| נשלח ב-16/8/2006 22:01 |
 |
| |
האם מובטח שמדינת ישראל לא תושמד ?
האם מובטח מבחינה דתית שמדינת ישראל לא תושמד ? זו שאלה תיאולוגית, ניחוש של דרכה של ההשגחה העליונה בהיסטוריה.
זו גם שאלה סוציולוגית, על האופן שבו תופסים הזרמים השונים במדינת ישראל, הדתייים ואף החילוניים, את השתלבות המדינה באמונתם (והרי אף חילוניים רבים מצהירים שהם מאמינים במושג המעורפל "נצח ישראל"), ומה תהיה תשובתם לשאלה הזו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2007 04:05 |
|
| |
הרב יוסף קלנר מהמכינה בעלי (תלמיד מובהק של הרב טאו) כתב בספרו : "פלורליזם פנטיזם כלליות" כי לו יצויר שישוב עמ"י לגלות זאת הפרכה של התורה- הוא לא אמר זאת על המדינה. וכששאלתי ת"ח מזרם זה האם יתכן שבגלל א"י השלמה נגיע למדינה דו-לאומית, אמר שזה אפשרי אבל לא פוטר אותנו ממצוות ישוב הארץ
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2006 17:40 |
|
| |
מיכי,
הבנתי. תודה על התיקון.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2006 17:37 |
|
| |
אמשלום,
כאשר דיברתי על תמימות לא התכוונתי לדבריו של הרב הרצוג. התכוונתי לפלפוליו של הרב שכטר שעוסק בתשובת הגרי"ז (=כך מקובלני מבית אבא: כשיורים יש לברוח) כאילו היתה זו תשובה הלכתית עמוקה. היה כאן חידוד, שאמנם מבטא הרבה מאד מאד עומק ביחס להבדל בהתייחסות של שני הזרמים, אבל לעסוק בו ברצינות בלי להעיר מאומה בהקדמה זוהי תמימות לעילא.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2006 17:35 |
|
| |
אמשלום,
אחר בקשת המחילה,השלכת החילוק בין ריבוניות לגלותיות לעניין הלמדנות שיצר הרב שכטר מהסיפור אינה ברורה לי. ברם, היא עושה רושם מספיק מעניין בכדי לבקש ממך את ביאורו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2006 17:17 |
|
| |
[מיכי,
אני לא בטוחה ששייכת בזה החלוקה לתמימות ופלפול. לענ"ד, החלוקה ל"ריבוניוּת" ו"גלותיוּת" (ולא בהכרח בתוספת הקונוטציות השיפוטיות של הציונות) שייכת יותר. את שאומר איש ההגמוניה, השייך בכל מאודו ל"רוב" (לפחות מבחינה תודעתית), לא יאמר לעולם איש המיעוט (פיזי או תרבותי, ובכל מקרה - תודעתי), וההיפך.
במקרים רבים (וראה למשל סוגיית הבבלי ע"ז יז-יח), איש המיעוט, מלמד עצמו להשתמש בכלי התחכום והפלפול כדי להינצל ממקומות שאיש הרוב לעולם לא ייקלע אליהם. יש שקוראים לזה "כוחם של חלשים" (או לעתים - "כוחן של חלשות"...). יש רבים/ות שהיו מעדיפים הזדמנויות לפיתוח כוחות אחרים.]
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2006 14:50 |
|
| |
מי צדק? שאלה מעניינת.אכן,נתגלגל עם המציאות של עולמנו השפל.אף איש ההלכה גופו הכיר (5 דרשות) בכך שבעניין זה הקב"ה פסק לטובת העם היושב בציון כעובדה בעלת משמעות.
כיצד נהג הגרי"ז? אני לא לגמרי סגור על פרטי הביוגראפיה של הגרי"ז זצללה"ה (הפרט הרלבנטי: האם תקופת שווייץ קדמה או אחרה את עלייתו ארצה? פרט טריביאלי שאין בעיה לברר...). קראתי שעל בתו שהתחתנה בחו"ל הוא הקפיד מאד עד כדי ניתוק הקשר עמה עד שעלתה.
אזרוק לוגיקה בגרוש ואומר שממה נפשך טיעונו לא הופרך: א. אכן לא היה חורבן עד כה,למרות שניתנה למשחית רשות לחבל לא פעם ולא פעמיים. ב. לחולקים עליו מבית מדרשם של החזו"א והגרי"ז הטיעון לא יכול להיות מופרך קודם ביאת גוא"צ, מחמת שלשיטתם טרם היה בניין.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2006 09:54 |
|
| |
קעלמער
עכשו אתה יודע...
כמובן, עצור חושבים אינו משמש רק עבור התכלית של חלק מן הראשונים שכתבו בו. מה שכתבתי
היה בעיקר מליצה, אם גם בעיני הוא העיקר.
מציץ
לא הבנתי.
התואיל להסביר?
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2006 03:57 |
|
| |
<מי שלא ישב בארץ כי לא היה יכול לעשות זאת, כדוגמת ר' אלחנן, ודאי שאין עליו אשמה, ולא עליו
אמרו שאין לו א-לוה">
רעיון דומה ישנו בקשר לקבורה בא"י למי שהיה גר בחו"ל, כהסבר בדברי רבי בר קיריא:
"רבי בר קיריא ורבי לעזר הוון מטיילין באיסטרין. ראו ארונות שהיו באין מחוצה לארץ לארץ. אמר רבי בר קיריא לרבי לעזר: מה הועילו אלו? אני קורא עליהם "ונחלתי שמתם לתועבה" בחייכם, "ותבואו ותטמאו את ארצי" במיתתכם (ירמיהו ב,ז). אמר ליה: כיוון שהן מגיעין לארץ ישראל, הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן, דכתיב "וכפר אדמתו עמו" (דברים לב,מג).
