אינני מטפל מקצועי. אבל אתם יודעים אצלנו כשיש לך קשר עם הגבר בעודו בבחרותו הוא נוטה לבקש עזרה גם
בימי אברכותו. וכך במשך הזמן אתה לומד איך לאנשים חכמים וטובים ממחנינו חסרים טכניקות פשוטות של
הידברות ותקשורת. כמובן כשהבעיות יותר עמוקות יש להפנות לאיש מקצוע, (יש לי קשרים עם כמה)
קרה לי פעם סיפור משעשע, הופיע אברך נהדר היה לו עמו קשר הדוק בתור בעודו בחור והוא שפע שמחת חיים, אחרי החתונה הוא התחיל לשקוע בעצמו. בערך שנה אחר אחר החתונה גיששתי פה ושם, לבסוף האברך פרק הכל, אשתו טובה מתפקדת היטב, אבל אין לו שום קשר עמה, מה שהוא אומר בבית מתקבל ללא עוררים, הכל מדאי טוב, הוא רגיל לחיי חברה ויכוחים החלפת דעות, ופה הכל דמממה עמוקה מספיק שירמוז ופקודתו מתמלאת, נפשו נקעה מחוסר הקשר. לבסוף הסכמנו שהוא יבוא עמה.
כשהם ישבו יחד, אני והוא התחלנו לדבר השיחה קלחה, והיא שותקת אינה משתפת פעולה. הוא ניסה לערב אותה אני מנסה, אבל ההשתתפות פסיבית בלבד. כך כמה פעמים. בשלב מסויים הבעל כבר לא היה מסוגל והוא התפרץ ושפך את לבו והיא שותקת. אני פונה אליה הולך סחור סחור, מבררים מסביב וכו עד שברור לי שאין זה טבעה היא לא הייתה כזו קודם לכן. לבסוף אני שואל בעדינות מה הבעל עשה שיש לך כעס כה גדול עליו עד שבחרת בעונש כה כבד. והוא זוקף גבה לא עשה והוא גם לא פירש זאת עד עכשיו כעונש. טוב אחרי מאמצים ושתיקות וקטעי מילים היא מספרת איך אחרי השבע ברכות הם הלכו לבחור נברשת, היא בחרה בסוג מסויים והבעל ביטל את בחירתה בחנות מכל וכל ועשה זאת בקולניות, היא נפגעה מאוד ומאז אינה מסוגלת להביע דעתה מולו. משהו נתקע וחוסם אותה.
בדרך כלל אברך צעיר כששומע מעין זה, הוא מגיב בתדהמה, מה הוא אמר סך הכל שהצבע הזה דהוי מדאי בלי טעם, כך הוא תמיד דבר עם חבריו צריך להיות קטנוניים בכדי להפגע, הוא מסרב לקבל את העובדה שמולו יושבת אשה הרגילה לטון אחר צורה אחרת, בעולמה זו פגיעה. אני כבר התכוננתי לשלב הבא בו הבעל יכחיש מכל וכל כוונות זדון וכו'. בדרך כלל זה שלב רגיש כי הבעל בהכחשתו עלול לפגוע עוד יותר, האשה לרוב טוענת אפילו עכשיו כשדיברתי דיבור שהיה כרוך במאמץ רגשי ועוד מול זר, ואתה אינך מבין, אבל מה אין ברירה צריכים לתת להוציא וללמד אותם מתחילה את הגישה הנכונה. כך אני מסתובב אל הבעל והוא צוחק בכל פה צוחק צוחק, תגובתו התפרשה אצלי כלעג, ורציתי לעצור זאת למה אתה צוחק אני שואל אותו, ממתין להסבר "בגלל דבר קטנוני כזה נאלמת שנה שלימה" אבל הוא רק אמר, חיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה, זה לא צחוק של ביטול אני מרגיש מאושר, אשתי טוענת היא מתווכחת היא כועסת, יש לי אדם מולי, התקוה חזרה יש מה לעשות, השתיקה המאיימת הלכה, אדרבא תצעקי עלי אני משתוקק לזה תדברי אקבל אחשוב, אבל אני צריך בר שיח, הריב הויכוח הוא גם קשר, הכעס הגדול האצור הוא ביטוי לקשר, זו אינה אדישות אני נושם לרווחה. השמחה שלו הרקיעה שחקים. אמרתי לה תראי איך מילה אחת שלך משמחת אותו, היא כבר חייכה.
זה היה בימי עשי"ת, אמרתי להם גם הרבש"ע אומר לנו לכו ונווכחה יאמר ה'. ה אומר ליהודים תתוכחו אתי תשטחו את תלונותיכם זה אומר שיש קשר ביננו, אבל אל תפנו עורף ותתעלמו ממני.
זה עוד לקח זמן אבל הם עלו על המסלול.
