| נשלח ב-11/11/2006 20:01 |
 |
| |
מה להם ולצרה הזאת
מיודענו משכבר , אהרן רוז , פירסם מאמר בהארץ על משמעותיו העמוקות יותר של המאבק החרדי במצעד הגאוה . יש שם דברים מעניינים הראויים להידון כאן , לכן אני מעתיק את המאמר לכאן. בהודעתי הבאה אביא את הערותי/רעיונותי/הסתייגויותי .
| מה להם ולצרה הזאת |
 |
| מאת אהרון רוז |
|
| מה לחרדים ולמצעד הגאווה? ממתי הם מנהלים מאבק על צביונה היהודי של "לא מדינתם"? או שיש כאן סטייה מאידיאולוגיית ההתבדלות |
|
|
|
|
 |
|
מאה שערים, השבוע. החרדים רק יפסידו |
|
|
תצלום: תומר אפלבאום / באובאו |
|
|
מצעד הגאווה מעמיד את המנהיגות החרדית בפני דילמה ישנה, אבל בצורות ובעוצמות שהם לא רגילים אליהן: מהו המחיר שהחרדים מוכנים לשלם עבור מלחמה על סמליה היהודיים של מדינת ישראל? הרי אין חשש שהצועדים יפגעו בצורה כלשהי באינטרסים החרדיים הקיומיים - תקציבים או גיוס בני ישיבות - אלא בסמליה היהודיים של ירושלים. יש גם חיסרון בולט: המאבק יחשוף את הילדים החרדים, שגדלים בחוסר ידע מוחלט בתחום המיני, לעובדת קיומו של המצעד.
בעיתונות החרדית ובפורומים החרדיים ברשת מתנהלים בחודשים האחרונים דיונים עירניים סביב הרווח והמחיר שכרוכים במאבק נגד המצעד. התקשורת החילונית לא ערה לדיונים האלה. התקשורת החילונית מניחה שהחרדים מנסים - באמצעות חקיקה אם אפשר ואם לא אז באמצעים אחרים - לכפות אורחות חיים על הרוב החילוני. אך הדברים אינם פשוטים כלל וכלל. החרדים מבדילים את עצמם מעמיתיהם הדתיים-ציונים בשאלת היחס ליהדותה של מדינת ישראל. בעוד הדתיים-ציונים רואים את ישראל כ"מימוש" של תקוות בנות 2,000 שנה, החרדים רואים במדינה "חילול" של תקוות בנות 2,000 שנה. במלים אחרות, את החרדים לא מעניין איך תנהל המדינה הציונית את חייה.
בניגוד לדתיים-ציונים, שמחויבים להשתלבות בחברה הישראלית, החרדים רואים את עצמם כנמצאים ב"גלות בין יהודים" או ב"גלות בארץ הקודש". החרדים מסרבים להכיר בלגיטימיות של זהות יהודית-חילונית. נטייתם של החרדים להיאבק על חקיקה דתית, במדינה אותה הם אינם מחשיבים כיהודית, לא מובנת מאליה. יותר מכך, היא מהווה סוג של סטייה מאידיאולוגיית ההתבדלות.
החקיקה הדתית מציבה אתגר אידיאולוגי קשה בפני החרדים. כשהחקיקה הדתית מצליחה, העיתונאים החרדים טופחים על שכמם של חברי הכנסת החרדים. אבל כשהעניינים מסתבכים מתגלה מבוכה לא קלה.
דוגמה לסיבוכים האידיאולוגיים שהמעורבות החרדית בסמליה של מדינת ישראל גורמת לחרדים אפשר למצוא בפרשת להקת "בת שבע", אולי מקרה הכפייה החרדית הזכור ביותר מהשנים האחרונות. הצלחת החרדים לצנזר את לבושה של להקת המחול בחגיגות היובל למדינת ישראל עוררה גלי זעם ותסכול מצד החילונים. אבל גם במקרה זה, התקשורת החילונית לא היתה מודעת לגלי הביקורת שהאירוע עורר בקרב החרדים.
הסערה שפרצה בציבור החילוני בעקבות האירוע מצאה את החרדים ללא יכולת להסביר לעצמם, מה להם ולצרה הזאת. למה אכפת לחרדים באיזה לבוש מופיעה להקת מחול זו או אחרת בחגיגות העצמאות של לא-מדינתם? זה הרי התפקיד המסורתי של ה"מזרוחניקים" (כינוי מזלזל לבני החברה הדתית-ציונית) התמימים שמאמינים שמדינת ישראל היא מדינה יהודית.
