איפה מכבסים כביסה ...

שאלה קריטית זו עבור כל שיח ציבורי חשוף בציבור כשלנו שאינו מעוניין להראות בחולשותיו מן הדין שתידון בהרחבה עם עלותו של הפורום שלנו לאויר.
הנושא כבר הספיק בימי המפגש הקצרצרים שלנו לנגיעה פעמיים: בהודעת הפתיחה של הפורום וכאן http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=2047264

האם באמת יש אפשרות לכבס בפנים?
האם לא עדיף לכבס בחוץ על פני ללבוש לא מכובס?
והאם באמת נראה יותר טוב כאשר לא נציג את חסרונותינו משל בני אלוקים אנו או שמא לכל חברה ותהיה האידאלית ביותר ישנם חסרונות ודוקא מי שאינו מכיר בכך או טורח יתר על המידה להסתיר סופו שיבצבץ הקש מתחת למפתן באופן היותר גרוע?
מאיר

מאיר

תודה על שהעלת את הנושא שהציק לי הרבה זמן,
בציבור החרדי שלטת האימרה "כביסה מלוכלכת לא מוציאים החוצה"
האמנם מאז ומעולם כך היה? התורה לא הסתירה חסרונות על משה רבנו, השאלה היא ממתי התחילו להסתיר את חסרונותיהם של המנהיגים? שמזה באה האימרה שלדעתי היא קלוקלת "לא מוציאים החוצה כביסה מלוכלכת" בצורה הזאת אי אפשר לתקן את הטעוןן תיקון, התורה ספרה לנו חסרונות על משה, ללמדנו שהדרך הטובה לעשות בה את חשבון הנפש היא לא ע"י הסתרת החסרונות אלא ע"י דיון גלוי בחסרונות אפשר לתקנם.

גמר חתימה טובה

בשעה שמאיר כתב את הודעתו, עסקתי אני בכתיבת תגובה ארוכה באותו נושא באשכול הנזכר. היות ולדעתי צודק מאיר שהנידון שווה אשכול בפני עצמו אני מעתיק את הודעתי לכאן. 

הציבור החילוני והדתי-לאומי במדינת ישראל מרבה לבקר ולהטיח האשמות שונות ומשונות בציבור החרדי, בין שיש בהן ממש ובין שאין בהן ממש, הם אינם זקוקים למוציאי דיבה מתוכנו על מנת לעשות זאת. יחד עם זאת, ברור ששמחתם כפולה ומכופלת כשהם מוצאים משת"פים מתוך המחנה המחפשים דרך להוציא את דיבתנו רעה, באומרם "הנה גם אלו מודים בחסרונותיהם של החרדים". למרבה הצער, לא חסרים כיום אנשים מתוך המחנה הרואים צורך נפשי [או ממוני] לספק את הסחורה ולרכל אודות הציבור החרדי בפני עיתונאים שוחרי טרף, ללא שום תועלת שניתן להיתלות בה. אולם בין זה לבין ביקורת פנימית המושמעת בתוך המחנה ומגיעה לידיעתם המרחק רב, כאן כוונת הדברים היא לתקן ולהשפיע ואף הוצאת הדברים החוצה יש בה גם פן חיובי, לאמור "הנה החרדים עצמם פועלים לתיקון הליקוי". ברור אמנם שיתכן שייעשה בדברים גם שימוש לרעה, אולם כאמור עבור המעוניינים לעשות זאת ישנו חומר למכביר. העובדה שלא אחת אנו נמנעים מביקורת פנימית נוקבת, רק בכדי למנוע את חשיפת הדברים בחוץ היא טעות כפולה היות ובכך גם נמנעת ביקורת בונה וגם כשהדברים מתגלים עצם הטיוח וההשתקה גורמים לענ"ד לחילול ה' הגדול ביותר. האם עלינו לחפות על עבריינים ולא למוסרם למשטרה רק מפני "מה יאמרו"?

על נידון מעין זה נדמה לי שנאמרו דברי הגמרא במסכת ב"ב פט,ב "אמר רבן יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר אם אומר שמא ילמדו הרמאין ואם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו איבעיא להו אמרה או לא אמרה אמר רב שמואל בר רב יצחק אמרה ומהאי קרא אמרה (הושע יד) כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". החשש המרובה מ"מה יאמרו" מזכיר לי גם את חששותיו של ר' זכריה בן אבקולס במסכת גיטין נו,א שכלפי כל צעד שרצו לנקוט חשש הוא ל"מה יאמרו" ועל זה אמרו שם "ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקןלס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו" וכבר אמר החכם "מן הזהירות שלא תרבה להיזהר".

אין בכוונתי להמעיט בחשיבות של הזהירות הצריכה ללוות כל אחתד מאיתנו בבואו לכתוב ביקורת על הנעשה אצלנו, אולם אני טוען שאסור שזהירות זו תגרום להמנעות מכתיבה, היא צריכה להביא את הכותב לברור את מילותיו בקפידה ולברר את העובדות לאשורן וכמובן לכתוב בניסוח של אכפתיות ולא של השתלחות.

רק בתקופה האחרונה הועלו ב"בחדרי חרדים" מספר פרשיות של עבריינים בתוך המחנה, שבהוראת רבנים טופלו ע"י גורמים בתוך הקהילה בכדי למנוע את התערבות אנשי חוק בעניין, בדרך זו אנו מעודדים עבריינות. האם יש בכלל ספק שאנשים מעיזים לפגוע בזולת בנזקי שכנים; בגזל נכסי ציבור; במינויים לא כשרים וכדו' מתוך ביטחון שאף אחד לא יתלונן לרשויות בשביל לא להיות "מוסר"?
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.