| נשלח ב-16/11/2006 12:50 |
 |
| |
schmuelll: ההיה האר"י נביא? (מעמד המקובל וסמכותו)
באשכול בח"ח, העלה schmuelll את הדברים הבאים:
האר"י אצלנו אינו עוד גדול, החינוך במצוה תצה' לשמוע מכל ב"ד הגדול, מסיים את דבריו:
ובכלל מצוה זו לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצוות השופט כלומר החכם הגדולאשר יהיה בינינו בזמנינו.
הוא ממשיך ואומר:
כל העובר ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה.
אני לא יודע מה הקריטוריונים להכתרת גדול, אבל ברמב"ם יש כמה וכמה פעמים את המושג של הסכמת כל חכמי ישראל. האר"י ענה על הקריטוריון הזה, חכמי ישראל מכל הגלויות החסידים הליטאים הספרדים קיבלו את מרותו ללא עוררין כעמוד שאין לחלוק עליו. למן רבינו יוסף קארו הבעש"ט הגאון החתם סופר רבי שלום שרעבי. (בא לא נכניס את ר"י מודינא או הדרדעים) יש פה כאילו הסכמה כמעט כללית מכנסת ישראל עליו.
ואותו אר"י אומר הזוהר הוא חיבור אוטנטי אמיתי. גם אם נניח שהוא טעה בשאלה מתימטית עדיין הכרעתו כחכם הגדול שבדור מכריעה להתנהג כדבריו. הוי אומר הנידון על הזוהר הוא מעניין מאוד, אבל למעשה בתור השקפה יהודית צריכים לקבל דבריו כדברי אמת. שהזוהר הוא תורת אמת.
הרמב"ם אומר שבני ישראל האמינו במשה רבינו כי שמעו את אלוקים מדבר עמו. אבל אנחנו לא ראינו זאת. למה אנו מאמינים במשה?
התשובה המקובלת של הכוזרי: אין אדם מנחיל שקר לבנו ודור אחרי דור העביר זאת הלאה.
אבל מה עם ספר דברים למשל, יש בו הבדלי סגנון ונוסח משה מדבר בגוף ראשון, אולי זו תוספת מאוחרת? ועל חומש ויקרא אינני צריך לחדש לך את דעתם של מבקרי המקרא. ובכלל נביא יחזקאל יש בו דברים מוזרים על הקב"ה כדמות אדם הרבה יותר חמורים ממה שאמר האר"י.
תאמר לי אבל זה אמר הנביא מפי ה', אבל מי אמר לך זאת אם יקומו מומחים ללשון וסגנון ויוכיחו שזה חיבור מאוחר יותר, אולי התורה כולה אמת, אבל נביא יחזקאל הוא תוספת של איזו כת, ונוסיף לנו חזוקים בדמות מגילות שונות עם נבואות דומות מאותו תקופה שהתחברו ע"י כתות שונות ומשונות ובגללם נכנסו דברים לכרם ישראל, לא תהיה לנו ראיה חותכת נגדם, אבל התשובה תהיה המסורת של חכמי ישראל. אבל אולי הם טעו היסטורית הם היו צדיקים גדולים אבל היסטוריה ומדע לא ידעו. לך תראה את התיחסותו של ההיסטוריון רבי יצחק איזיק הלוי לרבותינו הראשונים בעלי התוס' רש"י ואפילו רש"ג, בכל מה שנוגע להיסטוריה הוא מבטל דבריהם בהינף יד, אולי ננהג גם אנו כן על האמוראים והתנאים. אבל דבריהם אצלנו אינם נושא אפילו לדיון אלא כזה ראה וקדש, אם יש דיון הוא רק על מה אמרו.
הגמ' אומרת ביבמות שרבי דוסא בן הרכינס שחי לאחר החורבן בזמן כרם דיבנה, העיד שראה את חגי הנביא לשבת על אבן ולפסוק לגבי שאלה הלכתית של צרת ערוה, לפי חשבון השנים ההבדל הוא מאות שנים. המאירי מתייחס לכך בסדר הקבלה ומייס זאת לשגרת לשון, רב שרירא גאון מסביר זאת באופן מפליא המסורת הועברה בצורה כה מדוייקת שרבי דוסא יכול היה להעיד כמו ששמע באוזניו וראה בעיניו את המחזה. ודוקא הרמב"ם הרציונאליסט האריסטוטלי אומר בפשטות רבי דוסא חי למעלה מתקופת שמעון הצדיק עד זמנו של רבי עקיבא. דבר הנוגד את הטבע לחלוטין אבל הוא פירש את הסיפור המופיע בבריתא כפשוטו, ויותר אין לו ערעור אין לו ספיקות. למרות שמבחינה מדעית לדבר כך זה כמעט לומר שתים ועוד שווים לחמש. כי אמנם אין לנו נבואה, אבל כמו שאם נביא יאמר דבר הנוגד לעקרונות מקובלים תבוניים מדעים נאלץ לשמוע בקולו כי הוא הנביא. מבחינת כח הכרעה בכל מה שנוגע לדברי תורה לחכמי ישראל יש אותה סמכות. לקבוע מה ייכנס למסגרת התורתית.
