"ישיבות - קייטנות"

בעיית "נוער השוליים" בציבור החרדי צפה ועולה מפעם לפעם לסדר יומנו, זוהי כפי הנראה אחת הבעיות המעיקות ביותר בדור זה על הורים רבים הרואים את ילדיהם אובדי דרך. בעשור האחרון, נכתבו בנושא מאמרים רבים, הוקמו מסגרות שונות ומגוונות ואולם כפי הנראה הגידול בשכיחות התופעה רק גדל והולך. נדמה לי שלמרות ריבוי העוסקים בתחום, עדיין חסירה כאן משנה סדורה והייתי שמח אם ייעשה כאן ניסיון רציני לרכז כאן את הצדדים השונים של סוגיה מורכבת זו.

בטרם ניכנס לגופו של עניין, ברצוני להתייחס לתופעה המכונה אצלי בשם שניתן לאשכול זה "ישיבות - קייטנות", נדמה לי שהחלוץ בתחום היה הרב  גולדשטיין שהקים את "שערי יושר", אולם כיום כבר מדובר בישיבות רבות הנפתחות חדשות לבקרים. ישיבות אלו המיועדות לאלו שנפלטו מהישיבות ה"רגילות", מתאפיינות בכך שלבחורים ניתן בהם חופש מירבי, הם אף מתוגמלים בפרסים שונים [טיולים, פרסים כספיים] על כל מאמץ לימודי כלשהו. מהיכרות קרובה עם מספר מסגרות מסוג זה, אני מתרשם שהתועלת העיקרית שבהם היא במה שאין בהם, כלומר בכך שהבחור איננו נמצא תחת לחץ של הורים ומורים הגורם לעיתים להשפעה שלילית ובכך שהישיבה מגוננת עליו במידה רבה מההשפעות השליליות של הרחוב. אני אינני רואה כיצד מקומות אלו מכשירות את התלמידים להיות תלמידי חכמים או אפי' בעלי בתים קובעי עיתים לתורה, שכן התרשמותי האישית היא שהם לומדים שם לחיות חיי בטלה חסרי עול. גם אם אני טועה בכך, יש לדעתי נזק רב בקריאת מקומות אלו בשם "ישיבה" שכן בכך הם מורידים מהערך של המושג שהיה משוייך במשך שנים להשקעה והתמדה יומם ולילה בלימוד התורה. נוכחתי לראות שמקומות אלו כבר אינם יעד רק למי שנפלט מישיבה, אלא גם עבור תלמידי ישיבות שאיותה נפשם במנוחה. במקביל ישנן כיום ישיבות במוגדרות כרגילות, אבל הן בהחלט קרובות בצורתן למסגרות אלו.

שאלתי היא: האם הצר שווה בנזק המלך? האם לא הקרבנו את המודל המקורי של הישיבות עבור אותם צעירים שרצינו להשאירם ב"ישיבה"? האם לא היה טוב יותר אם היינו מקימים עבורם מסגרות בשם אחר שבהן ילמדו מקצוע ויקבעו עיתים לתורה ובכך היינו מכינים אותם כראוי להיות בעלי בתים קובעי עיתים לתורה וגם לא היינו פוגעים בתדמית הרצויה ל"ישיבה"?

באופן כללי, שאלות אלו עשויות היו להיות מופנות לעצם המבנה הישיבתי בן ימינו, שנבדל בכך מהמודל הישיבתי בשנים שלפני מלחמת העולם השניה. שכן בעוד הישיבות בעבר היו מיועדות לבני עליה מועטים ואכן רוב הלומדים בהם הגיעו להשגים גבוהים, הרי הישיבות שקמו לאחר השואה נועדו להיות "ישיבות לכל" וגרמו לחיזוק ה"בינוניות". בשאלה זו דומני שכבר הכריעו גדולי הדורות האחרונים, אם כי יתכן שניתן לבחון את הדברים מחדש. אני רואה במציחאות שתיארתי כאן שלב נוסף בצמצום דמותה של הישיבה. מה דעתכם?

אני מכיר בכך שהתיאור שלי איננו מבוסס על עובדות ברורות והוא בהחלט נתון לפרשנויות שונות, שעשויות להציג חזות אחרת לגמרי של המציאות בעבר ובהווה, אשמח לקבל נקודות מבט שונות.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

יש משהו בדברין של בןציון הגר"א דסלר זצ"ל הקפדי באנגליה שלא יהיה תחליף אקדמי לישיבה והחזו"א זצ"ל ביקש מהרב יוגל זצ"ל שלא יגדל זקן ולא יקרא למוסד שהוא הקים ישיבה כי אם מדרשיה .

אינני כתבן גדול,   אך מאוד חרה לי על ההכללה הגדולה בדבריו של בן ציון כהנא שבד"כ נזהר ואף נלחם בהכללות מן הסוג הזה.

אני מתרשם שהתועלת העיקרית שבהם היא במה שאין בהם, כלומר בכך שהבחור איננו נמצא תחת לחץ של הורים ומורים הגורם לעיתים להשפעה שלילית ובכך שהישיבה מגוננת עליו במידה רבה מההשפעות השליליות של הרחוב. אני אינני רואה כיצד מקומות אלו מכשירות את התלמידים להיות תלמידי חכמים או אפי' בעלי בתים קובעי עיתים לתורה, שכן התרשמותי האישית היא שהם לומדים שם לחיות חיי בטלה חסרי עול.

זכיתי להכיר מקרוב כמה וכמה מסגרות מהסוג הזה,  ואני יכול להעיד שבמסגרות של בחורים מבוגרים כמו שערי יושר ודרך ה' בהחלט מכשירים את הבחורים ראשית להיות בני אדם, בהמשך יהודים, ואח"כ אף יהודים טובים מאוד בעלי השקפה נכונה שקובעים עיתים לתורה ואף תלמידי חכמים אמיתיים.

הדברים נכונים מעט יותר במסגרות של ישיבות קטנות.  שזה גיל קשה מאוד עם הרבה פיתויים וסינוורים שבהם עיקר הדגש הוא על עצם ההימצאות במסגרת.   ואף לגילאים אלה ישנם ישיבות כמו דרכי שלום ועוד  שמצליחים להגיע לתוצאות מדהימות שבלעדיהם הרבה הרבה בוגרים שלהם היו יכולים להסתובב כמו מנחם לאנג ולמצא אשמים למצבם.

הכלל העיקרי הוא שבמקום שראש הישיבה משקיע מעצמו 25 שעות ביממה כדי לעזור לבחורים ולדבר איתם ולהיות איתם פשוטו כמשמעו ולא מפחד להביא אנשים מוצלחים לישיבתו, שיכולים ח"ו  ה' ירחמנו לעלות מעליהם  ובאמת כל מטרתם היא לעזור לבחורים רואים הצלחות שלא יאומנו.
אולי לא הרבה ת"ח בסטטיסטיקה של פוניבז', אבל יתכן שאפילו יותר בחורים בוגרים, שביום חתונתם כבר יודעים מה בדעתם לעשות שקובעים עיתים לתורה ומבינים את ערכה וחשיבותה של התורה ואת מקומה העיקרי בחייהם העתידיים, בחורים עם ראיה ברורה והשקפה נכונה, לכמה בחורים ואברכים ברור באמת מהו חיוב לימוד התורה, מה ההשקפה האמיתית שלנו על המדינה האם מותר או אולי חובה לשמוח ביום העצמאות האם זה עבירה להכנס לבנין הכנסת, וכן האם מותר ליסוע לטיול בחו"ל, מדוע יש מצוות שפחות מקפידים עליהם.

חלילה אין בכוונתי לקטרג ח"ו אולי התחממתי מדי, סלחו לי.

אולי להזכיר משפט שבחור אחד אמר לי פעם: "עוד עשר שנים כל הישיבות יהיו כאלה..."

