| נשלח ב-11/11/2006 21:47 |
|
| |
מעשי מלאך חזיון או מציאות-הרמב"ם והרמב"ן
ידועה מחלוקתם של הרבנים משה, בן מיימון הסובר כי אין במציאות החושית מקום למפגש בין בני אדם למלאך וכל מעשה כזה המסופר במקרא אינו מתאר אלא חזיון נבואי, לעומתו בן נחמן הסובר כי מלאך אכן פועל בעולם וכי יתכן שילובש בגוף ויבא במגע פיזי עם הבריות.
כמובן שהמחלוקת אינה פרשנית אלא עקרונית, בתפיסת המושג מלאך, ובתפיסת הגבלות המציאות המוכרת.
בפרשתנו פרשת וירא, פרצה המחלוקת במלא עוזה, הרמב"ם רואה את כל האירוח של המלאכים בבית אברהם כתיאור של מה שנאמר בפסוק הראשון 'וירא אליו ה', כלומר, וירא ה ' אל אברהם וכה ראה: והנה שלשה אנשים נצבים והנה הוא אומר להם והם אומרים לו וכו'. הרמב"ן תוקף דיעה זו בחריפות עד שכתב 'ואלה דברים סותרים הכתוב, אסור לשומעם אף כי להאמין בהם'
עיקר קושיותיו של הרמב"ן הן: א. לא נראו לו כי אם אנשים אוכלים בשר ולא נראה לו ה' לא במראה ולא במחשבה וככה לא נמצא בכל הנבואות. ב. פרטים רבים במראה אין בהם תועלת. ג. ממה התרגש יעקב בראותו אלוקים פנים אל פנים, וכבר ראה מראה גדולה ונכבדת מזו. ד. מדוע צלע יעקב על יריכו ואיך מצא לוט את עצמו מחוץ לסדום.
א. מעיון בנביאים אחרונים עולה דמיון לפרשיות רבות, זכריה הרבה לראות סוסים, הדסים וקרנות, ירמיהו ראה סיר ושקד ויחזקאל ראה מראות רבות, אם השם שנמצא שם וחסר אצל אברהם הוא המלאך הדובר והמסר הגלוי, נראה להלן כיצד אלו אינם נעדרים גם כאן.
ג. יתכן כי יעקב פחד משום שראה עצמו במאבק ולא משום דרגת החזון.
ד. החפיפה בין החזיון למציאות הפועלת אינו בלעדי לכאן, יחזקאל אומר גם הוא 'ויהי כהנבאי ופלטיהו בן בניה מת' אם כי יתכן ששם שני המישורים הם בחזיון, הוא רואה כיצד נגזרת מיתה על החוטאים והנה הוא גם רואה כי פלטיהו מת, אין ראיה כי אכן הוא מת אז.
השבת בשעת קריאת הפרשה הכה בי הברק, לפתע תפסתי כי הכתוב אומר את דברי הרמב"ם במפורש בשלשה פסוקים שלמים המתארים את המעבר מחזיון למציאות.
יט כז וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם, בַּבֹּקֶר: אֶל-הַמָּקוֹם--אֲשֶׁר-עָמַד שָׁם, אֶת-פְּנֵי יְקוָה. כח וַיַּשְׁקֵף, עַל-פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה, וְעַל-כָּל-פְּנֵי, אֶרֶץ הַכִּכָּר; וַיַּרְא, וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ, כְּקִיטֹר, הַכִּבְשָׁן. כט וַיְהִי, בְּשַׁחֵת אֱלֹקִים אֶת-עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים, אֶת-אַבְרָהָם; וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט, מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, בַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים, אֲשֶׁר-יָשַׁב בָּהֵן לוֹט.
מה משמעותם של פסוקים אלה? מה תפקידו של אברהם בהשקפה זו ומה היא באה ללמדנו?
דומני שעל פי דעת הרמב"ם עולים הדברים מפורשים.
