| נשלח ב-21/8/2006 16:09 |
 |
| |
ואיי התחתנו איזה כייף..ש** עכשיו מה עושים..
בס"ד
"מאמר זה אינו קשור ישירות לשידוכים אך הוא בא להזכיר לאלו מבינינו שבשידוכים את הצדדים הלא נעמים הקשים שבחיי הנישואין"
בשעטו"מ לאחר יגיעה רבה, תפילות, ובכיות רבות. זכינו לקבל את אשר רצינו.
בן זוג שמח, מצחיק, פתוח, עם הצ'ופצ'יק בדיוק כמו שאנחנו רוצים...
אני יחסוך לכם את כל התהליך...
זהו התחתנו היה ממש יפה ושמח...עכשיו כבר מתחילים לסדר את המתנות מתנה מתנה במקומה
סידרנו את "כל" (כמה כבר יש לזוג הצעיר) החפצים במקום שנראה לנו.
זהו אנחנו מגרדים את אחרוני הנצנצים מהחופה.
זהו תם עבר לו החודש של ההתרגשות שמחה וכייף.
עכשיו גם השלמנו שבוע שינה, כדי להתאושש מכל מה שהיה חסר לנו.
אני בחור ממוצע, ולא קיבלתי נדוניה מספקת בשביל לשבת שבע שנים וללמוד בשקט,
אשתי ג"כ אישה צנועה וחסודה, באה מבית בהתאם, רגיל, ממוצע, לא משהו מיוחד.
עברו להם שלשה חודשים, מתחילים להכנס לשגרת חיים.
אך אבוי, אחרי החתונה לא הכל שמח, ולא הכל קל, ואלוקים לא מזרים מזומנים לבנק שלנו,
גם האושר לא בא ברגל.
עברה תמה לה שנה ראשונה, נולד לנו ילד, הילד הראשון, איזה שמחה איזה כייף.
כל הסבתות, שכנות, דודות(זוכרים אותם..?את אלו ששיגעו לכם את השכל מתי כבר תתחתני..) מחמיאים
עבר לו עוד חודש, הילד כבר יודע לצייץ, הוא עדיין חמוד..אבל חמוד מצייץ. ודורש טיפול, כבר לא כל שעה מחמיאים לך שהוא חמוד(זה לא אומר שהוא לא חמוד).
אוקיי בדיוק לנקודה הזאת רציתי להגיע.
נולד לנו ילד עכשיו מה. היצור דורש טיפול, ועוד יותר גרוע הוא לא נותן לנו לישון בלילה.
וכאן אני יביא ציטוט של שיחה בין שני בני זוג.
אחת בלילה. שקט. ...פתאום רעש עולה מאי שם..אה כן זה התינוק..אבל מה הוא רוצה, לפני שעה האכלתי אותו, החלפתי לו טיטול, אפילו נתתי לו שוקולד ...טוב נו..משה קום !! הילד בוכה...דורית, אבל זה לא תורי הלילה, זה תורך, מה פתאום תורי, הרי אתמול אתה יודע מי קם בשבילו בחמש בבוקר.
טוב, נו, אבל את יודעת שאני צריך לקום מחר לעבודה מוקדם בבוקר והבוס לא אוהב שאני מאחר..
וכך זה נמשך ונמשך, בסוף הילד כבר מתייאש וחוזר לישון ..ורק הזוג ממשיך לריב מי יקום בשבילו עד שהם מחליטים פתאום הם שמו לב שהתינוק הבין שהוא עושה בעיות..(איך הוא לא הבין את זה לפני כן)
בהתחלה זה טיטולים ואוכל אחר כך זה גם גן וממתקים
אחר כך זה גודל והילד לא סתם ילד הוא דורש הרבה תשומת לב
וכך הלאה והלאה
זהו תם הסיפור היפה..עכשיו חזרה למציאות.