כולם מדברים על זהכולם מבינים שצריך מסגרת של ישיבה תכונית- מקצועית שלא כל אחד בבנוי למסגרת הרגילה אבל בנתיים זה נשאר רק בתחומי הצעות היעול של האינטרנט למעשה בשטח כמעט לא קורה כלום

המודל הראוי לסוג בחורים אילו הוא שילוב של מסגרת תורנית עם לימודים מקצועים בנושאים שונים וברמות שונות. הרי לא כל הלא לומדים נמצאם ברמה שאינהמאפשרת להם ללמוד לימודים באופן עקרוני אלא חלקם אינם לומדים כי הגמרא  אינה אומרת להם כלום..וה צביעות שחלק מהישיבות צצה  מעל  הסטנדרים.. של ראשי הישיבות..אבל זה אינו הנושא כעת לכן לגבי אותם אילו המסוגלים ללמוד ברמה נאותה יש לפתח מסגרות תורניות השמות את הדגש על לימודים מקצועיים..  ולגבי האחרים שאינן מסוגלים יש לפתח מסגרות שונות בשתוף פעולה על מסגרות השמה ותעסוקה.. יחודיים..

כאדם שעוסק בתחום ברצוני להגיב כי כשאצלי ההבחורים אומרים ישיבה אני מתקן "מסגרת" אך כנראה התחושה של בחור שנמצא במצב הזה שהוא ירגיש שהוא שונה מכולם מספיק יש לו סיבות להרגש כך לכן לקרוא למקומות אשר הינם "ביבי סיטר לבחורים בגיל ההתבגרות" בשם ישיבה זהו בשביל שאם יחליטו ביום מן מימים לחזור למסגרת רגילה יהיה להם את הדרך כי התחושה של לעזוב לגמרי זה מבחינתם להיות "חילוני".

ישיבת "שערי יושר" ראויה לשם ישיבה ולא קייטנה,
ישיבות שבהן אין השגחה ואיש הישר בעיניו יעשה - ראויות לשם קייטנה.

יש ישיבות שאם אתה לא ניגש למשגיח, הוא לא מכיר אותך,
אם אתה לא בא לסדר בבוקר ואף בצהריים - אף אחד לא שם לב,
לעיתים רחוקות מישהו המצוות שואל: "איפה היית?" אז אומרים לו: "לא ראית? למדתי שם אתמול".
גרוע יותר - אפשר לעבור ישיבה ואף אחד לא ישים לב שעברת,
אחרי חודש מישהו מהצוות ישאל תלמיד: "איפה ראובן? איך הוא עבר ישיבה בלי רשות??"...
הורים שולחים את ילדיהם לישיבה ובעצם מפקירים אותם.
הם יכולים לקום ב-12, לאכול, להתבדר וחוץ מיזה לא לעשות כלום.

יש גם את הקיצוניות השנייה:
יש ישיבות אם אתה מאחר פעם אחת 5 דקות לסדר, שמים עלייך עין לכל החיים...

לפי דעתי כדי שהחינוך יצליח, ויהיו כמה שפחות נושרים, צריך אנשי חינוך אמיתיים,
צריך פיקוח, אבל לא לוחץ מידי,
הר"ם / המשגיח צריך להגיע לכל בחור ולשוחח איתו מידי פעם, צריך לפקוח עין,
לא יתכן שבחור בינוני בכישוריו או בחור שתקפו היצר הרע,
יצטרכו להגיע לישיבת "שעריי ושר", שעושים עבודת קודש, בשביל לזכות ליחס המגיע להם. תוקן על ידי - עוזוהדר - 14/11/2006 14:33:29

להבנתי הזלזול בשם "ישיבה" נוצר ע"י הסיבה שגרמו לנשירה ולא על ידי תוצאותיה.