וכן אני חוזר שוב:
האר"י אינו עוד גדול, תלמידיו העידו שקיבל מאליהו ולמרות שתלמידיו אצלך גם זקוקים לראיה, וספרי חזיונותיהם פסולים מלבוא בקהל, אבל גדולי ישראל החכמים הגדולים שבדור שהתורה נותנת להם את כח ההכרעה כדברי החינוך קיבלו זאת, וייחסו לאר"י מימד נבואי, גדולי ישראל שחיו בדורו הב"י וכדומה, ובדורות שאחר כך,
אנו מחוייבים להכרעתם לא כי איננו חושבים או עוצרים לחשוב, לא כי אנו נוהים כעדר הרבי אמר כך יהיה, אלא כי זו מצוות התורה. אותה תורה שחייבה אותי לקבל את הכרעת חכמים שיחזקאל הוא ספר הנכתב בנבואה ולא אוסף של חיזונות הבל. וששיר השירים הוא ספר משל על הקב"ה ולא סתם שירי אהבה. כך גם הזוהר עם כל התמיהות נתייחס אליו כתורה משמים. וקדמותו או איחורו כבר לא רלוונטיים. ואם היה גדול בשיעור קומתו של הרמב"ם מתנגד לדבריהם ניחא. אבל אי אפשר להשתמש בדבריו מדורות קודמים כנגד טענה של כלל גדולי ישראל שהפיע פה גילוי שמימי. הרי יתכן בהחלט שהרמב"ם מול גילוי שמימי גם היה מודה לזה.
נתאר לעצמינו שהאר"י מקובל על כולנו כנביא אמת, והוא מסביר לך שאין הכוונה שרשב"י כתב את הספר והוא היה חבוי אצל רמד"ל, אלא דברי רשב"י ותלמידיו היו תורה שבע"פ הידועה רק ליודעי חן, הספר עדיין כלל לא נכתב עד זמנו של רמד"ל, , ומשמים שלחו לו השראה ונתגלו לו הדברים והוא אכן כתבם מובן שרמד"ל כתב זאת בלשונו וכמו כל נביא הכותב בסגנונו . הרי שאז רוב הטענות נגד הספר היו מתבטלות. אני לא יודע אם זה האמת או לא, סתם זרקתי השערה בכדי להוכיח שהויכוח אינו מדעי לגופו של הזוהר, אלא לגופו של האר"י. ואנו מאמינים בו כנביא ודביקים בדרכו.
***
העתקתי את דברי שמואל וסידרתי אותם גרפית וגם הדגשתי את החלקים המעניינים ביותר לדעתי.
א. האם האר"י היה נביא? איזה מעמד יש ליתן לגילויים שלו?
ב. מי העיד עליו ומה אמינותן של העדויות?
ג. האם האר"י התקבל בכל תפוצות ישראל?
ד. איזה מעמד הלכתי יש לקבלה זו? מה נגזר ממנה? (האם מה שהוא אמר מחייב כמערכת אמונות, הלכה למעשה, האם המציאות משתנה). זו בעיני שאלה חשובה ביותר ואני מצביע כי יש כאן שלוש דרגות. יש מי שיטען כי מה שהאר"י אמר משקף באמת מציאות עליונה, אבל להלכה אין הוא קובע. יש מי שיסבור כי האר"י קובע גם להלכה, אבל המציאות הפיזית שלנו לא תשתנה בגלל מה שכתב. ויש מי שיסבור אולי שגם כאן האר"י קובע.
ה. איך מיישבים את הסמכות שניתנת לאר"י ואת הגילויים המחודשים שיש לו עם הקביעה המקובלת שמשה כבר קיבל את התורה? הרי יש טוענים כי האר"י גילה מה שלא נתגלה לפניו, לא למשה, לא לרשב"י ובכלל.
_________________
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
*****
רוחב הכותרת קוצר
תוקן על ידי עצכח ב- 16/11/2006 15:08:07
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2008 19:56 |
|
| |
השטמ"ק כולו נכתב ע"י ר' יצחק בצלאל אשכנזי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2008 19:29 |
|
| |
הראיה שהאר"י כתב שטמ"ק על ב"ק הוא משום שבדף י"ז כתוב ולי יצחק נראה (כתבתי מהזכרון).
