"הגרי"ז מבריסק, ידוע בעולם בעוצמת היראת שמים שלו, ובבריסק אומרים שזה אפילו לא משל ליראה הנוראה של הבית הלוי זקינו. ור' חיים בן הבית הלוי אמר על רבי יהושע לייב, שאיפה שכולם גומרים שם הוא מתחיל. סיפור קטן וידוע על הגרי"ז מבריסק. בבריסק הוא הלך פעם לראות את המקוה להכשירו, היה מבקום באותה עת הרבי מסלונים בעל בית אברהם שהתלוה לרב בלכתו לראות את המקוה. במקום מישהו עורר אם אין באיזה מקום חשש זחילה, הגרי"ז כמעט התעלף במקום, סוף דבר התברר שאין כל חשש. שנים אח"כ כשהוא כבר היה בארץ, הגיע לפניו הגבאי של הבית אברהם מסלונים שהציג את עצמו ואמר שהרב בטח זוכר אותו מהמקוה. הגרי"ז הזדעק מיד וביקש ממנו שלא להזכיר לו את הסיפור, כיון שזה עושה לו רע".
שאלתי שם ואני רוצה לשאול ולשתף גם פה בהרהור שמטריד אותי.
כל הסיפורים היפים האלה לא עשו עליי רושם בגרוש, פשוט לא הרשימו אותי, ואם להיות כנה חלקם נשמעו לי מגוחכים, וגרמו לי לפרצוף לא נחמד.
יש ענינים שאני יודע שאו שאני לא בסדר בהם או שיש לי עוד למה לשאוף, אבל הסיפורים האלה הם מהסוג שגם בחלום רחוק אני לא שואף אליהם ולא רוצה לשאוף אליהם, הם בכלל לא אידאליים בעיניי.
יש מישהוא שהסיפורים האלה כן עשו עליו רושם ? אני טועה בהערכה שלי ? מה אתם אומרים ?
***** כותרת שופצה ע"י ווטו
תוקן על ידי - עצכח - 28/09/2006 22:24:26
עצם המונח הדוחה הזה, "יראת שמיים", נוטף גועל. אולי מישהו כאן מוכן להסביר לי, מה יש להתיירא מן השמיים, ומדוע יראה זו נחשקת בעיני חולי נפש מסויימים? אני רוצה להודיע לכם, כי למרות דגילתי בדתיות-לייט, מעולם לא הייתי ולא שאפתי להיות ירא-שמיים, לעולם לא אשאף לכך, וסיפורים על יראת-שמיים ויראי-שמיים מעירים בי בוז טוטאלי.
"שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל" אם אתה מבין מהו החן ואתה מכיר בערך היופי ישנה אפשרות שתכיר מהו הערך והמשמעות של האמת הפנימית המחייבת שכל יופי חיצוני אינו אלא משל בשביל להמחיש את הטוב ההוא ולא שאני תולה בך תקוות - כיון שלא נראה שאכפת לך מיחסי אנוש זה עצמו שמעולם יראת ה' הייתה בזויה בעינך רק מצביע על השורש של הרבה מהדברים שאתה כותב ואתה רק משתדל להוכיח את זה שוב ושוב..
_________________
נשלח ב-25/3/2011 00:31
ר' מ.אברהם הי"ו, חקר מהו ההבדל בין יראת שמים ל-OCD. נראה ששאלה זו צריכה להופיע לא רק ביחס ליראת שמים אלא ביחס לכל זהירות ואכפתיות. למשל, אדם שנזהר שלא להעליב את חבירו, ואם הוא אמר מילה לא מספיק עדינה הוא הולך בצער גדול לבקש סליחה - זו כפיתיות או יראת שמים?
נראה לי שהמדד הוא האם בסופו של תהליך חייו יותר 'בריאים' (עוד מונח שצריך להגדירו) או לא. למשל, יש אדם שפוחד מאד לחלל שבת, אך שִמחתו היא בשמירת שבת כהלכה, וחייו ודיקדוק ההלכה שלו ממלא אותו אושר ונחת, אצלו הזהירות היתירה וההחמרה הם נכונים, בריאים ומרווים.
דוגמא נוספת, אדם שמרוב 'לחץ' לכוון בפס' הראשון של ק"ש - איננו מסוגל להתרכז בפסוק, זוהי עצבנות חולנית. לעומת זאת, מי שהחשש מהכישלון גורם לו להתרכז יותר הוא בעל מדרגה.
אלו תכונות שכוניות, שנראות מאד קרוב זו לזו, אך יש הבדלים ביניהם שניתן לזהותם.
