וועדות החקירה תפקידם למצוא את המחדלים.
והיו הרבה מאד מחדלים.
בעיקר שניים.
מחדל אחד היה מחדל האספקה. חיילים לא קיבלו אוכל ולא קיבלו רובים טובים ולא קיבלו יחס הוגן מצד המדינה שמספקת לו את הצרכים האלו הבסיסיים. חיל האויר שם פס על החי"ר והנחית להם אספקה 4 קילומטר מהמיקום בו הם שוכנים, והם היו צריכים להסתכן באמצע לבנון בכדי ללכת בלילה ולהביא את קופסאות הטונה האלו ואת המים, מסע שהוא עצמו לוקח כמה שעות טובות בלבנון...
מחדל שני והוא היותר חמור היה חוסר השליטה של המפקדים בחייליהם. לא ניתנו הוראות ברורות, ומפקד אחד העמיד את החיילים במצב של כיבוש מבצר או הקמת מארב בשעה שמפקד שני גדול יותר פתאום קרא לחזור או להפסיק. צעדים טפשיים ולא מסודרים כאלו גרמו לעיקר האבידות של לוחמנו.
מישהו צריך לתת את הדין. מישהו חייב לשלם. אם לא ישלמו את המחיר כל ה'קודקודים, החל מהמח"ט וכלה מרמטכ"ל, ספק גדול אם החיילים האלו ירגישו חף אמיתית לבוא בפעם הבאה.
אלו היו בעיקר מילואימניקים. הם רוצים תשובות.
לשם כך צריך וועדות וכדומה.
ואני לא באתי בהודעותי הקודמות אלא לפשוטו של מצב מדיני ובטחוני.