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 19:14 |
|
| |
אשלג
אפשר לבקש ממך בקשה צנועה ואנושית?
תפסיק להפריע!
תודה בשם כולם.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2006 19:10 |
|
| |
בליצנותא דע"ז מותר
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2006 19:14 |
|
| |
מה הבדיחה חסרת הטעם הזאת? הרי לא כל ליצנות מותרת
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2006 18:42 |
|
| |
על שלל מליצותך שטיינר, אליץ עוד ביתר עוז.
"ויחכם מכל האדם, מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול"
מחול איני יודע של מה הוא? אלא מחולם של שדים.
שדים איני יודע מי הם? אינך צריך לדעת הרי הם מצויים כאן לרוב,
נראים ומפרממים כבני אדם, אוכלין ושותין ופרין כבהמות, מוצאים רעי (וגם חקירות וסברות) כבהמות, ונדמים לבני אדם.
ולכן מחולם של שדים הוא, וירקדו בשמחה ובלצון,על כל דבר טיפשות ומדון, חושך וקיפאון. חושך הם ובחושך הולכים הם, עלטה כבדה נמצאת בינהם, כעיוורים מגששים קיר למצוא הפתח, ואיה הפתח? אין יודעים.
כי הפושעים בי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו לדראון לכל בשר.
אבל המינין והמסורות והאפיקורסים שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפירשו מדרכי צבור ושנתנו חיתיתם בארץ חיים ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו' גיהנם כלה והן אינן כלין שנאמר וצורם לבלות שאול (מזבול לו) וכל כך למה מפני שפשטו ידיהם בזבול שנאמר מזבול לו ואין זבול אלא בית המקדש שנאמר בנה בניתי בית זבול לך ועליהם אמרה חנה ה' יחתו מריביו אמר רבי יצחק בר אבין ופניהם דומין לשולי קדירה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2006 20:54 |
|
| |
אבקת רוכל סימן קלו
שאלה למהר"ר יצחק אשכנזי המקובל האלקי זצוק"ל.
שאלה ילמדנו רבינו שמעון לקח מראובן מנה בתורת עיסקא וקנה בהם סחורה והוליכה בים ברשות ראובן ויהי בדרך מת שמעון והטילוהו אל הים וראובן לא נמצא עמו שם שתחזור לו העיסקא ואחרי כן טבעה הסחורה או נפסד' אם יגבה ראובן חצי העיסקא או הפחת מיורשי שמעון הואיל ומחציתה מלוה או נימא כיון שהדין הוא שמשעה שמת הדרא למרא אין על יורשי שמעון כלום משום דהרי שלו לפניו וכן אם לא נטבעה רק שהגיע אל ארץ נושבת ונמכרה הסחורה ועלה ריוח עשרים דינר מהו אם תפשוט לן דכשנטבעה אין על יורשי שמעון כלום משום דהדרא עיסקא והרי שלו לפניו אכתי תבעי אם ישומו את הסחורה כפי מה שיתנו בה הולכי הספינה והרי הוא חצי הקנייה ובפרט אם היתה הולכת הספינה מנמל אלכסנדרייא לקושטאנטינה או ויניציאה שהכל מלבישי בסחורה ולא ימצאו מעות כל עיקר ויגבה השאר מהיורשים או ישומו באומד כמה אדם רוצה לתת הסחורה זאת בארץ נושבת על מנת שיקבל אחריותה ממקום שמת והריוח או ההפסד יחלוקו ואם תפשוט לן דכשנטבעה יגבה ראובן מיורשי שמעון חלק המלוה א"כ נימא דיטלו יורשי שמעון גם מהריוח דאלת"ה אין דינם שוה.
תשובה מתוך שדבריך ערבים עלי אמרתי לישא וליתן בדבריך כתב כת"ר או נימא כיון שהדין הוא שמשעה שמת הדרא למרא אין על יורשי שמעון כלום עכ"ל. ונר' שכיוונת למה שכתב הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ה מה' שלוחין ושותפין א' מן השותפין או מן המתעסקין שמת בטלה השותפות או העסק אע"פ שהתנו לזמן קבוע שכבר יצא הממון לרשות היורשין ע"כ. ועלה בדעת כ"ת לומר דממילא הדרא עיסקא משעת שמת.
