| נשלח ב-6/12/2006 22:46 |
 |
| |
דרך התנהלות ה"בנק החרדי"
הנושא שברצוני להעלות כאן כבר מעסיק אותי מספר שנים, אני פותח אותו כעת בעקבות האשכול של מיימוני שעוסק באנשים החיים מעבר ליכולותיהם הכלכליות.
אחת התופעות הבולטות בציבור החרדי באופן יוצא מן הכלל, היא הדאגה והעזרה ההדדית בכל תחומי החיים. האדם החרדי נעזר בקהילה בכל שלב בחייו, במצוקה כלכלית ובשעת חולי, בבעיות חינוכיות ובעיתות שמחה ועוד. הגמ"חים הרבים והמגוונים, עמותות החסד והארגונים, הפכו זה מכבר לסמל של היהדות החרדית כלפי חוץ. אחד המוסדות שהתפתחו באופן מדהים בדור האחרון הוא ה"בנק החרדי", כשכוונתי כמובן לגמ"חים להלוואת כספים. מצוות "אם כסף תלווה את עמי", מתקיימת כיום בהידור רב בסכומי כסף אסטרונומיים. הגמ"חים מלווים כספים לטיפולים רפואיים, לרכישת ולהרחבת דירות, לעריכת שמחות ולעוד אין ספור צרכים. בין הלווים ניתן למצוא גם עשרות או מאות מוסדות, תלמודי תורה וישיבות, כוללים וסמינרים. הכספים בגמ"חים מקורם בעיקר מהפקדות של אנשים, המבכרים להפקידם שם מאשר בבנקים.
החששות שאני מעלה הם שניהול לא נכון של אותם גמ"חים גורם לא אחת לנזק ללווה במקום תועלת, ושדרך הניהול של הגמ"חים עלולה אף לגרום לאובדן הכסף ולקטסטרופה כללית של מפקידים, ערבים, לווים ומנהלי הגמ"חים. מצוות הלוואה היא להלוות לאדם הנזקק לכסף לפי שעה ובעתיד ירווח לו והוא יחזיר את הכספים, אולם הקלות של קבלת ההלוואות גורמת לרבים ללות סכומים שאין דרך הגיונית שיהיה בידם להחזירם ביום מן הימים. הדברים נכונים במיוחד אצל אנשים המחתנים את ילדיהם בסכומי כסף עצומים ולווים לשם כך כספים רבים, במקרים אלו ההלוואה גורמת נזק ללווה במקום תועלת וחסד היה נעשה עמו אם נמנעה ממנו ההלוואה. הבעיה הגדולה בכך, היא שהאדם יכול להחזיר את חובותיו במשך תקופה ארוכה באמצעות "גלגול כספים" מגמ"ח למשנהו, כך שיכולים לקחת שנים רבות עד שיתברר שהכסף למעשה לא ישוב. הטיעון שלי הוא, שהמצב הקיים הוא בגדר "פירצה קוראת לגנב", מספר הלווים ללא יכולת החזר ממשית עולה בהתמדה ואנו עלולים ביום מן הימים לראות את עצירת הגלגל, היות ואנשים שיתקשו להשיג הלוואות [מחמת ריבוי הפונים או התמעטות המפקידים] לא יצליחו להחזיר את הלוואותיהם, דבר שיגרום לגמ"חים לצמצם עוד יותר את ההלוואות וחוזר חלילה. הטיעון של הגמ"חים כנגד תחזית פסימית זו, היא שעד היום יש להם קרוב ל-100% החזרים. הבעיה היא שחלק גדול מההחזרים הוא מ"גלגול" וחלקו מערבים או מצדקה [כמעט בכל קריאה לצדקה מופיע הביטוי "נקלע לחובות כבדים"], ברור שאם התופעה תתרחב לא תהיה אפשרות למלא את החסר ממקורות אלו.
