פעם רציתי להיות משורר

מיימוני

התורה היא לא כמו הפילוסופיה, רוחו האחת של הרמב"ם כפי שהיא באה לידי ביטוי ב"מורה" ו"במשנה תורה"- היא רוח ההלכה

ופה המקום להבהיר מה בין הרמב"ם כפילוסוף, לבין הפילוסופיה בכלל.

פילוסוף, כמשמעותה המילולית של המילה היונית "פילוסופוס", הוא האדם השואף להכרה, ואילו הרמב"ם, לא שאף להכרה סתם. הוא שאף להכרת ה', והכרת אלוקים איננה פרט בהכרה האנושית הכללית אלא היא דבר מיוחד.

נקודת המוצא הרעיונית של הרמב"ם בעיסוקו בפילוסופיה שונה מזו של רבו אריסטו, והיא איננה שאיפה להכרת המציאות שאדם מסוגל לגלות בעולם, משום שאין הוא מוצא בעולם כשלעצמו משהו שראוי להכרה באמת. בכל העולם הנברא, הגשמי והרוחני כאחד. - אין הוא רואה משמעות תכליתית. כל אלה מציאותם תלויה בקיום תנאי כלשהו. אין הם קיימים מכוח עצמם. ולפיכך מציאותם איננה אמת. רק אלוקים הוא מצוי אמת. ונוכח אמיתות הימצאו מה ערך ומה טעם יש בכל דבר אחר, שאינו בגדר מצוי אמת משום שקיומו מותנה בדבר שהביא לקיומו ואין הוא קיים בכוח עצמו – הפילוסופיה של הרמב"ם היא כולה אמונה באלוקים.

שבת שלום





תוקן על ידי - איקה - 6/20/2003 1:57:09 PM

מסתברא

אני סבור שאדם צריך לחפש ולברר.
חלק מהמחיר הוא אפשרות הטעות.
מה שאיני מסכים לו הוא לשבח אדם שיצא ובעט על שיצא ובעט.
זה לא חלק מהתרבות האישית שלי.
אני מוגבל? מצומצם? בסדר. הנה, מצאת את אחד הגבולות שלי.

(איני יודע אם להטריח על הציבור בבירור הגבולות האישיים שלי...)

יש לי משום מה רושם שאתה מבקש להוליך לכיוון כלשהו. אולי לכיוון של: מה אתה רוצה, אתה בעד בדיקה ודרישה, והוא בעד בדיקה ודרישה, הוא הסיק מה שהסיק, ואתה מסיק מה שאתה מסיק, ואתה פותח בפני אחרים את הדרך לעשות כמוהו.

האם זה מה שאתה מתכוון לומר?

אז למה לפתוח בי? מדוע לא תפתח ביחס לקב"ה, שברא את העולם, וברא בני אדם, ונתן לכל אחד בחירה חופשית לבחור את דרכו - ורק תובע ממנו לשלם מחיר על מה שבחר, בתבונה או בטפשות, לטוב או לרע, (אלא שרק א-ל דעות יודע להכריע אם האדם הוא צדיק או רשע).


שחרית

מי אמר שבעיני לימוד תורה משול למוזיקה?
אולי זה יותר כמו מתמטיקה ופילוסופיה?


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הרמקולים של יריד 'שבוע הספר' הודיעו:
הסופר משה אופיר חותם על ספרו החדש 'ללכת יומם ולילה' בדוכן 'עם עובד'.

מיהרתי לשם. ובעודי מעלעל בספר הזימתי-פילוסופי החדש, החלפתי כמה משפטים עם מיודענו הסופר.
הוא מצהיר שהתהליך שעבר עליו הוא אישי לחלוטין, הוא איננו מייצג ואפילו לא מסמל את תנועת ה'חזרה בשאלה'. לדבריו מאז הכתבה בעיתונות מבקשים צעירים חרדיים את עזרתו ביציאה לשאלה, והוא אינו מוכן לשתף פעולה.

הוא ממש נעלב כשניסיתי להשוות אותו ליהושע בר יוסף. אבל לדעתי, שניהם בחברה טובה של 'כופרים דרך המיטה' מיסודו של אלישע בן אבויה-אחר, (חגיגה טו. שאגב, את שמו 'אחר' הוא קיבל מפיה של אותה זונה, עיין שם).
מלבד הרפיסות, יש כאן גם עלבון לחילוניות, שכביכול אין בה מאומה חוץ מהדוניזם מיני. הודעתי לו בפניו שאינני קונה את ספרו, ולו רק בשל שפע הגסויות.

