ר"ש היה דורש טעמא דקרא. הוא סבר שמותר לחבול בגד אלמנה עשירה, מפני שהפסוק "לא תחבול בגד אלמנה" מדבר באלמנה ענייה.את זה הסיק מכח הבנתו את טעם המצווה: לאלמנה עניה יש רק בגד אחד ואם חבלת אותו תצטרך להשיבו מדי יום ואז יצא עליה שם רע בשכנותיה.
את העמדה המנוגדת ניתן להציג כשיטה הקראית: להצמד לציווי הבורא ("חפישו באורייתא שפיר" אמר ענן). הקראים (כמו הלותרנים) סוברים כי כל טענה צריכה להדלות מפשט המלים של המצווה.
איך נציג את עמדת חז"ל (החולקים על ר"ש) ? האם הם "קראים של כל התורה פלוס המסורת" (כלומר מצרפים לטקסט הקדוש גם את המסורה)? זה כמובן ניתן להאמר רק אם דרשות חז"ל הן כולן מסורת.
ואולי הם מתיחסים לתורה כאילו מצורף אליה נספח של כללי הדרוש, כלומר הם קראים של התורה + כללי הדרש ?
האם יש אפשרויות נוספות?
נשלח ב-9/12/2006 19:41
אמיר
מה שחסדאי טוען להבנתי הוא שאין להרחיק את החולקים על רבי שמעון ולפרשן אותם כאילו יש להם השקפה שונה על המקרא. הם רק לא חשבו שטעם (משוער) הוא מספיק כדי לבנות על זה 'דרשות' והשלכות. זאת בלי להיכנס בכלל לשאלה אם זו היתה להם מסורת או השכלה עצמית.
כמו כן כל פרשנות ששואפת לחוות מחדש את עולמו של הכותב נידונה לאי דיוק ואם לספר שנכתב היום על ידי אדם מוכר ישירות כל שכן לספר מלפני אלפי שנים שמחברו/יו לא נודע/ו (ובמאמרי 'מידה לא כל כך טובה' אאריך אם ירצה השם בלי נדר).
נשלח ב-9/12/2006 19:19
[מיכי,
החלק השני של המשפט (שלו בהחלט הסכמתי) אינו שווה בהכרח לחלקו הראשון. זו ממש לא חזרה, לענ"ד, ואני מוצאת שזה דיוק חשוב.]
נשלח ב-9/12/2006 19:14
אמשלום,
אני מבין שכוונתך היתה למסורת מסיני? שהרי על דבר שעבר באופן היולי והמושג עם השנים הסכמת. טוב, אנחנו חוזרים על עצמנו.
נשלח ב-8/12/2006 15:44
[מיכי,
אני לא אמרתי דבר על "מסורת"...]
נשלח ב-8/12/2006 08:59
ממללא,
לגבי המידות כבר הזכרתי שיש כמה דוגמאות וראיות במאמרי 'מידה טובה'. הראב"ד עצמו בפי' הברייתא דריש הספרא מביא לגבי שני כתובים המכחישים ואנו עמדנו על עוד.
אין לי בעייה עקרונית עם העובדה שמשהו התפתח לאורך הדורות, והלכות דרבנן יוכיחו. אבל ראשית יש לנו מסורת שזה מסיני (הסכמת כל הראשונים והאחרונים). שנית, אף אחד לא קבע את המידות כתקנה. חכמים אינם יכולים להמציא דרכי פרשנות משלהם, אם אין להן היגיון ואין לנו עבורן מסורת. אם תהיה המצאה כזו אני לא אקבל אותה.
לדוגמא, אם אני מוצא אצל חכמים טעות עובדתית, אני לא אקבל אותה כמשהו מחייב מבחינתי. בדיוק אותו דבר אני לא מקבל טענה שבעיניי היא לא הגיונית, אלא אם היא תקנה (שאז יש להם סמכות) או שהיא התקבלה במסורת.
אלא אם תאמר שיש במידות היגיון שגם אדם שמחדש אותן יכול להסביר אותו. אני לא חושב שזה כך, לפחות לגבי כמה וכמה מהן.
ולסיום, כפי שהעירה אמשלום אל נכון, בתיזה שהצעתי יש היגיון רב יותר מאשר בתיזה המקובלת על החוקרים, שהרי דברים שאין בהם היגיון מצד עצמם קשה להניח שהומצאו סתם. על כן סביר יותר שהיתה מסורת כלשהי בעניין זה, וזה כנראה גם מה שיצר את הקונצנזוס בין הראשונים.
נשלח ב-6/12/2006 20:50
צריך לבחון את השאלה אם בכלל חייב להיות איזה מספר מצומצם של עקרונות בבסיס כל מערכת. אולי יהדות חז"ל היא פשוט אוסף הערכים והדעות והמנהגים שבמקרה התפתחו ועוצבו תוך אינספור היתקלויות של מסורות עם המציאות עם תוספות של יחידים יצירתיים , אצל קבוצה מוגדרת אחת של אנשים שבמקרה אנו משתלשלים איכשהו מהם .
