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2006 22:57 |
|
| |
לא זכית! בשביל זה הוספתי את ה"זצ"ל"
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2006 22:48 |
|
| |
בקשר ל'אופיום להמונים', התחלף לך אדמו''ר מליובוויטש זצ"ל באדמו''ר אחר, גם הוא זצוקללה''ה. ואפשר שאין כאן שכחה סתם אלא טעות פרוידיאנית, כמו שאומרים חסידים של אדמו''ר אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2006 22:24 |
|
| |
אראל,
נכון שייאמר לשיבחם של חסידי חב"ד שהם הרבה יותר איכפתיים מאשר הליטוואקס חסרי ההבעה והמצוננים האלה, אבל עדיין צורמת לי ההשוואה לשבט לוי,
אינני מדבר מהבחינה הערכית שבדבר האם נכון כך או כך, אבל במלחמות הקדומות העם האמין שחלקו של הקב"ה במלחמה אינו פחות חשוב משלהם ולכן שבט לוי נמצא כחלק אינטגראלי ממערך הלחימה, ואילו במלחמות היום לצערך או שלא לצערך אין כל קשר בין הקב"ה לבין הלחימה, והסיבה היחידה שבגללה הם עושים את מה שהם עושים היא בגלל שהחיילים 'צורכים' (בחלקם) את הסחורה שלהם, חסידי חב"ד משמשים כאופיום ההמונים עליו דיבר אדמו"ר זצ"ל,
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2006 20:40 |
|
| |
הנה בחורי ישיבות שממלאים את תפקידם:
http://masoret.hevre.co.il/hydepark/item.asp?id=2206&cat_id=1
תלמידי הישיבות החרדיים משוים את עצמם לבני שבט לוי (ע"פ דברי הרמב"ם שהובאו לעיל). הם רק
שכחו, שבזמן המלחמה, בני לוי היו יוצאים לקרב עם ארון ה'. הם אולי לא היו נלחמים, אבל הם היו
שם, עם החיילים.
חסידי חב"ד הם הלויים האמיתיים של ימינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 12:15 |
|
| |
שמעתי אותה מספיק.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 12:06 |
|
| |
בעל,
אתה לא כל כך בעמיו, זו היא אולי טענה רשמית מן השפה ולחוץ, לפי דעתי האישית לפחות בישיבה נוסח בני ברק שלמדתי בה זה לא היה הטיעון,
ומעבר לכך, מה עם כל המלחמות שהיו בעמינו כל השנים? וכי אז לא היה צבא? אפילו הם לא מעיזים לטעון כך,
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 10:48 |
|
| |
השאלה העיקרית היא שגל הזמן התבור החרדי הצהיר שהוא פטור מלהשתתף בעול הצבאי כי תורה מגנא ומצלא.
הפעם עמדה למבחן השאלה עד כמה הם בעצמם מאמינים בכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 10:32 |
|
| |
ממללא,
לגבי התופעה של אלו שלא לומדים בכלל אני מסכים איתך,
לגבי התורה והשקפתה זה שוב לא רלוונטי מכיוון שמה שמעניין זה מהי זכותם לטעון ולהתנהג, זה שאתה תפרש את התורה אחרת זה נחמד אבל לא הופך את דבריהם ללא לגיטימיים,
נישט איך,
אני אחשוב שוב על דבריך ונראה מה יצא לי,
מאיר הציע לי בפרטי להעביר את הדיון לאשכול "מאי חזית", וכנראה זו טעות שלי לדון בכך כאן,
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 10:06 |
|
| |
גוונא
<"לא דיברתי על גדרים הלכתיים">
גם אני לא, העיקרון ההלכתי אינו אלא עקרון קדימה הגיוני, לכל מקום שבו א"א לעשות שני דברים חשובים.
אם לפניננו היתה שאלת עדיפות, ללמוד או לשרת כאשר המצב הוא "נורמלי"? יהיו שיאמרו לשרת, ויהיו שיאמרו ללמוד, ואף אם התשובה תהיה ללמוד, אין ספק שבמצב מלחמה יש להתנות בתשלום כספי, ואם אין כסף אין לימודים!
"הרואה את חבירו טובע בים, או לסטים באין עליו, או חיה רעה באה עליו, ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להציל...". (חושן משפט סימן תכו סעיף א).
<"אמרתי שלימוד תורה בזמן המלחמה לדעתם אינו פחות חשוב מאשר להילחם, ואני יכול לראות את זה כלגיטימי מכיוון שכל העולם המודרני רואה כיום ערך עליון בלימוד">
ידידי,
נושא האשכול היה: חופשה ולימוד תורה רק עבור תשלום בזמן מלחמה, ולא לערך שבלימוד התורה.