חוסר היכולת של מעצבי האידיאולוגיה החרדית להסביר לצאן מרעיתם את חשיבות המאבק על צביונה היהודי של המדינה חושף את העובדה שיש כאן סטייה מאידיאולוגיית ההתבדלות. מתברר שהתודעה של שותפות גורל מובילה לתחושת אכפתיות עמוקה כלפי האחים הטועים. אכפתיות שמכריעה את האידיאולוגיה הנוקשה השואפת להגן על החרדים באמצעות התבדלות מהרוב החילוני.
החקיקה הדתית מאפשרת לחרדים לא לראות את עצמם ככת מתבדלת, אלא כאחראים על יהדותו של עם ישראל בארצו. עם זאת, החקיקה הדתית, אף שהיא מהווה פרצה בהתבדלות האידיאולוגית, לא מפילה את חומות ההתבדלות החברתית. להיפך, היא מחזקת אותן: השנאה שהחקיקה הדתית מעוררת מצד החילונים מחזקת את החיץ החברתי הקיים.
יותר מש"הכפייה החרדית" אמורה לתקן מצב חיצוני כלשהו, היא משמשת כפורקן של צרכים זהותיים-פנימיים. הזעם שהכפייה החרדית מעוררת מצד החילונים מובן, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיא מבטאת נסיגה מההתבדלות לטובת מעורבות גדולה יותר בחיים הישראליים.
סוגיית מצעד הגאווה מציגה שאלת האחריות החרדית לסמלים היהודיים של מדינת ישראל במלוא עוצמתה. בניגוד לחקיקה הדתית הרגילה, שאלת המחיר שתשלם החברה החרדית עולה באופן מיידי ומוחשי. המחיר של היחשפות ילדיהם לקיומם של הומוסקסואלים הוא כבד, אולי אפילו כבד מדי, בשביל החרדים.
טיול בשכונות החרדיות חושף את החשיבות האדירה שהחרדים מייחסים לחינוך. הילדים בחברה החרדית מסמלים את ההמשכיות היהודית ואת המחויבות לנצח היהודי, שהם מקור הכוח של החרדיות. המחויבות לחינוך מתבטאת בין השאר בשמירה קנאית על ריק מיני שבו גדלים הילדים. מניעת ידע מיני מהילדים היא אחת מיסודות החינוך החרדי.
המאבק הגלוי במצעד, שכולל מודעות רחוב והפגנות המוניות, יוביל להיחשפות של הילדים לתופעות שבימים כתיקונם החרדים יעשו הכל כדי להסתירן. זו הסיבה שגדולי התורה של מפלגת יהדות התורה עוד לא התבטאו פומבית בשאלת המצעד. אם הדבר היה תלוי רק בגדולי התורה, היו הרבנים מעדיפים לעבור על המצעד בשתיקה ולא לשלם את המחיר הכבד של חשיפת הילדים.
אבל בשנים האחרונות עובר הרחוב החרדי תהליכי ביזור הדרגתיים שלא מאפשרים להסתיר תופעות לא נוחות. הריבוי הדמוגרפי, הפורומים החרדיים באינטרנט שזוכים להשפעה גדולה אצל מקבלי ההחלטות, חוזרים בתשובה - כל אלו פורצים את הדרך למהלכים שבאים מלמטה ולא מלמעלה.
ההתנגדויות הקולניות ביותר למצעד נשמעות בעיקר מכיוונם של החוגים הקנאיים, בצירוף חברות-שוליים כמו ש"ס וחוזרים בתשובה. הזרם המרכזי החרדי העדיף עד היום להתעלם ככל האפשר. אך ברגע שנפרץ הסכר והשכונות החרדיות כוסו כבר במודעות, הנזק כבר נעשה. לכן גדלים הסיכויים שגדולי התורה יכריזו על מאבק גלוי במצעד.
יצעד המצעד או לא יצעד, החרדים יכולים רק להפסיד. גם אם ינצחו ויצליחו למנוע את המצעד, הנזק שנגרם מבחינתם לחינוך הילדים הוא חמור בהרבה משאלת קיום המצעד. בנוסף, בהתנגדותם למצעד הלכו החרדים עוד צעד בכיוון של הזדהות ואחריות ליהדותה החברה הישראלית.