החזיון הוא עד כאן בחלום הלילה 'בחלום אדבר בו', הוא רואה את שלשת האנשים נצבים, מארח אותם, מלוה אותם לסדום, שומע את דבר ה' בדבר הגורל הצפוי לאנשי סדום, הוא מתפלל עליהם ונבואתו מסתלקת -כל זה עדיין במראה- הוא רואה את האנשים (שניים מתוכם) באים לסדום, הוא רואה את לוט מארח אותם, מתמודד עם אנשי העיר, משוחח עם חתניו, מתמהמה ויוצא את העיר בידי המלאכים, הוא (אברהם) רואה את אשתו של לוט מביטה לאחוריו (של לוט) והופכת נציב מלח. כאן מסתיים החזיון של אברהם "וישכם אברהם בבוקר = ויקץ והנה חלום" כעת הוא שואל את קושיית הרמב"ן: שמא הכל חלום? אולי דבר מכל זה לא ארע במציאות? הוא פונה אל המקום בו ראה את עצמו מתפלל, משקיף לעבר סדום שבאופק ונוכח לראות כי אכן העיר עלתה באש, כעת הוא חושש לגורל אחיינו, האם הוא ניצל או שמא אלו היו דברים בטלים? המציאות מתבררת לו ולנו כי אכן לוט ניצל, הוא נשלח מתוך ההפיכה.
מכאן ואילך חוזרת התורה לתיאור המציאות החיה, ויעל לוט מצוער וישב בהר וגו'
לוט ניצל בדרך שלא סופרה לנו, מה קרה לאשתו? היא כנראה לא ניצלה, ספק גדול אם חיפוש אחר נציב המלח יניב תוצאות מעניינות יותר מחיפוש אחר סולם יעקב או סיר ירמיהו, את העלילה כפי שתוארה ראה אברהם ולא לוט, זו היתה נקודת המבט הנבואית = הפטאפיזית של האירוע, כשם שיחזקאל ראה גחלים מושלכות על העיר הגם שגחלים לא הושלכו על ירושלים ואף לא אוכסנו קודם לכן במרום בין הכרובים, הנביא רואה את הסמבוליקה העומדת ביסוד הענין מהמבט השמיימי, המציאות פועלת במקביל בדרכיה שלה, התוצאות נפגשות.
*אם יש אשכול שהיה ראוי לצרף הודעה זו אליו, עם המנהלים הסליחה.
מאיר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2008 18:05 |
|
| |
צענערענע
חכמים דבריך. ודברי טעם הם. אך בכל זאת סבור אני כי ישנה אמת אבסולוטית אחת, בדברי התורה. וזו החוכמה הגנוזה שאנו מחפשים תמיד. אומנם, ואין זה סותר, שגם מבקרי התלמוד החילונים שואפים להגיע לאמת, ולעיתים אף מגיעים אליה, אך בדרך כלל מסתפקים במצב שלו הם קוראים אמיתות התורה בעוד שיודעים שאילו היו מתאמצים יותר היו מגיעים ליותר.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2008 10:59 |
|
| |
לפסיכולוג
,"לפרעתוני מוזרה בעיני עד מאוד. גישתך, בבואך לקרוא את התורה, האיך אפשר לומר אנו קוראים את התורה בסגנון זה או אחר? אדרבה, אנחנו כיהודים שמאמינים שהתורה עמוקה עד בלי די היא, חייבים לנסות למצוא את האפשרות הכי נכונה להבין את התורה. ולשם כך עלינו לנסות את כל האפשרויות לקריאה ולהבנה עד שנגיע לאמת"
כך כתבת.
הפרעתוני ניסה להסביר את הברור מאליו,שאל התורה אין לגשת כאל ספר של עמוס עוז,ולנתח אותו לפי הרגשתינו ולפי קריאתינו.
בספרות יש מושג"הקריאה שלי."כלומר,כאשר היצירה של הסופר יצאה לאור - אין רשות לסופר או למשורר לומר לקוראים:אבל אני התכוונתי למשהו אחר!!.זה לא משנה מה הסופר התכוון,כל קורא יכל להחליט איך הוא מעדיף לקרוא (להבין ולנתח)את הסיפור.( על גישה זו קמו מערערים ,ובצדק.ואכמל)
לא כן הדבר בקשר לתורה.הפרעתוני הסביר זאת בצורה תמציתית וקצרה :
"אני סבור שכלל בסיסי בהרמנויטיקה הוא ניתוח טקסט לפי הנחות היסוד שלו, ולא שלנו."