לדעתי, אם רוצים לקיים את המצווה כהלכתה, מוטל על הגמ"חים לוודא את סכום החובות הכללי של הלווה ואת יכולת ההחזר שלו, בדיוק כפי שנעשה בבנקים. המצב הקיים הוא למעשה גם פשיעה בפקדון, וגם גרימת רעה ללווים שנדרשים לקבל צדקה ולא הלוואה. הצעתי לגמ"חים להצליב ביניהם מידע על מנת לדעת על מצבו הכללי של הלווה, אולם לצערי הם דחו את ההצעה בתואנות שווא. נדמה לי, שלמרות הרצון הטוב והכוונות הטהורות העומדות מאחורי הקמת הגמ"חים, לא יתכן לנהל בנק ללא ריבית ללא לימוד מעמיק יותר של המערכת הפיננסית והכלכלית.
האם יש ממש בדברים אלו?
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2009 14:57 |
|
| |
מעל שנתיים עברו מאז שנפתח אשכול זה.
בינתיים, דווקא הבנקים ה"מסודרים" קרסו, והגמ"חים (ברובם) עדיין פועלים.
עם זאת, אני מסכים שיש מה לשפר.
הנה הצעה פשוטה מאד, שכל אדם שמבקשים ממנו הלוואה (ולא רק גמ"ח) יכול להשתמש בה: פשוט לבקש מהלווה פירוט של הכנסות והוצאות.
הנה דוגמה לשיחה אופיינית עם מישהי שביקשה ממני הלוואה:
-שלום, אני צריכה הלוואה של 12000 ש"ח.
-לאיזו מטרה ההלוואה?
-לתרופות לילד.
-יש לך הרבה הוצאות על תרופות?
-כן.
-האם תוכלי לפרט, כמה הוצאות בסך-הכל יש לך?
-הרבה, אולי כמה אלפי שקלים.
-תוכלי לפרט קצת יותר?
-בערך 3000 ש"ח על תרופות, 2000 ש"ח שכר דירה, 2000 ש"ח על אוכל, 1000 ש"ח על תשלומים...
-ואין לך מספיק הכנסות? את לא עובדת?
-אני עובדת אבל ההכנסות לא מספיקות.
-כמה ההכנסות שלך?
-אני מקבלת משכורת 5000 ש"ח, ועוד קיצבאות 1000 ש"ח.
- אז בסך-הכל, יש לך 8000 ש"ח הכנסות ו-6000 ש"ח הוצאות, כלומר בכל חודש היתרה שלך יורדת ב-2000 ש"ח.
-נכון, המצב באמת קשה, בגלל זה אני צריכה הלוואה.
-אז נניח שתקבלי הלוואה של 12000 ש"ח כמו שביקשת. תוך שישה חודשים, כל ההלוואה תיגמר, ותהיי בדיוק באותו מצב כמו עכשיו, רק עם עוד חוב!
-אני בכל-זאת חושבת שהלוואה יכולה לעזור לי.
-הלוואה לא תעזור לך, היא רק תדחה את הבעיה. הדבר היחיד שיכול לעזור לך הוא להגדיל הכנסות ולהקטין הוצאות. יש לך רעיון איך לעשות את זה?
-אין לי מושג, אילו הייתי יודעת לא הייתי מגיעה אליכם.
-תחשבי בכל-זאת, איך אפשר להגדיל הכנסות ולהקטין הוצאות?
-טוב, אני יכולה לנסות לעבוד שעות נוספות, אולי לקחת ילדים לטפל בהם או לעשות עבודות ניקיון. אני יכולה לחסוך בחשמל, לעבור לדירה יותר זולה, אולי לעבור לגור אצל ההורים...
-יפה, עכשיו תיישמי את הרעיונות שלך. אם תצליחי ועדיין תצטרכי הלוואה, תחזרי אליי.
הרעיון לקוח מארגון "פעמונים", רק שארגון "פעמונים" דורש מהפונים למלא טפסים ולשלוח בדואר, ואז לחכות חודש לתשובה, ובמקרים רבים התשובה שלילית ללא כל נימוק. אנשים שנקלעים לבעיות דחופות לא מסוגלים נפשית לחכות חודש עד שתגיע תשובה, ובדרך כלל גם אין בזה צורך, אפשר בשיחה של 5 דקות להבהיר ללווה את הבעיה שלו ולגרום לו לקחת אחריות למעשיו בלי לקבל הלוואה.
עם זאת, יש מקרים שהלוואה כן יכולה לפתור את הבעיה, וצריך לבדוק כל מקרה לגופו.