תוקן על ידי - אקדמאי - 6/20/2003 11:19:29 AM

אגב הנושא של אדם שנשר

שמעתי פעם דעת תורה ( אכזרית לטעמי )

כאילו ע"פ דעת תורה אחד שנשר מחובה להרחיקו

מהחברה , אני מדבר על בחורי ישיבה צעירים

[ גם ]

הנה :


כפי שאתם שומעים / יודעים בחברה הליטאית יש מושג שנקרא 'השקפה', השקופה (בחולם על הויו), ועל זה אני מדבר ,הרב שך / ועוד לפני כן
הרב מבריסק(הבריסקר רוב)טוו מין צורת השקפה שאומרת שיש לנכש עשבים שוטים,קרי : צעירים שלא כ"כ מאמינים בדת,דהיינו, להרחיקם
פשוטו - כמשמעו,בניגוד לחברה החסידית לדוגמא שכמעט לא תשמעו דבר כזה שמרחיקים בן אדם על רקע אישי של קשיים ,ועוד צעיר בישיבה יתנו לו הרבה יותר צ'אנס וינהגו כלפיו באורך רוח לפני שיגדירו אותו , אם בכלל.******************************************************************,מעבר למעשים קיצוניים שאני מגדיר כפליליים,אני מדבר בהחלט על ההשקפה,ואני יסביר את עצמי, ברשותכם, אם אפשר,(?!) מקובל לספר, שיש איזה מדרש עתיק ביותר שמספר,על תקופתו של ישו, תקופת ראשית היוולדה של הנצרות, שהיא כל כולה יצאה היהדות(!)שחכמי ישראל באותה תקופה,חששו מאוד לגורל העם ,שלא יגרר אחרי הכת (הנצרות),שעדין הרבה מהמתנצרים היו מעורבים בין היהודים ,ולכן שלחו כמה מבין היהודים שיתערו בתוך הגרעין הקשה של הנוצרים וילהיבו יעודדו ויצטרפו לקולם בהשמצת גדולי ישראל באותו הדור,וככה'יזרזו'את ריחוקם מתוך קבוצת היהודים ויהפכו מהר יותר לקבוצה מגובשת משל עצמם ויימעט

הנזק הנגרם מהם ליהודים.עד - כאן

בערך זה סיפור המדרש. זו בדיוק זו תמצית הרעיון שעומד מאחורי
ההשקפה הזו!!!אני לא מחדש כלום




[ זה דרך אגב אחת הבעיות הקשות שיש לליטאים ואפרט במק"א ]

מיימוני יקר,
אל נא תמנה אותי בין ה"אנו מסכימים", כי לדידי מסורת זה דווקא דבר טוב ורצוי.

אבל לא מסורת אחת, אלא הרבה מסורות (שלא עם כולן אתה צריך להסכים) ומכולן כשהן שזורות ביחד, עולה שירתנו.

"וכל התורה כולה נקראת שירה
ותפארת השיר היא
כשהקולות משונים זה מזה,
וזהו עיקר הנעימות"
(רי"מ עפשטיין, ערוך השלחן, הקדמת חו"מ)

אולי הוא בחן הדברים והגיע למסקנה ממך, למה זה מפריע לך? לא הבנתי

מסתברא

אתה צודק.

המילה "מסורת" מצביעה לא רק על האמונה והדת, ההלכה והתורה, אלא, למרבה הצער, גם על מנהגים, אמונות הבל, ואוסף שטויות שהולך וגדל מיום ליום - גם כזה שאתה מודה בו - כמו דגים מדברים, ח"י רוטל כסף למארגני הילולות ועוד.

חבל חבל שלא בחרתי במילה מתאימה יותר, כמו "תורה" או "הלכה", שלגביה אנו מסכימים שהיא מסמנת רק את הטוב והנכון במסורת שלנו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

"מפריע לי.. אדם שבעט במסורת שכולנו גדלנו עליה".

כן כן, שמעתי את זה קודם מאיזה מקום...

