התלכי עם האיש הזה ? ותאמר: אלך

.



כשעברתי על הפרשה השנה, דוקא הפסוק הזה "נתקע" לי בראש. נערה נשאלת אם תסכים ללכת עם איש שאיננו מוכר כדי להנשא למי שכל מה שידוע עליו, זהוא בנו ויורשו של אברהם.
אמנם, להיות בנו של אברהם זה לא דבר בטל, ודאי שאין מדובר במשהו שניתן להתעלם ממנו, אך בכל זאת. אנו יכולים להשוות, הנסיון הראשון שנתנסה אברהם היה "לך לך". והנה, רבקה, בעודה נערה, עומדת בפני אותו הנסיון כמעט. האם תואיל ללכת לה מארצה, ממולדתה ומבית אביה, כדי לגור באהל עם יצחק.

תשובתה חדה ברורה ופשוטה: "אלך".


אמנם, מדובר בשידוך מושלם, גם עשיר, גם רווק וגם לא תהיה חותנת, אך בכל זאת, "אלך"? זהו?


***


שאלה אחרת גם כן הטרידה אותי השנה: במה זכתה מילכה להיות מוזכרת פעם אחר פעם?

כאשר עבד אברהם שואל את הנערה "בת מי את?", תשובתה איננה "בת בתואל", אלא "בת בתואל בן נחור, אשר ילדה לו מילכה".
 
ממתי מזכירים את הסבתא?

ואל תענו לי כי הנערה, קשורה במיוחד לסבתהּ, משום שגם לפניכן, הכתוב עצמו מתאר לנו כך אותה: "... אשר יולדה לבתואל בן מילכה...".

מה החשיבות הגדולה של מילכה בכל הסיפור? ממתי מזכירים אמהות? וסבתא?

וכמובן, אם לשם היחוס, היה מספיק להזכיר בת בתואל בן נחור. וכי נחור אחי אברהם פחוּת ביחוסו מאחייניתו, מילכה בת הרן אחי נחור?




לאחר עקידת יצחק, מתבשר אברהם כי "הנה ילדה מילכה גם היא בנים לנחור אחיך". הרמב"ן, וכן המדרש, קובע כי הבשורה הגיעה סמוך ללידות, שכן לא סביר כי בני אחיו נולדו זמן רב לפניכן, והבשורה לא הגיעה אל אברהם. המרחק בין חרן לבין כנען אינו רחוק כל כך.

מדוע המלה "גם" ? מדוע ילדה מילכה "גם היא" ?


ונראה לעניות דעתי, ששרה ומילכה, שאחיות היו (יסכה היא שרה), לא היו רחוקות ביותר בגילן, כפי שכך גם אברהם ונחור. ואם ילדה שרה בגיל 90, ומדובר בנס גלוי, הרי שגם מילכה ילדה בנס את בניה - בגיל מאד מבוגר. ואם גם שם מדובר בנס, לכן יש כאן את המלה "גם" - גם למילכה ולנחור היה נס כפי שחולל ה' נס לאברהם ולשרה.

ואם לידות אלו היו בנס, אין תימה שנס זה מוזכר כחלק מהיחוס. בתואל, הוא בן נחור אשר ילדה לו מילכה - אותה מילכה שילדה אחרי בלותהּ. וכך  סיבב ה' שיצחק לא ינשא בצעירותו, כדי להמתין לגדילת בתואל וללדת רבקה. וכך, רבקה מודעת לכך שלידתה תלויה בנס שארע לסבתהּ.

אין תימה, אם כן, שרבקה מזכירה את סבתה בתשובה לשאלה. היא גם יודעת, כנראה, כי יצחק נולד באמצעות נס דומה. ברור לי כי יד ה' סובבה את השידוך, ואין לה ספק כי מה' יצא הדבר. היא יודעת כי יצחק הוא המיועד. יצחק הוא האיש עבורו תהיה מוכנה לנפול מהגמל.



 

[אח של - ,

ידידי קראו לבנם הנולד "יאיר" - שם "נורמלי" למהדרין. כאשר נדהמו לשמוע את השם שבחרו חבריהם לבתם ("טנא". אגב, התדהמה השתרשה בליבם, עת ניסו לתרגם את השם לאנגלית, בעבור דודה מאמריקה...), ענו להם האחרונים - כשיאיר שלכם יגדל, כל הילדים בגן שלו יהיו "טנא", "אחו", "ליאם" וכו', והוא יהיה מסכן ובודד ועם שם "מצחיק"....]

בת מלכה - לאפוקי מפלגש ושמה ראומה.

אמשלום:
מה זאת אומרת
"מציאות שיש בה גם נועם משפחתי ו"נורמליות" משפחתית"

תראי איזה שמות הם קבלו: פלדש, ידלף, טבח, מעכה...
מה נורמאלי בזה? עם השמות הללו הם צריכים לגדול, ללכת לגן ילדים, לסבול את לעג הילדים האחרים שלא לדבר על ילדיהם שחבריהם ילעגו להם על שמות ההורים.
בסוף כןלם יגמרו אצל הפסיכולוג
ולזה את קוראת "נורמליות משפחתית"...