כל הסיפור הוא רק תינוק אחד. אבל אני סמוך ובטוח שאתם רוצים יותר מאחד, לפחות שתיים, אם לא שלוש, ויש כאלה שכל מה שה' ייתן להם הם ישמחו (הווי אומר 12 ומעלה).
עכשיו לענייניו:
במקרה של התינוק (זוכרים..?) החשוב הוא שלא להתווכח, ועוד יותר חשוב זה שלילד לא יחסר בגלל שאנחנו לא סגורים על עצמינו באי אילו נושאים.
כשהוא תינוק זה רק טיטול ואוכל,
כשהברנש גודל זה אוכל וצומי.
כשהוא כבר ממש גדול זה כבר דורש זמן הקשבה לפעמים חום ואהבה(אנשים אל תשכחו את זה גם כשהילד בן 12 ומעלה הערה אישית חשובה) ולא תמיד הוא בוכה כשיש לנו זמן, ולא תמיד קל לנו עם הקריזות שלו, ובדיוק עכשיו הוא בחודש של דכאון, נכון שזה יעבור לו..אבל זה יעבור לו רק בעזרתכם האם אתם מוכנים לזה ?? גם כשהדברים לא יעברו כ"כ מהר וגם כשהם יהיו קשים במיוחד..
תזכרו מהויכוחים שלכם, הילד מפסיד !! היום זה אוכל מחר הוא יפסיד את הצומי שחסר לו וכו' והתסכול רק יגדל. מה זה שאלוקים הביא לכם ילד שבדיוק היום כשאני מפוצצת עבודה הוא נזכר שהוא צריך אותי. זה גם חלק מההתחייבות של אחרי החתונה.
האם פעם לפני השידוך, לפני הכל, ישבתם וחשבתם ברצינות, מה זה חתונה, מה קורה אחרי שנגמר החודש הראשון..השנה הראשונה והמאושרת ..מה זה אומר ילדים, מה זה אומר התחייבות, אם כן שתפו אותנו מה חשבתם ואיך חשבתם.
מה לדעתכם חשוב, ומה לא, מה יקרה ונצטרך לעשות סדר עדיפות כי אי אפשר שתי דברים..?מה יקרה ויתחילו ויכוחים בבית.עצבים וכו'. (בעז"ה שלא יקרה לאף אחד)
אני מקווה שזה יתפתח לדיון ולא רק יתקבל כמאמר יפה(או לא יפה)
מקווה שכתבתי והסברתי את עצמי יפה
נ.ב. הדוגמאות ודמויות, הם שמות ודוגמאות שעלו לי לראש באקראי ואין בינהם שום קשר למציאות.
נ.ב.נ.(נוסף) אני מקווה שזה יתפתח לדיון ופחות יתקבל כמאמר.
אם זה שווה משהו אז כל הזכויות שמורות למנהל הפורום.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2007 17:36 |
|
| |
מסכנים הילדים של מי שכתב את זה.
ולגבי אלה שמתדיינים על בן זוג שעוזר או לא עוזר, צריך לדעת שהרבה בחורים מלאים בכונות טובות אבל לא יודעים איך וצריך ללמד אותם, ובהדרגה ולא לצפות שכל דבר הם יתנדבו לעשות. גם תלוי מה האבא שלהם עושה בבית. ואם הוא מגיע מבית שבו בנים לא עוזרים, ויש המון בתים כאלה. וכנ"ל יש מצבים שהבעל צריך עזרה בתחומו ולאישה אין מושג.
וגם צריך לדעת שלא כל פעם שתינוק בוכה אמורים להרים אותו. הוא בוכה כי כך הוא מתבטא, בא ההורה ומפריע לו.
_________________
חכמים הזהרו בדבריכם
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2007 14:43 |
|
| |
סוף סוף מישהי נשואה, שלא מוציאה לכל הרווקים פה את האוויר.
ברקת,
תודה!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2007 10:17 |
|
| |
אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני גם אחרי המאמר של י_דבש עדיין חושבת ובטוחה שלהישאר רווק\ה הרבה יותר קשה ומתסכל.