אהרון רוז הוא בוגר ישיבת בעלזא ולומד כיום לתואר ראשון בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית |
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2009 13:48 |
|
| |
נחמדניק: ההפגנה כנגד אינטל מחשבים
השבת אמורים לצאת אלפי יהודים להפגין כנגד חברת אינטל חברת היטק המעסיקה עובדים בשבת,יש לברר מה השקפת התורה על הפגנה מעין זו,ברור ללא כל ספק שהעובדים שם עושים מעשה חמור של חילול שבת,השאלה האם זה הדבר המתבקש לעשות כנגד זה לצאת ולהפגין?מה דעתכם על זה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 22:31 |
|
| |
כן,
אפילו זה לא לגמרי נכון, ואכמ"ל בזה. האם המדינה של המשיח איננה רצויה להם?
בכל אופן, כרגע המדינה היא עובדה קיימת, והמרידה באומות (אם בכלל היתה) מצויה כבר מאחורינו (פרט לאחמיניג'ד וחבריו הפלסטינאים אין מישהו שכופר בזכות קיומנו כמדינה). השאלה האם כעת עדיף שהמדינהתשמור על ההלכה לא שנויה בויכוח עם אף אחד (שפוי).
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 21:25 |
|
| |
[BT,
אני מכירה גם כמה רבנים אורתודוכסים עם מבטא אנגלו-סכסי, ולא ידוע לי על רתיעה מהם...
מואדיב,
אתה חייב להודות שביקורת קידושים מהנה ומשביעה הרבה יותר מביקורת תפילות.]
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 20:50 |
|
| |
מיכי, אתה ציוני חילוני, מה אתה מבין בציונות דתית?...
אבל ברצינות - מה לא נכון בזה? תקפתי את טענת לונגען, שהחרדים מתנגדים ל"חוקים שהם בניגוד גמור לדת משה". החרדים (לפחות אנשי העדה) מתנגדים במהות למדינה, ולא עקב חוק זה או אחר.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 20:43 |
|
| |
שכן,
כתבת:
כתב לונגען: "המדינה החילונית שחרטה על דגלה חוקים שהם בניגוד גמור לדת משה, היא מדינה של אסון לעם היהודי". האם מכאן נובע, שמדינה שחוקיה אינם בניגוד להלכה, היא מדינה כשרה וישרה? כי אם כן, הרי שהם ציונים דתיים למהדרין!
נו, באמת!...
תחזור מהר למילון, לבדוק שוב את ההגדרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 20:34 |
|
| |
ירושלים, ירושלים. זו השכונה החרדית והסמל החרדי, לא הציוני.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 20:28 |
|
| |
איני מכיר את רוז, אבל יש משהו במה שאמר, ולא כדבריו האחרונים של לונגען.
להגיד שהעדה נלחמת במדינה ולא בעם זו אמירה חמקמקה. סמלי המדינה עומדים ברשות עצמם? המלחמה שלהם היא בצביון החוצות של המדינה. ובזאת, הם מביעים עמדה ציבורית שנוגדת את תפיסתם - בין אם היא מוצהרת ובין אם היא משתמעת - להיבדלות.
כתב לונגען: "המדינה החילונית שחרטה על דגלה חוקים שהם בניגוד גמור לדת משה, היא מדינה של אסון לעם היהודי". האם מכאן נובע, שמדינה שחוקיה אינם בניגוד להלכה, היא מדינה כשרה וישרה? כי אם כן, הרי שהם ציונים דתיים למהדרין!
דומה אני, שבטיעון אחד לפחות צודק רוז. המאבק במצעד היה מאבק אידאולוגי, שנושאו היה מראית פני המדינה. החרדים הציגו עצמם כדואגים לפרהסיה הישראלית, תפקיד שהיה שמור לציונות הדתית עד כה.
תאמר - הרי כביש בר אילן, הרי חיטוטי שכבי, הרי ניתוחי מתים?
אין, הכי נמי! אלא, שבדרך כלל בהפגנות ההן יש קישור פנים חרדי. סיפור התינוקת מאשדוד בשנה שעברה יוכיח - לולא היתה התינוקת חרדית, היו הפגנות נגד נתיחת גופתה? שלא לומר כביש בר אילן, סמוך ונראה לותיקן דמאה שערים, ואם תעיינו היטב בפשקווילאך נגד חפירות הקברים, תגלו שאין מדובר בקברי ביזנטים, כנענים או אמוריים - אלה הם קברי אבותינו!
