ספורט: שנת הארקדי בבית"ר ירושלים

בעונתו השניה בבית"ר ירושלים, נראה שהכל מוכן לכך שגאידמק ינחית בטדי את האליפות, לראשונה אחרי 9 שנים. כעת רק נותר לו להוכיח שהוא מסוגל לנווט את המערכת, לתת שקט תעשייתי לארדילס ולהתמודד עם מערכת הציפיות הירושלמית. ככל הנראה זה לא יהיה קל

אישטוואן פישונט היה מבולבל. לפניו הונחה הצעה קוסמת מאיינטכרט פרנקפורט מהבונדסליגה, והקשר האיכותי שקל ברצינות לארוז את מיטלטליו ולחתוך לארץ המרצדס והב.מ.וו. משה דדש, האיש והסיגר, ראה איך התכשיט שלו בורח מבין האצבעות. מה עשה? הזמין את פישונט לארוחה בבית הקפה 'נאווה' בבירה. בהיעדר ניירות, הפגין דדש יכולת אימפרוביזציה מרשימה, לקח מפית ועליה כתב את פרטי החוזה החדש של הכוכב במדים הצהובים, פישונט נשאר. הסיפור הזה סימל את בית"ר ירושלים של פעם, אלופת הקומבינות והאילתורים, היחס החם והדלת הפתוחה, הקבוצה הכי ישראלית שיש. *--startremove**--endremove*

השנים חלפו. דדש עזב, בעלי ההון ניכסו לעצמם את הכדורגל הישראלי, גד זאבי הציץ וברח, פניג'ל בא והלך, ואז הגיע ארקדי. את עונת 2006/7 שתצא לדרך בסוף השבוע הקרוב פותחת F.C בית"ר ירושלים הכי רחוק שאפשר מדדש והמפיות. בתי הקפה הוחלפו במשרדי הנהלה מפוארים, במקום קירבה יש דיסטאנס אירופאי, ואת הג'ינס והטריקו הלבנה של מאיר פניג'ל תפסו החליפות והעניבות. האם דדש היה מאמין שלקבוצה שלו יהיה אתר אינטרנט שכדי להיכנס אליו צריך לשכור שרת ספייר? לא בטוח. 

אבל השאלה הגדולה בפניה ניצבים הצהובים-שחורים השנה היא לאן כל זה מוביל? בשנה שעברה סיימה בית"ר במקום השלישי, שנתן לה כרטיס לאופ"א אחרי עונה סוערת. השנה, עם תקציב רכש דימיוני, שחקנים בכירים בכדורגל שלנו, זרים יקרים ומאמן חדש, יכולה להיות רק מטרה אחת: החזרת האליפות לבירה אחרי 9 שנים. כן, מאז אותו דדש. על הנייר (או המפית) הכל טוב ויפה, אבל כדי לחגוג במאי, כל הכסף שבעולם עשוי שלא להספיק.

העונה של בית"ר תוכרע על ידי יכולת התמרון של קברניטיה, בין הלחץ העצום שמשתווה העונה רק לזה של שמעון בהיכל נוקיה, לבין מידת הסבלנות שיגלה בעל הסופרמרקט והקונים שלו. זו תהיה שנת האפס של ארקדי, אוסבלדו והקהל על הקווים. אז איך זה ייגמר? נדמה שבסוף כולם יודעים.

הזמן הצהוב? מיכאל זנדברג

בית"ר זה אני

אם תיכנסו *--startremove**--endremove*לאתר האינטרנט החדש והמפואר של בית"ר ירושלים, תוכלו לראות בעיקר פרצוף אחד. פניו של הבוס הגדול מציצות מכל פינה. תקופה קצרה אחרי שנכנס לחיי הכדורגל הישראלי בסערה, ארקדי גאידמק הוא היום בית"ר ירושלים, לטוב ולרע, תלוי את מי שואלים. על דבר אחד אין ספק, לאן שלא תפנו בכדורגל הישראלי, תראו את הבעלים של בית"ר.

