נקלעתי פה לפורום ויש לי שאלה...

למה רוב השיחות פה מסתובבות סביב: מה יגידו, מה יאמרו, מה מקובל או לא מקובל? לא חארם? חבל מאד, כי הרבה פעמים בגלל זה אנשים לא מנצלים את היכולות שלהם או את הכשרונות שלהם, לא מרוצים ממה שהם עושים, לא מסופקים וממצים את עצמם. רק בגלל שהשכנה ממול תעקם את האף... מוסכמות חברתיות שהם כל כך מלחיצות ומעיקות זה צרה צרורה. לא?

גרב_כחולה:

כל הכבוד שאת לא נותנת לסביבה להגדיר אותך. יותר מדי אנשים חושבים שבכדי לצאת מהמערכת צריך למרוד בו. וזה לא כך, אפשר לא להסכים ועדיין להשאר יהודי טוב. אני גם יצאתי איך שהוא מהמערכת. אני עושה מה שאני רוצה ואיך שאני רוצה, ועם זה משתדל לשמור תורה ומצוות כמיטב יכולתי מתוך שמחה ואושר. אבל אני חייב לציין שבחברה שבו אני חי יש לי שם כאחד עצמאי שלא כפוף למוסכמות ולא חסר אנשים שנרתעים בהתאם.

ישנם אנשים שלא יכולים/רוצים לפרוץ מוסכמות. כל מה שאפשר לעשות, זה לקבל אותם איך שהם, ולהיות דוגמא טובה שזה אפשר אם רק רוצים.

גרב,
אני אישית לא רואה פתרון לבעיית המוסכמות החרדיות, שנורא קשה לכולנו עם זה. מה שבטוח- יציאה זה לא הפתרון.
את יכולה לחיות בתוך החברה החרדית ולהנות מהחיים שלך, גם אם את לא מסכימה לכל הסטיגמות למיניהן, כמו כולנו בפורום.
וגם אם לא מתאים לנו איך שהחברה החרדית מתנהגת במצבים מסויימים- זה לא פוטר אותנו מלשמור תורה ומצוות.
השאלה היא, מה בדיוק גורם לך להיות עם "חצי רגל בחוץ".

צ'אוטנג- אני לא יודעת מה גרם לך לשאול דווקא את השאלות ששאלת אני אצא עם כל מי שנראה לי שיש לי בסיס ליצירת קשר איתו ללא הבדל כיפה רקע או גזע. אני לובשת מה שאני אוהבת. אין לי מושג מה זה אומר "בובות שמסתובבות ברחוב מלכי ישראל" (??) עכשיו לשאלה המצחיקה: אם אני אראה בחור נעים הליכות ברחוב סביר להניח שאני לא אגש אליו ואומר- אהלן מה שלומך רוצה לצאת איתי... אם יצא לי להכיר בחור בנסיבות אחרות (בהנחה שלזה התכוונת?) אני לא רואה בזה שום דבר רע. ולהכיר לחברה שלי אני אשמח מאד! אני לא לומדת אף אחד מהמקצועות שהזכרת. אבל אני לא מדברת על עצמי אלא עקרונית. אגב, העניין של מוסכמות חברתיות הוא ממש לא חדש. הוא ישן ועתיק כל כך שהגיע זמנו למות. מה אתם חושבים? יש אנשים שיסכימו לשנות, להתגמש, "להרוס" את השם שלהם למען המטרה? ;) או שזה מאבק אבוד.......... והכל ישאר כמו שהוא ואני נמלטת (אני כבר חצי בחוץ) כי אני לא בנויה לזה. (בין שאר הסיבות)

מי שמאמין בקיום מוסכמות חברתיות -בסופו של דבר חי על פי הן.
מי שבשבילו אין כזה דבר מוסכמות חברתיות,לא מרגיש את המוסכמות וחי על פי צדקת דרכו.

הענין "מוסכמות חברתוית" הוא חדש. אבל אדם שמאמין בצדקת הדרך שלו, לא צריך אישור חיצוני ורדוד מהסביבה.
נכון החרדים המציאו מחדש את המוסכמה החברתית ועשו ממנה חצי "דת" (ולכן יש המון חרדים שבשבילם מוסכמה חברתית זה אמונה).

אבל יש הרבה אנשים שעצם התנהלותם  מעידה עליהם שהם חרדים אך הם מתעלמים מהמוסכמות החברתיות
שקימות בציבור החרדי.

יש משהו בדברייך, גרב...

קשה לצאת מהמסגרת הנוקשה ועדיין להישאר בתוכה.
בעצם אם חושבים על זה, רק אם ציבור בתוך החבר'ה מתאגד יחד - יש לו האפשרות המוגבלת ליצור חיים אוטונומיים.
לדוגמא: הישובניקים והמודרנים מאזור ר"ג ב"ב ופ"ת.
להרבה מהן יש טלויזיה בבית, וגם עוסקים במקצועות חפשיים.
הם אמנם לא נזרקו החוצה, אך משלמים מחיר בישיבות וסמינרים.
בישיבות מכניסים אותן לשיעור נמוך מכפי גילם, ובסמינרים לא מקבלים אותן, כך שהן הולכות לשרנסקי ולוסטיג.