גברים, בבקשה דעתכם

אני חושבת עלי כנשואה.
חג מגיע, ועכשיו עושים את החג אצלנו.
אני מתה מפחד מהרגע הזהההההה!!!!!!!! ואני אסביר למה:
ידוע כבר שאני חוזרת בתשובה. מכאן נובע- שכל שאר בני ביתי חילונים.
ידוע גם שחילוני לא מכיר את המושג "עבודה על המידות".
יש לי 2 אחיות נשואות. אחת בקושי מתקשרת עם בעלה, והשניה מתקשרת יותר מדי עם בעלה.
הבעיה שלי היא עם האחות שמתקשרת יותר מדי. למה?
כי אם תשמעו איך הם "מתקשרים" אחד עם השני כשהם מעצבנים אחד את השני (שזה בעצם ככככככככככל הזמן) זה קטסטרופה.
הבעייתית פה יותר, זו אחותי. אמנם בעלה הוא טיפוס שיכול לעצבן את הילל הזקן!
אבל, כשהיא מתעצבנת עליו, היא טורחת שככככככככל בני הבית ישמעו, והיא גם לא מצנזרת במילים.(ואתם בטוח יודעים איזה לקסיקון רחב יש לחילוני כשהוא עצבני...).
בקיצור, פאדיחות.
אני יודעת בוודאות, שאין מצב שעצם העובדה שיושב איתה בשולחן, בן תורה, תלמיד חכם (הלוואי הלוואי ואני אזכה באמת לבעל כזה) יגרום לה לבלוע את הצפרדע ולשמור על טונים נמוכים.

מה היה עובר לכם, הגברים, בראש אם הייתם מגיעים למצב כזה?
 רגשי חרטה? איך נפלתי?
יוווו, מה אני אעשה?

כן, בטח.
דיברתי על זה עם אחותי הגדולה אתמול.
אפילו לה אין עצה בשבילי.
האפשרות היחידה שיש זה לדבר עם אחותי על הנושא, ולבקש ממנה לשמור על איפוק.
טוב, ה' יעזור... אולי אני אתחיל להתפלל עליה, שתרגע קצת?

פרימה את לא צריכה לומר לו את זה בפגישה הראשונה
מה שכן את יכולה לעשות
לספר לו תוך כדי שיחה על איזו אפידוזה משעשעת שהייתה עם אחותך
והוא כבר יבין לבד

_________________

פניקס, איך אני אגיד לו לפני (אזהיר אותו כביכול) "ת'שמע, יש לי אחות, קצת עצבנית, אז אם היא פתאום תחטוף קריזה על בעלה, ותתחיל לצעוק ולדבר לא יפה אז, אל תתייחס, זה תמיד ככה".
אני אגיד לו מראש הוא יברח!

פניתי דווקא לגברים, כי רציתי לדעת מה יעבור לכם בראש אם פתאום תגיעו למצב כזה.
לא נראה לי שאני אתחתן עם חרדי מבית, אבל גם בשביל בית חילוני, ההתנהגות הזאת מפדחת.

וחוצמזה, להראות להם שיש דרך אחרת...
תחשבו על מישהו שאתם מכירים, שיש בו תכונה מסויימת שאתם יודעים בוודאות שאין מצב שהוא ישתנה בקטע הזה.
ככה אחותי.
יצליחו לשנות זקן בן 100 מהרגלים שלו לפני שיצליחו להרגיע אותה.

ועכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, זו רק היא ככה במשפחה, כן? 
שלא תחשבו ששאר המשפחה שלי כך (או אני, ואז תפסיקו להיות חברים שלי... )

המשפחה המורחבת שלי, היא משפחה מאד מאד מגוונת.
יש חרדים פרומערים, יש מודרניים, יש מיזרוחניקים, יש מסורתיים, ויש גם הרבה חילוניים.

המשפחה המצומצמת שלי עצמה הינה חרדית לכל דבר, אבל אנחנו בהחלט באים במגע עם כל החבר'ה.

פעם אחת הזמנתי חברה להתארח אצלי שבת.
לא סתם חברה, אלא בחורה חסידית מבני ברק שהכרתי דרך חברה משותפת,
וזו היתה השבת הראשונה שהזמנתי אותה אלי.

