תקראו לבד:
זה לא שחברות הסלולר יושבות בלילות בחדרים אפלוליים ורוקמות שיטות תמחור בעייתיות (במקרה הטוב) ולא כשרות (במקרה הרע), במטרה להתפיח כהוגן את שורת הרווח שלהן. ההפך הוא הנכון - הן עושות את זה בחדרים רחבי ידיים ומוארים, בראש חוצות ובצורה הכי גלויה ובוטה. *:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
משרד התקשורת רואה את זה ולא עושה דבר. חוסר המעש של משרד התקשורת זועק לשמים, בעיקר לנוכח העובדה שמשרד התקשורת לא סובל ממחסור באינפורמציה על שיטות הפעולה של חברות הסלולר, מאחר שהדרג המקצועי של המשרד מושתת על צוות פקידים מקצועי וחרוץ במיוחד. הם ערניים לנעשה בתחום שלהם, חוקרים אותו ללא הרף ואת המסקנות מגישים לדרג הפוליטי. שם זה נתקע.
כך, למשל, היה במקרה של שיטת חיוב מינימום דקה. משרד התקשורת מודע זה זמן רב לשיטת התמחור הבעייתית הזאת. הדרג המקצועי חקר אותה והבין כבר מזמן שמדובר בשיטת תמחור שגורמת לצרכנים לחשוב שהם נהנים מהטבה, בעוד שבפועל חשבון הטלפון שלהם תופח בעשרות אחוזים.
אחת הבעיות בענף הסלולר היא רמת תחרותיות הולכת ופוחתת: לא שכחנו את הימים היפים כשסלקום נכנסה לשוק ולפתע המחיר צנח ל-9 אגורות לדקת זמן אוויר; לא שכחנו מה קרה כשאורנג' נכנסה לשוק ולפתע דמי השימוש הקבועים בוטלו בבחינת "לא דיברת לא שילמת". לעומת זאת, כיום חברות הסלולר בעיקר עסוקות בלהעתיק האחת מרעותה דרכים יצירתיות להערים על הלקוחות.
במדינה מתוקנת היה שר התקשורת מכהן בתפקידו קדנציה בת כמה שנים, שבתחילתה היה לומד את העניינים השונים, בהמשכה היה מגבש עמדות לגביהם והחל משלב מסוים היה פועל בנחישות וברגישות נגד חברות הסלולר. ואולם, פני הדברים הם כאלה שבדרך כלל או שאין שר, או שהשר חדש ועדיין לומד את החומר, או שעוד מעט הוא עוזב ומשאיר לבא אחריו את העונג שבהכרעה.
מכיוון שהמצב בהיבטים הטכנולוגיים, העסקיים והרגולטוריים כל כך סבוך, אולי נחוצה הקמתו של גוף מתמחה מקצועי ונטול פניות שישפוט את העניינים ללא השפעות פוליטיות. השר אריאל אטיאס, אולי הקמתה של רשות תקשורת אינה רעיון כל כך גרוע כמו שנדמה לך?