בדרך כלל מה שאני מנסה לעשות וזה יכול כל אחד, הוא פשוט ללמד לשמוע, נשמע כל כך ילדותי, אבל אני אומר לאנשים יש לי חוש חדש ללמד לשמוע. אתה שומע רק בליל חיצוני, אינך יודע לשמוע משהו פנימי. בעולם בחורי הישיבות הויכוח תופס מקום חשוב. המשכנע הוא אותו אחד עם הקול החזק והמילים החדות. אבל אין רצון להשתכנע. בחור שנוצח בויכוח בלימוד חש בצביטה הוא היה רוצה לצאת וידו על העליונה.
דברתי פעם לקבוצה בחוג חסידי סגור, אני הייתי קצת מודרני לעומתם, אבל זו הייתה מסיבת צדקה פרטית, תארתי להם אברך בעל פרנסה מכובד עמל כל השנה לפרנסתו, הוא נסע עם חבריו לקברי צדיקים באוקראינה, אחרי שבועים של תפילות הוא חזר עם הרגשת התעלות, נכנס לביתו פרק את מזוודותיו, והתיישב במנוחה עם כוס קפה, אחרי עשרים הדקות הראשונות של ההתרגשות הילדים החלו לקפץ לחפש מתנות, והוא ציפה היות והוא עייף מעמל הדרך אשתו תטפל בילדים, אבל היא כשראתה אותו רגל על רגל הטיחה בו נו מספיק שבועים בלית וטיילת, אני הייתי בבית והילדים הורידו אותי מדעתי, עכשיו חזרת תעזור בבקשה, הוא נפגע מאוד ובעיקר מהטון, ושילח בה בחזרה את פשוט לא מפרגנת לי. שמחת השיבה נפגמה המתנות איבדו מטעמם. והאברך נפגע עד כלות. והאשה עוד יותר,
הדושיח נשמע בערך כך
א. הוא מה אני טיילתי, כל השנה עובד קשה נותן לה פרנסה ברווח בית יפה, עכשיו מה? נסעתי למלון ? נטלטלתי בדרכים ונסעתי להתפלל עבורה עבורי עבור המשפחה,
ב. הואמעיז לומר שאני לא מפרגנת, כששבועים אני עובדת כמו חמורה שהוא יסע עם חבריו וירגיש כמו מלך, ובגלל בקשת עזרה זו התודה שהוא נותן.
וחוזר חלילה.
שאלתי את המסובים מה דעתם
רובם הזדהו עם הבעל, הצדקנים הוסיפו שעליו להיות בעל מידות לעצור את עצמו אפילו שהוא צודק, אסור לפגוע יש להיות ותרן וכו'.
אמרתי להם אתם מחמיצים את העיקר, זו לא שאלה של צדק. זו בעיה שהוא לא הקשיב ולא הבין הוא לא שמע
היא גם יודעת על עבודתו הקשה במשך השנה, היא יודעת שהוא לא נסע לטיול, היא גם רוצה את תפילותיו. אז מה הבעיה היא קטנונית? אבל היה לה קשה והיא הוציאה זאת בביטוי קשה, היא לא חיפשה ממנו תירוצים היא יודעת אותם, לא הצטדקויות, השאלה היא לא אתה אם פעלת נכון, תוזיז את עצמך ממרכז התמונה, השאלה היא איך היא מרגישה, ואת זה לא שמעת בכלל, אתה רק שמעת טענה ועל טענות יש לך תירוצים, לו היית לומד לרגע להקשיב לתלונתה, שבמילים אחרות נסתרות הייתה. משה טוב שחזרת, היה כל כך קשה מבלעדיך, אינני מסוגלת לבד, וקשה לי להודות בזה, עזור ותראה שאתה מבין מה שעברתי תשתתף עם רגשותי. הרי מיד היית הבעל הטוב נחלץ להציע תמיכה פיזית ורגשית. אבל אתה שמעת את התלונה אתה עסוק אם עצמך. הגיע הזמן ללמוד להקשיב לשמוע את השני, בלי מיד לערב את האני שלי.
אלוקים שומע תפילה, הוא מאזין לביטוי הפנימי שלה מאין היא נובעת מה כוונתך האמיתית, ועלינו להדבק בדרכיו
הייתה שמה דממה. הרבה שיחות היה לי מאז עמם. אנשים פתאום גילו משהו כה פשוט כה חדש.
אך לעיקר
אבל רציתי לשתף אותכם בשני מקרים דומים שהיו לי לאחרונה, מקרים שהותירו אותי במבוכה והובילו אותי לשאלה של פותח האשכול, אבל נסחפתי קצת לצדדים. ועכשיו אני חייב לטוס לעבודה
אנסה בלילה שוב
יום טוב
 |
|
|
