וועדות קבלה למוסדות חינוך

[בע"ב,

יש כאן אשכול שעוסק בנושא כלשהו. עיון הבוקר שלי בעיתונים העלה את הכתבה הזו וחשבתי שהיא מתאימה לכאן, ואולי גם תשכיל מישהו מהמתדיינים.

ולשאלתך -
יש לי הרבה ביקורת על האשכנזו-צנטריות של העולם ממנו אני באה, אבל איני זוכרת שאי פעם בביה"ס בו למדתי דחו קבלת תלמיד או תלמידה בגלל המוצא של סבא שלהם. כנ"ל לגבי מורים וכד'.
בכל מקום יש בעיות. לא בכל מקום הבעיות זהות...]

אמשלום
כמה אתיופים יש בבתי הספר של ערכי תנועת העבודה ודומיהם?

ספרדי? לא בבית ספרנו (צבי אלוש, ידיעות אחרונות)

http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/531/672.html

קבוצת חרדים ממוצא ספרדי, הטוענים לגזענות של מוסדות החינוך החרדים-אשכנזים הקימו אתר אינטרנט חדש בשם frenkim (פרענקים) שמטרתו לסייע למשפחות ספרדיות שסבלו מקיפוח להתקבל למוסדות החינוך הנחשבים

גם וגם,
אתה צודק, ובכל זאת. אילו היתה רבנות ראשית אמיתית אפשר היה לתת לזה גיבוי הלכתי בצורה של תקנה. (לא שבאמת צריך תקנה לזה, מפני המלעיזין).

bt,
מה זה "הטוב בכל הנוסחים"?  הודו יהיה שם לפני או אחרי ברוך שאמר?  עלינו יהיה לפני או אחרי שיר של יום?  וגם אם תהיינה שתי האפשרויות, הרי מי שיקבע בסוף מה יאמרו בפועל יהיה שליח הציבור.  בכלל, אנחנו מדברים על אופי שונה של תפילה.  בבתי הכנסת הספרדיים יש שותפות רבה של כל המתפללים; בבתי הכנסת האשכנזיים הקהל דומם ורק קולו של הש"ץ נשמע.  סידור לא ישנה את העובדה הזו, ולא ישפיע על מי שהתרגלו לסגנון אחד לקבל את הסגנון השני כטבעי.

ממללא,
אני מבין את הצורך בנוסח אחיד ובטשטוש גבולות וכו'. למה אין נוסח אחיד באמת? נוסח שיכיל את הטוב כל הנוסחים? אני רוצה לומר למשל 'רזא דשבת' בערב שבת  .
האמת שבעיית הנוסח מטרידה אותי פחות מבעיות תרבותיות דומות. למשל סיפור מסירת התורה שמסופר תוך התעלמות טוטלית ממחברים ויצירות ספרדיות (אני מדבר כמובן על מאות השנים האחרונות), דמות הרב שמעוצבת על פי הדגם האירופי דווקא ולא על פי הדגם מארצות המזרח (רב קשוב לסביבתו ומעורה בה, פתוח יותר לעולם הגדול, לאו דווקא גדול בתורה וכו'), או העובדה שרב חשוב כר''מ אברהם נ"י ויזרח לא ידע על קיומם של סידורים ספרדיים או בתי דפוס במזרח, ועוד כהנה וכהנה.

במחשבה שנייה, הבעיה הייתה קיימת אולי בימים נוראים שאז באמת התעקשו שכל הישיבה תתפלל יחד והתפללו במנגינות אשכנזיות, וזה אכן גבה מחיר כי החג הופך לחוויה של ניכור בשביל מישהו שרגיל למשהו אחר.

אני חושב שברוב המקומות כבר יש היום מניין ספרדי לחפצים בכך. אני לא יודע אם זה טוב. לדעתי היה עדיף נוסח אחיד שיש בו מכל דבר, ולא כיתתיות על בסיס גנטי.

ממללא,

כתבת - "אני לא רואה פה דיכוי אלא קונספט מיזרחניקי עתיק ימים של 'נוסח אחיד' בא"י".