קשה להאמין, אבל רק שנה חלפה מאז שהטייקון שהיה ידוע למעטים (בעיקר ליאחב"ל), הפך לאיש העסקים שהוזכר הכי הרבה פעמים בתקשורת הישראלית (509 אם אתם מתעקשים), ובפער אדיר מהמתחרים. ארקדי הספיק להיחקר תחת אזהרה בפרשת הלבנת ההון, להודיע על פרישה מכדורגל ולחזור בו באותו היום, להקים מפלגה, לבנות כפר לתושבי הצפון, לרכוש את תחנת הרדיו 99ESC, להביא את המונדיאל לחיילי צה"ל ולערוך מסיבה לכל המי ומי בביצה. יש כל מיני סוגים של ארקדי, רק תבחרו.

בין לבין הוא מצא גם זמן להתעסק בהובי העיקרי שלו. תגידו מה שתרצו על האיש, דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו. גאידמק לא עושה חשבון לאף אחד. מי שטוב נשאר, מי שמזייף, כבר לא ינגן בתזמורת של טדי. תשאלו את אלי אוחנה, ה-סמל של בית"ר, שהועף מהקבוצה בלי חשבון. תחשבו איך מיררו אוהדי מכבי ת"א ללוני את החיים אחרי שסילק את נמני, ותבינו את הכח העצום והכבוד שרוכשים הצהובים לבוס שלהם. המדינה זה אני אמר פעם לואי ה-14, ארקדי מיישם על בית"ר במאה ה-21.



שאלה של פיוזים

לזכותו של גאידמק ייאמר ששיטות הפיטורים שלו מגוונות. אוחנה גילה שהוא לא מנהיג דרך העיתון ("אי אפשר לעבוד בתנאים של אי אמון ותחת איום"), כשבית"ר של קאנן הבקיעה וספגה בסיטונות, הונחת היישר מהמדבר החייל האמיץ לואיס ("המאמן הראשי יהיה קאנן ועזורי יהיה עוזרו. לעת עתה אין לנו כוונה לשנות דבר בצוות האימון"). גם הצרפתי לא שרד יותר מחצי עונה עד התנגשות הטיטאנים הבלתי נמנעת ("אף פעם לא היתה לי בעיה עם ארקדי"). בטדי היה מי שטען שפרננדס המורכב פשוט גנב לארקדי את ההצגה.
 
אבל למהירות בה גאידמק מפטר מאמנים, יש גם צד אחר. קפריזיות ואימפולסיביות או חוסר יכולת לספק יציבות הן לא תכונות שאיתן לוקחים אליפות. ארקדי יכול לקחת כמה טיפים מיעקב שחר שיודע לתת את הבאלאנס בין דרישות הקהל לדרישות המערכת. הנשיא הירוק נתן לגיורא שפיגל גיבוי גם כשאוהדי מכבי חיפה דרשו את ראשו על צלחת, עד שגם לנשיא נמאס אחרי תבוסה ביתית לכפ"ס. כש-35,000 ירוקים רצו להעיף את רוני לוי אחרי החילוף מול רוזנבורג שעלה לשחר בכמה מיליונים טובים, הוא רתח ביציע, אבל נתן למאמן את הגיבוי. אחרי שהוסיף שתי אליפויות, יהיה לכם קשה למצוא מישהו בכרמל שיאמר מילה רעה על המאמן המצליח.

ולכן השנה הזו היא קודם כל שנת המבחן של ארקדי. עם חשבון בנק בעל מספר ספרות שיכול לשרוף מחשבון כיס, עם גב יוצא דופן מהאוהדים שנמצאים בכיסו ועם יכולת להביא כמעט כל שחקן, גאידמק צריך ללמוד את מגבלות הכח. כמה שפחות דיבורים, כמה שפחות איומים, כמה שפחות ויכוחים עם המאמן (מי אמר פיני גרשון ורענן כץ?), ובעיקר שקט וסבלנות. יעבוד? הנה מה שאמר ארקדי אחרי ההפסד לדינמו בוקרשט, שהיה המשחק הרשמי השני (!) של בית"ר העונה: "בינתיים יש לי סבלנות". בינתיים.


