"הדיון כאן איננו כיצד למנוע ריבוי טבעי, אלא כיצד להתמודד אתו. הנושא של מניעת הריון במצבים מסויימים הוא בהחלט חשוב, אבל מקומו איננו באשכול זה ואולי גם לא בפורום זה."
לדעתי, אנחנו חייבים לדון על הנושא של מניעת היריון.
בציבור החרדי, מדי שנה נעשים ילדים רבים לילדים בעלי בעיות סוציאליות. האם העניין של "ולערב אל תנח את ידיך" מצדיק ילדים המשוועים לעזרת הסביבה. מדובר בילדים שאין להם קשיים מלבד בעיית 'ריבוי אחים'. האם אמא שלא מסוגלת להתמודד עם ילדיה מותר לה להביא עוד ילדים? אנחנו עומדים מול פצצה מתקתקת, כל העלמות ממנה עלולה לעלות ביוקר לחברה החרדית כולה.
אברך שילך לרב (רוב הרבנים), ויספר על בעיות העלולות להגיע בעקבות ריבוי הילדים יקבל הוראה המתירה נטילת גלולות מניעה. הבעיה, שכיום היא הלכה שאין מורין כן אלא ליחיד שיש לו אומץ לשאול. רוב הסובלים מבעיית ריבוי ילדים, הם אותם שאין להם שכל או שהם מתביישים לשאול כזו שאלה.
תוקן על ידי - חיים9999 - 16/10/2006 15:43:39
נשלח ב-13/7/2011 12:50
בן ציון
במקרה שאין חשש של הוז"ל,ואדם כבר קיים מצות פו"ר, בודאי לא שייך לנקוט בלשון איסור למי שעושה מניעה,ככה שמי שמזכיר לשון איסור בכה"ג, זה טעות גמורה.
נשלח ב-4/7/2011 00:47
קסת
בנטילת גלולות למניעת הריון אין שום בעיה של הוצאת זרע לבטלה, כשם שבשתיית כוס של עקרים אין בעיה של הוצאת זרע לבטלה. הכדורים הופכים את האשה לכזו שאינה בת הולדה, בדיוק כפי שזקנה ואילונית ומעוברת אינן יכולות להיכנס להריון, ואף אחד לא סבר שיש בכך הוצאת זרע לבטלה.
באמצעי מניעה של התקן תוך רחמי, אכן עלה הנידון של הוצאת זרע לבטלה, אבל נראה שגם כאן הדבר מוכרע להקל. ההתקן התוך רחמי איננו מונע מהזרע מלהיכנס לכל מקום ברחמה של האישה, אלא שבשל גוף זר ברחם הרחם איננה קולטת את הזרע, בכך הופכת האישה גם כן למעין עקרה זקנה ואילונית. הבעיה קיימת אולי בדיאפרגמה, המונעת כניסת הזרע לצוואר הרחם.
עינתי קצת בתחילת האשכול,אשכול מאוד מעניין עם הרבה חידושים.
אבל,השאלה שצצה בתחילת האשכול כל הזמן היא לא שאלה,יתכן שבהמשך האשכול מישהו שם לבו לזה,אבל לא היה לי כוח לעיין בכל האשכול.
הכותבים כאן הבינו,שהנושא של אמצעי מניעה שייך למצות פו"ר,לא תוהו בראה לשבת יצרה,או למימרת הגמ' היו לו בנים בילדותו וכו',וע"ז באמת שואלים ודנים וכי זה גורם איסור,אבל האמת שזה לא עיקר השאלה העומדת לפני הרבנים בנושא זה,השאלה מצד הסוגיא שג' נשים משמשות במוך,דהיינו,הנושא שכשאדם בא על אשתו עם אמצעי מניעה,יש כאן חשש של איסור הוצאת שכבת זרע לבטלה,ובזה יש נידונים על סוגי אמצעי המניעה השונים,אבל לא קשור כלל לענין של פריה ורביה.
באתי להוסיף מקור, ולא להוריד בערך המקורות שהבאת אתה.
_________________
הצטרף גם אתה למשתמשים באינטרנט מסונן, ולא תביא תועבה אל ביתך.