לגבי מאגר מידע: אין צורך לחכות שכל הגמ"חים יסכימו. ישנו מאגר מידע גדול ופתוח לכולם שנקרא "אינטרנט". צריך פשוט להתחיל לפרסם שם רשימה שחורה של לווים שאינם מחזירים. אני כבר עשיתי את זה (חפשו בגוגל "לווים שאינם משלמים"). כל מי שמחפש בגוגל שם או מספר תעודת זהות של לווה שאינו משלם, אמור להגיע לדף הזה.
תוקן על ידי אראלסגל ב- 13/05/2009 14:56:51
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2008 18:50 |
|
| |
מה עוד יש לכם לומר על מסילה?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 23:21 |
|
| |
לומד
בכדי לממש את ההמלצות נדרש שיתוף פעולה מירבי בין הגמ"חים, שיעבירו מידע ביניהם על לווים מסויימים שחייבים סכומי כסף גדולים ושאין להם יכולת החזר סבירה. הרב פייגנבוים ניסה להוביל מהלך משותף ולא עלתה בידו, גם הניסיון שלו באופן עצמאי להתחקות יותר על פרטי הלווה לא עלה יפה, כנראה בשל העובדה ששאר הגמ"חים לא נוהגים כך. שנה לאחר מכן ניסה לפעול בעניין זה הרב הרצברג, אולם גם הוא ניתקל בהתנגדות של חלק ממנהלי הגמ"חים. כדאי לציין שהרב מאיר קסלר הצליח לדאוג שהגמ"חים בקרית ספר יעבירו מידע ביניהם על לווים בעייתיים.
היות והזכרת את העניין של מנהלי המוסדות, אני סבור שאמנם צריך להתייחס גם לכך. חלק גדול מההלוואות הגדולות איננו לאנשים פרטיים אלא לארגונים ומוסדות שונים, לא תמיד מדובר על הלוואה קצרת טווח שאמורה להיפרע מתקציב ממשלתי או מתרומה ידועה מראש, אלא מדרך התנהלות קבועה של שקיעת המוסד בחובות. חשוב להבדיל בעניין זה בין מוסד בעל נכסים שבמקרה הכי קיצוני ניתן יהיה לגבות את החוב מהם, לבין מוסד שאין לו שום מבנה ושסגירתו עלולה חלילה להוריד לטמיון חובות אדירים. אני חוזר וטוען שאמנם ישנו קושי רב להבדיל בין הנזקקים להלוואה וראויים לה, לבין אלו שמסתבכים בחובות ומאבדים ממון אחרים, אבל אין בכך נימוק להימנעות מכוונת מבדיקה כזו. באשר לאינטואיציה של מנהלי הגמ"חים, אני מרשה לעצמי לא להשתכנע מכך.
חשוב להבהיר שהבעייתיות איננה רק בהלוואות דרך הגמ"חים, אלא גם בכל הלוואה הניתנת לחברים קרובים ומכרים. אם המלווה איננו יודע את הפרטים הנחוצים על הלווה, כמו היקף חובותיו ויכולת ההחזר שלו הוא עלול לאבד את כספו. הניסיון מלמד שההלוואות הללו מסוכנות הרבה יותר מאשר ההלוואות בגמ"חים, מפני שלגמ"חים יש יתרון גדול בגביית חובות. הרב סלונים טוען שרק עשירית מההלוואות נעשות בגמ"חים והשאר באופן אישי לקרובים ומכרים, עצירת הגלגל עלולה כמובן להתרחש גם שם חלילה.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 21:24 |
|
| |
עוד לפני המשך הדיון בנושא, מה פירוש "הרב פייגנבוים רצה לאמץ את ההמלצות ככתבם וכלשונם", וכי מי מונע בעדו?
ואגב, שמעתי שטביעת העין של הרבנים קופרמן/יפה אינה ניתנת לערעור, הללו שומעים את הלווה חצי דקה, מחליטים על סמך טביעות עינם כמה לתת לו (מעבר לערבים, כמובן) ואי אפשר לערער על כך. או שהלווה מצליח להשיג את אימונם מייד, או שלא.
כמובן שכל העוסק בענייני כספים יתמה מאוד על התנהלות זו, מאידך, כנראה שטביעות עינם הוכיחה את עצמה. וגם הטרטור בבנקים לא תמיד מוצדק.