הייתי הרבה שנים בשידוכים ועכשיו ב"ה כבר יש לי ילד. אז כאחת שהיתה בשני צידי המתרס אני יכולה להצהיר כאן בלב שלם: תקופת הרווקות הרבה הרבה יותר קשה!
הרבה יותר קל לקום לילד גם 4 פעמים בלילה ולקום תשושה לעוד יום של עבודה בבית ובחוץ אבל לדעת שב"ה יש לך בעל וילד, יש לך את מי לגדל, את מתקדמת במילוי תפקידך כרעיה וכאם, את מרגישה רוגע נפשי שיש לך בית משלך ומשפחה, שאת לא תלושה באי של חוסר וודאות ותהיות אינסופיות של:"מה יהיה איתי? למה מורידים אותי? האם אתחתן פעם? האם אני מידי בררנית? מה יהיה על האחים שמתעכבים בגללי? אולי נגזר עלי ח"ו להישאר רווקה כל החיים? אולי יש לי איזו שהיא בעיה? אולי יש איזה קטרוג עלי - אולי פגעתי במישהו ולא ביקשתי סליחה? מה עושים? על מה מתפשרים? האם צריך להתפשר? אולי סתם הורדנו הצעות?" וכו' וכו' ....
כשאני נזכרת בימים והלילות הארוכים של תקופת הרווקות המתמשכת אני יודעת להעריך את ה"קשיים" הכרוכים בחיי הנישואין.- אם יש שלום בית, אהבה ואמון בין בני הזוג- אז כל שאר הקשיים הם רק קשיים טכניים שנותר להתמודד עימם - לנשום עמוק, לאגור כוחות ולהמשיך הלאה...
אחרי הכל- ילדים לא נשארים תינוקים לנצח, זו תקופה שחולפת - הילדים גודלים ונעשה קצת יותר קל מבחינת הטיפול הטכני בהם, ובכל בעיה שנתקלים- בשתיים יותר קל לשאת משאות כבדים, זו הרגשה שנותנת כוח להתמודד עם הכל אחרי החתונה- התחושה שאת\ה לא מתמודד לבד!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2007 15:41 |
|
| |
נו,
אז מה המסקנה?
שלא להתחתן?
או - שלראות הכל שחור?
החיים מספיק קשים
לא צריך לעשות אותם עוד יותר כאלה
לראות הכל וורוד- זה הטבע האנושי שלנו
שאם לא כך - גם כוס מים היינו פוחדים לשתות...
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2007 11:31 |
|
| |
דבריך נכונים ומציאותיים!
רק שבעיות של בני זוג, שנופלות על שתיים, ובכך זה יותר קל,
זה לא כל כך נכון. מכיון שבעיות של זוג, של שניים, הם בטח קצת הרבה יותר גדולים מבעיות של אחד/ת.
מקוה שהובנתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2007 00:54 |
|
| |
חכמה יקרה!
אני הייתי אומרת די לצרה בשעתה.
כלומר גם להיות רווקים זה לא גן עדן ובודאי שלהיות נשואים זה לא גן עדן.
בסופו של דבר רוב האנשים מעדיפים להתחתן, מכאן אפשר להסיק שצרת רבים (ומיעוט רבים שניים)
חצי נחמה.- ז"א שגם בעיות שבאות על בני זוג - שניים מחילים אותם אז כך זה גורם למשא להיות קל יותר.
ולכן חשוב גם להתפלל על בעיתו ובזמנו: במקום שכבר חיי הרווקות לא יוכלו להמשך יותר. (אני עדיין לא ממש הרגשתי את זה על אף שיש תקופות)
וסתם כך חשוב מאוד להתפלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2007 00:31 |
|
| |
וואי וואי וואי
למה נפלתי על האשכול הזה?! למה????
הפחדים הללו לא עוזבים אותי, והאופטמיות שבחברותי, כנראה הרגיעה אותי איפושהו, ועכשיו זה החזיר לי את הכל בבום אחד חזק.