נשלח ב-27/12/2009 11:04
סייף משנה מפורשת היא!
פירוש המשנה לרמב"ם ביצה ה' ב'
הדברים שרשאי אדם לעשותם או שלא לעשותם אבל יש בהם קצת מצוה ויש בהם ענין תורני והם שקראם רשות
[לגבי לקדש אשה למי שכבר יש לו בן ובת]
נשלח ב-26/12/2009 21:12
כתב רמ"א אבן העזר סי' א' ס"ח, [ע"פ תרומת הדשן] "וכן אם יש לו בנים הרבה ומתירא שאם ישא אשה בת בנים יבאו קטטות ומריבות בין הבנים ובין אשתו, מותר לישא אשה שאינה בת בנים. אבל אסור לישב בלא אשה משום חשש זו". כלומר, לישב בלא אשה שזה איסור גמור אין התחשבות בחששות, אבל בשביל לקיים "ולערב אל תנח ידך" מתחשבים בחששות מסוג זה. ודון מינה לכדכוותה. ויעויין בתרומת הדשן.
תוקן על ידי סייף ב- 26/12/2009 21:22:40
הצטרף גם אתה למשתמשים באינטרנט מסונן, ולא תביא תועבה אל ביתך.
נשלח ב-21/12/2009 20:46
מתוך הציטוטים נשמע שקצת עניין יש, ולכן יש מקום לדון האם מבחינה מציאותית זה ראוי או לא
נשלח ב-21/12/2009 13:40
תלמוד בבלי מסכת ביצה דף לו עמוד ב
משנה. כל שחייבין עליו... ואלו הן משום רשות: ...ולא מקדשין.
גמרא. ואלו הן משום רשות:...ולא מקדשין - והא מצוה קעביד! - לא צריכא דאית ליה אשה ובנים.
יוסף הוא הקרייריסט הראשון במקרא, והפרשה טורחת לספר לנו ששני בניו נולדו לפני העומס הגדול בעבודה, בשנות הרעב. הגמרא לומדת מזה שאין להוליד ילדים בעתות מצוקה כלכלית - והאם אין הדבר נכון גם במסגרת המשפחתית?
פורסם:
18.12.09, 10:25
מה כל כך מסובך בחלום פרעה?
הפרשה מייצרת עניין גדול סביב פתרון החלומות של פרעה (מא, ח-טו): "וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה... וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ".
נדמה לי שבאופן יחסי לחלומות המקראיים, חלומות פרעה דווקא פשוטים לפתרון; שבע פרות בריאות בשר נאכלות על ידי שבע פרות שדופות: "וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה". שבע שיבולים מלאות נאכלות על ידי שבע שיבולים צנומות. החלום כמעט פותר את עצמו: שתי סדרות של שבע, דברים טובים, מלאים, בריאים ויפים מגיעים אל החלום ואח"כ נעלמים בתוך מחסור ושדפון. לפנינו חלום של מלך שחולש על ממלכה אדירה. כמה כושל יכול להיות הפתרון שהציעו החרטומים? מה כאן כל כך לא מובן? כפי שנראה מהמשך הפסוקים, פרעה לא מתלהב דווקא מהפתרון שיוסף מציע לחלום, הוא מתלהב מהפתרון שיוסף מציע למציאות. המציאות שהחלום מציג מבהילה ובשביל להבין את זה לא צריך תואר אקדמי בפתרון חלומות. יוסף כנראה הבין שפרעה לא זקוק לפתרון החלום, הוא זקוק לפתרון המציאות, הוא זקוק למשענת, הוא זקוק למשנה.