.
אמנם הוא החיל את הכלל הזה לגבי כל טקסט,גם טקסט ספרותי,(וזו גם דעתי אם כי ,כפי שאמרתי קודם לגבי טקסט ספרותי,יש חולקים)
התורה היא ספר הוראה.
כל מילה שבה קדושה.מין שכתב ספר תורה הספר הוא פסול.
"ולשם כך עלינו לנסות את כל האפשרויות לקריאה ולהבנה עד שנגיע לאמת"
כך אתה כתבת.
מהי האמת לפי גישתך? גם מבקרי המקרא החילוניים שאינם מאמינים בתורה מן השמים,הרי גם להם יש אמת.גם לגויים הקוראים את התורה יש אמת משלהם. הנוצרים למשל שקוראים בספר ישעיהו מסיקים ממנו,בפרשנותם העקומה, שיש שם הוכחה שישו הוא המשיח.
בעולם(מלשון העלם)לא תוכל בדרך אקראית להגיע לאמת.
הדרך היא,(כמו שהסביר הפרעתוני את המובן מאליו,): לנתח את הטקסט לפי הנחות היסוד שלו.אפשר כמובן לקרוא את כולם סתם בשביל העניין,(הרי כולם חכמים,כולם נבונים),אבל לא בשביל לחפש את האמת.(ואישית אין לי מושג מה מחפשים חילוניים מחללי שבת בתורה. יש ספרים הרבה יותר יפים ומעניינים לנתח אותם).
אגב,אתמול שמעתי הרצאה של רות קרטון בלום על עקדת יצחק .
היא הביאה יצירות ספרותיות העוסקות בנושא העקדה.
כל המאזינים,כולל החרדים והדתיים האזינו בקשב.
אבל ידעו שאלה יצירות ספרותיות ותו לא.
כך גם כל הפרשנויות של כאלה שאינם גדולי ישראל.עניין תמצא שם(לפעמים).
אמת לא תמצא שם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2008 00:55 |
|
| |
תודה, תודה ברוך הנמצא חן חן על אותה במה לשמיעת דברי חוכמה ללא הגבולות הידועות של "שומרי המחשבות הליטאיות"!
ובהתיחס לדבריך, אומנם מסתבר שהתורה נכתבה על מנת להשמע. ור גדליה זצ"ל היה אומר שהדבר הראשון שעומד בפנינו כשאנו באים להבין פסוק בתורה הוא האם הוא ממתנגן לנו ואיך הוא נשמע. אבל בכל מקרה התורה היא אמת אחת אולי לא תמיד כולם מבינים אך עדיף לחשוב על התורה בתור דבר עמוק, לאו דוקא שרק החכמים מבינים, ודאי שלא, כולנו יכולים להבין אך עלינו לעמול קשה, כי התורה אינה סתם ספר סיפורים או ערכי מוסר קלילים שכל אחד יכול להבין כפי מחשבותיו אלא דבר עמוק שכל אחד יכול להגיע אליו אך עם דעה שזה דבר עמוק וחשוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2008 23:41 |
|
| |
מאיר
איקון ירוק על פרשנותך בתחילת האשכול. אני מרגיש מאד קרוב אליה, כי גם אני קראתי כך את הפרשה.
ואני מבקש לציין שאין זאת מפני שאני מקבל אוטומטית את פרשנות הרמב"ם כי כל
נבואה היא בהכרח בחלום. כלומר, אני סבור שהרמב"ם החיל כאן את עקרונותיו
הפילוסופיים, ששוללים נסים במובן של שינוי בטבע הקבוע עד כמה שאפשר. אולם
במקרה שלנו, ההסבר של הרמב"ם קרוב לפשט. כל הופעת המלאכים עד לכך שאברהם
קם שוב בבוקר מסתברת כמראה של חלום.
השאלה אם זה פירוש פנים טקסטואלי או חוץ טקסטואלי כבר תהיה תלויה במה
שנאפיין כ"חוץ" או כ"פנים". יש דברים שיכולים להשתייך לכאן או לכאן, והם
תלויים בהנחותינו לגבי הטקסט, כפי שכבר כתבו כאן כולם.