<><><>
ואם במעשייך עסקינן, על הגרי"ז מסופר בכמה מקומות, שבימי מלה"ע השנייה וכן בהפגזות בירושלים (מאוחר יותר) הוא לא היה בפחד, והלך לישון בנחת כדרכו בפיג'מה. כמו כן, מסופר [בספר במחיצתם] שלפני קיום מצווה היה דואג וחושש לעשות ככל יכולתו, אך במידה והיה מתברר שהדבר איננו בידו - הוא היה חוזר להיות רגוע ושלו. אם אכן זה היה המצב אצלו - נראה שזה שייך ליראת שמים ולא להפרעות.
נשלח ב-22/3/2011 19:52
הוא עונה רק לשוטים בני ברקים
נשלח ב-22/3/2011 17:48
אם כבר נשאלת ואתה מגיב, אתה אוכל רק כשר? מקיים יחסי אישות רק באופן המותר? ברור שלא כל העברות הן כיף ולא כל המצוות הן סבל, אבל בכל זאת יש הבדל בין התנהגותו של "ירא שמים" לבין זו שאינו.
_________________
נשלח ב-22/3/2011 16:58
סוסרטי כתב:
עצם המונח הדוחה הזה, "יראת שמיים", נוטף גועל. אולי מישהו כאן מוכן להסביר לי, מה יש להתיירא מן השמיים, ומדוע יראה זו נחשקת בעיני חולי נפש מסויימים? אני רוצה להודיע לכם, כי למרות דגילתי בדתיות-לייט, מעולם לא הייתי ולא שאפתי להיות ירא-שמיים, לעולם לא אשאף לכך, וסיפורים על יראת-שמיים ויראי-שמיים מעירים בי בוז טוטאלי.
יראת שמים = מוסרי ותו לא,
האדם שהוא מוסרי אפי' בחושך אפי' שלא כדאי לו, אפי' שהוא מפסיד בגללו, זה זה נקרה יראת שמים,
כלומר הוא לא מפחד מעונש או מה, הרי השמים לא מנעיש אף אחד, היא רק אוויר,
כך האדם המוסרי, הוא מוסרי מעצמו ולא מזולתו,
נשלח ב-22/3/2011 16:57
אתה חתיכת טיפוס שחבל על הזמן. אז שאני אבין אתה שומר כשרות או שאתה נהנה לבלוס שרימפסים להנאתך? בשבת אתה לא נוסע או שאתה רק עושה קידוש ומשם נוסע לים להשתזף? מה עם פסח אוכל מצות או גם מצות וגם פוקצ'ות ריחניות? אני באמת לא מנסה לקנתר רק להבין איך נראית שמירת המצוות אצלך.
נשלח ב-22/3/2011 16:49
סוס איני יודע על אחרים. מה הם מרגישים או חושבים. להבדיל אלף אלפי הבדלות- לו יצויר כי בביקורך האחרון בותיקן- האפיפיור היה יוצא לחצר מלווה עם פמליה של חשמנים ברוב טכס- מה היית מרגיש אם היית עמד קרוב אליהם? להבדיל אלפי הבדלות. היית מרגיש יראה=פחד- או יראת כבוד?.
נשלח ב-22/3/2011 16:46
אם זאת ההשקפה שלך אז למה אתה דוגל בדתיות לייט כהגדרתך?
נשלח ב-22/3/2011 16:34
סוס יראת שמיים אצל אנשים נורמלים- זה לא פחד- יראה= יראת הרוממות יראת כבוד, כשאדם חש כלפי גדול בצורה משמעית ממנו.
נשלח ב-22/3/2011 13:14
יש הבדל בין לקיים את ה"יש עניין" הכתובים בשו"ע
בין לא לעבור על איסור הנסיעה לכותל הרב מבריסק חשש מאיסור של כניסה להר הבית ולכן נרעד כולו
נשלח ב-10/10/2006 06:58
מיכי,
העיקרון שאין צורך לטפל עד שהעניין הופך להפרעה לתפקוד היומיומי, מלווה תחומים שונים בפסיכיאטיריה. השאלה מה היא הפרעה לתפקוד ומי שם לב אליה. בד"כ, בני ובנות הזוג, ההורים (בגיל צעיר) או חברים קרובים הם אלה ששמים לב ומעירים את תשומת הלב של האדם להפרעה לתפקוד, אם הוא עצמו לא מודע לכך ומבקש לטפל בעצמו. במקרים שתוארו כאן, גם אם באמת היתה כאן הפרעה לתפקוד, לא היה איש שחשב עליה כך, כי כל הסובבים ראו בדברים סימן לגדולה (לפחות לא בין אלה שדיברו וכתבו. איני יודעת מה חשבה אשתו של החזו"א על כך שהוא אינו ישן בלילות, וספק בידי אם - במקרה וזה היה מטריף את דעתה - היתה מתלוננת על כך). אם כך, בפועל אין הפרעה לתפקוד, כל עוד האדם עצמו והסובבים לו אינם רואים זאת כך. השאלה היא, האם בבתים אחרים ובמשפחות אחרות זה גם יהיה כך, ומכיוון שהדמויות הללו הן מודלים להערצה ואולי גם לחיקוי, זו שאלה שיש להתייחס אליה.
[איני מכירה את הרבנים עליהם מדבר האשכול, וכל דברי נאמרים ברמה העקרונית בלבד.]
_________________
נשלח ב-10/10/2006 00:31
ואולי ההבדל לא קיים? כלומר ההבדל בין יראת שמיים לOCD לא קיים, הרי באופן טבעי אין כל סיבה שנתעלף מחריץ במקווה, זה לא שולח אותות למוח שגורמים לו להתעלף, ייתכן והגרי"ז תיעל את הOCD שלו למקומות בהם אכן יש צורך -לדעתו כמובן- להשתמש בזה, הרי כל מרכיב בעבודת השם עשוי גם מביולוגיה, פיסיקה וכימיה, אף אחד לא מכחיש שבכייה ביום כיפור אינה תהליך במוח, כל הרעיון הוא לתעל את הכוחות הגופניים אל המקומות הנכונים, והנה לנו אנשים בעלי מעלה שתיעלו אף את הOCD שלהם למקומות הנכונים, כמובן זה לא מוביל אותנו לכך שכל שיגעון מוצדק, יש גבול לכמה ואיך לתעל את הOCD, אבל בכל מקרה הטיעון הוא שאין אבחנה בין יראת שמיים לOCD, אלא ישנה אבחנה בין OCD מוגבר מידי לבין OCD שמתועל נכון הן בכיוון והן בצורה, [נ. ב. זה קרוב לטיעון המפורסם של הגרי"ד ב"איש ההלכה", שאין כל רע מהותי בעולם, כל מה שצריך זה תיעול מדוייק של הכוחות הקיימים, "אין רע מהותית, יש לא מתועל"],
_________________
נשלח ב-10/10/2006 00:08
דומני כי השאלה הבסיסית כאן היא היחס בין יראת שמים לבין OCD. ישנה תופעה מוכרת בפסיכולוגיה, של אובססיביות וכפייתיות ביחס לקיום מצוות (כמו ביחס לדברים אחרים). שמה בישראל הוא OCD. רק בימים האחרונים שוחחתי עם מומחה (ד"ר לפסיכולוגיה) שתחום התמחותו הוא OCD (ואף נפגשתי אתמול לשיחה ארוכה ומרתקת עם אחד הפציינטים שלו), ושאלתי אותו כיצד הוא מבחין בין בעיה קלינית שבה יש לטפל לבין יראת שמים? הוא אמר לי שאין לו כל דרך לעשות זאת, ובעיניו השאלה היא אך ורק תפקודית: ברגע שיר"ש מפריעה לתפקוד זוהי בעיה, ומבחינתו יש לטפל בה. אם זוהי חששנות שמאפשר לחיות, זוהי יר"ש בריאה. כמובן שגם זה אינו קריטריון חד, ואכ"מ. ואכתי יש לדון בעניין: 1. האם זו טקטיקה או מהות? כלומר האם באמת אין שום הבחנה בין שני המקרים ורק כשיש בעיות תפקודיות יש לטפל בהן, או שמא יש הבחנה רק אנו לא יודעים לעשות אותה, ולכן משתמשים בקריטריון התפקודי? 2. אם באמת אין הבחנה כזו, אז מי מהקטבים הוא הנכון? האם הכל יר"ש, אלא שכשהיא מפריעה לתפקוד יש לטפל בה (=להמעיט ביר"ש?). או שמא הכל OCD, אלא שכשהוא לא מפריע לתפקוד אין טעם לעסוק בו. להיפך, הרי הוא מועיל לשמירת ההלכה, אז מה רע? 3. האם כל הגדולים שמתעלפים ממקווה או תרנגול לא כשר הדבר נובע מיר"ש, או אולי מ-OCD? ואולי גדלותם היא תוצר של OCD, שהרי הכפייתיות הובילה אותם ללמוד הכל כדי להיות מודעים לכל, וכך גדלו בתורה. 4. ישנה שאלה אחרת: האם החששנות הזו היא תוצר של אופי ונטיות מולדות, או של בחירה (או שניהם)? ועוד: האם זו אותה שאלה כמו שאלה 1?