לפעמים, ה"נוסח האחיד" הוא סוג של דיכוי ואפליה (לא מכוונת, לא קונספירטיבית, אלא לא מודעת) - מדוע שהנוסח האחיד יהיה דוקא נוסח אשכנז (או ספרְד)?
חבר מזרחי שלמד בישיבות תיכוניות ובישיבת הסדר, סיפר לי שלא משנה כמה מזרחיים היו בישיבה, ולעתים הם היו הרוב (דומני, שדיבר על ישיבת ההסדר), נוסח התפילה תמיד היה בנוסח אשכנזי (גם המנגינות וכו'). למה?

_________________

ביטי,

בבסיס אני לא רואה פה דיכוי אלא קונספט מיזרחניקי עתיק ימים של 'נוסח אחיד' בא"י. באף מקום גם לא מחלקים סידורים בנוסח 'אשכנז' למי שהביאו אותו מהבית.

אני למען האמת גם לא מוצא דרך לשנות את זה, במערכת החינוך המזרחיסטית שיש בה מכל העדות והסוגים. מה יעשו עם ילדים מעורבים? מה יעשו אם ילדים להורים ספרדיים שמתפללים בבי"כ לא ספרדי? ומה עם תימנים בלאדים ושאמים(בברכונים שמחלקים בשמחות יש לאחרונה אופנה לחלק ברכונים שיש בהם ברכת המזון בכל נוסח).

ככל הזכור לי, היא אמרה שכמעט לא היו בתי דפוס בארצות המזרח. ברור שאין טענה שלא היו בכלל, אבל ברור גם שהם היו הרבה פחות מפותחים בנושא זה, כמו בהרבה נושאים אחרים.
באשר לסופרים, אתה שוב נטפל לדוגמא אחת, ואני שואל אלו סופרים בעלי ערך, וכמה, היו בקהילות היהודיות בארצות המזרח? דומני שהיא דווקא הזכירה את שושנה דנן, וגם היא לא יכלה להביא עוד. תעשה השוואה מהירה ליהדות האשכנזית. אני כבר לא מדבר על אנשי מדע וכדו'.
ולגבי הסידורים, זו היתה הטענה של רייכנר בכתבה, שאין סידורים. הוא כנראה מתכוין לסידורים מודרניים, או כאלו שמכילים את התפילות הציוניות. באמת 'רינת ישראל' הוא דוגמא טובה, וצל"ע.
נו, אז באמת מדוע אנשי עדות המזרח לא מחלקים אותו? ומדוע הם לא מצאו סידור (כמתואר שם)?

ר' מיכי,

לא ברורה לי הטענה שלך וההשוואה לספרות. יש אין ספור מהדורות שונות של סידורים בנוסח ע"מ, לרבות מהדורה של רינת ישראל עם כל התוספות של הציוינים ליום אידם. יש לי מדף שלם בבית של סידורים בנוסח ספרד/אחיד שקיבלתי בכל מיני הזדמנויות בחיים ואין לי מה לעשות איתם...(אם כבר בא לי לגוון, אני מעדיף ללכת על אשכנז).

ר' מיכי,
היו כמה בתי דפוס באיטליה, היה בארם צובא, היה בבגדד, במאה העשרים היו בצפון אפריקה, היו בעוד מקומות.
לפני שואת יהודי אירופה היתה יהדות ספרד לא הרבה יותר מעשרה אחוזים מן העם היהודי. כמות היצירה הספרותית שלהם, בכל התחומים התורניים, היתה בוודאי גדולה מהשיעור הזה.
אשר לסידורים, אתה שוגה. ישנם עשרות רבות של סידורים בנוסח עדות המזרח שמודפסים כאן. (יותר ממה שצריך, אבל זו בעיה אחרת). גם לסידור שחולק בירוחם, רינת ישראל מן הסתם, יש גירסה ספרדית מאז יצא לאור.
אשמח אם תפרט מה שאלת את המרצה מבאר שבע: על ספרות עברית חדשה, או ספרות עברית 'לדורותיה'. נקל להראות שבשני התחומים אין הצדקה לכך שלא השיבה לשאלתך. (אגב, סביר שעל יוצרים מזרחיים מרכזיים לא שמעת בגלל תיווך גרוע, לא בגלל שאין כאלה. דוגמה אחת - שושנה שבבו, שכתבה עברית בארץ במחצית הראשונה של המאה שעברה ונחשבת כיום לאחת הכותבות המעניינות ביותר בספרות העברית בכלל. אני מניח שלא שמעת עליה. על בורלא ויהושוע מן הסתם כן, וגם לזה יש סיבה).