ראה http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/beshalah/are.html
הערה 4
תוקן על ידי - נישטאיך - 18/08/2006 4:24:33
 עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2006 01:56 |
|
| |
קעלעמר
איש ההלכה צריך להתכונן לעזוב את עצכ"ח.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2006 01:02 |
|
| |
סוכריה אמיתית: בספר בעקבי הצאן של הרב שכטר, מביא את הסיפור כלשונו (מקובלני מבית אבא שלא יהיה חורבן שלישי - מקובלני מבית אבא שכשיורים צריך לברוח), וממשיך ברצף הרצאת השיעור תוך דיון בשאלה במאי קמיפלגי גיבורי הסיפור.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2006 00:55 |
|
| |
מיימוני,
<איש ההלכה צריך להתכונן להאחז עוד יותר בארץ הקודש, ולתרום את חלקו כדי לקרב את ישראל לאביהם שבשמים>
באמת ובתמים לא הבנתי.
דומה שאהבת ארץ ישראל שבך - כמליצת הרבי הרא"ם מגור - קלקלה את השורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2006 00:27 |
|
| |
עצור כאן חושבים קם בשביל זה? ואנוכי לא ידעתי!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2006 00:16 |
|
| |
נבוכדנאצר
אם תרצה, תוכל למצוא את הפירוש הזה בספר "חידושי מיימוני שנלקטו בידי תלמידו נבוכדנאצר"
כפי שלמד מפיו בשיעור כללי בישיבת עצור כאן חושבים בהייד פארק תובב"א.
סמיילי.
אמנם זה מסוג הדברים שאינם צריכים כלל להיכתב כי הם פשטות הפירוש של הגמרא. וכי אתה לא
הבנת כמוני? ואיך הבנת אתה את המימרא הזו, לגבי פטור וחיוב?
***
פרופסור
אתמהה. אתמהה.
האם כוונתך שאיש ההלכה צריך להתכונן לעזוב את ארץ הקודש?
כמדומה ששגגה נפלה לפני השליט. צריך להיות: איש ההלכה צריך להתכונן להאחז עוד יותר בארץ
הקודש, ולתרום את חלקו כדי לקרב את ישראל לאביהם שבשמים.
וכי לשם מה קם עצור חושבים אם לא לשם המטרה הזו?
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 23:48 |
|
| |
יוריקס,
ראה צ' יברוב, מעשה איש, חלק ב, בפרק המוקדש למדינה והציונות. מופיעים שם כמה ציטוטים על חוסר האימון המוחלט של החזו"א בהקמתה של המדינה, ולחילופין שתשרוד מעבר לפרק זמן זניח. עמדה זו מקובלת גם על חוקרים העוסקים באישיותו של החזו"א.
ולגופו של עניין, השאלה הריאלית הניצבת לפתחינו איננה האם קיומה של מדינת ישראל מובטח או לא, אלא מה חובתנו בשעה זו? גם אם נקבל את ישיבת ארץ-ישראל כמצוות עשה מן התורה כשיטת יחיד, האם כרוכה בזה גם חובת מסירות נפש? ואין לך מסירות נפש כשעה זו בה עמד ועתיד העורף האזרחי לעמוד בסכנה קיומית. ואם נניח כי מצוות 'מלחמה' טומנת בחובה גם נטילת חיים, כלום מצוה זו מוטלת על הלוחם דייקא או על כל אחד מיושבי הארץ.
מחד גיסא, כל הקורא את הקדמתו המרתקת של ר' ישראל משקלוב לספר 'פאת השולחן' נוכח לראות כמה קרבנות נפש הקריב זה בשביל רצונו לדור בארץ-ישראל, ולא ניכר גם ברמז כי פקפק בזה או ביקש לשוב על עקבותיו בשל סכנת החיים המוחשית. קשה לראות בר' ישראל משקלוב, איש המעשה הגדול, מיסטיקן חולם שלא השגיח במציאות הקשה בגלל חזון ישיבת הארץ.
מנגד, בספר 'קול התור' (מבלי להיכנס לשאלת אמינותו של הספר) מתוארת דמותו של הגר"א כמי שמתלבט ארוכות אם לעלות לארץ-ישראל בשל חשש ליסטים, חיות ורעב, ורק הפסוק שנופל בפיו - בבחינת חצי נבואה - מסיר את חששותיו. האם מישהו מאיתנו זכה לנפילת פסוק בפיו במקביל לנפילת הקטיושה?
פגשתי בימים האחרונים יהודי ישיש מיוצאי גרמניה, שעלה ארצה חדשיים ימים לאחר אירועי נובמבר 1938. הלה תיאר בפניי את התלבטויותיו לאורך זמן, החל מעליית המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית לשלטון, דרך חוקי האפליה המטרידים וכלה ברדיפות יהודי גרמניה. לדבריו, רק הפוגרום המקיף שכנעו שהגיעה השעה להיפרד מאדמת גרמניה.
האם לא זו אותה שעה בה מחויב איש ההלכה והמציאות להרחיק מעליו חצאי נבואות, שברי שמועות ורסיסי אמיתות, ולהפנים בתוכו כי הגיעה השעה להניח לארץ ולייסוריה?
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 22:19 |
|
| |
אין דנים אי אפשר מאפשר.
[אגב, רס''ג חי חלק מחייו בארץ. אביי קיבל רוב תורתו מחכמי ארץ ישראל והעדפתו את תורת א''י (שקולה פי שניים מתורת חו''ל) מלמדת על שוני מהותי בין א''י לחו''ל ולא שוני מקרי.
ועדיין נשאר לך לבאר מאמרי חז''ל הידועים שצטטתי ואחרים רבים]
|
|
|
|
|