החלום ושברו
השורש שבר מככב בפרשה שלנו (18 הופעות) והוא ממשיך לפאר גם את המשך סיפורי יוסף. לשרש שבר במקרא משמעויות רבות; הוא מציין את הפירוק הכוחני והאלים (שבירת עצים, מצבות, עצמות ואף בני אדם ועמים), את המסחר בתבואה, את פתרון החלומות, ואת פתח הרחם ממנו פורץ העובר אל העולם. הפריצה בכוח הזרוע, פריצת מנעולי החלום ופריצת הרחם בעת הלידה מסמנים תפנית חדה בעלילה, ויוסף מלך התפניות החדות מופקד על כולם, עד כדי כך מופקד שהוא מכונה על שם יכולת הפריצה: "המשביר" או אם תרצו: "יוסף הפורץ". פתרון חלומות פרעה היה למשבר בכמה מובנים: הוא שבר את החלום - פרץ את חוסר המובנות שלו; בישר על משבר אמיתי בממלכה; ונוסף על כך העלה את הצורך לנהל ברצינות מדיניות של שבירת בר - מסחר מתוחכם בתבואה.
חיי המשפחה הדלים של הקרייריסטים
יוסף הוא הקרייריסט הראשון במקרא וכדרכם של הרבה אנשי קריירה, חיי המשפחה שלו לא זוכים לתשומת לב מיוחדת. כפי שראינו בפרשה זו בשנים שעברו, נשים רבות ניסו לשבור את לבו והוא לא הבחין בכך (כך על פי חז"ל). יוסף היה ממוקד בהצלחתו המקצועית. אחד התיאורים היחידים של חיי המשפחה של יוסף כורך בין מצבו המשפחתי לשנות הרעב (מא, נ): "וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב". האם הבחירה לדווח על כך ששני בניו של יוסף נולדו לפני פרוץ הרעב נועדה לצורך תיארוך גיל הבנים? האם רצה המספר לעדכן אותנו שחייו המקצועיים של יוסף בשנות הרעב היו עמוסים כל כך שלא היה לו זמן לעשות ילדים? מה רצה להשיג המספר ששזר בפסוק אחד את שתי העובדות הנ"ל?
ילדים הם לא תמיד שמחה
לריש לקיש, החכם הארץ ישראלי, יש הצעה נועזת לבחירה המקראית לדווח על כך ששני בני יוסף נולדו לפני שנות הרעב (בבלי, תענית יא ע"א): "אמר ריש לקיש: אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון, שנאמר (בראשית מ"א) וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב".
אם כן, הדיווח על לידת בניו של יוסף בא ללמדנו הלכה: בשנות רעב לא מביאים ילדים לעולם. בהמשך הדברים מוסיפה הגמרא ומבהירה שהדבר נכון גם מצב בו יש לאדם הפרטי אפשרות כלכלית להחיות את בניו (בדיוק כפי שהיה מצבו של יוסף) וזאת כיוון שאסור לאדם לפרוש מהציבור ו"כל המצער עצמו עם הציבור זוכה ורואה בנחמת הציבור".
העיר שלי, ירושלים, זוכה למקום של כבוד ברשימת הערים העניות ביותר בישראל (לצד רהט ובני ברק). אני מרבה לנסוע באוטובוסים, להסתובב ברחובות המלוכלכים של העיר היפה שלי, לראות את התפוצה הבלתי נסבלת של חנויות בסגנון 'הכל בדולר', המוכרות סחורה ירודה (made in china) שבוודאי נעשתה על ידי פועלים שזכו לתנאים בלתי אפשריים, שרק הם יכולים להסביר את המחיר הנמוך.
השאלה אם ילדים הם שמחה או לא היא לא בהכרח השאלה הרלוונטית לסוגיית הילודה. קשה לי לשמוע על משפחות דלות אמצעים המביאות לעולם ילדים רבים, קשה לי באותה מידה לשמוע על משפחות מרובות אמצעים המביאות לעולם ילדים רבים. יש בעולם המון ילדים שאין להם מה לאכול והיכן לחיות, יש המון דברים טובים שאנחנו יכולים לעשות עם הכסף שלנו מלבד להביא בעזרתו לעולם עוד ועוד ילדים. ריש לקיש לומד מיוסף הצדיק שבשנות רעב לא מביאים ילדים נוספים לעולם. מנקודת מבטם העצובה של הרבה מאוד ילדים ומבוגרים, המציאות בה אנו חיים בהחלט נראית כמו שנות רעב.
שלא יהיו אי הבנות (א)
יש סייג חשוב שמוזכר בתלמוד: "חשוכי בנים משמשין מטותיהן בשני רעבון". העקרון לפיו לא מביאים ילדים לעולם, לא כולל משפחות חשוכות בנים. התלמוד מבין שאנשים רוצים ילדים ושיש משהו אכזרי בנסיון לאסור להביא ילדים לעולם. אבל מכאן ועד 15 ילדים למשפחה יש כברת דרך ארוכה ומאוד מיותרת.
שלא יהיו אי הבנות (ב)
אני ממש לא בעד השיטה הסינית. התלמוד לא ראה את עצמו כספר ששייך לממסד שולט. לא הייתה בתלמוד (כמעט) פסיקת הלכה, ולא היו ליוצריו דרכי אכיפה, כל מה שנאמר בתלמוד הוא המלצה, הצעה, נסיון לשוחח עם ההגיון והרגש האנושי. זהו, זה הכל, ונדמה לי שכך זה צריך להיות.
שלא יהיו אי הבנות (ג)
אני חושבת שזה מאוד מסובך לפגוע בתמיכה הכלכלית במשפחות מרובות ילדים, אסור להעניש ילדים על חטאי הוריהם. מצד שני, מרגיז אותי לראות איך כספי המסים שלי מעניקים תמריץ לגידול בילודה. אין לי מושג מה עושים, אני רק יכולה לדווח שזה מאוד לא נעים להיות אחרונת משלמי הארונונה ברחובות העצובים של ירושלים.
שלא יהיו אי הבנות (ד)
נשים ולדניות זה לא בדיוק מתכון לבריאות. עשרה ילדים זה אומר עשרה הריונות מלאים (ובדרך כלל גם כמה הפלות)
בעיות ברגליים, ברחם, בגב ועוד ועוד. עשרה ילדים שמתרוצצים בבית דל באמצעים כספיים, זה לא בדיוק פרסומת לביטוח בריאות. את המחיר הגבוה ביותר על תאוות "בתינו הומים מתינוקות" משלמות הנשים. הרבה ילדים זה הרבה הריונות, הרבה עבודה בבית ובחוץ, הרבה פחות מנוחה והרבה פחות בריאות. תשאלו את הנשים החרדיות ואת הרופאים שלהן, בחדרי חדרים הם יגידו לכם את האמת.
ובבית המדרש של הטוקבקים
הפעם, כיוון שביוסף ובענייני ילודה עסקינן, נברך את המשנה למרא דטורא (להלן יואב) לכבוד יום הולדתו. במקרה דנן אין ספק בלבי שהילד הזה (שהוא כבר לא ממש ילד) הוא שמחה. שלחו ברכות איש לרעהו ולמרא דטורא, ובברכתו נבורך.
שבת שלום.
נשלח ב-19/8/2009 22:42
כל אדם צריך לאמץ לו מורה הוראה שיפסוק לגביו-לצערינו אנחנו לא מקורבים מספיק ותמיד לא נעים לשאול-וזה גורם להרבה בעיות
נשלח ב-14/12/2008 16:59
קוועטש קטן בדברי הרמב"ם
"אף על פי שקיים אדם מצות פרייה ורבייה, הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא ייבטל מלפרות ולרבות, כל זמן שיש בו כוח--שכל המוסיף נפש אחת מישראל, כאילו בנה עולם"(לשון הרמב"ם) אז אם כוונת הרמב"ם היא כוח פיזי, הרי אין בכך כל רבותא ואין צורך להזכיר זאת, שהרי כשאין לאדם כוח גברא איך אפשר לצוות עליו לערב,אלא שלכאורה הרמב"ם מתכוין לכוח במובן הרחב יותר של המילה, כלומר כוח נפשי ופיזי לגידול ילדים,נמצאנו למדים שני דברים האחד שיש מגבלה ללערב אל תנח ידיך,ולימוד נוסף הוא שמותר להשתמש באמצעי מניעה שהרי האיך לא יקיים את הלערב? הרי אין למנוע מצוות עונה. ע"כ.