ולי נראה שהתורה רמזה לנו לעם ישראל תראו כמה רבים נולדים לאויבים שלכם מסביב. הם כבר רבים רבים יש כבר את טבח את גחם ואת תחש ועוד רבים רבים כמוהם. ואתם אפילו לפרשת תולדות עוד לא הגעתם.

_________________

מודה ועוזב

ירוחם

אני מסכים שאין כאן ראיה גמורה. והכל תלוי בסברה. ובנתונים שאין לי, כמו לגבי העולם העתיק.

אמשלום

ועדי כהן

איקון ירוק ביותר.

אם כבר הגענו לזה, אכתוב את מה שהיה נראה לי תמיד ברשימת הילדים של הצד החרני של משפחת אברהם. (אלא שאני נוטה לחזור בי בגלל דברי מואדיב).

לפעמים אדם משקיע המון כדי להשיג איזה דבר. ואז הוא מגלה שאותו דבר הושג בידי אחרים, ואצלם דווקא בלי מאמץ.

ואז מתעוררת אצלו התחושה: אז מה זה היה שווה? למה הם כן, בקלות, ואני רק בקושי, אחרי כל כך הרבה מאמצים?

זה נכון לגבי ילדים, וזה נכון לגבי כל דבר. לימודים וידע, קנית דירה ומציאת עבודה.

והנה, גם אברהם היה צריך להתמודד עם זה. הוא עבר כה הרבה נסיונות, עד שזכה ליצחק. ומן הצד השני, במשפחתו הקרובה נולדים ילדים בזה אחר זה.

מה זה בא ללמדנו? למה התורה כתבה זאת? אולי כדי להשמיענו כדברי מואדיב, ואולי כדי להראות לנו שהעולם מתנהג לפעמים בצורה שאינה מובנת לנו. זה זוכה בקלות וזה מתאמץ, אבל זה שמתאמץ אינו צריך לאבד את יראת השמים שלו בגלל שעמד בנסיונות ורק אז קיבל מה שנראה בעיני בשר כאילו חולק לאחרים בחינם.


***
הושלמה מילה שנשכחה בהקלדה.

_________________

מואדיב
כשרוצים בשידוך אומרים מה שהמחותנים רוצים לשמוע.

.

הערה צדדית:

בביתו של בתואל לא הכל שחור. לבן עצמו הוא האומר "מה' היה הדבר". לא מהתרפים, מה'.

הרב מימוני
הגמרא בתענית אומרת שאליעזר שאל לא כהוגן והשיבו לו כהוגן. אמנם הגמרה מתיחסת לתכונות גופניות עיורת וחיגרת. אבל אתה מכתיר את רבקה כחכמה ומוסרית אתה לומד את מסופו של הסיפור. אבל השאלה היא על אליעזר, איך הוא יכל להחליט על בחירת אשה לבן אדונו יצחק, על סמך מבחן של טוב לב בלבד.אשה ליצחק צריכה להיות גם חכמה ולא רק טובת לב ומוסרית. אנו הרי בטוחים שבית אברהם היה בית של לומדים  פרשת השבוע ובירור בעיות פילוסופיות ואחרות
אשה צריכה להשתלב במערכת המשפחתית הזו, היא צריכה להיות יותר מנערה טובת לב ומראה. אז איך אליעזר החליט מה שהחליט על סמך מה שהחליט?

מואדיב

השאלה והדיוק נפלאים לדעתי. גם אני תמיד התקשיתי בתוספת על הולדת הבנים שנזכרת בסוף הפרשה הקודמת, אם כי פירשתי זאת אחרת. אך נראים דבריך בזה.

לעומת זה, עדיין קשה להבין מדוע נאותה רבקה כה מהר להצטרף לאליעזר. הנס הוא ראיה, אבל מהיכן ידעה והכירה את ה"תיאוריה" שהנס מצדיק, שה' עושה הכל? מדוע לא תלתה זאת באלילות?

משהו עדיין חסר לי כאן. מסתבר שמה שמשך אותה הוא בית כעין זה של אברהם, אך לשם כך עלינו להניח שידעה כי זה בית מונותיאסטי ומוסרי. מהיכן ידעה זאת? האם דברי אליעזר בסעודה או לפני כן בשיחה עמה ליד הבאר סיפקו לה מידע מספיק? אולי ידעה על כך מקודם? מסיפורים על הדוד שעזב את המקום בגלל הדעות החריגות שלו?

מסתבר שעלינו להניח שכך היה. והרי זה שבחה ותפארתה של רבקה, שלא היתה נערה פתיה הנענית לסיפורים של זר עשיר וגם לא בת המתמרדת נגד הוריה - אלא חכמה ומוסרית שהיתה מוכנה לעזוב הכל כדי ללכת אחרי האמת ולהקים בית ומשפחה עם האדם היחיד בעולם שהיה מסוגל להבטיח לה חיים בדרך האמת.

_________________

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מואדיב,

מואדיב
אתיחס רק להסכמתה  של רבקה.
צא ולמד איך הרגישה העלמה הצעירה בבית אביה. עם אח כמו לבן
ויחסי משפחה בין בן לאביו כמו שרש"י מסביר. זה מסביר אגב גם רצונותיהן  של נערות להנשא,  ורק לברוח מבית ההורים המעיקה.
 
פרושך ודיוקך בהמשך נראים לי.