אז יש יותר חסרונות מיתרונות לנישואין???
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2006 23:58 |
|
| |
שושו999 את צודקת מאוד מצד אחד המושא חשוב ביותר! מצד שני מתי הזמן לדבר על זה?
אני נשואה עם ילד ולולא העזרה הבסיסית של בעלי ההיתי קורסת. בהתחלה זה היה נראה לי טבעי פעם אני קמה בלילה פעם הוא, לפעמים אני ישנה צהרים לפעמים הוא. ברור שהוא עושה קניות עוזר בנקיון הבית (במושגים שלו) וכד'. אבל אני רואה את חברות שלי שפשוט הם ה"אימהות" שזה אומר : נקיון, תחזוקה , כל נושא הילדים וכמובן עובדות והבעל או לומד או עובד ובזה מסיים את תפקידו. לא יודעת, עצוב לי שאני מדברת איתן ( אל דאגה,רוב חברותי הן כמוני).
בקיצור, רווקות יקרות תבררו טוב טוב את אופי הבחור אם הוא אחד שיודע לעזור, איך הוא בבית? וגם המנטליות של המשפחה קובעת מאוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2006 01:19 |
|
| |
דברים כדורבנות
צבי
על זה נאמר
אל תקח את החיים קשה אתה לא תצא מזה בחיים
קח את החיים באיזי
אם לא החיים יקחו אותך באיזי
חבר פורום "שידוכי חרדים"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2006 19:18 |
|
| |
הנושא באמת טעון ורציני , ובזמן השידוכים לא חושבים על זה או שמנסים קצת לברוח מזה
וכשנגיע לזה ב"ה... אז ניסתדר
אני זוכרת פגישה שלי אם איזה בחור שאמר מפורשות שהוא יהיה מוכן לקום בלילה
היתי בהלם הסמקתי כולה יצאנו פעמים וכבר ככה הוא מדבר
(כשסיפרתי לחברה היא אמרה לי יקום למה ??? אמרתי לה לתינוק אני יודעת ???)
אם כבר מתי אתם חושבים שזה הזמן הנכון ביותר לשאלות מהסוג הזה ?
תוקן על ידי - שושו999 - 23/08/2006 19:19:54
חברת פורום "שידוכי חרדים "
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2006 17:51 |
|
| |
האלי,
אני באמת המומה!
ככה בחור אמר לך?
זה ממש כמו בתרבות החילונית,
מתחתנים ואם לא מסתדר או שמוצאים בן/בת זוג אחר,
אז מתגרשים.
זה ממש לא הדרך הדתית-חרדית להסתכל על כל מוסד הנישואין.
הבחור הזה פשוט בורח ממחוייבות.
ויש לי שאלה: מה ענית לו? או שלא ענית בכלל?
נכון, יש גם שכל שלא גדל עם הגיל.
אבל גיל וניסיון עושים את שלהם. ואם היינו עושים סטטיסטיקה, כנראה שיותר מבוגרים (גיל 23 ומעלה) מאשר צעירים חשבו ברצינות על הנושא.
אל תשכחו שר"ח אלול נכנס עוד מעט,
זה הזמן להשתפר, לפני יום הדין!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2006 17:39 |
|
| |
אוקיי כמה הבהרות
דבר ראשון צודקים פה כמה כתבתי רק את הצד הקשה אבל זה בכוונה כי אם הייתי כותב את הצד היפה שכולנו מכירים אז לא היה טעם למאמר.
ולכן אני אגיד שיש גם צד יפה בנישואין(מעבר למצווה) יש צד מאד יפה כל הנישואין זה דבר יפה אבל יש לפעמים קושי לא רוע, קושי, ולפעמים זה קושי רב ולזה אני רוצה שיהיו מודעים.
נערת בזק אני ממש לא רווק מתקדם
עוז והדר זה לא רק איך מבררים זה גם השאלה איך אני עצמי אתפקד בכזה מצב.