מאחר שטרחו כאן כל כך לשבח את הבנקים, ברצוני לצטט אימרה שראיתי רק אתמול באיזה עלון אינטרנטי נידח, "הבנקים נותנים לך מטריה כשהשמש זורחת, ומבקשים אותה כשיורד גשם", ועוד שם: "הבנקים נותנים לך כסף רק בתנאי שתוכיח שאינך זקוק לו".
זו אינה (רק) אימרה מבדחת, המצב הוא שאדם עשיר יכול לעשות מיליונים מהלוואות בתנאים טובים, כשרק חלק מן הרווחים ילכו להשבת הקרן. אך אדם שיש לו רעיון או עיסקא טובה ואין לו אגורה להתחיל, לא יוכל לעולם להתרומם. (למרות כל המט"י למיניהם).
אני סבור שהחברה החרדית צריכה להתגאות בכך שלאנשים קל יותר להשיג כסף בכל רגע נתון, ואין זה משנה מהי המטרה. אם לצורך רווחים ועסקים (ובתנאי שאינם פזיזים) ואם לצורך נישואי ילדים.
אבל, וזה אבל גדול! צריך לדאוג שהעובדה שהכסף קל להשגה לא תגרום לאנשים שאינם מחושבים לשקוע בבוץ שאחריתו מי ישורנו, בקיצור, יש לעשות מיקצה שיפורים רחב ככל האפשר, כדי לא לסכן את כספם של המפקידים. אני חושב שהגמחי"ם החדשים יותר מודעים לענין, הן להלוואות בפריסה, כמו הגמ"ח המרכזי (שדורש ערבים לפי גודל ההלוואה, מה שלא ידוע כל כך. אם למשל מישהו מקבל 30,000$ עליו להביא ששה ערבים! כדי שכל אחד יוכל להחזיר 5000$ במאה תשלומים אם יווצר הצורך), והן למטרת ההלוואה.
ועוד אגב, בתור לגמ"ח של הרב נויבירט עומדים הרבה מנהלי מוסדות וכדומה. מה תציע לאדם כזה, שלפתע פתאום עיכבו את תקציבו לחודש זה בגלל שגיון חדש של דה הרטוך, ומחר עליו לשלם משכורת. לקחת הלוואה בשוק האפור? כמה טוב שאפשר לקבל 30,000$ לחדשיים, עד שהכסף מהמדינה יגיע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 08:37 |
|
| |
לומד
האמירה "לסגור את הגמ"חים" היא בודאי אמירה קיצונית, אני מעריך שגם אלו שאומרים זאת באים רק להביע את מידת החומרה שבמתן הלוואות לכל דורש ולא באמת להביא לסגירתם. כשפונים למנהלי הגמ"חים עם בקשות הלוואה, ישנן שתי נקודות שחשוב לברר: 1. מטרת ההלוואה - האם אמנם מדובר במטרה חשובה ונחוצה, או שניתן לוותר על הצורך הספציפי הזה? 2. יכולת ההחזר - האם הלווה נוטל על עצמו הלוואות שישנה סבירות גבוהה שיוכל להחזירם בבוא היום [גם אם מדובר על תקופה של 20-30 שנה]? לדעתי, השאלה השניה חשובה יותר מן הראשונה, היות וגם אם המטרה של ההלוואה איננה כה חשובה אין בכך סיכון גבוה לכספי הגמ"ח, אבל אם אין ללווה יכולת החזר סבירה גם אם המטרה חשובה מאוד הדבר מסכן את כספי הגמ"ח.
בכדי לבר את השאלה הראשונה, די לכאורה בהצהרה של הלווה למטרת ההלוואה. את השאלה השניה קשה יותר לברר היות והיא מצריכה מידע רחב יותר, על סך כל החובות של הלווה; על הכנסותיו והוצאותיו החודשיות; על נכסיו באופן כללי; על מספר ילדיו; על סך הערבויות שהוא חתום עליהם וכיו"ב, זוהי במידה רבה חדירה לפרטיות, אבל גם בהלוואה בנקאית נעשים הדברים כך. לדעתי האישית, במקום לדבר על "סגירת הגמ"חים" צריך לדבר על הרחבתם, שכן אם מתבררים כראוי כל הפרטים הללו אין צורך לתת ללווה הלוואות קטנות לטווחי זמן קצרים שהוא יצטרך ל"גלגל" אותם מגמ"ח למשנהו שנים רבות, אלא לתת לו הלוואה גדולה לטווח ארוך בעשרות [או מאות] תשלומים חודשיים, בדיוק כמו משכנתא בבנק וכשם שהדבר נעשה בגמ"ח המרכזי ובגמ"חים שכונתיים רבים. בשיטה זו פועלים בארגון "מסילה" שנקרא בעבר "גמ"ח סידור חובות", את הטענות נגד התנהלות הגמ"חים בצורתם העכשווית ניתן לשמוע אצלם באופן ברור ביותר.
היות ודובר באופן ספציפי על שני גמ"חים, "אהבת חסד" של הרב קופרמן והרב יפה ו"תורת חסד" של הרב פייגנבוים, אתייחס אליהם במיוחד. את חששותי על עתיד הגמ"חים פרסתי בפני שניהם בהרחבה, ואף כתבתי על כך חוברת מיוחדת בה פרטתי את המעלות והחסרונות בהתנהלות הגמ"חים עפ"י מקורות תורניים וחשיבה ריאלית, בה כללתי גם הצעות להתייעלות. שניהם שיבחו את צורת הגשת הדברים אבל נחלקו בהתייחסותם להצעות המעשיות, הרב פייגנבוים רצה לאמץ אותם ככתבם וכלשונם ואילו הרב קופרמן דחה אותם בשתי ידיים, בנימוק שאל לנו לחדור לפרטיותו של הלווה ושלא זו הדרך לעשות חסד.
בנוגע לשאלה, האם החשש לקריסת הגמ"חים הוא בסבירות גבוהה או נמוכה או שכלל אין חשש כזה? אני סבור שצריך להרחיב יותר את הדיון בעניין, אולם בכל מקרה ברור שכל עוד אין לנו נתונים מתוך הגמ"חים קשה לענות על כך תשובה ברורה. הממצאים של הרב קופרמן על 99% החזרים אינם רלוונטיים לעניין, היות והשאלה היא כמה חוזרים מהכנסות וכמה מהלוואות חדשות? מה הם הסכומים הגלובליים שהלווים חייבים לכל הגופים גם יחד [גמ"חים, בנקים, אנשים פרטיים]? האם היקף החובות של אנשים פוחת או עולה? האם סכום ההפקדות בגמ"חים כולם נמצא בעליה או בירידה? מהו הסיכוי למשיכה גדולה מדי של פקדונות? וכדו' שאלות יסודיות וחשובות אחרות הכלולות בכל התנהלות הבנקאות. כשבדקתי את הדברים עם אחד מחשובי הכלכלנים בארץ, הוא נבהל רק מעצם האפשרות התאורטית שהגמ"חים עשויים לקרוס בבוא היום, בפרט כשאין לאיש מושג על היקף הפרשה.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 05:31 |
|
| |
אינני מבין מה הטענות נגד פייגנבוים וקופרמן.
הרי הם מלווים בפריסה ארוכה ובתשלומים, ובכך גורמים ללווה לחסוך מעט כל חודש עד שהוא משתלט על ההלוואה. כמבואר באהבת חסד לחפץ חיים.
הלוואי וכל הגמחי"ם היו נוהגים כך. איני רואה כל חסרון בדרך הזו, כל הטענות שנאמרו נגד הגמחי"ם הם רק נגד הדרך השניה, שלוקחים סכום קצוב לתקופה, והוא "הלוואה עומדת" שיש להחזירה בשלימות לאחר מכן, ואז הלווה לא הרוויח מאומה (וכבר הח"ח האריך למעניתו לבאר מדוע הלוואה בפריסה היא חסד גדול, ואילו הלוואה עומדת משאירה את הלווה עני כמו שהיה, והנה, לא המצאתם את הגלגל).
ואותו עסקן שואל "שאלת תם", מדוע הגמ"ח לא מברר כמה הלווה צריך....
שמעתי שאחד מהגמחי"ם הללו עושה בדיוק כך, מברר כמה הלווה צריך, בכלל! כלומר לא רק בהלוואה זו, וכמו כן מברר אם יש לו הלוואות נוספות והיכן, והיאך הוא מתכנן להחזיר. וכו'.
