| נשלח ב-6/9/2006 11:46 |
|
| |
אמונה חושית ויראת העונש - הרב יחזקאל לוינשטיין
הרב יחזקאל לוינשטיין, ר' חצקל, נולד בליטא, שימש כמשגיח בישיבת מיר, אותה ליווה
בהרפתקאות המפורסמות שהיו לה בבריחתה מפני הנאצים דרך שנחאי, עד הגיעם לישראל, ובסופו
של דבר שימש כעשרים שנה כמשגיח בישיבת פוניבז'.
אם יש משהו שמאפיין אותו ביותר, הרי זו האמונה החושית.
תלמידו הרצמן כותב בביוגרפיה שלו:
"אחת מבין המעלות המיוחדות שהמשגיח זצ"ל הצטיין בהן במיוחד היתה האמונה החושית, אמונה
בחוש בבורא עולם ומנהיגו, אמונה בחוש בשכר ועונש, אמונה חושית בעולם הבא ובגהינום, אמונה
חושית בקדושת התורה והמצוות וכו', וזכה להיות עמוד האמונה".
האשכול הזה יעסוק, אם כן, בדמותו של המשגיח, ב"אמונה חושית" ובשיטתו.
כמה מילים על ספרו של הרצמן: תולדות חייו, מקצת משיחותיו וסיפור הצלת מיר נקבצו בידי
תלמידו, הרב אלחנן יוסף הרצמן, נקבצו ויצאו לאור בשם "מופת הדור". המהדורה שבידי היא משנת
"חמשת אלפים תשלו לבריאת העולם, ירושלים".
בהקדמה, כותב הרצמן:
"יודעני שגדולתו למעלה מהשגתי, ואיני מתכוון כלל להעריך את מלוא קומתו הרוחנית". לכן מטרתו
היא להביא את "הנקודות המובנות לפי תפישתנו".
הקשר בין הרב לתלמיד נמשך, לפי עדות הרצמן, כעשר שנים רצופות, ממיר בליטא, בנדודי המלחמה
ועד ארה"ב ואחר כך ישראל. הוא מבטיח לכתוב "מה שראו עיני ומה ששמעו אזני ומספר דברים
שנודעו לי ממקור ראשון מוסמך".
ואז, לאחר שהוא מביא את הציטוט דלעיל על אמונתו החושית של ר' חצקל, הוא מביא בשם החזו"א:
החזון איש זצ"ל אמר: שהאמונה אצל המשגיח היא ברורה כמו מי שמכניס ידו לאש. וכוונתו שכמו
שכדי לדעת שהיד נשרפת באש לא צריך הסברים ודברי התעוררות, כך האמונה היתה ברורה
ומוחשית בידו.
וזה מה שהשריש בלב תלמידיו: אמונה ברורה.
הדברים הבאים נאספו מתוך הספר, אורגנו ונותחו. אם יש טעויות, הן באשמת הכותב.
ראוי להוסיף (במיוחד לאחר מו"מ בדבר עם אחד מחכמי ויראי השמים של הפורום בתיבה האישית,
שלא היתה דעתו נוחה מכתיבת הדברים, ובכל זאת כתבתי ואני מפרסם): מתוך הדברים משתמעת
ביקורת, לעתים אולי חריפה מדי, על תנועת המוסר ואפילו על הרב עצמו. צריך לזכור בשעה
שמעיינים שגם אם יש כאן ביקורת, מדובר באחד מאנשי הרוח הגדולים בעם ישראל במאה העשרים,
וצריך להיזהר בכבודו. אם לא הצלחתי לעמוד בכך, הרי זה מתוך העיון בדברים שהוא גורר ומוביל
למסקנות, וסליחתי אמורה כלפי מעלת הרב שבאתי להציע כאן את משנתו העיונית והמעשית.
תוקן על ידי עצכח ב- 06/03/2018 08:11:39
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2018 19:41 |
|
| |
קודם כל שיהיה ברור: אין אנו עוסקים עכשו בתפיסתו של הרב לוינשטין אלא בהסבר אפשרי, אולי צמוד יותר לפשט ההיסטורי, בדברי התורה בפרשת בראשית על תכלית האדם.
דומה שדברי בעל בעמיו תואמים לדברי הגרי"ד מבוסטון ע"ה, ב"איש האמונה" כמדומה, על הטיפוסים השונים של אדם המצויירים בסיפורי בראשית. אחד מהם הוא האדם היוצר, ואכן לו נאמר לרדות בארץ ולכבוש אותה. ומי שחי לפי הגישה הזו, מי שמשתמש בכישוריו כדי להיות, נניח, מהנדס או רופא או אפילו משורר וצייר, הריהו מגשים את כוונת ה' בבריאה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2018 18:45 |
|
| |
תלמידטועה
זו המטרה?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2018 08:55 |
|
| |
לעובדה ולשומה, לרדות בדגת הים ובעוף השמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2018 23:59 |
|
| |
תלמידטועה
טוב מאוד - למטרתו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2018 20:40 |
|
| |
אי אפשר לסרב לגדול, ואני לא המגן אברהם העולם שנאמר עליו שהוא טוב מאוד הוא העולם הזה הגשמי, לא עולם רוחני כלשהו, "בוראן משבחן, ומי מגנן, בוראן מקלסן, ומי נותן בהם דופי אלא גאין הן ומשובחין הם"
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2018 18:13 |
|
| |
בעל
אתה צריך מפרש צמוד שירחיב את דבריך, כמו מחצית השקל על השולחן ערוך.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2018 10:29 |
|
| |
וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, על מה נאמר?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2018 01:33 |
|
| |
תלמיד תלמיד היקר
הנשמה המתלבשת בגוף - זה רעיון שאינו מופיע במקרא. וגם הרעיון הזה מתחלק לסוגים. האם הנשמה היא אורחת? האם הנשמה היא מקור הטוב והגוף הוא מקור הרע? התפיסה האחרונה הזו קיימת, גם בתניא, אבל לדעתי - לדעתי - זה שיבוש חמור ומזיק. ויש להאריך ולהסביר מדוע.