שכחתי להודיע לאמא שלי  על העניין (אירוחים אצלנו זה דבר שבשגרה), וביום חמישי אחר הצהריים אמא שלי מודיעה לי: "עושים שיפוצים אצל דוד שמעון, אז הם יאכלו אצלנו את הארוחות"
"מה???? אבל הזמנתי את רחל לשבת!"
"נו, ואז?"
"לא יודעת, אבל הסגנון... אני מקווה שהיא תסתדר איתו".

המשפחה של דוד שמעון דווקא משפחה נחמדה, אבל מסורתית קלושה. בן בצבא, בת חילונית, בת בשירות לאומי, וילד היפר אקטיבי בן 11.

אני מתקשרת לרחל ומעדכנת אותה שיהיו אצלנו אורחים, ושואלת אותה אם היא בכל זאת מוכנה לבוא, היא אומרת "בכיף" (לזכותה יאמר שהיא בחורה עם ראש מאד פתוח, זורמת, ודברים מהסוג הנ"ל לא מבהילים אותה).

שורה תחתונה: חברה שלי הסתדרה יופי וכל הסיפורים של בן דוד שלי על המפקד שלו מהצבא דווקא שעשעו אותה, דודים שלי נורא התלהבו ממנה, הם טענו שזו הבחורה החרדית הכי חמודה שהם הכירו (מה, היא באמת חסידית מבני ברק? היא ממש עשר), בת דודה שלי (מהשירות לאומי) התאהבה בה, והיא- טוב, אם חששתי שזו השבת הראשונה והאחרונה שהיא תסכים לבוא אלי, התבדיתי לחלוטין, כי מאז (זה היה לפני שנה וחצי, בערך) היא הייתה אצלי לעוד 5 שבתות לפחות.

למה השאלה מופנית לגברים. אני בטוח שיש לנשים מה לומר גם!

אני חושב שמי שמתחתן עם בעלת תשובה יודע שיש הרבה שוני בינה לבין משפחתה שלא מתבטא רק בקיום המצוות.
אם אני הייתי בעלך לעתיד, הייתי מתמקד בחקירה אנתרפולוגית על התופעה... לא יותר מזה.

נ.ב. גם אם בעלך יבוא ממשפחה חרדית, תופתעי לגלות שגם ההתנהגות של חלק ממשפחתו גורמת לו לפאדיחות מרובות. מנסיון...

_________________

<<<It''s smart to be Smart>>>

אפשר להוות דוגמא לתקשורת טובה וחיובית, ואולי אחותך תלמד מכם. אז אדרבה כשהחג יגיע זאת הזדמנות טובה להראות שאפשר גם אפשר אחרת.

שום חג לא נמצא באופק, היא סה"כ שאלה באופן היפוטטי, אם וכאשר היא תנשא, ואם וכאשר, יגיע החג.

שלא נדע.

אני באמת לא מצליח להבין אנשים שכל הזמן צועקים. כשאני צועק, זה סוחט ממני את כל הכוחות.
בד"כ אני רגוע גם כשדברים מלחיצים ומעצבנים.

במקומך, אולי הייתי מדבר עם אותו תלמיד חכם, שינסה בחכמתו, להראות להם דרכי תקשורת שונים. אם הצלחת, כבר עשית חסד עם אחותך. ואם לא, אז לפחות לא תהיה לך פאדיחה, כי אמרת לו קודם...
ודרך אגב, איזה חג מגיע עכשיו?

רגע! שחס ושלום לא יהיה קטרוג!
אחותי היא בןאדם מקסים, היא אדם טוב, שאוהב לעזור, היא מבינה, עוזרת באמת.
רק שכשהיא עצבנית, היא קצת מאבדת את הצפון. (במיוחד שזה קשור לבעלה, כי הוא באמממממממממת יכול לעלות על העצבים, והקטע הוא שהוא עושה את זה בשקט, ברגוע, מה שעוד יותר מעצבן).

אני דנה אותה לכף זכות, שהיא לא יודעת. מה לעשות?