האם לדעתך די במה ש"הם חושבים", כדי להצדיק את מעשיהם?
יהי רצון שיהיו לך מזומנים רבים, וימולאו משאלות לבך לטובה.
תוקן על ידי - נישטאיך - 17/08/2006 10:11:31
 עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 07:48 |
|
| |
את הניתוח הטוב ביותר לגישה החרדית בנידון קראתי בספרו של אליעזר שבייד, בין אותודוכסיה להומניזם דתי. אמנם הוא מתיחס לאירופה של סוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20 אולם ניתן ליישם את דבריו גם לישראל של המאה ה 21.
אמנם יש הבדל משמעותי אחד, באירופה החרדים הרגישו חובת חנופה לשלטונות (לדבריו) וכאן הם מרגישים פטורים אף מחובה זו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 06:21 |
|
| |
גוונא,
לעתים קרובות טוענים אישי ציבור חרדיים שרק מי שתורתו אומנותו כפשוטו זכאי לדחייה, ושדעת הציבור החרדי ורבניו שמי שלא לומד - חייב להתגייס לצה"ל. לו אכן זו הייתה המציאות, הסניגוריה שלך הייתה במקום.
דא עקא, איני מכיר ולו בחור ישיבה סורר אחד שנזרק מהישיבה לצבא. אני לא מכיר בחור ישיבה סורר אחד שהחליט ללכת לצבא וקיבל את ברכת הדרך מרבותיו. אני כן מכיר כמה בחורי ישיבה שהחליטו להתגייס, כאשר מרגע קבלת ההחטה ועד הגיוס בפועל הם היו נתונים למכבש לחצים שכלל שיחות ואיומים על מה שיעשו להם בצבא של החילונים וכיו"ב. מרגע שהם התגייסו, ניתקו איתם קשר. אחד מהם ששירת בחטיבת חי"ר היה אורז את בגדיו כשהיה מגיע לחופשת שבת בבני ברק ודוחס אותם עם הנשק לתוך הצ'ימידן כדי לא לעשות בושות להורים ולא להרוס לאחיותיו ואחיו את הסיכוי להשתדך כיאות.
אני גם מכיר רבים אחרים שעזבו את הישיבה בגיל צעיר והלכו לעבוד, ומעולם לא שירתו ולו יום אחד בצה"ל. הם אפילו ממשיכים להיות רשומים בכוללים שמחייבים אותם להופיע לשיעור בדף היומי ומציידים אותם במכתב דחייה ומלגה.
למעשה הטענה הזו שלשיטת החרדים מי שלא לומד חייב ללכת לצבא היא שקר, והחסרה עליו מקוממת שבעתיים (משהו בסגנון ה'לא ידעתי שתפרוץ מלחמה' של דן חלוץ, שמתוך ניסיון לכבות מדורה קטנה, מבעיר שריפה גדולה).
כמובן שהנסיון לעקור את המקורות מהדיון ולהסתכל על תפיסת החרדים 'נטו' לא ענייני. הרי כל ההצדקה לשיטה הזו היא התורה, ועל כן בראש ובראשונה יש לבדוק את המקורות ולבחון אם היא אכן עומדת במבחן הזה. וכפי שלמדנו בעצכ"ח, העובדה שגדולים וטובים אוחזים במנהג מסויים, אינה ראיה לגבי טיבו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2006 10:49 |
|
| |
לא דיברתי על גדרים הלכתיים,
אמרתי שלימוד תורה בזמן המלחמה לדעתם אינו פחות חשוב מאשר להילחם, ואני יכול לראות את זה כלגיטימי מכיוון שכל העולם המודרני רואה כיום ערך עליון בלימוד,
אלא שזה עדיין לא מספיק כדי לפטור שירות, אף אחד לא ישרת וכולנו נמות?!
אז כאן אני אומר שמכיוון שלא הם אלו שדרושים כדי לסיים מלחמה כלשהי, אז העובדה שהצבא מנוגד (וכמו שתיקן אותי מאיר באישי) ללימוד תורה בעיניהם מתירה להם לא להתגייס,
אם כן, הסיבה בגלל הם חותרים לאי גיוס היא ההפרעה בלימוד תורה שהוא ערך עליון, ואילו ההיתר למעשה שבגללו אפשר לוותר על ההכרח הוא בגלל אי הצורך שיש בבחורי הישיבות כדי להכריע את המלחמה, ברור שזבל"ז א"א,
שוב אדגיש שאני רק רואה עמדה זו כלגיטימית אבל שונא אותה באופן אישי,
בקשר למחמאות שאתה מרעיף עלי צר לי להודיע לך שלא רבים המזומנים השוכנים בכיסי,
|
|
|
|
|
