| נשלח ב-14/8/2006 11:17 |
 |
| |
יישום ערכי הישיבות - אירוח תושבי צפון
מה מספר תושבי הצפון שהתארחו בפנימיה וחדר האוכל של ישיבות חברון פונוביז בית מתיתיהו בבין הזמנים?
אינני יודע את התשובה אבל במידה והתשובה היא 0 מעניין אותי מה זה אומר על חיבור עולם הישיבות לעם היהודי או הקושי בתרגום למעשה של ערכים מוסריים וענייני חסד?
******
ווטו: שינוי הכותרת בהתאם לחוקה
תוקן על ידי - עצכח - 21/08/2006 11:32:39
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2006 22:22 |
|
| |
אם כל הכבוד לאוניברסיטת תל אביב עדיין ישנם מאות ואלפי מוסדות אחרים שלא עשו את זה, וחוץ מזה אין שום פרופורציות בין יכולותיה של אוניברסיטת תל אביב לאלו של כל שאר המוסדות המצומקים האחרים,
ללא ספק ישנם פערים רבים בין ציבורים שונים בארץ בנושא,
ברור לי שהציבור שאירח הכי הרבה הוא הציבור הדל"י באולפנות ובישיבות, ואני לא מדבר באופן יחסי!!!
מיימוני,
אני חושב שאתה טועה, אין כל יסוד לכך שהציבור החרדי מהווה חלק אינטגראלי מהחברה הישראלית,
תרומת הדם האיברים וכדו' עושים מתוך מצוות גמילות חסק שיש 'דין' שהיא גם בחילוני,
סיפר הרב ליכטנשטיין שזמן מועט לאחר שהוא עלה לארץ הוא עבר ב'שערי חסד' וראה מקרה בו מישהו היה צריך עזרה בפריקה וטעינה, עברו שם שני ילדי 'שערי חסד' ולא עזרו בגלל שייתכן שאותו האיש לא שמר על תרומות ומעשרות ולכן לא צריך לעזו לו (כך אומרת הגמרא איפשהו) ואילו ילדים אחרים מהציבור 'שלו' ברור לו שעל אף שהם לא היו יודעים את הגמרא הזו הם היו עוזרים לו, והוא מעדיף שלא יידעו את הגמרא הזו ויעזרו מאשר להיפך,
אני חושב שהוא צודק, החברה החרדית לא רואה בשאר החברה הישראלית 'משפחה' מורחבת שעוזרים לה באופן אלמנטארי ללא קשר לאיזשהו דין כלשהו, יש 'אנחנו' ויש 'הם' מהותית ולא סוציולוגית, מי שלא מבחין בזה אינו רואה את המציאות,
לדוגמא, כשאני רואה ילד ממש חרדי מסתכל עלי אני מרגיש שהוא מסתכל עלי כיצור שנפל מהירח בגלל הלבוש שלי הוא לעולם לא ישאל אותי מה השעה או משהו כזה, ואני לא הולך עם ג'ינסים וגופיות וכדו', אז נכון שלא כל החרדים הם עד כדי כך אבל במידה כזאת או אחרת כולם כמעט כאלה,
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2006 22:09 |
|
| |
מיימוני,
א. לא שאלתי כלום.
ב. לשאלתך מהודעתך הראשונה - האוניברסיטה בת"א פתחה את המעונות שלה לתושבי הצפון, ואירחה שם מעל 500 אנשים. ייתכן וגם אוניברסיטאות אחרות פעלו כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2006 21:57 |
|
| |
יוריקס
אני חושב שנפלה כאן אי הבנה מצידי.
אני הבנתי שאתה שואל על אירוח בתוך ה"זמן", וזה לדעתי קשה מאד לביצוע מהטעם שכתבתי.
אם אתה שואל על אירוח לאחר הזמן, בבין הזמנים, זה משהו אחר.
אם ישיבות ערוכות לכך, איני יודע.
זכור בבקשה כי כל עובדי השירות של הישיבה מחכים לבין הזמנים, כי עבורם זה חופש גדול באמת.
לבקש מהם להישאר ולעבוד - זה על חשבונם, וזה כמובן עולה כסף.
זה אומר שהישיבה עם כל מתקניה ריקה מאדם ואי אפשר להשתמש בהם לאירוח ללא הכנות
מרובות וגיוס כוח אדם. וזאת על חשבון מי?
גם בחסד יש להבדיל בין חסד שאינו עולה ממון לבין זה שעולה ממון.
למשל, יש מצוה לקום לפני תלמיד חכם, אך אם כרוך בדבר ביטול מלאכה, אין חייבים לעשות זאת.
לפיכך, הבנתי האינטואיטיבית וכנראה השגויה היתה שמדובר באירוח בתוך ה"זמן", כאשר כל
השירותים פועלים, המטבח וכו'. ועל זה עניתי מה שעניתי. שזה קשה ליישום.
***
אני סבור שיש משהו ביסוד השאלה שלך. לאמור: יש איזו נטיה בציבור שלנו לראות את עצמו קודם
כל על פי הזהות של "חרדי", ומי שאינו נכלל בזה, הריהו באופן מסויים "בחוץ".
אבל זה מבט ראשוני בלבד, ומאד ברור מבחינה סוציולוגית.
צא וראה כי כאשר נדרשים חסדים שבגופו, החרדים מרבים לעזור. כך היה במבצעי חיפושים אחרי
אנשים שנעלמו, וכך במבצעים של התרמות דם וחיפוש מח עצם, לדוגמא. יתכן שהתגובה הראשונית
של מי שיקרא על מי שנזקק לתרומת דם תהיה "האם הוא חרדי", אבל ברגע הבא הוא ינזוף בעצמו.
הרי הוא יהודי. ואם יוכל, גם יעזור.
***
לשאלתה של אמשלום, אזי אומר כי תחושת המחוייבות פועלת קודם כל ביחס לעם היהודי ואין היא
משתרעת בדרך כלל לעבר עמים אחרים. לפיכך, לא נראה לי שתהיה התנדבות במידה דומה
לחיפוש אחרי ילד ערבי שהלך לאיבוד, או לגיוס תרומות עבור ניתוח לגויה כלשהי. אמנם עד כמה
שידוע לי לא היו בקשות כאלו בעבר.
החיוב ההלכתי לעזור לגויים הוא "מפני דרכי שלום" בעוד החיוב כלפי יהודי אחר הוא על בסיס של
"משפחה מורחבת". למרות שהתורה מלמדת אותנו שכל אדם נברא בצלם, המסקנות המעשיות לגבי
חיובי עזרה הדדית יותר נמוכים לפי ההלכה. בטעם הלכה זו יש כמובן לדון, אם מישהו ירצה.
|
|
|
|
|
|