***
הפסיכולוג
ברוך הבא אל הפורום!
כמדומה שיש לך הנחה שהתורה נכתבה וניתנה בצורה כזו שהיא מיועדת לקריאה
חוזרת. מדוע לא נניח שהיא מדברת קודם כל למי שלא נחן בהבנה פילוסופית או
מעמיקה ובוגרת? וכי רק הגאונים צריכים להבין מה כתוב בתורה?
לחילופין, אפשר להניח, וכך נראה גם לי (וכך נקט הרמב"ם) שהתורה פונה
לקוראים ולשומעים (נראה לי שהתורה נועדה לשמיעה יותר מאשר לקריאה, וכך
מסתבר בדור שבו העתקת ספר היתה נדירה, אך רבים יכלו להאזין לסיפור הדברים
בזמנים קבועים, כגון בבית הכנסת או בתחליף שהיה לו בעבר) ברמות שונות.
ועבור כל אחד מהם יש לה מסר. השומע התמים מבין בפשטות את המסרים של השגחה,
ערכים, ועוד. השומע והקורא החכם מבין שחלק ממסרים אלו נכתבו בכוונה תחילה
בצורה מסויימת, ומפרש אותם לפי הבנתו שלו את העולם, העשויה להשתנות מזו
התמימה.
אם ניתן לקבל את ההנחה שלי לגבי רובד כפול, ניתן אזי לשאול אם הפרשנות של
מאיר-ימי נועדה לשומע התמים או רק לקורא המעמיק. יתכן שכבר השומע התמים
היה מסוגל להבין שמדובר בתופעה חלומית אצל אברהם, ולכן לא נאמר הדבר
במפורש. דבר ברור מעצמו אינו צריך להאמר.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2008 15:37 |
|
| |
לפרעתוני
מוזרה בעיני עד מאוד. גישתך, בבואך לקרוא את התורה, האיך אפשר לומר אנו קוראים את התורה בסגנון זה או אחר? אדרבה, אנחנו כיהודים שמאמינים שהתורה עמוקה עד בלי די היא, חייבים לנסות למצוא את האפשרות הכי נכונה להבין את התורה. ולשם כך עלינו לנסות את כל האפשרויות לקריאה ולהבנה עד שנגיע לאמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2008 14:35 |
|
| |
קלף פתח אשכול:
מלאכים? מה זה בעצם הדבר הזה?
לאור פרשת השבוע מבקש חהחעות לדיון את הנושא של המלאכים האם יש כאן מי שיכול לסרוק את דברי הרמבם והרמבן בנושא?
ymy33655 לינקק לאשכול זה, וגם ל: http://kodesh.snunit.k12.il/comment/t0118_1.htm
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2006 16:51 |
|
| |
הפרעתוני
מי שלא מאמין באמונות טפלות זה מביא לו מזל רע.
רש"י כדרכו לא מבקר את האבות והאמהות ומוצא תמיד את הפרשנות לזכות. וזה בסדר בעייני. אבל הויכוח ביננו היה אם היתה הפלה או לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2006 16:47 |
|
| |
ירוחם, עין הרע זה עין הרע. בלי קשר לעינוי פיזי. אבל כל זה כמובן דרש גמור.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2006 16:41 |
|
| |
ירוחם,
תודה גם לך.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2006 14:41 |
|
| |
אםשלום
להלן הרמב"ן הרלונטי
רמב"ן בראשית פרק יב
רמז אליו כי בניו ירדו מצרים מפני הרעב לגור שם בארץ, והמצרים ירעו להם ויקחו מהם הנשים כאשר אמר (שמות א כב) וכל הבת תחיון, והקב"ה ינקום נקמתם בנגעים גדולים עד שיוציאם בכסף וזהב וצאן ובקר מקנה כבד מאד, והחזיקו בהם לשלחם מן הארץ. לא נפל דבר מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים. והענין הזה פרשוהו בבראשית רבה (מ ו) רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר, אמר הקב"ה לאברהם צא וכבוש את הדרך לפני בניך, ואתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתוב בבניו, באברהם כתוב ויהי רעב בארץ, בישראל כתיב (להלן מה ו) כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ:
ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלהים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עון אשר חטא, כי האלהים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה. במקום המשפט שמה הרשע והחטא:
הפרעתוני
אין צורך לבעוט בבטן של אישה שתפיל, מספיק להתענות בה
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 16/11/2006 15:30:47
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2006 13:51 |
|
| |
מאיר,
תודה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2006 13:40 |
|
| |
אמשלום
אכן הרמב"ן, בסעיף ב הוא תולה לא את עינוי מצרים אלא את עינוי ישראל בידי ישמעאל.