אבל הומואים חרדים הרי אין, והכל לשם שמים!
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 19:54 |
|
| |
| מי כאן רדוד וחלול? |
|
1. רוז כתב את מאמרו על החסידים והליטאים ולא על הקנאים הירושלמים
2. אתה צודק בכך שהעדה החרדית היא מקרה נפרד ואי אפשר להביא ממנה ראייה
3. מכל בחינה שהיא אין שום הבדל הלכתי, קבלי או אגדי, בין חילול שבת לבין מצעד על הזכות להיות שונה מבחינה מינית.
4. המאבק על המצעד הוא אוניברסלי בכל העמים המערביים. בין דתיים לשמרנים כנגד הליברליות הצעקנית. ובהקשר הזה חזור למאמר של הרב מדן שהבאתי לעיל.
5. המצעד, בדיוק כמו ריקוד בת שבע, הוא מאבק על הסמלים היהודיים של עם ישראל בארצו
6. דהיינו: מניה וביה, מאבק בעל אופי ציוני.
7. לא במקרה, הרב שך שהיה אנטי ציוני השקפיסטי התנגד למאבק של ה'לב שמחה' נגד המורמונים ובעד חוק ההפלות
8. במצע דגל התורה בשנת 88 היה כתוב: "דגל התורה לא תילחם למען חקיקה דתית"
9. ברור הוא שאם הלב שמחה והפני מנחם היו בחיים הם היו נאבקים בעוצמה.
10. בניגוד לקודמיו, האדמו"ר מגור מובלי קו בדלני לא-ציוני יחד עם האדמו"ר מבעלזא שתמיד דגל בשיטה הזאת וזאת אחת מהסיבות שהוא לא הסתדר עם הפני מנחם.
11. אם כן החידוש במאבק האחרון היו הליטאים אשר סיכנו את חינוך ילדיהם בעד מאבק לא-קיומי וחצי-ציוני
ובפעם הבאה תתייעץ עם עמיתך להנהלת בח"ח
שכן רוז כתב את מאמרו תוך כדי התייעצות עם בןציוןכהנא
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 17:52 |
|
| |
אני חוזר לכותרת ולפתיח האשכול,
אהרן רוז אינו מבין כלל וכלל ואינו יודע על מה הוא מדבר.
הקהילה החרדית אליה הוא מפנה את אצבעו, שהיא איננה מאמינה במדינה, והנה לפתע איכפת לה מצביונה, נראה באמת שהוא ממש לא מבין כלום. המלחמה כנגד המצעד הוא עוד שלב ואולי שלב מרכזי במלחמה של 'העדה' כנגד המדינה וסמליה.
המלחמה כנגד המדינה היא איננה מלחמה כנגד העם. המלחמה כנגד המדינה היא מלחמה בעד העם, לפחות לדעתם/ דעתנו.
המדינה החילונית שחרטה על דגלה חוקים שהם בניגוד גמור לדת משה, היא מדינה של אסון לעם היהודי. כל זאת מבלי להתייחס לצדדים אחרים שבהם יש מחלוקת בין המגזרים השונים. כוונתי היא: על מערכת הבטחון וכו'.
המצעד הזה לפי דעת רבנים היה בו כדי לסכן את העם כולו. היה חשש שבעיני הוא אמיתי ביותר, שמצעד שכזה יש בו להביא חלילה קטרוג איום ומסוכן ביותר לעם ישראל.
לכן מאמרו של רוז הוא מאמר רדוד וחלול.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 17:48 |
|
| |
או לפחות אחד ממעריציו.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 17:45 |
|
| |
משה קופל הצטרף לפורום?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 17:34 |
|
| |
וכבר קבעה פרופ' 'צביה-חרדית-גרינפלד' יו"ר מכון 'דמוקרטיה יהדות ושאר ירקות':
שריפת פחים מקורה בדיכוי נשים !!
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 17:32 |
|
| |
אני לא יודע.
לא דברתי על מצעד הגאווה אלא על הקוגל.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 17:32 |
|
| |
מים לכבות את השריפה אין..
_________________
|
|
|
|
|