לואיס פרננדס. לא שרד

יעקב שחר. יודע לתת גב

הבעיות של ארדילס

"הוא אמר שהוא לא החליט אם להמשיך, ואני רציתי לגרום לו להחליט כמה שיותר מהר. ידעתי שהוא נאכל מבפנים. זה עשה לי כל-כך טוב"
(מישל אסייג-פולט, אוהד בית"ר, מסביר איך גרם ללואיס פרננדס לנטוש לצרפת)

כשאוסי ארדילס אימן את דינמו זאגרב, לא מקום סימפטי במיוחד, סיפרו הקרואטים שהיה קל לטפס עליו. נורה אדומה מספר 1. בראסינג קלוב, עוד מועדון שלא ידוע בסבלנות שלו, שלחו אותו הביתה אחרי שרשרת הפסדים קצרה. הנורה הפכה לפנס. ולמרות הכל, ארדילס נחת כאן, בטדי, גוב האריות של הכדורגל הישראלי. הבעיה היא שהאריות רעבים וארדילס צריך להסתדר איתם עם אקדח קפצונים. את כל המאמנים הקודמים שהבטיחו אליפות והיו בעלי תנאי פתיחה טובים יותר מאוסי, האריות טרפו ללא מלח, אז איזה סיכוי כבר יש לארגנטיני המנומס לשרוד?

ארדילס הוא האנטיתזה המוחלטת לצפיפות הירושלמית. מרוחק, לא מסתחבק, שקט, לא מאבד עשתונות במהרה, מרחק שנות אור מהטמפרמנט הים תיכוני של פרננדס. השנים באנגליה עשו את שלהן, וכשארדילס נתקל באוהדים הירושלמים שהקיפו אותו כשהגיע לנתב"ג, הוא קיבל מושג ראשון לאן הגיע. עוד לפני שהעביר אימון אחד הוא כבר הספיק לומר ש"בית"ר הוא מועדון מהמובילים באירופה". אחרי שהבין שבית וגן זה לא בדיוק קמפ נואו הוא כבר נשמע אחרת, ואמר בראיון ל'שם המשחק': "פה אני רק מסובב את הראש, אני מוצא 4-5 אנשים על הדשא, לפעמים זה 150, וחלקם באים ולוחצים ידיים תוך כדי עבודה".

המאמן של בית"ר לפחות קיווה לקבל 100 ימי חסד כדי להרכיב קבוצה שתשחק כמו שהוא רוצה, קלינסמן 06' סטייל. במחנה האימונים זה נראה טוב מול קבוצות קיקיוניות, הריחוק עזר, השחקנים נתנו צ'אנס והתמונה נצבעה לרגע בוורוד. רק לרגע. הפסד בגביע הטוטו משער עצמי בדקה ה-88 והפסד סביר שמשאיר סיכוי להמשיך הלאה באופ"א מול הרומנים, הם לא סיבה להעלות מאמן על המוקד. אבל הפסד במשחק אימון עם הרכב שלישי למ.ס. אשדוד זה כבר יותר מדי. ממש קו אדום.

הריטואל הקבוע הגיע מהר מהצפוי. חלק מהאוהדים קוראים לו להתפטר, הכיסא החדש משמיע סימני חריקה ראשונים, ולבוס יש סבלנות רק ל"בינתיים". ארדילס יודע ש"הבינתיים" הוא בין מחזור לשניים במקרה הטוב, ושהוא צריך לספק תוצאות ועכשיו. הדחה מול דינמו בוקרשט ביום חמישי תהרוס לבית"ר את העונה האירופית עוד לפני שהחלה. הפסד מול מכבי ת"א, ואוסי עלול להפוך למאמן עם הקדנציה הקצרה בעולם. אם הקהל יהיה מוכן לחכות וארקדי יבין שצריך זמן, נוכל לראות משהו אחר, השאלה היא האם מישהו מאמין שזה יקרה.


יחזיק מעמד? ארדילס

לחץ מהטריבונות. שקלאר

היציע המזרחי: לחץ לא מתון

"אנחנו רוצים לקבוע מי יהיו השופטים, מה תהיה התוצאה ומה יהיה מזג האוויר, אם לא, אנחנו נשרוף ת'מועדון" (אוהד בית"ר במערכון המיתולוגי של הגשש החיוור)

אוהדי בית"ר ירושלים הם זן נדיר, ציפור משונה. אי אפשר בלעדיהם, קשה מאוד איתם. ההזדהות המוחלטת שלהם עם הקבוצה כבר הפכה לשם דבר, אך נדמה שהשנה יותר מכל, ההזדהות היא עם איש אחד, הבוס. מעבר לכסף הרב שארקדי שופך בטדי, האוהדים רואים אותו בתור בועט במוסכמות הממסדיות, וזה למעשה סוד כוחו הבלתי נתפס בקרב הקהל בבירה. מה שעיצבן את מישל פולט, אותו אוהד שקילל את פרננדס, לא היתה היכולת על המגרש, אלא שהצרפתי "המציא לעצמו את תפקיד המנג'ר כדי לעשות על ארקדי קופה". אתרוג.

למרות תקופת הזוהר של 97-98, שבה היו יותר חברי כנסת מהליכוד ביציעי טדי מאשר במליאה, ועשן הסיגרים היתמר מיציע הכבוד מידי שבת, בית"ר תמיד היתה פריפריה. הקהל הירושלמי מביט בבוז בתל אביביות, אולי בקנאה, מתוך עמדת אנדרדוג מובהקת. לא משנה מה יהיו ההישגים במגרש, בית"ר תמיד תרגיש רדופה, שונה, אנטי מימסדית. גאידמק נחת באופן מושלם לתוך הוואקום הזה. היאחב"ל רודף אחריו, הסוכנות לא מקבלת את התרומות שלו, כולם מנסים להכשיל אותו כדי שהוא לא יגיע לצמרת. מספיק לקרוא את הטוקבקים באינטרנט כדי להבין שהקהל של בית"ר שייך לארקדי.

זה גם מה שאיפשר לבוס לעשות כרצונו, להעיף את אוחנה, לזרוק את קאנן ולשלוח גם את פרננדס הביתה. אבל לצבא הצהוב יש גם בעיה. לבעיה קוראים פתיל קצר. אולי זו התקשורת המקומית הלוהטת, אולי הר הציפיות שנבנה השנה, אבל נדמה שהפעם אוהדי בית"ר שוברים את השיאים של עצמם. אין באמצע, רק שחור או לבן. עדיין לא שוחק משחק רשמי אחד, הקבוצה חדשה לגמרי, ואחרי אותו משחק אימון עם הרכב משני באשדוד כבר צבאו האוהדים על רכבו של שקלאר ודרשו ממנו להתפטר ולקחת את ארדילס איתו.

השנה תהיה עונת המבחן של הקהל. האם יצליחו הצהובים לספק שקט וסבלנות לצוות האימון והשחקנים שלהם, או שמא אחרי הדחה מאופ"א, ארדילס כבר יבדוק אצל סוכן הנסיעות מתי ממריאה הטיסה הראשונה לאנגליה, ושתהיה אפילו במחלקת תיירים, רק לברוח מכאן. אולי כדאי לחזור לפני סיום למשימה של מיסייה מישל. "ידעתי שהוא נאכל מבפנים וזה עשה לי כל כך טוב", אמר ה'אוהד' על פרננדס. חלק מאוהדי בית"ר סלדו ממנו, חלק שמחו. העובדה היא שפרננדס עזב בגלל הקהל, ואם הצרפתי הלוהט לא הצליח להתמודד מול היציעים הגועשים, מה יעשה הארגנטיני הצונן. נורה אדומה? פנס אדום? נסו פרוז'קטור.


בכוננות. אוהדי בית''ר

NRG

מורעל בנשמה....

אין לנו ארץ אחרת..!! (אבל בהחלט יש לנו פורום)