צבי דיה לצרה בשעתה..אך הפעם כשהשעון יחלוף השעה הבאה תהיה מאד כואבת (עלולה)
מיכל יש יותר ממשהו בדברייך
בחור ישיבה  
האלי אני ממש איתך ובדיוק לכן אני העלתי את המאמר הזה. אני רואה זוגות שחמש שנים אחרי חתונה הם עדיין נעזרים בהורים שלהם...
וגם פה אני אוסיף שיש צד יפה מאד בנישואין אבל את חלקו אני לא יכול לכתוב פה ובעיקר אני לא אכתוב אותו כי זה פורום פתוח. ויש לי חשש שאנשים שונים יבינו את זה בצורה מדי מעוותת.
עוז והדר דברייך האחרונים נכונים ולכן המבוגרים נקראים יותר מחושבים כביכול במיוחד בנושא של שידוכים
עכשיו לדעתי איך לעלות את זה בפגישה..תהיו קצת יצירתיים תשאלו את היושב ממול(או ליד, תלוי מי הנפגשים..) איך לדעתך תסתדרי אם לדוגמא אני אאלץ ליסוע שבוע מהבית..ואת נשארת עם שלושה זעטוטים ..אתם יכולים להמציא כל מצב שנראה לכם שיכול לקרות
אילו אלוקים היה משליך משמים כל מה שבני אדם מבקשים, היו כולם מסתובבים עם ראשים שבורים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2006 17:26 |
|
| |
בס"ד
האלי הכנסת אותי לדכאון עמוק..........
אמנם צריך להיות ריאלי ונשואים זה אתגר זה מחויבות, עמידה בקשיים וכו' זה עצם החיים.
אבל..... עם הכל החיים לבד גרועים פי כמה!!!!!
לא נותר לי אלא את אמרתו של מיודענו ישפאי
"קחו את החיים באיזי אחרת החיים יקחו אותכם באיזי!!"
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2006 16:58 |
|
| |
איך אמר לי איזה בחור שחצן אחד:
מה עושים כזה עסק .....?
מה יכול להיות, אז מתחתנים.
מקסימום....
זה כמו שאתה אוכל אבטיח - עד שאתה לא פותח, אתה לא משוכנע שזה טעים...
ואם זה לא... אז זורקים ומחפשים אחר....
- - -המומים? אני כבר לא.
אם יש כזה זילות בממסד הנישואין, למה מישהו מתפלא שבתים קורסים או חורקים במקרה הטוב...
וקצת בינה לאלף את כל המועמדים לנישואין - זה בכלל לא מיותר.
( גם אם גילאיהם נוסק ל 30...)
...
תוקן על ידי - האלי - 23/08/2006 17:00:35
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2006 16:48 |
|
| |
עוזוהדר,
אכן אני מסכימה חלקית עם מה שאמרת.. עם החלק הזה שזה נפוץ יותר בגילאים יותר צעירים...
אבל באמת התכוונתי גם למבוגרים ... ( יש מקרים שהשכל לא גדל עם הגיל )
את לא מכירה אנשים מבוגרים שחיי הנישואין תפסו אותם לא מוכנים בכלל ....?!
אוקי , זרים ומלמלות זה רק במשל -
אבל יש אין ספור דברים שבאמת מדמיינים אותם לא נכון.
שחושבים שלהתחתן זה עוד אקט שיש לעשות בחיים, מסוג הדברים שאתה עושה V
עליהם ומשוכנע כי סיימת את המשימה....
ושאפשר לעשות אותם מבלי להתכונן.. ולבנות עצמיות חזקה בשביל לשרוד בהם...
וכמו שלא יעלה על הדעת שמישהו יתקבל לאוניברסיטה מבלי לעבור מבחני סף ופסיכומטריים למיניהם,
וגרוע מכך, להכנס ללימודים סדירים מבלי לשלם את שכר הלימוד - למה חושבים שזה כך בחיי הנישואין??.
להסביר לך כמה זה לא נכון? נראה לי מיותר.
|
|
|
|
|