אם כל אותם "מתקנים" היו מציעים שיפורים, כגון אלו, ניחא. אבל כשקוראים בפשטות לסגור את כל הגמחי"ם, ובאותה נשימה מוסיפים שזה רק יגרום לריבוי חולי לב, אינני מבין מהיכן לקחו את הרשעות הזו, לזרז את מה שאולי יקרה פעם, ויותר סביר שלא יקרה לעולם, התמוטטות הגמחי"ם. הרי דמם של אותם אנשים בראשיכם, והרי אתם יודעים שזה מה שיקרה.
לדוגמא, אנשים שמחתנים ילדים, מגלגלים ומגלגלים. ואם יש להם הכנסה מסודרת, הסוף הוא שהם משתלטים על ההלוואה. וכל ההבדל הוא שבמקום לשלם מגיל 45 לערך עד גיל 60, את מה שהתחייבו. הרי הם סוחבים זאת עוד עשרים שנה. וכך הסכום פר חודש מתמעט יחסית. (וב"ה לאחרונה הוא חזון נפרץ שבהמשך הדרך הזוג הצעיר לוקח על עצמו יותר ויותר. ואפילו עוזרים בנישואי שאר הילדים, כמובן בעיקר מכספי מעשר, אבל לא רק. וכל זה יכול להתרחש רק כשיש הלוואת מסודרות כל כך, ואפשר לפרק כל סכום גדול לכמה וכמה אנשים בפריסה רחבה, עד שהוא מתמוסס לגמרי).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2007 00:19 |
|
| |
3
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2007 14:28 |
|
| |
בשנות החמישים ישיבה תורנית מסוימת נקלעה לקשיים כלכליים עקב ניהול כושל,
שמעתי פעם מאדם גדול שהתבטא על אותו ראש ישיבה זצ"ל שכשל בניהול במשפט מאלף "הער האט גיהאט איין טעות, הער האט גירעכנט די הלוואות ביי די הכנסות"
"היתה לו טעות אחת, הוא חישב את ההלוואות בהכנסות"
וזאת לדעתי הבעיה התודעתית העקרית, נשים לב כי אף השיח הציבורי עבר למהלך כזה, לא נדיר לשמוע אנשים המחליפים משפטים כמו לדוגמה "ב"ה השגתי עוד הלואה" או כמה כסף אתה צריך "כמה שיותר", "גמ"ח בשבילי זה כמו אויר לנשימה כמה שיותר יותר טוב", ההדרדרות הציבורית שבה ניתן לראות כל שקל הלואה נוסף כפיתרון לבעיה הינה אם כל חטאת אשר מזמן הפילה טובים, ויפה שעה אחת קודם לקבוע נורמות מסודרות בכל הקשור להלואות מן הסוג הזה.
אם כי יש לציין כי מציאות הגמחי"ם ככלל הוא ענין ראוי, המצב בשוק הכללי כידוע הרבה יותר גרוע והמרחק בין השוק האפור לשחור אינו רחוק כל כך, ושם זה כמובן כבר ענין של אנשי העולם התחתון התובעים ריביות רצחניות ומאיימים במעשי רצח רח"ל, וגדול שכר המשקיעים מזמנם ומהונם למען קיים מצוות עשה של עזרה לאחים בשעת דחק.
_________________
צבי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2006 11:00 |
|
| |
אתנחתא,
דער ליטוואק ענה לך נכון,
ולשיטתך -באם הלואה היא בעיניך ככל טובה שמבקש אדם מחברו- אשאל אותך, כיצד אתה אומר בברכת המזון "ולא לידי הלואתם" , הרי מהנוסח אנו למדים שהשוו חז"ל את ההלואה למתנת בשר ודם, והרי על מתנת בו"ד אני בטוח שאינך מסתכל בעין יפה.
תוקן על ידי בר_בי_רב ב- 21/12/2006 11:02:14
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2006 08:42 |
|
| |
קצת על התנהלות הבנקים.
כשמפקידים בבנקים לדוגמה 10,000 ש"ח, הבנק ילווה את רוב הכסף וישמור בכספתו רק חלק קטן מהסכום. חלק גדול מאותו סכום חוזר בדרכים שונות לבנק, וממנו מלווה הבנק את רוב הסכום.
למעשה, הבנק מלווה/משקיע סכומים גדולים פי כמה מההפקדה הראשונית, ואם כל המפקידים יגיעו לבנק וימשכו את כספם הבנק יקרוס בב"א. בעיה זו זהה במידה רבה לבעיה שהעלית בגמחים. אבל יש כמה שינויים קטנים שגורמים להבדל הגדול.
בעקבות סיפורי עבר שבנקים התמוטטו ממשיכת יתר של מזומנים (מצוי בתקופות משבר במשק), יש הסדר בין בנק ישראל לבנקים. בנק ישראל מחייב את הבנקים לשמור על יחס רזרבה מסויים של כספי המפקידים בעו"ש, לדוגמה יחס הרזרבה הוא 0.2 ההפקדות בעו"שד הם 10,000, מותר לבנקים להלוות 8,000 ש"ח. פעולה זו מטרתה לדאוג לסכום מינימאלי סביר שיהיה לבנקים להחזיר ללקוחות. בתמורה, בנק ישראל מבטח את הבנקים ואם תהיה דרישה בב"א גבוהה מסכום הרזרבות (בדוגמה 2,000 ש"ח), בנק ישראל ילווה לבנקים את הסכום החסר.
לגמחים אין לא ביטוח ולא יחס רזרבות מינימאלי.
תוקן על ידי אגודה_אחת ב- 21/12/2006 13:59:37
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2006 12:10 |
|
| |
בקרית ספר יש רשימה שחורה שיש אותה לכל הגמחים למי אסור להלוות.
אבל לגופו של ענין כל זמן שאין אפשרות לסדר את זה ונראה גם שלא יהיה שום אפשרות בזמן הקרוב עדיף המצב הזה על פני מה שקורה במקמות אחרים שרבים מאד מגעים לשוק השחור וזה נגמר לא טוב בדרך כלל ומי אמר שלא עדיף לחיות בחברה קיבוצית שמי שנופל יש מי שעוזר לו ותמיד יש את הארגון שעוזר או המשפחה הקרובה שמתגייסת לעזרה וכי זה לא יותר אידיאלי מכל האפשריות האחרות ששם כל אחד דואג לעצמו ולפעמים נותן צדקה במקרה הטוב.
אצלנו הצעירים ממנים את המבוגרים והילדים שלנו יממנו אותנו
תוקן על ידי לאחכם ב- 11/12/2006 12:11:40
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2006 02:19 |
|
| |
אתנחתא, כן למרות שאלו דברי החז"א, ראוי לדייק בהם. החזו"א מדבר על שליחת יד בהלוואות כתחליף להשתכרות וכתחליף לפרנסה וזה משחית את אצילות הנפש. והחוש יוכיח.
ולא מדובר כאן בזריקת עידוד לעסק ולפיתוחו. וכמובן אינו דומה לאדם שזקוק למכשיר רפואה או שנגמרו לרעייתו הביצים במקרר והוא שואל משכנו.
וזו ,אגב, דעתי העניה, כלפי כל תעשיית הגמחי"ם שהם כחורים הקוראים לגנב.
ומי שמכיר את "יש לך 10000 לשבועיים הלואה להחזיר לנויבירט?" ואת הריצות והגלגולים מגמ"ח לגמ"ח יבין זאת היטב.
נ
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2006 00:23 |
|
| |
בן ציון, בתור אחד שמכיר את ארגון "מסילה" אולי כדאי שתכתוב כמה מילים על הפעילות המבורכת שלהם בשיתוף מנהלי גמחי"ם, על מנת לגמול אותם יהודים המכורים לגלגולי גמחי"ם.
בעוד ועדות הצדקה עסוקות בכיבוי שריפות, דואג הארגון החשוב לפתרון הבעיות מהיסוד, הדרך קצת קשה, אך לפום צערא אגרא.
ובאם העזתי ונגעתי בפעילות הארגון, ביום העיון האחרון שלהם עלה פולמוס מעניין, האם מותר לאיש חסד לחסום דרכו של אדם בפני הגמחי"ם, בכדי לאלצו להסכים לפתרון בעיותיו מהשורש למרות הכאב הכרוך בכך, ולא ללוות כספים כשאין לו מהיכן להחזיר.
מה דעתכם?
|
|
|
|
|