תוקן על ידי - מסתברא - 6/18/2003 1:52:33 AM

בעל עגלה

מאד נהניתי מהרעיון על הבקעה. יש לו מקבילה ברש"י בסנהדרין. לפי הגמרא עבר מנשה על איסור ערווה עם אמו. לפי רש"י, היא שאלה אותו מה יש לו בזה, הרי אין הנאה בכך (נגד פרויד! הידד!). והוא ענה לה: ודאי שאין הנאה. אין הוא מחפש אלא להכעיס את קונו.


אפשר גם לדרוש כל זאת לשבח. כמו איש ההדר של הרב סולוביצ'יק, הם ראו את תפקידם כטיפוס לשמים, ורצו לעשות זאת מה שיותר בכוחות עצמם. לא בתור מרד, אלא בתור שימוש בכוחות שה' העניקו להם, לכולנו כבני אדם.
אבל זה אינו עולה כל כך בקנה אחד עם ההסתכלות של התורה עליהם כחוטאים (למרות שחטאם לא מבורר כל כך בפרשה).


ועוד הערה, הערת ביקורת:
יש בעיני טעם לפגם בכל הנסיונות לשבח את המשורר הפורש ולדון באישיותו. אם ניתן ללמוד מכך משהו (בלי לשון הרע), למשל בשאלה אם חברה חרדית מסוגלת לאפשר תנאי התפתחות - ולא חנק - למשורר וסופר, מילא, החרשתי, זו שאלה מעניינת. אבל התרשמתי שיש כאן מידה לא מבוטלת של התפעלות מאישיות של אדם שפרש, ואפילו משמע קצת בגלל שפרש. וזה לא מצא חן בעיני. בתור חרדי. מפריע לי שמשבחים אדם שבעט במסורת שכולנו גדלנו עליה.

לסיים בדבר טוב: אני מסכים איתך שלא ברור עד כמה לעומק עזב אופיר את דתו. האם אדם מסוגל להפסיק אי פעם להיות דתי? האם אדם מסוגל אי פעם לאבד את אמונתו לגמרי? להיות נטול א-לוה? אין לך גהנום גדול מזה כבר בעולם הזה.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

עד שאתם מדברים על יצירותיו החילוניות של אופיר הבה ואטעימכם מביכוריו התורניים.

היה זה עת חגגו שמחת 7 ברכות לבחור מישיבת חברון שהתחתן עם בתו של ר' נתן שולמן.
אופיר שהוא איש ביישן מטבעו השתכר כדבעי ועלה לדרוש. אני חושב שהיתה זו הפעם היחידה שדרש ברבים למעט אותו ארוע בו שימש כרב פורים.

הוא דרש וכל הנוכחים לא קמו מהרצפה כולל ר' נתן שולמן, כי אופיר הוא חריף שכל בעל חוש הומור מטורף לחלוטין. (מה חבל שההומור עזב אותו עם הדת).
הוא אמר הרבה, הן דברי תורה והן חיסולי חשבונות עם חלק מהסובבים, אבל אני זוכר דבר אחד:

את פרשיית דור ההפלגה פותחת התורה "וימצאו בקעה בארץ שנער" . למה בקעה שאל אופיר ?
הרי רצו הם להגיע השמיימה. מדוע לא עלו על ההר הגבוה ביותר ?

והשיב: עד כדי כך הם התריסו, שגם בהר של הקב"ה לא רצו לעשו שימוש . את הבקעה בחרו בדווקא!

לא, זה לא אופיר. זה רק ווערט חביב שלו.

אל תנסו לנתח ולהחליט למה אופיר פרש. כי לא תצליחו. אני לא בטוח שהוא בעצמו יודע ואני אפילו לא בטוח שהוא בכלל "עזב".

שחרית

האם לא היה אשכול מיוחד על פוטוק לאחר פטירתו? נדמה לי שתיארתי את כתביו. אם לא, ראוי באמת לעשות כן.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

בהקשר לדיון המלבלב פה, הייתי ממליצה לקרוא את הספר "My name is Asher LEv"(בעברית בטח משהו כמו 'שמי הוא אשר לב') של חיים פוטוק, שבימים אלה תמלא שנה למותו.

בורג

הוא אשר טענתי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו