אפוטרופסות הלכתית

כדי לקרוא אשכול ישן כהלכתו, אין מנוס מהקפצתו...

_________________

מיימוני,

מיימוני,
כתבתי שאין אלטרנטיבה לאינטואיציה שלה, גם אם היא לא מלומדת בהלכה. מה לעשות, אלו החיים. אגב, זה נכון גם ברפואה (שמי שלא מתמצא יכול לעשות שגיאות, ובכל זאת כל אחד נסמך על האינטואיציה שלו). אבל במקום שיש חשש לאיסור הבורות אינה יכולה להיות מקלט לגיטימי. לכן חשוב לשאול ולברר. ושאננות בגלל אידיאולוגיה 'טבעית' לדעתי אינה מוצדקת למי שאינו מתמצא בהלכה. כמובן הגדילה בבית דתי מלמדת הרבה ומועילה לברור בין מצבים שבהם יש או אין שאלה, אך זהו מדד בעייתי, כפי שגם אתה עצמך כתבת.

_________________

מיכי

הרהור הלב

העלית דבר מעניין. פתחת בסיפור מעניני דיומא שיש לו השלכות רבות, ובחרת להתמקד באחת: הפן החברתי של ה"מוכיחים", שמזכירים לשני שיש תמיד מקום לחשוש, וכפי שכתבת, "האם שאלת רב?"

אבל הסיפור מאד מעניין ומעורר דיונים בשאלות נוספות. וגם לי יש כמה הערות על הסיפור מהחיים שהבאת.

א. מטבחים במקומות שיש בהם חילונים או כאלו שאינם מקפידים על כשרות, הם בעייתיים מעצם טבעם. זה תלוי כמובן בשימוש של המטבח ובזמינות שלו, אבל יש כאן בעיה. ואפילו בעיות.

מדוע? ניקח דוגמא פשוטה. דוד מים וכוסות. אם הכוסות הן לשימוש רב פעמי, יש מקום לחשוש שהכינו בהן שוקו עם חלב פעם אחת ובפעם אחרת, מרק בשרי. כאשר עובדים שעות מרובות, יש כאלו שיעשו זאת.

איני בא להכריע שיש לפסול מטבחים כאלו, אבל יש כאן מקום לבדוק, ואני עצמי לא הייתי ממהר להשתמש במטבח כזה בלי לבדוק קודם מה עושים בו. זאת למרות שיש בידינו כלל ש"להחזיק איסור אין מחזיקים" (=לא סבורים שדבר עומד בחזקת איסור מלכתחילה).

ושוב, זו שאלה מורכבת מאד, כי זה תלוי בדברים רבים. למשל, ממה עשויות הכוסות, כי בזכוכית למשל לא אמורה להיות בעיה (אלא שהאשכנזים מחמירים) וכיו"ב. אבל לא באתי אלא להראות שמי שחושש, יש לו באמת סיבה טובה לכך.

ב. אולי תרצי להביא את הדוגמא של האירוע, כי קשה לי להבין מה גישתו של בעלך, והאם זה נובע משום שהוא דוגל בבירור עניני ולא בחומרות (ואני עצמי דוגל מאד בשיטה כזו) או שהוא מין "לא אכפתניק" כזה. (ולא שאני חושדו, אלא שכדאי להבהיר למה הכוונה).

ג. אם בעלך יודע את ההלכה, צדקת ששאלת אותו. ואין שום צורך לרוץ לחפש "רב". כבר היה אשכול בנושא זה (לינקי?) מה צריך אדם לדעת כדי שיוכל להכריע בשאלה בעצמו. והכלל פשוט. מי שיודע, יודע.

ד. לא תארת את מערכת היחסים בינך לבין חברתך. יש מקרים שבהם עדיף לענות, כפי שענית, "שאלתי" ותו לא. ויש מקרים שבהם אפשר להסביר יותר. לדוגמא: את סבורה כנראה שזו שאלה. אני סבורה שזו לא שאלה, ואף התייעצתי ליתר בטחון עם בעלי. ואם את רוצה הסבר למה זו לא שאלה, הבה נדון בדבר. וזו הזמנה לשיחה שבזכותה אולי חברתך תפקח את עיניה להבדיל בין חומרה לבין דין.

והכל בתקווה שאת כמובן מדייקת ושאין כאן חשש של ממש... (ולא שאני חושד חלילה, אבל סוף כל סוף לא ציינת במה דברים אמורים).

ה. יש באמת נטיה אצל חלקנו להיות "מוכיחים". אני משער שיש הנאה לפנות לזולת ולגלות כלפיו אפוטרופסות. יש כאן לפחות שני הבטים. הפן ההלכתי, האם החשש הוא חשש. והפן המוסרי, האם ראוי לאדם לנהוג בצורה כזו או שעליו לחנך את עצמו.

אם את ביחסים טובים איתה, נסי להסביר לה את הצד שלך.

ולגבי הצד המוסרי, הרי אין אנו מהסוג ה"מוכיח" שבא לגלות אפוטרופסות כלפי אחרים, לא? סמיילי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

איני חושב שמדובר באפוטרפסות.