ואין הדבר כן אלא היינו לומר שאם רצה השותף או המתעסק החי לחלוק הרשות בידו ואינם יכולי' לעכב על ידו מפני שעדיין לא הגיע הזמן שקבעו מפני שכיון שמת יצא הממון לרשות היורשים והם לא קבעו זמן אבל ממילא לא חשבינן לה אלא עם המת לא עם יורשיו דאילו הדרא למרא בכל זמן שלא הגיע לידו לא נפטרו היורשים מחצי העיסקא שהוא מלוה. וכמבואר בפרק המוכר את הבית גבי ההוא דשטר כיס היוצא על היתומים וכדברי הרמב"ם בפ"ז מה' הנז'.
כתב כ"ת עוד וכן אם לא נטבעה כו' אי תפשוט לן דכשנטבעה אין על יורשי שמעון כלום כו' עכ"ל. תמהתי על טוהר שכלך! דאי נפשוט דכשנטבעה אין על יורשי שמעון כלו' משו' דמשע' שמת הדרא עיסק' למרא והרי שלו לפניו היכי תיבעי אם ישומו הסחור' כפי שיתנו בה הולכי הספינ'? והרי הוא שוה חצי הקניה ויגבה השאר מהיורשים! והרי זה סותר מאי דפשטינן דאין על יורשי שמעון כלום כו'
כתב עוד כ"ת אי תפשוט לן דכשנטבעה יגבה ראובן מיורשי שמעון חלק המלוה א"כ נימא דיטלו יורשי שמעון גם מהריוח דאלת"ה אין דינם שוה עכ"ל אין דברים אלו תלויים זה בזה כו'
ולענין הדין הדבר פשוט כמ"ש: דלא יצאו היורשים ידי חובת החלק שהוא מלוה עד שיגיע ליד ראובן כו' זהו הנלע"ד הצעיר יוסף בכמוהר"ר אפרים קארו זלה"ה.
מאיר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2006 10:09 |
|
| |
ד"ח
בנוסח רומי הקדום, הנוסח הוא כתר, וכנראה על פי מנהג א"י.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2006 10:04 |
|
| |
בעל בעמיו
ורק משום שנולדתי רמבמיסט אני כותב זאת, והרי בתורה מסופר על חלום אבימלך הזנאי ולבן הרמאי, מסופקני אם שמעת התפתלויות של רבנים רממיסטים, הם יתחילו לדרוש דרשות, לא בדיוק אבל בערך, החלום היה ליצחק, זה כאילו חלום, וכן על זו הדרך, התפתלויות אלה גרמו לי להבין שיש דברים בגו.
לפי הרמב"ם גם לא נראו המלאכים לאברהם וללוט במציאות, אם רצינאליות אז עד הסוף.
קעלעמר
אהבתי את ההפנייה
אמשלום
בנבואה יש הבנה המונית, אשר היא משתמעת מפשטי הכתובים ומחז"ל, וכך מפורסם בפי הכל, ויש הבנה שהיא איננה נראית אלא אם מתבוננים.
כולם חושבים שדברי התורה מוחלטים וקבועים, וכל חוק מחוקי התורה כבר תוכנן עד פרטיו האחרונים, ואם נעבור על כך הרי אנחנו מפירים את דברי ה', בא הנביא יחזקאל והוכיח אפשר לשנות מהתורה, יש בתורה חוקים, אבל ה' הורה להיפך, בזמנו של הנביא יחזקאל היו השינוייןם תקפים, רק הכהנים בני צדוק נשארו נאמנים לה', אבל מכיוון שדבריו לא התגשמו, כי אז שום הלכה מדבריו לא התקבלה, וחזרנו לטקסט המקורי של התורה.
דברים אלה לא נראים בעיון קל, וגם חז"ל מימיהם לא העלו זאת על שפתותיהם, אבל אי אפשר להכחיש את דברי הנביא, אפשר לנסות לגנוז את ספרו ולהעלימו, אבל לא להכחיש את דבריו.
יש בתורה יסודות מחשבתיים מוצקים שהם אושיות התורה, כגון- שבת, עבו"ז, מאכלות אסורות, טהרה, טהרת משפחה וכו', ועליהם גם אם יבוא נביא ויכחישם לא נשמע לו, אבל שינויים שאינם מהותיים, יכול לבוא נביא ולשנות, וכבר בא.
הרמב"ם אומר שיש בכח הנביא לשנות דברים שעתו, ואני אומר בעקבות יחזקאל שיש בכוחו לשנות גם פרטי הלכות, אלא שהדבר תלוי בהרבה גורמים, ואצל יחזקאל זה לא התקבל.