העלת נושא מורכב מאוד, ובהחלט ראוי לדיון נרחב.
במקרה פנו אלי לפני מס' שבועות מארגון בארה''ב לסייע בהקמת מסגרת חינוכית מקצועית בארץ  עבור נוער נושר כתוצאה מבעיות אורגניות כמו ADHD או נוער שלא קבלו את מנת ההכרה שלהם בביתם, לשאלתי מדוע לא לפתוח מסגרת בחו''ל? השיב: ''המוכשרים בחו''ל פונים לעסקים''.
לדעתי, כן ראוי לכנות את המסגרות הללו בשם ''ישיבה'', כל עוד לא נוצר שינוי בתפיסת הקהילה החרדית ביחס לתלמיד המתבגר ויחס הוגן לנער שלא בחר ללמוד רק תורה (מתוך חולשתו או ממניעים אחרים) אלא בחר למצות את כישוריו בתחומי התענינות שונים שלעיתים אף תורמים לחברה לא פחות.
אני מתרשם שהתהליך לקראת שינויים בעולם הישיבות מתחיל לחלחל לאט לאט בקרב ציבורים שונים, רק לאחרונה נתקלתי בכתבה שעסק ביחס האינידווידואלי בקרב בחורי ישיבות רגילים, כמו הצמדת חונך וקידום אישי. זה כשלעצמו ראוי להערכה. מצד שני בחורים רבים לומדים מתוך מחוייבות חברתית כדי ''לשמור על שמם הטוב'' ובכך פוגע בדימוי העצמי שלו מתוך רצונו לספק את ציפיותיו של החברה או משפחתו ולא מגיע כדי מימוש יעודו.
כן, ראוי לחנך לערך לימוד התורה, אך למי שמתקשה מוטב שילמד במסגרת זמן קצוב ואיכותי מאשר כלל לא.
ה' חילק כישרונות בין בני אדם ולדעתי מי שלא מממש את יעודו פוגם בשליחותו בעולם. איך אמר מישהו: "תלמוד תורה כנגד כולם, אבל לא נגד כולם אלא בעד כולם."

ב"ה

*:NAMESPACE PREFIX = Pclass=MsoNormaldir=rtlstyle="MARGIN />

אינני יודעת אם זה קשור לכאן אך זוהי נקודת מבט נוספת על הגורמים המביאים להדרדרות החוצה.

מבוסס על סיפור אמיתי.

שלכת  (מוקדש באהבה לכל הנושרים בתפילה שישובו בשלום לעץ החיים)

האמת שכבר נמאס לו מהויכוחים עם אבא. וכואב לו על הדמעות של אמא. הם לא מבינים אותו. הם לא מנסים להבין. הם רואים מול העיניים רק את יוכי שצריכה שידוך והוא מקלקל לה. נו באמת?! הוא... בחור בן 16.5 מקלקל לאחותו בשידוכים... למי בכלל אכפת ממנו....*:namespace prefix = o />

_________________

בן ציון,
אם בית אורתודוכסי לבנות בארה"ב יכול להקרא ישיבה, מדוע שמוסד מעין זה שתארת לא ייקרא ישיבה?
ולגופו של ענין, ישיבה אמורה להיות מקבילה לאוניברסיטה, וכמו שלא כל אחד לומד באוניברסיטה, ומי שרוצה ללמוד בה צריך לעמו דבתנאי סף, הוא הדין בישיבה.

בצ"כ,
נושא כאוב העלית..
ראשית כל אני לא מבין מה כ"כ איכפת לך שקוראים לישיבות הנ"ל "ישיבה"?
לעצם העניין, אני חושב שהציבור החרדי בארץ צריך לעבור איזשהו שידרוג הן בעניין הזה, והן בעניין המוכר לך.. הכויללים!!
הרעיון שלך לא עוזר כלום בגלל שמייד זה יהפוך למוסד סוג ב' ואף הורה לא ירצה לשלוח את בנו לשם, אחרי שהציבור יפנים שלא כולם נולדו ללמוד אז אפשר להקים בארץ ישיבה קלג'!! ושלפחות החברה' יצאו עם מקצוע ביד...
בעידן הקיצוניות של היום אין סיכוי שדבר כזה יצא ואני לא מקנה באותו רב שיעלה רעיון כזה, ע"ע הרב שטיינמן והנחל...

אתה יודע מה, בא נראה אותך מקים כזה פרוייקט, המלצה שלי, תעשה את זה לישראלים, אבל לא בארץ..
בהצלחה!!