ראש השנה חג מטאפיזי?

מועדי ישראל -כמו גם מצוות התורה כולם- יש להם ערך עצמי בעולם המושגים של בן אנוש,

יש הרואים את התורה כמראה של מערכת חוקים מטאפיזית שהיא -התורה- מגיבה להם ומתאימה את מקיימיה לחוקיות זו ולהשלכותיה על חייהם, אך זו אינה התפיסה היחידה והאולטימטיבית של מצוות התורה, ניתן בהחלט לראות בתורה מערכת חינוכית ופסיכולוגית גם אם לא נקח בחשבון כללים וחוקים נעלמים כהשפעות ועולמות טמירים וחוטים מאחורי המסך בהם נמשכים כל חיינו שהם בעצם רק אחיזת עיניים.

חגי ישראל בתפיסת הרמב"ם למשל הם זמני שמחה שכל חברה צריכה לספק לבניה, העיתוי הוא מטעמים היסטוריים לציון מאורעות חשובים בתולדות האומה או מטעמים של מערכת החיים כחגים המגיבים לתקופות השנה ובעיקר לחקלאות שעמדה ביסוד החברה בזמנים קדומים.
למעשה כנראה שכל עוד היה תוקף לטעמים הפשוטים היו החגים כאלו הנגזרים מהחיים עצמם, לאחר מכן עיקר הכובד עבר למאורעות ההיסטוריה של עמנו.

יום כיפור הוא יום מחילת עוונות, כתגובה על מערכת עליונה אין צורך להסביר את משמעותו, אך גם בלי זה יש לו ערך רב, יום של עריכת מאזן, יום של חשבון נפש, פעם בשנה לעצור ולהתבונן עוד לא הזיק לאף אחד.

לראש השנה לא מצאתי משמעות ברוח זו, 
אם אני למשל מניח שלהקב"ה אין צורך ביום דין ואינו צריך לגזור ולכתוב פרוטוקולים גם לא במטאפורה, אני תופס את הגזירה וההשגחה כפונה אל בני האדם מתוך חשיבתם הם, אתה מושגח, אתה מוכתב,
מה אם כן אני אמור להרגיש בראש השנה כיום הדין.

להמחשה אוסיף,
בשנה שעברה פנה אלי חבר ביום שני של ר"ה ואמר לי: מזל שהיום הא' הוא הדינא קשיא והב' הוא הדינא רפיא (מושגים מהזוהר) שכן אנו גם כן משקיעים פחות ביום השני ותאר לך שהוא היה החשוב והקובע.
אמרתי לו: אני חושב שכל המשמעות של זה שהיום השני הוא הרפיא זה עצם זה שאתה עיף, הרי הקב"ה לא צריך לא קשיא ולא רפיא ולא דין בכלל, הכל פונה אליך ולפי המצב הנפשי שלך מוגדרים הדברים.

אך ברוח זו מסתבך לי כל הענין של קביעת יום לדין. (מה שבאמת תלוי במחלוקת רבי יוסי ורבי יהודה ואנו מתפללים כל השנה כרבי יוסי ובראש השנה כרבי יהודה, ראש השנה טז)  

בעב

אם תחליף בדברי ספרן את עיקר הדין ביום דין סמלי שנבחר בר"ה הכל א"ש.

אכן מבואר בספרי רבותינו האחרונים הנודעים שעל הדף.

ר' במפרשים שם (דף טז.) שגם ר"י מודה שעיקר הדין הינו ברה"ש ולק"מ.

רמב"ם הלכות תפילה פרק ב הלכה ו: