|
|
| נשלח ב-3/10/2002 19:46 |
 |
| |
להתגבר או להתגדר, מהי הדרך הנכונה?
אידיאלית, ברור שאם יכול היה האדם להיחשף לכל דבר ולהתנהג בצורה הנכונה, כי הוא מכיר ש"ככה צריך להיות", אז אין מעלה נעלה מזו. זה לא נקרא אפילו 'לשמה', כי אינו צריך לכוין לשם משהו מסוים, כדי שידרבן את עצמו לפעול בצורה הנכונה, כי זה היה דבר פשוט מאליו כמו שזה נכון לנשום.
דרגה נמוכה מזו, היא זו שיש בה קונפליקט בין הצד הלא נכון והצד הנכון, אבל אין החשיפה מסכנת אותו כי יש לו רצון ראשוני חזק לעשות את הנכון (זה מה שקוראים "יראתו קודמת לחכמתו") ולכן ככל שמתגבר, זה נהיה לו יותר קל, עד שהוא עולה לדרגה העליונה הנזכרת למעלה, שהוא עושה את הנכון בצורה טבעית. (או איך שאומרים בפורום, ג'פרסון פשוט לא נותן לו לעשות את הבלתי נכון).
בשתי דרגות אלו אין שאלה, היחשף ופעל.
אבל מה יעשה אדם שאינו בטוח בנצחונו מול ההיחשפות? כמובן שאם חששו חזק שלא יוכל להתמודד, על זה ציוותה לו התורה 'ולא תתורו'.
מה אבל אם הוא יודע שסיכוייו טובים מאד להתגבר וגם אם ייכשל הוא נחוש ביראתו הקודמת להיות מאלו ש"שבע יפול צדיק וקם"?
האם יקח את הסיכון הקטן למען הסיכוי הגדול להתקדם, או שיגדור את עצמו בגדרים שלא ייחשף?
ישנם דברים שלא שייך לא להיחשף מפאת הסביבה של האדם המסויים. אז בוודאי שאין לו ברירה אלא ללכת על מסלול ההתגברות.
השאלה היא כללית עקרונית, כאשר שני הדרכים לפניו ורצונו עז להתגבר. נכון שחז"ל אומרים שאין לאדם לחפש ניסיונות, גם לא בדרך תפילה לד' (הגמרא בסנהדרין ק"ז לגבי דוד המלך). שיסמוך על ד' במינון זימון הניסיונות. אבל מה כאשר בדרך הטבע הוא ייחשף לניסיון ויש לו ברירה לסגת ולהסתגר בהתגדרות או ללכת 'כדרכו' ולהתגבר?
אם נשים לב, נבחין ששאלה זו חוזרת על עצמה בחיי היום יום. הכרעת הנושא וודאי תעזור לנו מעשית.
תוקן על ידי - רוני_גרין on 10/3/2002 7:48:14 PM
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2003 15:10 |
|
| |
מתענין,
אין נושא חינוכי-מוסרי שדנים עליו שאינו דוגמא לשאלת רוני.
להרשות אינטרנט? סרטים? ביקורת המקרא? צוותא של בנים ובנות?
התשובה אמורה תמיד להיות אינדיבידואלית ושונה מאדם לאדם וממשפחה למשפחה וכו'. אבל לפעמים כשלהכרעה האינדיבידואלית אין בירור מספיק, אז דרוש להכריע על פי כלל אובייקטיבי לנקיטת דרך [ראה אשכול "רובדי האדם", שאלה דומה בסדר הרובדים שהכריע בוגי]. וזו בעצם השאלה של רוני, ככלל היכן שאין הכרעה אינדיבידואלית האם עדיף אתגר להתגבר עליו או נסיגה להתגדר מבעדה!
תוקן על ידי - ווטו1 - 3/2/2003 3:11:08 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2003 09:17 |
|
| |
קשה לי להאמין שהחכמים פה הכריעו את השאלה ככלל.
כי יש נושאים ויש נושאים, לכא' אם מדובר בחשש של איבוד ראיה, גם אם נניח ששייך אחר כך לתקן זה לא תמיד מצדיק את הכניסה לאתגר המסכן.
לכן הייתי שמח אם תוכלו להביא דוגמאות לשאלתו של רוני
תודה מראש
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2002 08:43 |
|
| |
איריסים
בהחלט!
אבל להבין ולדעת מה זה "חנוך", מה זה "נער" ובפרט מה הוא "דרכו", דרוש המון לימוד.
אותו הדבר לגבי חינוך ההמונים, דרוש "לפי דרכו" פירוש: (גם) התקדמותו.
עם שיצא מפונדמנטליזם ואמונות טפילות, לא יתחנך בדרכים כאלו, אלא יסוג.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2002 00:12 |
|
| |
ומילים אחרות ,פשוטות וחכמות מה שאת אומרת בעצם :"חנוך לנער על פי דרכו..."
נכון!
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2002 19:57 |
|
| |
מתי להתגדר ומתי להתגבר, תלוי ביכולת. כתבתי על כך לגבי נושא אחר באשכול 'חשש פריקת עול, מיראה או מפחד?' ב 17/6:
העיקרון (של החכמים כאשר הם מתגדרים) הוא:
"איפוק שלם קל יותר מאיזון מושלם".
לכן כל זמן שהם לא בטוחים שיש להם כוח לאיזון מושלם, הם נוקטים בקו האיפוק השלם. אבל מצד שני, האיפוק השלם גורם להתפרצויות נגד בהיותו בלתי נסבל הגיונית או יצרית.
לכן הפתרון הוא, איזון נכון, שאינו עדיין 'המושלם' אבל מקדם אליו. האיזון הנכון הוא להתאמן ביכולת לאיפוק שלם ובו בזמן לפתח את יכולת האיזון.
זו נקודה אינדיבידואלית שצריך לדעת איך ליישמנה לגבי כל יחיד. לכן עוול עושים הרע-בנים הנותנים פסק גורף לכולם, בענייני נשים, אינטרנט וכדומה, בין המתירים ובין האוסרים.
התיאוריה של האוסרים היא:
'אם תתיר בגורף, לא תוכל לאסור לקטנים, אבל אם תאסור בגורף, עדיין תוכל להתיר לגדולים'.
אבל זה לא צודק כי פסק כזה:
א. מטיל אימה ציבורית
וב. גם אימה עניינית על הגדולים שמרוב ישרותם וזהירותם חושדים בעצמם.
הבעיה שרוב המנהיגים הם בעצמם בינוניים לכן אינם מבינים, אלא לנפש הבינוני.
(הפיתרון מאשכול התפתחות ההלכה באותו יום)
בעית הקיפאון ההילכתי (עליו עוררתי זה עתה באשכול חשש פריקת עול) היא שרוב המנהיגים הם בינוניים לכן אינם מבינים, אלא לנפש הבינוני.
דרך הפתרון הוא אחד ויחיד:
עד כמה שאפשר, יפסיקו לתת פסקים גורפים לכווווולם, אלא יקשיבו לנפש כל יחיד ויורו עבורו.
נכון זה קשה, אבל זה נכון. הקושי גם יוביל לכך שלא ייהפך ל'רב' כל מי שנהיה פופולארי בדרך זו או אחרת אלא כל מי שמבין לנפש היחיד ואז ובא לציון גואל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2002 15:51 |
|
| |
שמעתי מעשה "נורא" - ישפוט הקורא
חכם אחד אמר לחבירו כך -
"בכדי שתהיה מאוזן עדיף ששבוע תפסיק לקיים..."
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2002 20:08 |
|
| |
רוני, ברוך הבא
דעתי האישית, עדיף ליפול שבע ולקום מאשר לא לזוז, שזו היא הנפילה התמידית והקבועה.
כמובן מדובר רק באדם חכם, שהגדיר לפני היחשפותו, את הפרופורציה הראויה באותו הנושא. כלומר הוא הבדיל והבין את האמת והשקר שבאותו תחום.
הנימוק..... אביא אם יבוקש
שבוע טוב
תוקן על ידי - יהוסף - 10/5/2002 8:20:02 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2002 22:02 |
|
| |
רוני, שלום
מצטרף לדברי מיימוני, על הניסוח הנפלא שהפך נושא עמוק ומעורפל לחד וחלק וכמוכרע מאליו.
רגילים לומר 'שאלת חכם חצי תשובה'. ניתן להוסיף, 'ניסוח חכם תשובה שלימה'.
לגופו של עניין, יש לציין שכל חינוך דתי, הרי הוא כולו התגדרות, כך שדרוש שם חינוך להתגברות בעוצמה חזקה מאד (כמובן, לראוי לכך - לעשב שבכוחו לגדול לפי משלו של מיימוני). במיוחד דרוש לתקן את חוסר הביטחון העצמי בחשיבה העצמית הנובע מהחינוך לכניעה למוכתב.
תוקן על ידי - בוגיעלון - 10/4/2002 3:06:16 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2002 20:20 |
|
| |
רוני
ניסוח יפה וחשוב, שהאיר לי דברים רבים. הסדר מועיל תמיד להבנה.
הרווח המיידי הוא שאחרי הניסוח הזה, האם יש מקום לומר שהדרך איננה לנסות ולהעפיל מעלה?
שמעתי פעם מדרש יפה שדרש חכם בן זמננו: אם לכל צמח יש מלאך שעומד מעליו, מכה בו ואומר לו: גדל, קל וחומר שיש מלאך שעומד על כל אדם ומכה בו ואומר לו: גדל.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