ממילא, התניא וההולכים בדרכו מאמינים שסיגוף כלומר מניעת הנאות הגוף היא טוב מפני שהיא מונעת מהגוף הרע לקבל את שלו. (בתניא זה קצת יותר מורכב. גוף היהודי כנראה לא רק רע. אולי הוא מקליפת נוגה? תיאורטית. האם מותר להנות ממצוות? אבל עדיין כל הגישה כולה בעיני שגויה ומפרשת לא נכון את תכלית הבריאה. וכמובן עלי להצדיק את הטענה הזו, אבל מתאים לזה יותר אשכול אחר, וכמדומה שהיו.)
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2018 17:31 |
|
| |
כתבת כאן על 'סגפנות' . אמנם עניין הנשמה המתלבשת בגוף הוא עניין מוסכם מקצה לקצה ביהדות, ועל זה בנוי חלק גדול מה'תניא'. אך אכן תורת המוסר עודדה ביקורת עצמית וסגפנות. גם הרי לוינשטיין בחייו הוא היה סגפן . אמרו שלא נשען מעולם על כסא. ובעניין עסק התורה, וענייני העולם, הוא ייסד בפוניבז, שצא ישירו שירי שבת, שלא ימצא מי שאינו מוצלח בלימוד שיתבלט בשירה...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2018 21:07 |
|
| |
גיליתי בקונטרס שפירסם אחד מתלמידיו של הרב שמואל אויירבך, ובו דברים על הרב שמואל ורבנו.
תקופה מסוימת היה לומד לסירוגין יום אחד בספרא דצניעותא עם ביאור הגר"א ויום אחד בספר אור יחזקאל, וזה נורא למתבונן. התבטא פעם, כי המיוחד במשגיח זה התביעות הנוראות שלו. תביעות אלו ה'יורדות עד לשיתין' אינן נותנות לו מנוח, ותביעות כאלו אינם בנמצא בשום ספר. מרשימות: אמש שמעתי עובדא נוראה ממו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א בכינוס המוסר בב"ב, ששמע מת"ח נאמן שהיה נוכח בחדר בעת שנפגשו קברניטי המוסר בדורינו משרידי בית היוצר דקעלם, בעל המכתב מאליהו והמשגיח זצ"ל, והוא עשה עצמו ששקוע בעיון בספר. היה זה בתקופה שהגרא"א זצ"ל שימש גם כמנהל רוחני בישיבת פוניבז' וגם כראש וראשון בגייטסהד, ושמע כי המשגיח ז"ל מתרעם עליו על זאת, היאך יתכן שלא ירד ממדרגתו בטלטולים כאלו בארץ נכר וכו', ויען הגרא"א: מעידני בעצמי כי בהיותי בשדה התעופה באנגליה הנני חש כמו בהיכל הישיבה דפוניבז', )נורא נוראות!(, אולם המשגיח לא קיבל זאת והפטיר: נו, נו (הרב שמואל אויירבך ע"ה)
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2008 12:10 |
|
| |
שלוימלע
דוקא פירסם, עובדה שאני יודע את זה.
לענין, דוקא היו מהנחושים יותר שגם במחיר מאד יקר התעקשו על זה.
ר' לייב מאלין הודיע שהוא כופר בסמכות ר' יחזקאל ושדעתו שהוא מסכן את חיי הבחורים כך שהוא ידאג שכן יסעו.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 17:39 |
|
| |
האם אמונה חושית לא מחייבת בתיחסות להקמת מדינת ישראל, לקיבוץ גלויות ופריחת התורה בארץ?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2006 16:38 |
|
| |
שלוימעלה
איקון ירוק על המקור.
רמבמזל היקר
מדוע יש לי תחושה שאני שואל ואיני מסביר את עצמי היטב. ומנגד, אתה שואל אותי שאלות שכה
פשוט לענות עליהן עד שאני בטוח שאתה יודע את התשובה בעצמך.
שמא אהבתך הגדולה והמובנת לר' חצקל גורמת לכך?
א. חייב אדם לראות או להראות את עצמו? איך אחלוק על זה? (שאלה רטורית). אבל האם זה נוהג
בכל יום או רק בליל הסדר?
ב. האם המצוה להראות את עצמו כוללת לסדר כסאות? תמה אני אם אפילו ר' חצקל עשה זאת
בליל הסדר...
ג. שאלתי שאלה לגבי היחס למדרשים. האם ר' חצקל היה מקבל את הקביעה כי לא כל סיפורי חז"ל
הם היסטוריים, בניגוד לגישה האורתודוכסית הרגילה בימינו?
ד. האם אתה מודה לי שלא כל סיפורי חז"ל הם סיפורים היסטוריים?
אולי אזכיר את מה שכתב ר' נחמן מברסלב, כי אדם גדול עלול לטעות. ואם אניח גם כי זו טעות
לחשוב שכל סיפורי חז"ל הם היסטוריים, זה לא יהפוך את ר' חצקל לאדם לא גדול אם לא חשב כן.
(איקון מקווה שלא יצטרך להתענות עד שישחירו פניו או שיניו).
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
תוקן על ידי עצכח ב- 06/03/2018 08:48:13
|
|
|
|
|