בנוגע למקובלים, הרי שהשם שאינו הולם אותם זה "מקובלים", אין להם שום קבלה, אם ניקח לדוגמה את נוסח הקדושה במוסף, הרי שבנוסח הרמב"ם ואשכנז אומרים נקדישך, ואילו בשאר הנוסחים אומרים כתר, נוסח כתר הוא חדש מתקופת הגאונים, ונוסח הרמב"ם ואשכנז הוא המקורי והעתיק, והנה ספר הזוהר בנה סודות על נוסח כתר, אבל הרי רשב"י מימיו לא אמר כתר, וגם אנכי לעולם לא אומר כתר אלא נקדישך, נמצא שההוויה התלמודית ההלכתית נוגדת את דברי הזוהר מכל וכל (זאת דוגמה אחת, ויש עוד הרבה דוגמאות ממנהגי התפילה וההלכות וכו').
הם טוענים שהם מקובלים, מקסימום כמה דורות, וחווית ההתגלות מפורסמת בספריהם, והיא עיצבה הרבה מדעותיהם.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2006 08:08 |
|
| |
ד"ח
תמהני על רמב"מיסט שכמוך. האם הבחורה הנ"ל עונה על דרישות הנבואה של הרמב"ם?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2006 07:22 |
|
| |
דר"ח,
לא הבנתי דבריך על הנבואה -
מחד גיסא, אתה טוען שדברי הנביא יכולים לשנות סדרי עולם רעיוניים והלכתיים (ואצל יחזקאל, אגב, יש דוגמאות רבות לכך), ומאידך, שאין לסמוך עליהם אם הם אומרים דברים הפוכים למסורת (וזה, במובן מה, תואם להגדרת התורה לנבואת שקר). אודה לך אם תסביר את כוונתך.
בנוסף, אשמח אם תבהיר מדוע לדעתך קבלה כלולה בקטגורית "דברי נבואה", שהרי רוב העוסקים בה טוענים למסורת ארוכה של לימוד ולאו דוקא לגילוי עצמי בהתנסות מיסטית.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2006 02:35 |
|
| |
סיפור קצר על חלום אמיתי
בעבר סיפרתי כאן בפורום סיפורים אישיים שהתרחשו במשפחתי (עין הרע חלומות), וגם על חברי הטוב שהוריד את נשמת סבו בסיאנס, כעת נזכרתי בעוד סיפור מעניין, והחלטתי לפרסם גם אותו, וממנו נלמד כמה דברים חשובים.
פעם פגשתי בחורה חוזרת בתשובה, שסיפרה לי כי סבא שלה הופיע אליה בחלום לאחר מותו כמה פעמים, ומחמת כך היא חזרה בתשובה.
את הבחורה הולם מכל הפסוק "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר", ועוד דבר יש לה פגם בראייה (פוזלת), אני מספר זאת, כי אדם שיש לו מום מולד, איננו מחזיק טובה לעצמו.
אותה בחורה נולדה במשפחה חילונית, סבא שלה היה אדם דתי, אלא שהוא לא חינך את בנו כראוי, ובנו נשא אישה חילונית, וכעת לאחר מות הסבא, הוא בא לנכדתו בחלום.
כשחקרתי אותה אימתי זה קרה, בעקבות מה, האם היה איזה דבר שיגרום לך להיזכר בסבא שלך, הבנתי שכל המחקרים שלי לא יובילו לשום מקום, היא ראתה את סבא שלה, הוא הדריך אותה כי עליה לחזור בתשובה, ואדם שזה קרה לו לא שואל שאלות.
קורא יקר
אני יודע שאתה חכם ספקן ופלספן, יש לך אלף ואחת סיבות למה לא להאמין לאותה בחורה, אבל אותם סיבות גם גורמות שאלהים לא מדבר עימנו, אלהים אוהב אנשים פשוטים, אנשי אמונה, ואותה בחורה היוותה לי דגם מלמד, למי אלהים ישלח מסר גם בימינו אלה. (אם יש צורך)
למרות שהיא בחורה צעירה (החלום היה בגיל 26), ולמרות שהיא עשתה חטאים ככל חברותיה שאינם דתיות, אבל היא ישרה באישיותה, מחמת המום ומחמת האישיות שלה, ולכן אלהים שלח לה מסר והיא הבינה אותו.
נושא האשכול הוא האר"י, אבל נזכרתי בסיפור כעת, והוא יכול ללמד משהו גם על ההתגלויות שהיו לקדמונים, לא תמיד מי שחושב את עצמו חוקר ומבקר קולע לאמת, חשדנות יתר לא תמיד מובילה לאמת, לפעמים היא המונעת את האמת.
_________________
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2006 23:57 |
|
| |
האפשרות האחרונה
מאיר
|
|
|
|
|