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2006 13:08 |
|
| |
[ה"מידה כנגד מידה" של ירוחם הזכירה לי את פרשנותו של הרמב"ן (?), המסבירה שני עונשי "מידה כנגד מידה" בסיפורים שנדונו כאן - א. התנהגותו של אברהם עם שרה במצרים, היא הגורמת לעבדות מצרים, וביתר שאת ליחס פרעה לילדים - אברהם רצה להציל עצמו במחיר חיי שרה, ופרעה מצוה להרוג את הבנים ולהחיות את הבנות. ב. התנהגותה של שרה אל הגר ("ותענה") גורמת לעינוי שבעבדות מצרים. השוואה בין צמדי הסיפורים מגלה תובנות מעניינות, ואם לא הרמב"ן כתב כך (איני זוכרת ואין בידי ספרים כרגע), היה ראוי שייכתב בידי מישהו אחר.]
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2006 12:58 |
|
| |
ירוחם, למה רש"י אומר עין הרע ולא בעיטות בבטן?
אני על כל פנים, לא באתי אלא לפשוטו של מקרא. ושם קין נענש, בהחלט. רק לא בעונש מוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2006 11:30 |
|
| |
הפרעתוני.
ידידי היקר תראה איך אלוקים מנהיג את עולמו- מידה כנגד מידה.
מאיר פתח את האשכול עם רעיון יפה ונכון. הבא לענות על אחד הויכוחים בין הראשונים. דיוק יפה ורעיון יפה. ונאה הוא לדורשו.
והנה באת אתה וכתבת את דבריך בנידון<הפרשנות הפילוסופית פשטה, לטעמי, את הרגל כבר מזמן. מישהו באמת חושב שהתורה היא ספר פילוסופיה בסגנון מורה הנבוכים? >
ובכל האשכול בהמשך, אתה לא מפסיק להשתמש בפרשנות פילוסופית ואקרובטיקה מחשבתית להסביר את רעיונותיך, או את צדקת דבריך. הגדלת לעשות בהסבר , למה קין לא נענש ממש: כי הוא היה שוגג ולא התרו בו לפי הדין. אקרובטיקה המתאימה לבחורי ישיבה, משיטה מסוימת. הסברך הם לגיטימיות ,אבל כאמת הן צריכות להתאים לטקסט של הכתוב. ולא לאינוסה.
. לא ברורה לי האנלוגיה של חור ודאי שלא מהכתוב.
רק אוסיף לעניין הפלת הולד של הגר--אבל אני כבר אמרתי לך שכנראה אתה לא לומד היטב את פרשת השבוע עם רש"י אם היתה מעין היטב
היתה מגלה שהרעיון של ההפלה אינו שלי רק של רש"י
רש"י בראשית פרק טז
אנכי נתתי שפחתי וגו' ביני וביניך - כל ביני ובינך שבמקרא חסר, וזה מלא, קרי ביה וביניך שהכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה, הוא שהמלאך אומר להגר הנך הרה, והלא כבר הרתה והוא מבשר לה שתהר, אלא מלמד שהפילה הריון הראשון:
רק לשם חידוד אקרובטי בנוסח שלך עם קיין. נזכרתי בזה שנשאלתי על כך בלומדי את הסוגיאבישיבה. מאייר ואחרים מוזמנים.
חז"ל אומרים כי אדם קידש את חוה אשתו כדת וכדין.
איך כדת ודין הרי צריך בשביל זה שני עדים?
 |
|
|
|
|
|